כשזה מגיע לשינוי מין, בכל הקשור למצב תעסוקה, 2 צורות השינוי הידועות (MTF ו-FTM) מקבלות יחס שונה לחלוטין.

כאשר מישהי משנה את מינה לזכר, והיא תחפש עבודה לאחר שהשינוי המהותי נעשה (הווה אומר: היא כבר נראית גבר), סיכוי קבלת עבודה הוא גבוה מאוד. במקרים כאלו אין ממש צורך לספר על השינוי וגם אם אותו אחד עדיין נראה נשי, זה "עובר", במיוחד שהקול בגלל ההורמונים מקבל הרבה יותר טון "בס" עבה או שרואים גילוח. בכלל – לבוש גברי ומראה גברי, בהחלט יכולים לתרום לסיכוי קבלת עבודה.

אבל כשזה מגיע ל-MTF… המצב שונה לחלוטין, וקודם כל תלוי מה העבודה שהבחורה/אשה מחפשת.

אם מדובר בעבודה ברמה של קופאית, מלצרית, מוכרת בחנות – אז ברוב המקרים אין ממש בעיה להתקבל לעבודה, כל עוד היא נראית יצוגית ומתלבשת נורמלי. כיום ישנן לא מעט טרנסיות שעובדות בעבודות הללו (במיוחד באזור המרכז). גם רשתות ביגוד הרבה יותר סבלניות בכל הקשור להעסקת טרנסיות. אישית אני מכירה מספר טרנסיות שעובדות בקסטרו, פוקס וגם במנגו ובחנויות אחרות.

אבל כשזה מגיע לתחומים כמו היי-טק, הנדסה, מחקר ושאר תחומים חופשיים, כאן מתחילה הבעיה הרצינית. רשמית כולם נגד אפליה מגדרית, אבל לא רשמית? אם תבואו בתחילת השינוי כנשים, כשעדיין קולטים עליכן שאתן בתהליך, הסיכוי להיות מועסקת או למצוא עבודה יורד כמעט לאפס. רק מקודם נודע לי על טרנסית אחת שהגיעה מארה"ב לארץ לחפש עבודה כי היא רצתה לעלות לארץ, חצי שנה היא חיפשה ולבסוף היא התייאשה וחזרה לחו"ל. לכן המלצתי היא כי רק לאחר שאת נראית ממש אשה (הווה אומר – לאחר ניתוחים, סיליקון אם צריך, שנתיים+ עם הורמונים וקול נשי) – תחפשי עבודה בתחום (אם את לא מועסקת). אם את מתחילה שינוי עתה, חסכי כסף ליום סגריר כי את אף פעם לא יודעת מה דעתו האמיתית של המעסיק שלך ואם הוא לא ימצא תירוץ לפטר אותך "בגלל המצב" ואם את תהיי מפוטרת באמצע תהליך שינוי, את תזדקקי לכסף זה כדי לחיות, הורמונים, שכ"ד, מסים וכו'.

אני קוראת הרבה חדשות וכשזה מגיע לחדשות על שינויי מין או על הומואים ולסביות, אני רואה את הטוקבקים של אנשים שאינני יכולה לכנות בשם אחר חוץ מ"אנשי המערות". הומופוביה מוקרנת ומושפרצת לכל עבר, ושנאה לכל דבר ששונה מה"נורמה" שהיתה קיימת לפני עידן ועידנים, ולצערי כאן בישראל המצב אינו סוגה בשושנים. בארה"ב לשם השוואה, המצב קיצוני לשני הצדדים: בסאן פרנסיסקו, קליפורניה, לאס וגאס וניו יורק, תהיי במראה גברי עם שמלה ועקבים, ואף אחד לא יאמר לך כלום. לעומת זאת במדינות "חגורת התנ'ך" בארה"ב תיתקלי בהומופוביה ובשנאה מכל עבר. 

לכן, כאן בישראל, לדעתי האישית כדאי לעשות את הדברים בשיא הזהירות ולקחת את הזמן (אם הינך עוסקת במקצוע חופשי או בהיי-טק), כמה שפחות לספר לאנשים על מה שאת עוברת, ובעיקר לבדוק את הדופק בכל מה שקשור לעבודה וכספים. אני מאחלת לכל מי שעובר/ת שינוי שרק תצליח ותראה הצלחה לפני, בזמן ואחרי השינוי.

