ארכיון חודשי: יוני 2014

שדיים (חלק ראשון)

ביום שלישי (הבא) אני הולכת להיות הטראנסית הראשונה בארץ שהולכת לעשות שאיבת שומן מאזורי הבטן והזרקתם בשדיים. למי שתוהה לגבי גודל שדיי הנוכחיים… הם לא ממש קיימים ורק התחלתי ליטול הורמונים לפני שבוע.

כשסיפרתי זאת לכמה חברות קרוסיות וטרנסקסואליות, גבות הורמו, חלקן תהו לגבי שפיותי לגבי החלטתי ללכת "על ההתחלה" עם עניין השדיים. רובן המוחץ אם כבר הן עושות ניתוח, הוא מתרכז בפרצוף, בין אם זה מצח, אף, סנטר, שפתיים אולי ושדיים מגיעות אחר כך. אחרי הכל, מאוד קל לקחת חזיה ולמלא אותה במשהו ולהשיג את אותו אפקט (כשיש בגדים מעל)

אז הרשו לי לשתף אתכן…

המחשבה לגבי שדיים קיימת אצלי זמן רב מאוד בראש. שדיים, יותר מכל דבר אחר, מבדילים בין גבר לאשה, בין בן לבת. פנים כמובן מבדילות גם, אולם לא בכל יום אנחנו נראות במיטבנו (אוקיי, למעט אלו שמתחילות את טקס ההתמרחות ב-5 בבוקר…) ומבחינתי החלק הזה הוא החלק שמראה בעצם שמי שעומדת עם החזה מולך היא בחורה/נערה/אשה (יש כמובן גם בנים עם מלאי שומן בחזה, אבל אני לא מדברת על כך כרגע). כמובן שיש דברים רבים נוספים שמבדילים בין אשה לגבר, אבל חזה הוא אחד הדברים הראשונים שמראים לך שמי שעוברת כרגע ליידך או במדרכה ממול – היא אשה או גבר.

לי, אישית, המעבר למה שאני רוצה להיות ממש אינו קל. אין לי את הפרצוף הנשי, אין לי גוף בצורת גיטרה (כן, גם עם ניתוחים הוא לא יקבל את הצורה הזו), ויש לי את כל החששות בעולם לעשות את השינוי הענק הזה. איך הלקוחות יקבלו זאת? חברים? משפחה? תהיה לי עבודה? ובקיצור – כל הספיקות שבעולם פותחים אצלי אוהל ומתנחלים, מה שגורם לחששות ולדחיית השינוי, שינוי שאני דוחה כבר מעל 20 שנה בדיוק מאותן סיבות.

אם ישנו משהו שרבים אינם מודעים אליו אצלי – הוא שאינני טרנסית רגישה, אני לוגית. הרגשות פנימיות לא ממש מדברות אליי ואני הטיפוס שאוהבת את השורה התחתונה, הפטיש 10 קילו שנוחת וקובע, החלטה פה עכשיו וזהו, וזה בדיוק מה שהזרקת שומן כזו נותנת לי.

אני רוצה להיות כמה שיותר אשה ואני רוצה להרגיש זאת בגוף. הורמונים עושים זאת אבל יקח זמן, ואחד הדברים הכי חשובים לי כרגע זו האפשרות של ורסטיליות: בבוקר עדיין כבן אבל בערב יכולה ללבוש שמלות שמצריכות ציצי אמיתי (strapless וכו'). זו סתם דוגמא, אבל אני חושבת שאתן מבינות את הנקודה.. בשבילי, זה הדבר שנותן לי את ה"גב" להמשיך קדימה עם השינוי.

האם פתרון כזה מתאים לכל אחת? לדעתי, ב-99% מהמקרים התשובה היא לא. זה משהו שמתאים לי ואני בספק אם זה מתאים לאחרות. אני לא מדברת על עניין של הזרקת שומן לחזה אלא על העניין של לעשות זאת כצעד ראשון. אני ממליצה לכל אחת ללכת בדרך שכמעט כולן הלכו בה.

האם הזרקת שומן יכולה להיות פתרון מעולה ותחליף לסיליקון? לפחות ממה שאני חקרתי ובדקתי, אם יש לך כבר חזה, זה יכול להיות פתרון טוב לכמה שנים, אולם צריך לזכור שהמידה יורדת כי חלק מהשומן יספג בגוף, זה לא סיליקון שמה שהמנתח הכניס היום ישאר גם עוד 5 שנים כי הוא Fixed. מצד שני, אם יש לך שומן שאת רוצה להיפטר ממנו ואת רוצה להגדיל את שדייך בין כה, אז זה פתרון אידיאלי.

