ניתוח ה-FFS שלי (חלק ראשון)

בשעה טובה, עברתי בשבוע שעבר את אחד הניתוחים המהותיים ביותר בהתאמה מגדרית מגבר לאשה, ה-Face Feminization Surgery – ובקיצור: FFS. בפוסט זה אדבר על הניתוח, תהליכים, ועל ה"גירסה הישראלית" (לפחות ממה שעברתי ב-שיב"א). הפוסט יהיה "יבש" ללא תמונות, לטובת אלו הרגישים/ות.

ניתוח ה-FFS בארץ ממומן באופן עקרוני ע"י קופות החולים ומשרד הבריאות – לאחר שהטרנסית המועמדת עברה ועדת מגדר עם פגישות של אנשי מקצוע שונים וקבלת המלצה מהוועדה. (למי שחושבת לעשות זאת באופן פרטי – שתתכונן להיפרד מסכום שנע בין 60 ל-80 אלף שקל בארץ)

באופן עקרוני, ניתוח ה-FFS בארץ הוא יותר "עיקרי" ופחות "קוסמטי" – הווה אומר שהמנתח הוא זה שקובע בזמן הניתוח כמה צריך לשייף את העצמות. למנותחת ניתנת האפשרות להחליט אלו חלקים ינותחו:

  • מצח – שיוף החלק העליון של המצח וסיטוטו מחדש לצורה יותר נשית ופחות "לוח מודעות".
  • קיימת אפשרות של הורדת קו השיער (לא מומלץ, אלא אם בא למנותחת להסתובב הרבה עם Beanies כדי להסתיר צלקת אימתנית. מה גם שכיום תהליכים להשתלת שיער מקדימה נותנים תוצאה הרבה יותר מחמיאה ללא צלקות, למי שבוחרת לעשות זאת – זה באופן פרטי בלבד).
  • שיוף לסת וסנטר – עוד חלק אופציונאלי לניתוח. המנתח מחליט לאחר שבוצע חיתוך פנימי בלסת התחתונה – מה יש צורך לשייף ואיך לקבל את התוצאה הכי נשית שאפשר.
  • שיוף קו לסת – גם כאן, נתון להחלטה של המנותחת, כמו האופציה לעיל.

כך שכשמשווים בין מה שמוצע באופן פרטי בחו"ל, לבין מה שמוצע בארץ, האפשרויות כאן הן מוגבלות ולא ניתן לבצע ניתוחים נוספים באותו זמן. ניתן לבצע ניתוחים נוספים (שחלקם הקופה מממנת) – אולם אלו יבוצעו רק לאחר מספר חודשים לאחר ניתוח ה-FFS.

הכנה לניתוח
ההכנה לניתוח היא תהליך בירוקרטי די מתיש. ראשית יש לקבוע תור באחד מבתי החולים שמבצעים את הניתוחים הללו (איכילוב, וולפסון, שיב"א/תל-השומר) ורק לאחר שנסגר תור, יש להצטייד בטופס הזימון, באישור כספי מצד ועדת המגדר, סיכום מפורט מצד הרופא המנתח – ולהגיש את כל הטפסים לקופת החולים (חשוב לכלול את הקוד לניתוח שאמור להיות במכתב הזימון) על מנת לבקש טופס 17. כאן אני אציין משהו חשוב: תצטיידו בסבלנות! לקופות החולים לוקח יותר מ-5-10 ימי עסקים לענות לבקשה כזו, ויכול להיות שיסרבו או שיבקשו מכן מסמכים נוספים. בכל עניין של שאלה, מומלץ לפנות למזכירה של המחלקה (כירורגיה פה ולסת בבית חולים שבחרתם) ולבקש יעוץ. לא תמיד המזכירה יכולה לסייע, ולכן מומלץ לשאול בפורומים השונים אם יש בעיה – איך לפתור אותה.

בקמקביל – יש צורך בביצוע מספר בדיקות והבאת התוצאות לתאריך האשפוז בפורמט פיזי (כן, משום מה אף בית חולים בארץ עדיין לא שמע על דיגיטל!) – צילום ריאות, צילומי פרצוף, בדיקות דם/קרישה וכו', ואישור רופא שהטרנסית במצב רפואי תקין. קחו את הזמן לבצע זאת ומומלץ להיוועץ עם רופא המשפחה אם אפשר לבצע קונסולידציה לבדיקות וכו'. זה חסך לי כאב ראש. (אגב, אם כתוב לכם להביא CT לסת – זה לא CT דנטלי אלא CT שמורכב מ-3 צילומים).

הגעה ואשפוז
סביר להניח שתהליך הקבלה לאשפוז בשיב"א יהיה די קצר וקל. מהרגע שהפקידה קיבלה את הטופס 17 והנפיקה ערימה אימתנית של מדבקות – תצטרכו להגיע למחלקה, לעבור תשאול, יכרכו סביב היד סרט עם מדבקה הכוללת את פרטיכן, וסביר להניח שיכניסו אתכן לחדר כלשהו עם מיטה וכו'. כאן בדיוק השלב שבו מומלץ לדבר עם המנתח (במקרה שלי זה היה ד"ר יהלום המקסים!) ולהסביר לו מה אתן מבקשות, הוא יסביר מה הולך להיות, מה ניתן לעשות וכו'. תשאלו אותו את הכל – לא להיות ביישניות!

יום הניתוח
ביום הניתוח יובילו אתכן ברכב (עם המיטה כמובן!) לחדר הניתוחים. גם שם יתשאלו אתכן שאלות שונות בקשר למצבכן, וכאן מגיע חלק שלא תמיד מקבל תשומת לב (לצערי אכלתי אותה מזה) – כמה השיער שלכן בראש חשוב? מאוד? אם כן, עטפו את כל השיער לפני ההגעה לאשפוז מהאמצע עד לאחור ל"עגבניה" עטופה (ישימו לכן את השיער בתוך רשת כזו, אבל מנסיון – השיער הולך לחטוף כמויות של דם, ואם הוא חלש, הולך להיות אתגר להוציא זאת מבלי לגזור כל מיני גושי שיער!). לפני הניתוח יכניסו לכן מחטים פלסטיים (אם בקושי רואים אצלכן ורידים, אל תתפלאו למצוא ערימת "סגולים" לאחר שהמרדימה ניסתה להכניס את המחטים בכל מיני מקומות בזמן הניתוח). הפעם הבאה שעיניכן תיפתחנה – זה בחדר התאוששות..