שבוע טוב לכם/ן

רבות מהטרנסיות שמשנות מזכר לנקבה רוצות לעבור ניתוח באיבר המין כדי להפוך אותו מאיבר זכרי לאיבר נקבי. הניתוח עצמו אינו פשוט ולא עושים אותו הרבה בארץ, לפיכך טרנסיות רבות נוסעות למקומות כמו תאילנד או ארה"ב או אירופה כדי לבצע את הניתוח שם.

אולם לפני שחוסכים את הכסף ורצים להזמין כרטיס טיסה לבצע את הניתוח, כדאי לחשוב לעומק – האם את בטוחה שאת רוצה לעשות את הניתוח הזה? מה את מצפה שיקרה בעקבות הניתוח?

לא מעט טרנסיות בטוחות כי אחרי ניתוח כזה, הכל יהיה טוב יותר. בתעודת הזהות את תופיעי כאשה, לא תצטרכי יותר "לקפל" את האיבר בתחתונים, ואולי גם תהני מאורגזמות שנשים נהנות מהן. מה רע?

הבעיה נמצאת אצל חלק מהטרנסיות שמאשימות את איבר המין בכל מה שהן עוברות, בכל התהליך הזה. אם הן היו נולדות עם ואגינה וכל התשתית הפנימית שיש לבחורה, אז הן לא היו טרנסיות ולא היו צריכות לעבור תהליך ארוך, כואב ומפרך, ורק בגללו הן בטוחות שהן סובלות.

פה בעצם מסתתרת בעיה. לא בטוח שזה שהיה לאותה אחת איבר מין גברי, היא הסיבה שהיא עברה מה שעברה. בעיות של דכאונות חזקים, פחדים מוגברים, פאראנויה, סף סבלנות קצר מאוד, במקרים לא מעטים, איבר המין אינו האשם העיקרי, וגם אחרי הניתוח הבעיות יחזרו. דוגמא פשוטה: אחת שיש לה חוסר חמור בבטחון עצמי, זה שהיא תעבור ניתוח יכול לשפר את מצב חוסר הבטחון, אבל השיפור הוא זמני בלבד. עד שהיא לא תטופל בצורה מקצועית, הפחדים יחזרו והפעם כבר יהיה "אשם" אחר – האף, ציצי, פרצוף, לא חסרים דברים להאשים.

אישית, אינני נגד ניתוח איבר המין. יש כאלו שירצו לנתח כדי להיראות אשה לגמרי בכל מצב חיצוני, כולל במקלחות נשים ובמצבים אינטימיים אחרים. יחד עם זאת, לעניות דעתי, לפעמים כדאי לנצל את המצב שניתוח לא חייב להיות תוך X שנים, ולחשוב על כך לעומק. לראות האם האיבר במצבו הזכרי הוא באמת הבעיה שבגינו את רוצה לנתח אותו, או שבעצם האיבר מסתיר בעיה יותר עמוקה.

ישנו סוג מסויים של טרנסיות שלהן אני לא ממליצה לנתח ואלו הטרנסיות שלא סגורות על עצמן מבחינת השינוי. אלו שלקחו הורמונים, יצאו כנשים ואחר כך חזרו בהן והן חזרו לחיות כגברים. בניגוד לניתוח איבר, אפשר לחזור ממצב של טרנסית למצב של גבר רגיל (ואם גדלו כבר שדיים יש צורך בכריתה לעיתים או לחיות עם מה שיש), אולם אי אפשר לחזור ממצב של איבר מין גברי מנותח למצב רגיל. 

כיום, למיטב ידיעתי, ישנן 2 גישות לעניין ההפיכה מזכר לנקבה ויציאה החוצה לרחוב במין השני (כאשה). ישנה הגישה של אלו שמיד כשמתחילות לקחת הורמונים מתחילות לצאת החוצה כאשה, וישנן כאלו שעושות זאת לאחר כמה שנים.