כמו בסיליקון, גם בניתוח כזה ישנה תקופת החלמה. יש צורך ללכת עם מחטב באזור שממנו נשאב השומן (ממש "כיף"), אבל בניגוד לסיליקון, אין חתכים מתחת לשד או באזור מסביב לעטרה או מתחת לבית השחי, אבל יכול להיות שיהיו אזורים "כחולים" כי בכל זאת, העור נמתח.

ביום שלישי לאחר הניתוח אכתוב פוסט נוסף, החלק השני. אפרסם פה תמונות לפני הניתוח ואחריו (כן, ללא חזיה) על מנת שתוכלו לשפוט בעצמכן.

ההומופוביה של שר החינוך

שי_פירוןשר החינוך שי פירון התראיין לאחרונה ל"בשבע", את הראיון המלא תוכלו לקרוא כאן. ישנן נקודות שאני מסכימה עם השר וישנה נקודה אחת שהרתיחה אותי. הנה הציטוט ממה שעיצבן אותי.

"אני חושב שצריך להפריד בין דברים שנוגעים ליחסי דת ומדינה ובין דברים שנוגעים לזכויות אדם. קח למשל את ברית הזוגיות – והיו לי על זה הרבה שיחות עם הרב אלי בן דהן, אולי לשנות לזה את השם ל'ברית השותפים' או למשהו שלא יביא לידי ביטוי את המילה זוג או את המילה משפחה. אני חושב שכל אדם צריך לקבל זכויות כלכליות מלאות ולבנות את חייו על פי השקפת עולמו" (ההדגשות שלי).

כלומר לשר הנכבד אין בעיה שזוגות שאינם בחור ובחורה סטרייטים יקבלו זכויות, אבל הכרה בזוגיות של זוג הומואים או זוג לסביות, או הומו וטרנסקסואלית (או סטרייט וטרנסקסואלית)? חס ושלום! מבחינת השר – הם לא זוג מוכר.

עם כל הכבוד לשר החינוך הנכבד, הוא טועה ובגדול!

בקשר של זוג הומואים או זוג לסביות או זוג שאחד/ת הצדדים היא/הוא טרנסקסואל, יש לא פחות אהבה, קשר רומנטי ורומנטיקה מזוג סטרייטים. במקרים רבים זוגות כאלו גם כוללים חשבונות בנק משותפים (לבנקים אין שום בעיה לפתוח חשבון משותף לזוג שאינו סטרייט), מגורים יחדיו, השקעה של שתי הצדדים בבית וחלק הולך וגדל של זוגות כאלו מעוניינים לאמץ ילדים ולגדל אותם. דווקא זוגות שאינם סטרייטים במקרים רבים מרוויחים יותר מזוג סטרייט, מה שעוזר כמובן מבחינה תקציבית בגידול ילד מאומץ מבחינת מורה פרטי, חוגים, רכישת מוצרים שונים שמתאימים לילד, יותר ביגוד ועוד. יש כמובן הומופובים שחושבים שאם ילד קטן יגדל אצל זוג הומואים או לסביות או עם טרנסקסואל/ית אז הוא יהיה גיי וזה פשוט לא נכון ואין שום מחקר שמראה זאת. מיניות ומשיכה אינה נקבעת על סמך הסביבה ואני לא מכירה שום זוג שאינו סטרייט שהיה מתנגד אם הבן שלהם יכיר מישהי או אם הבת תכיר מישהו כמו כל צעיר או צעירה.

אנחנו חיים כיום במאה ה-21, וזוגות אינם יותר רק בחור ובחורה סטרייטים. אהבה וזוגיות שהיא לא בחור ובחורה סטרייטים יכולה וכבר מתקיימת בין מאות, אלפי ומאות אלפי זוגות בארץ ובעולם. יש להם אהבה וגם בעיות בדיוק כמו לזוגות סטרייטים. זה נחמד שהשר מצהיר שמגיע להם את הזכויות הקשורות בכספים, אבל אנחנו רוצות ורוצים גם הכרה רשמית בזוגיות שלנו כך שאם אכיר מחר מישהו או מישהי (לפי המשיכה שלי) ואחליט שאיתו/ה אני רוצה לחיות כל חיי, שהמדינה תכיר בי כולל בטקס החתונה (שאינו דתי כמובן, מה לעשות שהדת היא הומופובית), ושתאפשר לי לאמץ ילדים באותה עדיפות שזוג סטרייט  מקבל.

