בראשית

דף זה נמחק ושוכתב מחדש. אפשר לקרוא את הדברים בהרחבה כאן.

התהליך שלי היו אמור להתחיל לפני עשרות שנים…

בגיל העשרה, לפני התיכון, הייתי כמעט בת. שיער בלונדיני, קול נשי, גוף נשי וחלק (אפילו לא זיפים!) וכן.. גם רצון להיות אשה, אבל … פחדתי לעשות את השינוי בגלל הסביבה שלי. באותו זמן, ההומופוביה חגגה מכל עבר (במיוחד בצפון, שם גרתי) ושינוי מין היה גורם לי להיות מאושפזת, לא בגלל ניתוחי אסתטיקה, אלא יותר בגלל שבירת עצמות של כל מיני אנשים שלא יודעים להתמודד עם השונה.

אז החלטתי לוותר, וככל שגדלתי, הסממנים הנשיים נעלמו. הכרתי בחורות, הייתי בקשרים רומנטיים שבפירוש לא ראו בעין טובה (ואני מנומסת כאן) כל בגד,עקב או איפור עליי, מה שהוביל לאולטימטומים של "או הביגוד או אני". פה ושם הופעתי כחלק מהרכב דראג (זה היה סטנד אפ ומשהו קטן ושולי שרובם בכלל לא מכירים) וזהו… עד שהחלטתי שמספיק לי. ניתקתי קשרים והחלטתי (באיחור אופנתי של כמה עשרות שנים) שאני רוצה להיות אשה. אני לא מחפשת להיות עם מראה של דוגמנית על, אני מחפשת "לעבור" עם מראה נשי טוב. 900CC סיליקון בחזה ו-600CC סיליקון בתחת + שאיבת שומנים – זו לא אני.

ישנן לא מעט כאלו שתוך מספר קטן של חודשים (ואפילו שבועות או ימים) לאחר תחילת לקיחת ההורמונים – הן יוצאות כנשים. לא אני. אם אצא במצבי כרגע כאשה, אני די בטוח אפסיד את פרנסתי (אני עובדת במחשבים) ובלי פרנסה, כך שמעתי, קצת קשה לשנות מין, ולעבוד בזנות לא כל כך מתאים לי – אני ארביץ ללקוחות 🙂

אז החלטתי "למפות" את התהליך ולראות אלו דברים ניתן לעשות עוד במצב "גברי". דברים כמו הסרת שיער בגוף ובפנים, ניתוחי ניוש והארכת שיער ניתן לעשות בלי שום בעיה ובלי להעיר כל מיני "נשמות טובות" שיכולים לגרום לפיטוריי. התהליכים הללו לוקחים שנים (ניתוחי ניוש בפנים, לדוגמא, לא אבצע עד שיעברו לפחות שנתיים, כדי לתת להורמונים לעשות את שלהם ואז לראות מה נשאר לעשות). זה החלק הראשון

בחלק השני אני רוצה לצאת כאשה אך לצאת כאשה לראיונות עבודה כדי להתחיל לגמרי דף חדש כאשה, בראיונות עצמם הם יראו אותי כאשה, כך שלא יהיה תהליך של "הוא נהפך להיא" כולל כל הרכילויות, הומופוביה וכו'. אתם רואים אותי כאשה ואם אתם מקבלים אותי לעבודה, אתם מקבלים אשה טרנסית לעבודה (את החלק של ה"טרנסית" אני לא צריכה ממש לספר, אבל גם אם אספר, אני לא מתכוונת להפוך את זה לאישו). מהרגע שאמצא מקום כזה (ומקומות היי-טק דווקא ידועים כסובלנים לדברים כאלו, גם בארץ) – אז אני All the way in, עובדת וחיה כאשה טרנסית 24/7.

את כל התהליך הזה אני מעריכה שיקח בערך 3-4 שנים.

למי שתוהה האם אני הולכת "לחתוך את מה שיש למטה" – התשובה שלי היא "לא בעתיד הקרוב". אין לי שינאה לאיבר מין שלי ואני דווקא מחבבת אותו ואת שימושיו, גם מינית. יש כאלו שמאשימות אותו שבגללו הכל דפוק, אני לא.

אז מה יהיה? נקווה לטוב 🙂 אשמח להמשיך ולעדכן בפוסטים הבאים.

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות


  1. בהצלחה גברתי

    הגב

  2. כל הכבוד לך על ההחלטה, גם ובעיקר בגיל מבוגר יותר.
    מקווה שהכל ילך לך על הצד הקל והטוב ביותר וממתינה לקרוא עוד 🙂

    ג'ני

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.