לאחר הניתוח
סיימתן את הניתוח? ברכותיי. אתן תוחזרו אל החדר, ועכשיו מתחיל התהליך ה-לא-קל של התרפאות מהניתוחים. בשעות הראשונות הכל נראה יחסית נורמלי, אבל לאחר השעות הללו, סביר להניח שיהיו תופעות כגון:

  • מראה ה-למור. כתמים ענקיים בצבע סגול כהה מסביב לעיניים. לוקח לכתמים הללו כמה ימים להיעלם בהדרגה (להערכתי בין שבוע לשבועיים). הדרך היחידה להסתיר אותן אם את רוצה לצאת החוצה – הן משקפי שמש שחורות וגדולות (אלא אם בא לך להסביר לכל עובר ושב מדוע את נראית כאילו מישהו החליט להתעלל בך פיזית).
  • חוסר תחושה או תחושה "קהה" של הסנטר והלסת התחתונה, נפיחות חזקה של האזור (רצית פעם לראות איך יראה עלייך סנטר משולש? הנה החוויה!) – גם כאן, אלו דברים זמניים אך חייבים לציין לרופא אם באזור כלשהו אין תחושה כשנוגעים (לפעמים אין תחושה שנוגעים ולמחרת התחושה מתחילה לחזור) – זה החלק שהכי קשה להסתדר איתו ולוקח כמה שבועות עד שהמצב חוזר לקדמותו. אחד מה-Side Effects הלא נעימים שיכולים להתרחש – ריר זורם מתוך הפה החוצה מבלי לשים לב תוך כדי דיבור.
  • תחושת "לחץ בראש" – לאחר הניתוח ותפוגת חומר ההרדמה, כל הזזה של חלקים עליונים בראש (גבות, עיניים, מצח) יכולים לגרום לתחושת לחץ כאילו מישהו לוחץ את הראש משני הצדדים. כאן זהו עניין של התרגלות ותו לא, במיוחד לאחר הסרת הסיכות.
  • טיפול בשיער – לאחר הניתוח, ראשכן מלא בעשרות סיכות רפואיות שמחזיקות את התפירה של העור. הסיכות הללו יוסרו בערך כ-10 ימים לאחר הניתוח. חשוב לזכור למרוח את החומר שנותנים לכן, וכן חשוב לעבור על השיער ולהוציא את הדימום הקרוש שנמצא בין הסיכות לשיער (אלא אם בא לכן ראסטות). אם יש לך שיער חלש, תתייעצי בספר איזה חומר מומלץ, מסכה לא תמיד עובדת (מנסיון!)

חזרה לשיגרה
נגמר הניתוח. באופן טכני מכתב השחרור מעניק למנותחת 14 ימי מחלה (זה רשום במכתב השחרור) – נצלי אותם למנוחה ולא לטיולים. כמו כן, כנסי לאתר של הבית חולים בו אושפזת ובדקי אם יש לך תור במערכת לביקורת והוצאת הסיכות (הימור שלי – אין לך), במידה ולא – טפלי בכך והגישי בקשה לטופס 17 חדש עם הצמדה של מכתב השחרור והזימון לביקורת.

סיכום
כיום אני כשבוע לאחר הניתוח. הצבע הסגול נשאר עדיין בחלק מהמקומות מסביב לעיניים והתחושה בסנטר התחתון עדיין מוזרה וחלקה "בצקית" אבל ישנו שיפור (איטי…).

הפוסט הבא ידבר על החוויה, איך הדברים נראים, מה השינויים שצריך להתרגל אליהם ועוד.

אם יש לכם הערות, תגובות או שאלות – אשמח לשמוע.

על "בכיינות" ועל החלק שחסר בתהליך ההתאמה המגדרית

הכל התחיל בכך שראיתי פוסט של סתיו אטלן לגבי עניין "פוסטים כועסים", והיא כתבה פוסט ארוך ומנומק – מדוע הפוסטים שלה כועסים. קראתי, והחלטתי להגיב על מספר נקודות שהיא העלתה, ובמקרה הזכרתי את המילה "בכיינות".

זה, כמובן, גרם למספר טרנסיות לשלוף ציפורניים (לצערי פייסבוק לא מאפשר לקשר לתגובות ספציפיות, אבל תרגישו חופשי לקרוא את התגובות, הפוסט פתוח לציבור) וה"מחמאות" החלו. קראו לי פמניסטית (אני לא ממש בעניין פמיניזם), מתנשאת, ובעלת הפוסט קראה לי "House Tranny", מושג שגם גוגל לא מוצא לינק שמתאר בעצם מה זה (טרנסית בבית? מתחבאת? לא יודעת אם אפשר לקרוא לי כך.. הבלוג הזה פתוח ועם הפרטים האמיתיים שלי כולל תמונות שלי, יש לי גם ערוץ יוטיוב קטן עם קליפים שלי בפנים חשופות – אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות לעשות subscribe, קליפים נוספים – בקרוב!).

אבל מכיוון שהכינויים הללו לא ממש מזיזים לי, אני רוצה לנצל את הפוסט להתייחס לאותה "בכיינות" ולהסביר את עצמי.

לדידי, "בכיינות" אינה קשורה לטרנסיות או טרנסים, היא קשורה לאנשים שנתקלים בבעיות, ובמקום להתמודד או לטפל בבעיה או להתייעץ עם בר-סמכא בנושא הבעיה – הם מעדיפים להתלונן, לצעוק ותו לא, וישנם כאלו מכל צבע וגוון, בכל קהילה שתרצו, ואת זה כולם יודעים.