אולי כדאי ששר החינוך היקר יקרא קצת גם דברים הקשורים לטכנולוגיה. מבחינה טכנולוגית אנחנו רחוקים בערך ב-8-10 שנים ממצב שבו טרנסקסואלית תוכל להוליד ילד. תחום המדפסות התלת מימדיות מתקדם בצעדי ענק וכבר ישנם איברים שונים שניתנים להדפסה (כבד, לבלב וכו'). עדיין אין כמובן לכך שימוש להשתלה כי יש עוד צעדים רבים לעבור, אבל גם רחם לבסוף תודפס ובעיות טכנולוגיות יפתרו (וישארו בעיות אתיות כמובן  אבל זה כבר לדיון אחר) ומה אז? האם גם תינוק או תינוקת כזו לא יוכרו ע"י הפוליטיקאים והמדינה?

זכותו של כל אדם ולא חשוב מה מינו, למה הוא נמשך ומה הוא מוצאו להאמין במה שהוא רוצה, בין אם הוא אתאיסט או חרדי או דתי או סתם "שומר מסורת" – להאמין במה שהוא רוצה, אך המדינה לא צריכה להתערב בכך שאם אני חיה לי עם מישהו בזוגיות – בהכרה זוגית או לא! אלו חיים שלי וזו זכותי, אז אני מצפה ממדינה מתוקנת להכיר בזוגיות שלי בדיוק כמו שהיא מכירה בזוגיות של זוג סטרייטים.

מתחילה את השינוי

הורמוניםהחל מאתמול התחלתי רשמית את תהליך השינוי מין שלי. תכירו – אלו ההורמונים שאני לוקחת (Estrofem, כ-2 מיליגרם ליום. מה לעשות, הוראות הרופאה..)

שנים רבות רציתי לשנות את מיני, ושנים רבות דחיתי את זה רק בגלל שפחדתי מ-כ-ל גורם אפשרי: הורים, אחים, קרובי משפחה, בוסים, לקוחות, בעל הבית, החתולים שלי 🙂

וסוף סוף אני מתחילה עם זה. הורמונים כאלו קטנים – וזו ההתחלה.

עכשיו מתחילים גם החלקים הכואבים שכתבתי עליהם בעבר כמו הסרת שיער בלייזר, מחט חשמלית (מה לעשות, יש לי שיער לבן, ג'ינג'י ובלונדיני בפרצוף! כל הצבעים בפרצוף שלי!) אבל כפי שאומרת לי זו שעושה לי את ההסרה (מורן מארק המדהימה) – רוצה להיות יפה? תסבלי! ואני סובלת מתי שזה כואב…

אז אתמול הייתי אצל הרופאה ולקחתי מרשם וקניתי הורמונים, והיום הייתי אצל מנתח פלסטי ידוע כדי לבדוק משהו חדש שכפי הנראה אני הראשונה בארץ שאבצע אותו: שאיבת שומן מהבטן והמותניים והזרקתו בחזה כך שיהיו לי שדיים 🙂 . כל הבלאגן הזה יהיה ביום ג'  הקרוב.

המנתח היקר גם צילם את פרצופי בתלת מימד, והתחיל לעשות לי סימולציה איך הפנים שלי נראות ומה הניתוחים שאצטרך לעשות כדי להיות אשה, והדבר הנחמד הוא שרואים מיד את התוצאה לפני ואחרי. מה שלא נחמד ומדכא – לראות את הפרצוף שלך בתלת מימד במיוחד אם לא התגלחת טיפ טופ או לא עשית הסרת שיער בפרצוף. מצד אחד זה קצת מדכא אותי לראות את עצמי מבחינת פרצוף רחוקה מאוד מלהיראות אשה לגמרי, מצד שני, זה נותן פרופורציות מה צריך לשנות ואיך.

אז משבוע הבא כשאתלבש כאשה, כבר לא אצטרך Breast forms מצד אחד, אך אצטרך איכשהו בשלב זה להסתיר אותם – מצד שני.