אני מהגישה השניה ואני רוצה להסביר מדוע הגישה השניה יותר טובה במובנים שונים (פחות העלבות מהרחוב, פחות התמודדות עם מצבים לא נעימים וכו'). אגב, לסקרנים מביניכם, הבחורה היפה משמאל – היא טרנסית. אפשר לקרוא פרטים עליה כאן.

גבר יכול לעבור שלבים רבים כגבר, ואף אחד לא יאמר לו משהו מיוחד. כך לדוגמא הוא יכול לעבור:

• הסרת שיער בפנים ובגוף
• ניתוחי לסת, סנטר או שפתיים
• הארכת שיער
• אימוני קול
• שינויים הורמונליים

כל התהליכים האלו שעושים שינוי, לא ישפיעו ממש על הסביבה. יכול להיות שמישהו יהיה חד עין ויתהה לגבי השינוי, ואותו תמיד אפשר לפטור ב"זה משהו רפואי, לא רוצה לדבר על זה". בדרך הזו, לא מפסידים עבודה, וגם לא מפסידים חברים (כמובן עד שיוצאים כאשה).

ישנם כמובן תהליכים כמו גדילת חזה שיכולה לעורר חדש, אבל גם כאן, זה מאוד תלוי. אם החזה שלך גודל בצורה של חזה "חד" (כמו משפך הפוך), אפשר לשים חזיית binder ואף אחד לא ישים לב שגודלים לך שדיים. בשאר המקרים החזה גודל בשנתיים הראשונות למידות קטנות יחסית (A,B), כך שגם אם זה בולט – ניתן להסתיר.

תהליך השינוי הוא תהליך ארוך וכדאי לנצל את האורך כדי לעשות את השינויים בלי הפרעות משמעותיות בחיים, להכין את עצמך לקראת חיים כאשה 24/7 ולעניות דעתי, לא צריך מיד לגרום לתהפוכות בחייך שיכולים לגרום לך להפסדים עם עוגמת נפש. אם חברייך או קרובייך או משפחתך תדע עוד שנתיים לדוגמא, אז יש לך שנתיים של שקט להתכונן לרגעים הלא קלים הללו. נסו לחשוב על זה כך: האם באמת בא לכם כל בוקר להיאבק עם טון מייקאפ כדי לכסות זיפים סוררים? לאפר איפור כבד (יחסית) כדי להסתיר דברים "גבריים"? או שמא יהיה הרבה יותר קל לשים כמות מייקאפ רגילה, כי כבר אין שום שערה? (מה שטיפלתם באותם שנתיים). האם לא יהיה יותר קל לדבר ישר בקול נשי (כי התאמנתם בשנתיים שהייתם כלפי חוץ עדיין גבר) או שתעדיפו להתפלל ולהתאמץ שלא יפלט לכם קול גברי? 

יש פתגם שאומר "מי שטורח בערב שבת, אוכל בשבת", וזו גם גישתי. שנתיים של מאמץ יכולים לתרום המון ליציאה כאשה  עם כמה שפחות בעיות. זה כמובן לא פותר את כל הבעיות, אבל זה יכול להוריד את רובן. מדוע לא לקחת את הדרך הזו?

כבני אדם, יש בתוכנו מנגנון שנקרא "פחד". במקור הוא נועד להגן עלינו כדי שלא נעשה דברים מסוכנים לעצמנו. אם נסתכל מהחלון של קומה גבוהה החוצה, יקום בנו הפחד ליפול. כשנראה משהו חם מאוד, תקום בנו הרגשת הפחד לא לנגוע באותו משהו חם בידיים חשופות ועוד ועוד.

אבל לפעמים הפחדים שלנו מונעים מאיתנו דברים שונים, דברים שבמבט ראשון נראים לנו מסוכנים, אבל הם בסופו של דבר יכולים להועיל לנו. מפחיד לפתוח עסק חדש, אבל אם יש לכם את הכסף, הלקוחות שמעוניינים, ואנשים שיכולים לסייע לכם, העסק החדש יכול לעזור לכם מבחינת כספים, פרנסה לכם ואחרים ועוד, ולכן מומלץ במקרים כאלו לדלג מעל הפחד הראשוני ולהתחיל בהליכים לפתוח עסק.