אבל הבעיה הכי גדולה שקיימת ובגינה טרנסיות רבות סובלות מכל מיני דברים – קשורה לתהליך ההתאמה המגדרית בראשיתו. כל טרנסית עוברת פחות או יותר את אותו תהליך בהתחלה – פגישה עם פסיכולוג או פסיכיאטר, לאחר מכן פגישה עם אנדוקרינולוג המתמחה בהתאמה מגדרית, בדיקות דם וכו', ולאחר מכן מתחיל מתן הורמונים בצורה שוטפת.

כאן בדיוק נמצאת בעיה שדווקא גופים מקצועיים אינם נותנים עליה את הדעת: ההתמודדות עם העולם החיצון. כל עוד אותה טרנסית לא יוצאת כאשה ולא מזדהה כאשה, אז כמות ההטרדות וההצקות תהיה כמעט אפסית, אולם מהרגע שהיא יוצאת ומזדהה כאשה טרנסית – מגלים שלא מעט אנשים מתנהגים כמו מטומטמים ונבלות, ופוגעים בלי חשבון באותה אחת. מכאן, הדרך לדכאונות, נסיונות התאבדות, נשירה מהעבודה, איבוד חברים וחברות – די קצרה.

את הדרך להתמודדות עם הדברים אפשר וניתן לשפר. יש כמובן פסיכולוגים או עו"ס, אבל אפשר גם ליצור וליזום מפגשים עם מספר משתתפים, כשכל אחת מספרת מחוויותיה, והמנחה והאחרות המשתתפות מקשיבות ומשתפות, והמנחה מסייעת בטיפוח אותו בטחון עצמי פנימי של אותה טרנסית וטרנסיות אחרות המשתתפות במפגש. ישנם מפגשים כאלו באספקטים שונים (AA, וכו') שבהחלט עוזרים עבור המשתתפים ואפשר ללמוד מכך. כשיש בטחון עצמי טוב, יותר קל להשיג עבודה, זוגיות, וקל יותר לעבור את התהליך הקשה והכואב של התאמה מגדרית, ואנשי מקצוע רבים יכולים להעיד על כך.

עברתי על רשימת הכעסים של סתיו, ורובם מוצדקים בהחלט, אבל ניתן לעשות דברים בנידון, לו רק משתמשים בכלים הקיימים כיום: בלוגים, ערוצי יוטיוב, רשתות חברתיות, ומה שהכי חשוב – יזמות ושינוי יחס! במקום "זמן ההמתנה בוועדה להתאמה מגדרית הוא של כמה שנים." – אפשר ליזום פגישה עם מנכ"ל משרד הבריאות, לדוגמא, כשכותרת המפגש תהיה לדוגמא "שיפור זמני ועדה בתוספת קטנה של תקציב", ציון עובדה פשוטה כי ישנם עוד בתי חולים שיכולים לעבוד יחד עם שיב"א ולקבל מועמדים לועדה, לדוגמא – כלומר לבוא עם הצעות יעול וכל מידע נוסף, במקום לבוא ולצעוק. 

אסכם את הדברים: יש בהחלט דברים כואבים ואפליות לא מעטות נגד הקהילה הטרנסג'נדרית בארץ, אבל אפשר עם סבלנות, שיתוף פעולה, יוזמה ועוד – לשפר דברים (שלא לדבר על כך שחשוב גם להסתכל לפעמים אחורה ולהכיר גם בהתקדמות).

 

תגובה על מאמר ה"טשטוש מגדרי" בעיתון "בשבע"

קראתי את הכתבה במגזין השבועי "בשבע" (למי שרוצה, הכתבה נמצאת כאן), ולקח לי כמה רגעים לאסוף את לסתי אחרי קריאת הכתבה, והחלטתי לכתוב כמה נקודות על הכתבה..

  • נתחיל בהורים הכל-כך-מודאגים. על מה יוצא קצפם של אותם הורים? על כך שדווקא הגופים המקצועיים והפסיכולוגיים מאשרים לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות צעירות ללמוד תחת המגדר החדש שבו הם/ן בוחרים/ות. מבחינת אותם הורים, מדובר בעוד שטות של ה"פרוגרס" (טוב נו, להשתמש במילה העברית "התקדמות" זה ישמע חיובי מדי), וחייבים פה ומיד לעצור זאת. ועל איזו עצירה מדובר? שלא ת/ילמד עם התלמידים תחת המגדר הרצוי, שישב בבית ולא ילמד במוסד חינוכי דתי כמו שהוריו רוצים.
  • עוד עצבים של הורים? מדוע לא סיפרו להם! לא חשוב שאם הם היו מספרים, אז אותם הורים היו צועקים בבית, ילדיהם היו קולטים די מהר את העניין וכבר למחרת היו ממררים את חייו/ה של אותו/ה טרנסג'נדרית, אבל היי – ספרו לנו!!!
  • כמו תמיד, בשביל ההורים הללו (מעניין שהכתב והכתבת לא הביאו שום תגובה מהצד השני, אולי מאיזה פסיכולוג או פסיכיאטר?) – הכל עניין של טרלול, ובתי ספר דתיים אמורים בכלל לאסור קבלת טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. כמובן שאם נלך לתורה, לפירושים וכו' לא נמצא ולא רמז קל לאיסור הדברים (אין בשום דת שום איסור לגבי התאמה מגדרית) – אבל היי, זה שונה, אז לדחות ומיד.
  • המצאות הזויות – עו"ד ססובר מגיעה עם המצאה משלה. ציטוט: "בארצות הברית, בירת הפרוגרס, רואים קבוצות שלמות של ילדים שרוצים להפוך לבני המין השני. הילדים מסביב רואים איך הילד הטרנסג'נדר מקבל תשומת לב וכולם מחבקים אותו, אומרים לו כמה הוא אמיץ וגיבור ומעלים אותו על נס, אז גם הם רוצים להיות כמוהו". עוד לא שמעתי (ואני קוראת המון עיתונות אונליין ואופליין) ולו על מקרה אחד שמישהו או מישהי החליט או החליטה לעבור תהליך התאמה מגדרית בגלל שטרנסג'נדר/ית קיבל/ה תמיכה מהסובבים אותה (אם כי שמעתי על מספיק מקרים של טרנסיות שהתאבדו בגלל אותן השפלות). חבל שהעו"ד היקרה שוכחת לציין שפה בארץ, אין שום אפשרות לעבור תהליך התאמה מגדרית ללא אישור הורים (עד גיל 18) וללא אישור פסיכיאטרי ואנדוקרינולוג מומחה בהתאמה מגדרית, כך שלא כל צעיר או צעירה יכולים לקום בבוקר ולהתחיל תהליך כזה. כמובן שמבחינת ססובר – "למה לדחוף להם את זה במסגרת בית הספר, כשהם עדיין לא יודעים איך להתמודד עם זה? זה לא הגיל המתאים" – ומה עם אין ספור חוות דעת מקצועיות שקובעות ההיפך? שאלה טובה.
  • עצוב – שבכל הכתבה, לא מסוגלים אפילו לכבד את רצון הטרנסג'נדר הצעיר ולהתייחס אליו כזכר.
  • כותבי הכתבה מציינים כי הם ביקשו לראיין את אם הילדה והיא סירבה. אחרי שקוראים את הכתבה אני יכולה לאמר לאותה אמא – החלטה חכמה!
  • דמות תורנית – מאיזו דמות רבנית הם ביקשו תגובה? מהרב שמואל אליהו. כנראה שחסרים בארץ רבנים מתונים שיכלו לתת תגובות קצת אחרות, אבל היי – צריך לשלהב את הקוראים!

לסיכום – שוב אנו רואים (והכתבה מראה זאת עם פרוז'קטורים!) את אותה התנהגות מגה-שמרנית שבועטת בכל דבר ששונה. פעם זה היה כלפי הומואים ולסביות (וזה ממשיך עד היום), ועתה זה ממשיך כלפי טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, תוך התעלמות מוחלטת מכך שאותו אחד או אחת כלל לא בחר בכך, התעלמות מכל דעה מקצועית, וזריקת אותם טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות החוצה מהמערכת, כאילו מדובר במחלה ממארת ומדבקת. היכן אותה אהבת ישראל, דאגה לזולת, "ואהבת לרעך כמוך" ושלא לדבר על החשש מחילול השם? הכל עף לפח!

אם יש נקודת אור אחת שכלל לא מצוינת במאמר אך היא מורגשת ע"י טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות רבים – זו הקבלה מצד הצעירים והצעירות הדתיים שבניגוד לדורות הקודמים יותר, מוכנים ומוכנות להושיט יד ולתת חיבוק ותמיכה.

אחרי ש"יצאתי"

יש משהו אחד חשוב מאוד שלמדתי במהלך התהליך – והוא פשוט: לא להאמין לכל מה שמספרים לי. דוגמא שהעליתי כמדומני בבלוג זה היתה קשורה לטיפולי לייזר להסרת שיער: שמעתי מ-לא מעט טרנסג'נדריות שמדובר בכאב איום ונורא, והאמנתי לכך, עד כדי כך שחשבתי לשכור מרדים לטיפולים! (סיפור של כמה אלפי שקלים פר טיפול…). לשמחתי, זו שעשתה לי את כל עניין הסרת השיער בלייזר (אין עלייך, מורן מארק!) נתנה לי פרופורציות ועזרה לי בהבנת הדברים ובניסוי, והאמת? חוץ משזה קצת לא מריח טוב (זה מריח כאילו שורפים עוף…) ופה ושם שיש אזורים כואבים (אלוהים ישמור הטיפול בפרצוף!) – הכאב בהחלט נסבל, לפחות עבורי, כך שלא הייתי צריכה להאמין להפחדות ולא הייתי צריכה שום תהליך הרדמה.

הסיפור חזר על עצמו לקראת ה"יציאה" שלי (לא, לא מהארון, אין שום קשר בין התאמה מגדרית למשיכה מינית, חד וחלק – אחד לא משתנה בעקבות השני) – שמעתי המון סיפורי אימה על כך שטרנסג'נדריות לא מעטות איבדו את פרנסתן, חברות, חברים, הורים, משפחה, דירה – מה לא, ולמען האמת זה גרם לי לעכב את כל עניין ה"יציאה" למשך זמן רב.

המציאות לעומת זאת, היתה שונה לגמרי!

את דבר ה"יציאה" פרסמתי בפייסבוק וקישרתי לפוסט מיוחד שפרסמתי בבלוג האישי שלי (כאן) ולכרטיס החדש שלי בפייסבוק (כאן). נתתי לאנשים לקרוא את התוכן וחיכיתי לראות מה יקרה.

מה שקרה בהחלט הפתיע אותי לטובה! 95% בערך מהקוראים איחלו הצלחה והיו חיוביים בקשר לתהליך. היו כאלו שהעדיפו "לחתוך" מחברות בפייסבוק והיתה אפילו תגובה אחת של מישהו שהחליט שהשיער שאני מגדלת מזה מספר שנים .. זו פאה.

גם מבחינת עבודה – הדברים עבורה בצורה חיובית לחלוטין, ואני עדיין נותנת שרותים ללקוחות הגדולים שלי. אינני יודעת אם זה בגלל ה"יציאה" או לא, אך היו דווקא לאחרונה פניות מצד לקוחות פוטנציאליים, שזה מעולה!

לגבי משפחה ואחרים שלא ממש הולכים להתייחס אליי כאשה, אני לקחתי בחשבון את הדברים מראש. אני רואה את אלו שדווקא מנסים אך מתוך הרגל (שלא לדבר על כך ש-טון הקול שלי לא ממש נשי, ניתוח ואימונים על כך – בדרך!) עדיין מתייחסים אלי כ"אתה" – ואני לא נפגעת מכך. אדרבא, אני שמחה לראות אנשים שלפחות מנסים, ואת אלו שלא – אני אבין ואמשיך לעבוד איתם. You cannot win them all.

יקח לי עוד מספר חודשים של ניתוחים, כאבים ותהליכים שונים על מנת להיראות ולהשמע כאשה, אבל התוצאות עד כה מבחינתי – בהחלט מעודדות.