ישנן כאלו שרוצות להתחיל להיות נשים (או כאלו שרוצות לשנות מאשה לגבר) אבל מה שעוצר אותן זה הפחד. מה המשפחה שלי תאמר? מה החברים שלי יאמרו? איך יתייחסו אליי ברחוב? איך אתמודד עם חסרי הטאקט למיניהם שיזרקו הערות מגעילות? אלו שאלות טובות אך אלו שאלות שמגיעות מפחד, ולאו דווקא מבסיס לוגי כלשהו. אם מקשיבים לפחד, אז אותם אנשים לא ישנו כלום ויצטרכו לחיות עם תסכול מתמשך במשך שנים רבות. שהם יראו טרנסקסואלית יפהפיה וחטובה שכן עשתה את הצעד הגדול והתחילה לשנות מין – הם יאכלו את עצמם מתסכול: "הנה אחת שעשתה את הצעדים, תראו איזו יפה היא נראית." ואז יכנס התסכול לפעולה.

פחדים כאלו בדרך כלל מבוססים על השערות, ניחושים, ואל זו שצחקו עליה ושמעתם את מה שקרה איתה. מה שהחד לא מבוסס עליו – זה המקרה שלכם ושלכן.

אם עושים את הדברים בצורה נכונה, אפשר לנטרל את הפחדים עצמם בצורה לוגית די פשוטה, אתן את זה בנקודות:

1. "ההורים יזרקו אותי מהבית". טכנית. הם לא חייבים להחזיק אותך בבית אחרי שעברת 18, ולכן מאוד מומלץ אם חושבים לשנות מין – לעבור דירה, לגור עם שותף או שותפה גיי פרנדלי. שותפים כאלו ברוב המקרים לא יאמרו לך שום דבר רע לגבי תהליך השינוי. אדרבא, שותף גיי נשי לדוגמא יכול לעזור לך בבחירת גרדרובה (ואולי מדי פעם הוא "יגנוב" לך בגד או שאת "תגנבי" לו). הורים שמגיבים בצורה כזו, צריך להבין אותם: במשך X שנים הם גידלו ילד שפתאום החליט שהוא רוצה להיות ילדה והוא לא עוצר במחשבה על כך אלא עובר למעשים. למרות כל זאת, הפתרון הפשוט ביותר הוא לתת להם את הזמן לעכל. זה יכול לקחת שבועות או חודשים ואפילו שנים, אבל ברוב מוחלט של המקרים הם יקבלו אותך בחזרה. מה שכן, אל תצפי ברוב המקרים שיקראו לך בשם הנקבי שלך. אם היית שלום ועכשיו את שלומית, גם אם תבואי במיקרו מיני, עקבים היסטריים וחזה ענק, עדיין יקראו לך שלום. כוחו של הרגל, תתעלמי.
2. "חברים שלי יברחו ממני", "חברים שלי יצחקו עליי", "חברים שלי ינתקו קשר איתי" – סביר להניח שזה יקרה עם חלק מהחברים. במקרים כאלו אין מה לעשות, יש הומופובים. במקרים כאלו כל מה שאת צריכה לאמר זה "החלטתי לחיות כאשה כי זה מה שאני מבפנים, אני עדיין אותו אדם שהכרת מהעבר, רק עם חזות שונה" – ואז או שהוא יקבל או שלא. גם כאן מחכה לכם הפתעה נעימה במקרים רבים – כשהומופוב מתמודד עם מישהו/י שהוא מכיר, תהליך ההכרה וקבלה אינו ארוך (ואם את נראית טוב כאשה ובאה בלבוש סקסי, התהליך אורך שניות 😉 ). אם מישהו לא רוצה איתך בקשר בגלל ששינית, אז תרפי, הפסדת הומופוב. לא סוף העולם, בתור אשה את תכירי הרבה יותר גברים מאשר כגבר.
3. אלימות פיזית – פור גוד סייק – למעט אם את נמצאת בקשר עם איזה ערס אלים שיודע לדבר רק עם הידיים ולא עם הפה, אלימות פיזית לא קיימת, למעט בשוליים. גברים לא מרביצים כך סתם ברחוב לנשים. גבר ירביץ לגבר אחר לפני שירביץ לאשה (שוב, למעט אם את יוצאת עם טיפוסים שהם אלימים, ואז במקרה כזה את מכניסה את עצמך מראש לצרות). 
4. "יפטרו אותי מהעבודה" – טכנית, אם תצליחי להקליט בוס שמפטר אותך על שינוי מין, את יכולה לעשות אחלה כסף מתביעה נגד החברה, אבל ברוב המקרים הם מספיק חכמים לזרוק את זה על דברים אחרים (למרות שאת יודעת שהם לא נכונים) כמו ביצועים גרועים בעבודה וכו'. המלצה שלי – לפני מתחילה להגיע לעבודה כאשה, תתחילי "לרחרח" לגבי מקום עבודה אחר. הרבה יותר טוב להתחיל במקום עבודה חדש כאשה, מאשר להתמודד עם מקום שהיום את מופיעה בו כגבר ומחר כאשה (אל תשכחו להגיע לראיונות כאשה, לא כגבר, ותעדכנו את ההמלצות שלכם ואת קורות החיים בהתאם).
5. "לא יקחו אותי ברצינות" – זה כבר תלוי בך, כמה את מדגישה דברים, כמה את עומדת על שלך, כמה את יודעת "לשלוט" – ובמיוחד – איך את לבושה. מיקרו מיני ועקב ענק וציצי בחוץ – מבטיח ששום גבר לא יתייחס אלייך ברצינות, במיוחד אם תבואי כך לראיון עבודה. מצד שני, אם את רוצה שיתחילו איתך במקום העבודה ושיעמוד למראיין – זה אחלה לבוש 🙂
6. "אני אהיה לבד בגלל השינוי" – יש פייסבוק, יש פורומים, יש צ'אטים, יש מפגשים, יש מקומות בילוי לכמוך, כך שיש לך לא מעט אפשרויות להכיר בחורות, טרנסיות, מתלבשות ואחרות שעוברות תהליך כמוך. רק תשימי לב את מי את מכירה, את לא מחפשת להכיר חברה חדשה שתהיה סופר תלותית בך.
7. "ההורמונים גורמים לשינויי מצב רוח, אני אהיה הרבה בדכאון" – זה כבר עניין של אישיות, איך את מסתכלת על דברים, חצי כוס ריקה או חצי כוס מלאה. אם כל הזמן את מסתכלת על חצי הכוס הריקה, הגיע הזמן שתעשי שינוי ופני לגורם מקצועי שיעזור לך לשנות את הראיה שלך.
8. "אין לי ואני לא מוצאת ביגוד למידות שלי" – במקרים כאלו, מצאי ידיד גיי נשי שיעזור לך עם השופינג. יש פה בארץ הכל, גם אם את שוקלת ב-3 ספרות.

שכחתי סיבות נוספות? אם כן, אשמח לשמוע בהערות.

אז כפי שניתן לראות, העולם לא מתפרק ולא יתפרק אם תחליטי לבצע שינוי מין. כן, יהיו לך שינויים בחיים, ועל זה כדאי להסתכל כהתחלות חדשות ומכאן – הכל תלוי בך.

אתמול פירסמתי בבלוג הקודם שלי על כך שאני הולכת לעבור תהליך MTF. חלק מהחברות שלחו לי הודעת "בהצלחה" וחלק אחר …. נקרא לזה בעדינות: איווררו את הפחדים שלהם תוך השלכתם לכיווני.