מישהי שאלה אותי אתמול מה הייתי אומרת לאלו שנמצאות בתהליך ורוצות גם "לצאת". התשובה שלי? להבין שיהיו חוויות חיוביות אך יהיו גם שליליות, ומומלץ מאוד ללמוד מאותן חוויות שליליות – להתעלם (לא כל צחקוק של כמה מטומטמים הוא עלייך, לדוגמא) ולקבל שיהיו כאלו שלא חשוב איך תראי ומה תעשי – עדיין יתייחסו אלייך כזכר, וגם כאן – צריך להפנים שדברים מסוימים לא ישתנו וחייבים לנשום ולהמשיך הלאה.

על ניתוחים ואישורים

בישראל, כל אחד/ת שרוצה לעבור תהליך התאמה מגדרית, כולל הניתוחים הדרושים במימון המדינה, חייב/ת לעבור ועדה להתאמה מגדרית (לועדה עדיין אין אתר רשמי, למיטב ידיעתי), ובמסגרתה יהיו פגישות עם אנשי מקצוע, פסיכולוגים וכו' ורק לאחר שהועדה מצאה כי המועמד/ת מתאימ/ה לתהליך – ניתן אישור, כולל אישור תקציבי. התהליך אורך בערך כ-שנה.

אם נשאל את הועדה, מה הניתוחים הממומנים לאחר קבלת אישור הועדה – התשובה ממזכירות הועדה תהיה פשוטה: ניתוח עליון (חזה) וניתוח תחתון. לא מעבר לכך.

המציאות, כמובן, היא קצת יותר מורכבת, ובשביל זה אני כותבת את הפוסט הזה, ומתארת את תהליכי הבירוקרטיה שאני עוברת, אולי זה יחסוך לטרנסג'נדרים/ות אחרים/ות כאב ראש לא קטן.

אם נסתכל באתר של קופ"ח מכבי, נוכל לראות שמועמדים/ות שעברו וקיבלו את אישור הועדה, יכולים לקבל עוד מספר ניתוחים במימון הקופה, כולל את אחד הניתוחים הכי משמעותיים לטרנסג'נדריות – ניתוח נישוי פנים. ה"ניתוח" בעצם כולל מספר ניתוחים – שיוף עצמות, עידון סנטר, הסרת גרוגרת, ניתוח אף וגם – נישוי קול (שימו לב – מכבי מאשרים ניתוח לנישוי קול, שהוא נפרד מאימון לנישוי קול – שגם הוא ממומן).

על פניו הדבר נשמע מעולה – בשנות ה-90 (ולפני כן) ובשנות ה-2000, כל טרנסג'נדרית היתה צריכה לממן את הכל מכיסה ואילו כיום קופת החולים לוקחת זאת על עצמה… אבל זה רק "על פניו" ממספר סיבות:

  1. קופות החולים מאוד "אוהבות" מכתבים מפורטים מהמנתח או הרופא האחראי בקשר לניתוח – כלומר אם הרופא או המנתח כותבים מכתב עם מס' חד ספרתי של שורות – תהיה בעיה בקבלת טופס 17 והתהליך יתעכב, הואיל והרופא במוקד האישורים ירצה הרבה יותר מידע ולא יאשר את הטופס המיוחל. (אגב, התהליך לוקח הרבה, הרבה יותר מ-5 ימי עסקים ש-קופות מסוימות מתחייבות לו), ולכן הדבר הראשון שיש צורך להשיג – הוא מכתב מפורט שמסביר מה התהליכים, ומדוע צריך את התהליכים, ומה החלקים שהולכים להיות מנותחים.
  2. טופס זימון עם קוד: על פניו, מזכירות הרופא או המנתח תשלח טופס זימון לטרנסג'נדר/ית עם תאריך, בקשות בדיקות מסוימות (כאן יש המון עצלנות, תצטרכו להדפיס כל תוצאת בדיקה על נייר לפני ההגעה לניתוח, הם לא מאמינים בדיגיטל!), והזימון יכלול קוד מסוים. קוד זה מציין עבור קופת החולים מהו התהליך הרפואי שאותה טרנסג'נדר/ית עומד/ת לעבור, וכאן ישנו מעין "משא ומתן" בין קופת החולים לבית החולים – ישנם קודים שונים לניתוחים, ולפעמים ניתוחים מאוד קרובים במהותם כוללים קוד שונה, והקודים מתורגמים בעצם ל"מחירים פנימיים" בין קופות החולים, בתי החולים ומשרד הבריאות. דוגמא: קוד G0067 הוא קוד לניתוחי נישוי פנים (ניתוח ראש, קרניוטומיה). המחיר? נע בין 60,000 ל-80,000 שקל (למי שחושבת לעבור את ניתוח הספציפי הזה באופן פרטי בבית חולים כלשהו בארץ – אין אפשרות ללא אישור מיוחד), וקופות החולים ממש לא ששות לשלם אותו אלא אם יש הסברים מלאים מדוע צריך ספציפית את הניתוח בעל אותו קוד.
  3. תחרות זה דבר טוב. מכיוון שמדובר במספר ניתוחים שאותו/ה טרנסג'נדר/ית צריך/ה לעבור, אפשר לבצע ניתוחים שונים בבתי חולים שונים, כך שניתן לבדוק בבית חולים מסוים לגבי מועדים לניתוח ואם מדובר בהמתנה ארוכה מדי, אפשר לבדוק בבית חולים אחר. חשוב לבקש את טופס 17 מקופת החולים רק לאחר תיאום תאריך עם בית החולים שבחרתם/ן.
  4. הקופה לא חייבת לאשר ניתוח זה או אחר. חשוב מאוד לזכור זאת (שימו לב שאף קופת חולים לא מאפשרת לדוגמא ניתוח הקטנה או הגדלת חזה על חשבון הקופה באחד מהמכונים שלהן כמו אסותא וכו'). אם מחר טרנסג'נדר/ית מחליט/תחליט שהוא/היא רוצה רק ניתוח אף ותו לא, לא בטוח שהדבר יאושר, אותו דבר לגבי פוריות, שימור זרע וכו'. הדרך "לשכנע" את קופות החולים לאשר ניתוח עוברת בקבלת מכתב משכנע ממומחה או רופא או מנתח שכותב מכתב מפורט לקופה. בלי זה – צפו לכאב ראש ואולי לקבל סירוב.

נקודה נוספת וחשובה שכדאי לקחת בחשבון – זה סדר של ניתוחים. איש אינו קובע לטרנסג'נדר/ית אלו ניתוחים לעבור ומתי. יש הקפדה לגבי זמן מינימום בין ניתוחים (כמדומני שזה חודש) – ולכן כדאי שאותה טרנסג'נדרית (לדוגמא) תקבע מה הדחיפות והעדיפויות שלה: נישוי פנים, חזה, גרוגרת, ניתוח מיתרי קול, ניתוח אף ושאר ניתוחים. חשוב לציין כי יש זמן המתנה ארוך ולכן כדאי לעבוד על החלק הבירוקרטי שקשור למועדים – זמן רב לפני כן (טופס 17 "מחזיק" חצי שנה) ואף לעבוד על כך במקביל בין מספר ניתוחים עתידיים.

בהצלחה.

על טרנסג'נדריות מתחילות ופגישת משפחה וקרובים

הערה – מי שרוצה את הגירסה המקוצרת, הכנתי וידאו באורך פחות מ-3 דקות בנושא הפוסט, אפשר לראות אותו כאן:

חשבתי גם לנצל את הפוסט הזה ולהסביר את העניין בצורה אחרת. התיאור שתיארתי בוידאו, בו מתבקשת הטרנסג'נדרית היקרה לא להגיע במראה של המין השני – נובע מתסמונת ה-My House My Rules: אבי (או אם) המשפחה שאינו/ה אוהב/ת את רעיון ההתאמה המגדרית, מחליט (וירטואלית) "לרקוע ברגליו" ולהכריז – בגלל שהבית הזה שלי, רק מה שארצה יחול בו, והופעה של הטרנסג'נדרית במראה של המין החדש שלה – לא יהיה פה בבית. הגירסה העדינה יותר תכלול רמז בו מודגש שאם אבי המשפחה ידע על השינוי, הוא עלול לחטוף התקף לב (ולעזאזל רגשות האשמה של אותה טרנסג'נדרית).

בדרך הצעד שתיארתי לעיל לא יקרה מיד, ולפניו בדרך כלל תגיע הבקשה לא להגיע עם סממנים נשיים, דבר שיכול אולי להיענות לפני ניתוחים, אך בלתי אפשרי לחלוטין לאחר ניתוחים, ואם אבי או אם המשפחה עדיין ימשיכו עם דרישתם, יגרם פה פיצוץ, ויכול להיות גם ניתוק  קשר בין הטרנסג'נדרית למי מהוריה או שאר חלקים מהמשפחה או קרובי משפחה.

בסופו של יום, שיטת ה-My way or the high way היא השיטה הכי דבילית שיש בכדי להתמודד עם ההתאמה המגדרית שעוברת אותה טרנסג'נדרית, והיא מאוד מזכירה את הדרך הדפוקה לחלוטין בה מטפלים משפחות חרדיות בבנים "סוררים" שהחליטו לחזור בשאלה – לזרוק את הילד החוצה, ולעזאזל התוצאות.

אז מה ניתן לעשות? עד כה התחבטתי קשות בשאלה, הואיל וראיתי וחוויתי דברים כאלו..

מסקנתי האישית: אולי אפשר לוותר בביקור הראשון (לאחר ההתחלה של יציאה כאשה באופן רשמי) על כל האקססוריז והמייקאפ לצורך התחשבות, אבל המחווה הזו עבור המשפחה – לא תעזור כלל. בסופו של דבר אני או כל טרנסג'נדרית אחרת שתרצה לבקר את משפחתה או להופיע באירוע משפחתי – תופיע כאשה לאחר הניתוחים, גם אם היא תלבש את הלבוש הכי גברי שיש, ואותם חיכוכים וויכוחים – יווצרו, ולכן הדרך היחידה שיש – זה להסתייע באחים או חברים או קרובי משפחה שיכולים להשפיע לטובה על השיחה, על מנת "לגשר" בין אותה טרנסג'נדרית לאותם בני משפחה שמסרבים לקבל את המציאות, ולגרום להם לפחות להתחיל להסתקרן. מכאן – הדרך אינה קלה, אבל ככל שמתקדמים, הסיכוי לנתק מהמשפחה – הולך וקטן.

אשמח לשמוע את דעתכם/ן בנושא.

על מצוי ועל רצוי בשינויים פרוצדורליים, ועל פתרון אלטרנטיבי

נופר מורלי היא טרנסג'נדרית שמבקשת לשנות משהו שנראה די שולי במשרד הפנים אך מהותי עבורה ועבור אחרות (אפשר לקרוא על כך יותר כאן) – להסיר את השם הקודם מהספח שבתעודת הזהות, וזאת מבלי לחכות 7 שנים, ולשם כך עורכות הדין איילת הלברשטט ורעות מיכאלי מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, יחד עם עורך הדין חגי קלעי – עתרו לבג"צ בטענה כי כי התקנות הללו לא נועדו למצב של שינוי שם לאחר הליך של התאמה מגדרית.

הרעיון לעתור לבג"צ הוא רעיון טוב, אולם לעניות דעתי, הוא דווקא מחטיא את המטרה במקרה הספציפי הזה, מהסיבה הפשוטה – שהרישום עצמו נעשה מכח חוק, ולא מתוך נוהל פנימי של משרד הפנים.

מה בעצם זה אומר? הדבר אומר כי גם אם העתירה עצמה תתקבל ובג"צ ימצא את העתירה מוצדקת (הסיכוי לכך קלוש, הואיל ומחיקה של השם בספח יכולה לפתוח פתח פוטנציאלי ענק לזיופים) – בג"צ יורה לגוף המחוקק לתקן את החוק, ולשם כך יש צורך בהכנת תיקון לחוק (שאת זה ניתן לעשות ע"י ח"כ), ואותו תיקון צריך לעבור את המסלול – כפי שמופיע בדף זהורק אם התיקון יעבור – הדברים ישונו, אך כאן נמצאת הבעיה הגדולה ביותר: פוליטיקה.