זה התחיל בשאלות תמימות כמו אם אני בטוחה שאני רוצה לעשות את זה (התשובה: כן) ומהרגע שהשבתי תשובה חיובית, החלו ההפחדות מכל מיני קרוסיות ואחרים, הנה חלק מהן:

• ברגע שידעו בעבודה שלך, מיד יפטרו אותך
• את תצטרכי לחיות על קיצבת ביטוח לאומי שהיא 2000 שקל
• אם תרצי להמשיך לשנות, תצטרכי לעבוד בזנות
• המשפחה שלך וכל החברים שלך ידחו אותך ויבוזו לך
• את תצטרכי המון ניתוחים (למרות שכמעט אף אחת מה"נשמות הטובות" מהן לא ראתה את הפרצוף שלי)
• את מתחילה מאוחר מדי, ההורמונים לא ישנו כלום בגופך, רק יגרמו לך להשמין ולהיראות מוזרה!
• אף אחד לא ירצה להעסיק אותך!
• יצחקו עלייך ברחוב!
• את תעשי ניתוחים ואת תצטערי על זה!
• אם תרצי לחזור אחורה, תצטרכי לעבור ניתוח לכריתת שדיים!
• אף אחד לא ירצה לצאת איתך!

והיו בטח עוד כמה ששכחתי…

המכנה המשותף לכל ההפחדות? הן הגיעו מאותם קרוסיות ואנשים שמאוד היו רוצים להיות נשים, אבל פוחדים אפילו לעשות שעווה על הגוף! פאקינג שעווה שזה דבר שבין כה גודל אחרי כמה שבועות וזה כבר נורמה שגברים (גם סטרייטים) עושים כיום.

אז החלטתי לענות לכל המפחידים והמפחידות בפוסט כאן.

אז קודם כל, באמת תודה על הדאגה, אבל כנראה שחלק מאותן "נשמות טובות" לטשטש להם את המציאות בצורה חזקה, אז אענה כך:

1. יש שינויים שיכולים לגרום לפיטורין. אם מחר אעבור דירה קצת יותר צפונה ואני אגיע לעבודה כל בוקר עקב פקקים ב-10 במקום ב-9, יפטרו אותי בסוף. הנקודה היא מה עושים ואיך ובעיקר – איך מרגיעים חששות. אני לדוגמא ביצעתי ניסוי לפני חודשיים בערך – הלכתי ללקוחות עם בניה בציפורניים (ועם זיפים!) (והאמינו לי שבהחלט ראו את הבניה). כששאלו, נתתי הסבר כלשהו עם חיוך והמשכנו הלאה. כמה לקוחות פיטרו אותי? אפס.
2. אני לא הולכת לקחת קיצבת ביטוח לאומי ולא הולכת לעבוד בזנות, כי יש לי מקצוע מכובד ביד, והכי חשוב – אני לא הולכת לצאת "קרקס" מהבית. כשאיראה אשה, אצא כאשה. אם לא אראה אשה, אצא גבר. מי שמעוניינת לצאת כקרקס החוצה, שיבושם לה – לא אני.
3. חברים ומשפחה ידחו? סביר להניח שבהתחלה הם יהיו בהלם ואז כבר אסביר ונסתדר. אלו שבכל זאת ידחו, שיהיה להם בהצלחה בחיים, אני לא אוהבת חברים מזוייפים.
4. לגבי המון ניתוחים – נתן קודם להורמונים להשפיע, ואז נראה מה הניתוחים שצריך לעשות ומה מייק-אפ יכול להסתיר. אני לא מחפשת להיראות כמוה (אין לי משהו נגדה, פשוט אני לא מחפשת להיראות כך).
5. מאוחר מדי? קודם כל שה"נשמות הטובות" יראו אותי ויגידו לי אם רואים עליי את גילי האמיתי, אחרי זה נדבר..
6. לגבי להצטער… אני מצטערת שלא עשיתי זאת מוקדם מדי, אבל עדיין לא מאוחר מדי לשנות.
7. לא מעוניינת לחזור אחורה ואם אהיה מעוניינת, אטפל בזה.
8. לגבי לא ירצו לצאת איתי… מהיכרות עם גברים ונשים ישראלים (אני בי), אני לא כל כך דואגת לגבי זה.

תהליך השינוי הוא ממש לא תהליך קל, הוא תהליך כואב (תרתי משמע), ויש לי את כל הסבלנות שבעולם לעבור אותם עוד לפני שאצא כאשה. מי שכל כך "דואגת" – שתשמור את הדאגות לעצמה.

דף זה נמחק ושוכתב מחדש. אפשר לקרוא את הדברים בהרחבה כאן.