מבחינה פוליטית, כל מה שצריך כדי שתיקון כזה יפול, זה שהחכ"ים ידעו כי היחידים/ות ש"מרוויחים/ות" מכך הם/ן טרנסג'נדרים/ות – ואוטומטית הסיעות הערביות והסיעות הדתיות יצביעו נגד, ואם מדובר בממשלת ליכוד טיפוסית, סביר להניח שתופעל משמעת קואליציונית בלחץ הסיעות הדתיות (מומלץ לקרוא את התוכן בקישור לגבי הנושא), מה שאומר שגם חכ"ים ושרים מהקואליציה שמזדהים עם התיקון ורוצים להצביע בעדו – לא יוכלו להצביע והתיקון יפול. כך קרו לא מעט פעמים שהצעות תיקונים למיגור האפליה (או בשמו האחר: חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי) לכלול קצת יותר מ"יהודי" – נפלו.

כך שלא חשוב איך נסתכל על זה, הסיכוי שהשם הקודם ימחק מהספח במעמד שינוי השם או המגדר – קטן.

במקום זאת, אני מעוניינת להציע פתרון אלטרנטיבי.

מה אם, לדוגמא, עניין הספח לא ישתנה, אך לא יהיה צורך בהצגתו לשום גוף?

אחד הדברים שניתן לעשות ע"י משרד הפנים (ובשיתוף משרדים אחרים) הוא מיפוי הנהלים המצריכים הצגת ספח תעודת זהות לצרכי זיהוי. לאחר שמופו הנהלים, ניתן לשנותם ולהוסיף להם את האופציה שהאדם המזדהה יצטרך להציג תעודת זהות + ספח או תעודת זהות + ספח מספרי. ספח מספרי זה הוא בעצם עוד נייר שמשרד הפנים ינפיק (ויוכל לשבת בנפרד מהספח הרגיל) עם מספר סידורי יחודי (לא מספר זהות), מה שנקרא במחשבים UID, וכל המשרדים יכבדו זאת ויוכלו לאמת את האדם תוך הקלדת מספר זהות ומספר ה-UID ישירות לאתר משרד הפנים או למערכת הזדהות ממשלתית.

אמנם יקח מעט זמן לממש דבר כזה (בד"כ שנה), אך יש לאלטרנטיבה זו מספר יתרונות:

  1. אין צורך בחקיקה נוספת
  2. המימוש יעזור במקרים נוספים, חוץ מטרנסג'נדרים/ות (נשים מוכות, רשות להגנת עדים וכו')
  3. התהליך עצמו אינו כה מורכב למימוש.

לסיכום – אני בהחלט יכולה להבין את הבקשה למחוק את השם, אולם אני חושבת שאם הנושא חשוב, צריך גם לבדוק דרכים אלטרנטיביות, במיוחד שבקשה כזו דורשת בעצם שינוי חוק והסיכוי לשנות את החוק – קלוש.

התעלמות

עדכון: יש המשך … מעניין לסיפור, קראו בסוף 🙂

אם יש משהו שכל טרנסג'נדרית לומדת מהר מאוד, זה שאם את לא נראית נשית "עוברת" עם קול נשי, ואת מעוניינת בעבודה, היא תצטרך לספר בראיונות פוטנציאליים על תהליך ההתאמה המגדרית, ובד"כ כאן בעצם תהיה "צומת" – או שהמראיין יודיע שאין לו בעיה שאת עוברת תהליך, או שיקרו .. דברים אחרים.

להלן צילום מתוך צ'אט שהיה לי עם מישהי שפנתה אליי. כפי שניתן לראות, מהרגע הראשון היא פונה אליי בנקבה, שזה נחמד, אולם כשסיפרתי לה שאני בתהליך… פוף, דממה (לחצו להגדלה):

במקרה הספציפי הנ"ל, לא היה מדובר עבורי בהפסד גדול, הואיל ולפי הבקשה שלה לחייג אליי, היא כנראה אינה מודעת לכך שאני עצמאית ואינני מחפשת עבודה כשכירה, מה גם שאני עוסקת בכלל ביעוץ ואינטגרציה ולא במתן שרותי IT (תחום שעזבתי לפני מס' שנים).

אבל נסו לחשוב על טרנסג'נדרית צעירה שנמצאת בתהליך, עדיין לא נראית הכי נשית, אך משוועת לעבודה בשכר נאות. צ'אט כזה יכול לגרום ללא מעט מאותן חברות קהילה לחטוף דכאון ולהתייאש. הייתי שמחה לו היתה אפשרות לחייב עסקים לקבל טרנסג'נדריות מתאימות מבחינה מקצועית לעבודה, אולם לצערינו חוק למניעת אפליה, חוק שיאסור אפליה על רקע מגדר – עדיין לא קיים ובכל פעם שעולה חוק כזה, יד עלומה טורחת להפיל אותו. כרגע זה החוק הקיים.

אסכם כך את הדברים: מי שקורא את הבלוג הזה, קרא אולי מדוע אני חושבת שהעסקת טרנסג'נדרים/ות היא דבר שיכול לסייע רבות לעסק, הואיל ובדרך כלל אותם/ן טרנסג'נדרים/ות לא מחפשים "לקפוץ" למקום עבודה אחר, רק כי הציעו להם/ן כמה שקלים נוספים, ויציבות היא הדבר שהן הכי שואפות לקבל במקום העבודה (ובדברים אחרים).

עדכון: אותה בחורה בסוף חזרה אליי ובפיה הצעה "מהממת" (ודי מעליבה, למען האמת) – שאעביר לה את לקוחותיי וכך "כולנו נרוויח"… May God help us…

שינוי שם – המשך חוויה

יש משהו אחד שלא ממש מספרים לך בעת ההחלטה לשינוי השם וסעיף המין בתעודת הזהות – ואותו משהו הוא ה"אאוטינג" שעושים לך, בין אם תרצי או לא תרצי..