התהליך שלי היו אמור להתחיל לפני עשרות שנים…

בגיל העשרה, לפני התיכון, הייתי כמעט בת. שיער בלונדיני, קול נשי, גוף נשי וחלק (אפילו לא זיפים!) וכן.. גם רצון להיות אשה, אבל … פחדתי לעשות את השינוי בגלל הסביבה שלי. באותו זמן, ההומופוביה חגגה מכל עבר (במיוחד בצפון, שם גרתי) ושינוי מין היה גורם לי להיות מאושפזת, לא בגלל ניתוחי אסתטיקה, אלא יותר בגלל שבירת עצמות של כל מיני אנשים שלא יודעים להתמודד עם השונה.

אז החלטתי לוותר, וככל שגדלתי, הסממנים הנשיים נעלמו. הכרתי בחורות, הייתי בקשרים רומנטיים שבפירוש לא ראו בעין טובה (ואני מנומסת כאן) כל בגד,עקב או איפור עליי, מה שהוביל לאולטימטומים של "או הביגוד או אני". פה ושם הופעתי כחלק מהרכב דראג (זה היה סטנד אפ ומשהו קטן ושולי שרובם בכלל לא מכירים) וזהו… עד שהחלטתי שמספיק לי. ניתקתי קשרים והחלטתי (באיחור אופנתי של כמה עשרות שנים) שאני רוצה להיות אשה. אני לא מחפשת להיות עם מראה של דוגמנית על, אני מחפשת "לעבור" עם מראה נשי טוב. 900CC סיליקון בחזה ו-600CC סיליקון בתחת + שאיבת שומנים – זו לא אני.

ישנן לא מעט כאלו שתוך מספר קטן של חודשים (ואפילו שבועות או ימים) לאחר תחילת לקיחת ההורמונים – הן יוצאות כנשים. לא אני. אם אצא במצבי כרגע כאשה, אני די בטוח אפסיד את פרנסתי (אני עובדת במחשבים) ובלי פרנסה, כך שמעתי, קצת קשה לשנות מין, ולעבוד בזנות לא כל כך מתאים לי – אני ארביץ ללקוחות 🙂

אז החלטתי "למפות" את התהליך ולראות אלו דברים ניתן לעשות עוד במצב "גברי". דברים כמו הסרת שיער בגוף ובפנים, ניתוחי ניוש והארכת שיער ניתן לעשות בלי שום בעיה ובלי להעיר כל מיני "נשמות טובות" שיכולים לגרום לפיטוריי. התהליכים הללו לוקחים שנים (ניתוחי ניוש בפנים, לדוגמא, לא אבצע עד שיעברו לפחות שנתיים, כדי לתת להורמונים לעשות את שלהם ואז לראות מה נשאר לעשות). זה החלק הראשון

בחלק השני אני רוצה לצאת כאשה אך לצאת כאשה לראיונות עבודה כדי להתחיל לגמרי דף חדש כאשה, בראיונות עצמם הם יראו אותי כאשה, כך שלא יהיה תהליך של "הוא נהפך להיא" כולל כל הרכילויות, הומופוביה וכו'. אתם רואים אותי כאשה ואם אתם מקבלים אותי לעבודה, אתם מקבלים אשה טרנסית לעבודה (את החלק של ה"טרנסית" אני לא צריכה ממש לספר, אבל גם אם אספר, אני לא מתכוונת להפוך את זה לאישו). מהרגע שאמצא מקום כזה (ומקומות היי-טק דווקא ידועים כסובלנים לדברים כאלו, גם בארץ) – אז אני All the way in, עובדת וחיה כאשה טרנסית 24/7.

את כל התהליך הזה אני מעריכה שיקח בערך 3-4 שנים.

למי שתוהה האם אני הולכת "לחתוך את מה שיש למטה" – התשובה שלי היא "לא בעתיד הקרוב". אין לי שינאה לאיבר מין שלי ואני דווקא מחבבת אותו ואת שימושיו, גם מינית. יש כאלו שמאשימות אותו שבגללו הכל דפוק, אני לא.

אז מה יהיה? נקווה לטוב 🙂 אשמח להמשיך ולעדכן בפוסטים הבאים.