אתמול, לדוגמא – שילמתי כעצמאית את מקדמות המס שאני צריכה לשלם. כניסה למערכת של GOV.IL לבירור מספר פרטים, הראתה לי את הדבר הבא שרואים בתמונה פה משמאל, שזה נחמד מאוד בשבילי לדעת שהמשרדים וביטוח לאומי כבר מכירים בשינוי שלי. בנוסף – אחד הלקוחות הגדולים של העסק שלי החליט להפתיע אותי לטובה ולהעלות את שכרי והוא ביקש שאחתום על ההסכם החדש. ההסכם החדש נחתם עם השם החדש ועם התייחסות כנקבה בכל המקומות הנכונים… שזה בהחלט הפתעה לטובה..

אבל מצד שני, הסתבר לי כי דווקא המדינה צריכה להעביר לי זיכוי מס, וזה טיפ-טיפה בעייתי כי צריך שהפרטים שרשומים במחשבי מס הכנסה צריכים להיות חופפים גם עם רישומי הבנקים, והבנקים עדיין לא קיבלו ממני עדכון, אז לכי תעדכני את הבנק שיש לך שם חשבון, ותתמודדי עם הפקידה שמבחינתה אין דבר כזה "התאמה מגדרית", בקיצור – FUN FUN FUN…

מכאן מגיע החלק הפחות-קליל שקשור לחשיפה. מי שלא צפה/תה בערוץ היוטיוב שלי – אפשר לראות שנראות נשית עדיין אין לי ממש (זה בדרך, ואני בכל פעם מוסיפה ומשנה דברים, כך שמי שמסתכל, יכול להבין לבד…), כך שלהודיע ללקוחות "לקוחות יקרים, מעכשיו תתייחסו אליי כאשה, ושמי השתנה לדורין" יכול לתת תוצאות שחלקן טובות וחלקן … סיום חוזה תחת אמתלות שונות (אני עצמאית, בכל זאת), כך שהכל צריך להיעשות בזהירות מירבית.

השינוי הרשמי

עדכון: תודה לאלונה שטרן שהוסיפה פרטים לגבי מי מהגופים מתעדכן ואלו גופים יש צורך לעדכן. קישור לעדכון – כאן.

עכשיו זה רשמי..

פניתי לפני מס' שבועות למזכירת הוועדה וביקשתי להתחיל את תהליך שינוי השם והמגדר בתעודת הזהות. המזכירה הפנתה את פרטיי ולאחר מספר שבועות קיבלתי מכתב ובו בקשה להגיע ל"רשות האוכלוסין וההגירה" ולפנות לרחל.

אז הגעתי היום בבוקר, חטפתי קצת הלם מכמות האנשים הממתינים, אולם לשמחתי התברר לי כי אין צורך שאמתין אלא פשוט לפנות לחדר מס' 23 לרחל ללא צורך בהמתנה. רחל היקרה הפנתה אותי לשלומית (או שולמית? אני גרועה בזכירת שמות), ורציתי לשתף אתכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות בחוויה ובתובנות.

  • הכינו מראש את התשלום – זה 230 שקלים אם רציתם לשנות חוץ מסעיף המין גם את השם, המחיר אינו כולל שינוי בדרכון, ובקיצור – תביאו כרטיס אשראי.
  • תעודת הזהות הנוכחית שלכם "תזכה" במדבקה והפקידה היקרה תגזור את ה"אוזניים" לתעודת הזהות הנוכחית שלכם, ומאותו רגע, תעודת הזהות הנוכחית עם הפרטים הישניים תהיה תקפה ל-60 יום בלבד, כך שאם יש לכם/ן צורך בחתימת הסכמים/חוזים עם הפרטים הישנים שלכם, עכשיו זה הזמן. לצערי לא ניתן להאריך את ה-60 יום (לא הבנתי מדוע קבעו את זה עם מגבלה של 60 יום…)
  • תעודת הזהות החדשה שלכם תגיע עם שליח תוך שבועיים לביתכם. עד אז אתם/ן מקבלים/ות את הספח עם הפרטים החדשים, כפי שמופיע בתמונה לעיל.
  • משרדים ממשלתיים, קופות חולים, בנקים ושאר מוסדות – יקבלו עדכון על שינוי המין / שם במהלך החודשים הקרובים. אם אתם/ן מעוניינים/ות שיבוצע שינוי מיידי במוסד כלשהו – תצטרכו להמתין לקבלת תעודת הזהות (הפלסטיק) ורק אז תוכלו לפנות ולבקש שינוי מאותו מוסד. הספח אינו מספק.
  • אם התמונה חשובה לכם בתעודת הזהות, נסו להתאים איפור לתאורה חזקה. במהלך הצילום לא חושפים שיניים, ומצטלמים בלי משקפיים. הסיכוי לקבל תמונה מחמיאה – קלוש.

בסך הכל, התהליך עצמו קל ולא מורכב (כל עוד אתם/ן מבהירים/ות מה אתם/ן רוצים לשנות – אם לא תאמרו שברצונכם/ן לשנות יותר מסעיף המין, תקבלו תעודת זהות עם פרטים זהים לחלוטין, ולכן כדאי לציין מראש לפקידה אם ברצונכם/ן לשנות לא רק את סעיף המין, אלא גם סעיפים אחרים.

ולשאלת השאלות – האם כדאי לשנות את הפרטים בתעודת הזהות, אין לכך תשובה חד משמעית לכאן או לכאן. אם אתם/ן לא מרגישים/ות שאתם/ן מוכנים/ות להכריז על עצמכם קבל עם ועדה על השינוי, השינוי בתעודת זהות לא ישאיר לכם הרבה ברירות. השינוי בתעודה גם יכול להיות בעייתי עם בעלי בתים בבונים שמבחינתם אסור להשכיר לטרנסג'נדריות או בקבלה למקומות עבודה מסויימים שלא ממש מקבלים בהבנה א/נשים בתהליך התאמה מגדרית.