הולך להיות מאוד מעניין לי 🙂

פחדים, פחדים (חלק שני)

בפוסט הקודם כתבתי על פחדים ומה ניתן לעשות בנידון, אבל ככל שאני משוחחת יותר עם כל מיני "טרנסיות פוטנציאליות" (אם ניתן לקרוא לזה כך) אני לומדת שיש סיבה נוספת ואני חושבת שניתן לקרוא לה סיבה עיקרית מדוע כל מיני גברים שמאוד "מתים" להיות נשים לא עושים את הצעד…

affraidמתברר שהסיבה העיקרית לפחדים הוא הפחד מהלא נודע ומהרגע שאותו פחד מתחיל, הכל נצבע בשחור. יפטרו אותי, חברים שלי ומשפחתי ינדו אותי, לא יהיה לי כסף והחיים שלי יהיו הכי שחורים שאפשר עד שאגיע למצב שאצטרך להסתפק בקיצבה מביטוח לאומי (שבוודאי לא יתנו לי אותה) ובקיצור – בסוף אתאבד.

לפחדים – אין שום גבולות, אבל בסופו של דבר פחד הוא המצאה דמיונית, שלפעמים עוזרת להגן עליך מכל מיני דברים חדשים, אבל פחד הוא במיוחד דבר משתק.

לעניות דעתי, קודם כל צריך להתחיל במשהו הכי פשוט ולהבין מה אתה. אם לדוגמא כל מה שמושך אותך זה ביגוד נשי, אז בכלל לא צריך לשנות מין, אתה יכול להיות קרוסדרסר.

אבל אם את באמת מרגישה כלואה בגוף גברי (או ההיפך), אז פחדים רק ידפקו אותך ואת תמצאי את עצמך ממציאה 1001 סיבות מדוע לא להתחיל את התהליך. את גרה עם ההורים? הנה סיבה מעולה לעזוב את הבית. אין כסף? סיבה מצויינת לחפש מקום עבודה עם משכורת יותר גבוהה. את בקשר רומנטי עם מישהי ואת רוצה להיות אשה אבל לא רוצה להתנתק? אז את חיה על זמן שאול כי כשהיא תגלה את זה (והיא תגלה! לנשים יש חוש לזה) – הפיצוץ יהיה ממש לא קטן ולא קל לעיכול לאף אחד מהצדדים (ודרך מצויינת להפסיד את הילדים אם את נשואה) אז זה הזמן לחשוב על ניתוק הקשר. יפטרו אותך מהעבודה? הגיע הזמן שתיקחי מקום עבודה שיותר פתוח לרעיון (ויש מקומות כאלו).

כל הדברים שתיארתי הם סיבות שרובן מומצאות ע"י הפחד.

והפתרון לפחד? מנה רצינית של הגיון ולוגיקה פשוטה.

הרי גם אם תיטלו ממחר הורמונים,  לא יהיה שינוי חיצוני לפחות למשך חצי שנה. שדיים לדוגמא מתחילות להתפתח החוצה רק לאחר מספר חודשים וגם אז ממש צריך להתפשט ולהתקרב כדי לראות משהו, שום דבר שחולצה פשוטה לא יכולה להסתיר בקלות. הורמונים כמעט ואינם משנים תווי פנים בגילאי 30+, כך שבין כה אף אחד לא ידע מה קורה. הורמונים לא מעלימים שום שיער, ואינם משנים את קולך, הסנטר, מבנה העצמות, שיניים, אף – הכל ישאר אותו דבר והשינוי (חוץ מהשדיים שהזכרתי לעיל) היחיד שממש מתרחש ואפשר לראות בראי הוא יצירת מתניים ע"י היפרדות השומנים באזור המותניים (לכיוון מעלה ולישבן) ובמילים אחרות: אם את לא מדגמנת ערום למחייתך, אף אחד לא ישים לב לשינוי בחצי שנה-שנה הראשונה, כך שיהיה לך מספיק זמן לעשות כל שינוי אחר שתצטרכי מבחינת מקום עבודה/קשרים וכו'.

אני מודעת לעובדה שהקהילה הטרנסג'נדרית (והמאוד צבעונית!) מעוניינת בהמשך לשינוי הנוהל לשינוי מין לבטל את הצורך בבדיקה פסיכיאטרית, אבל אני דווקא מתנגדת לביטול וזו מסיבה אחת פשוטה: הפסיכיאטר במקרים רבים הוא זה שיכול לתפוס את המצב שמישהי לא סגורה על עצמה בקשר לשינוי והוא יכול לסרב לתת המלצה על מתן הורמונים. כמובן שזו זכותו של אדם להחליט לעצמו מה הוא רוצה לעשות לעצמו, אבל לפעמים צריך לעצור אנשים מסויימים. אני לא מדברת על עצירה כללית לאותו אדם, אלא להסביר לאותו אדם שהוא צריך ללכת לטיפול בבעיותיו ואחרי הטיפול הוא יוכל לקבל אישור ליטול הורמונים ושיעשה מה שהוא רוצה, ומשיטוטים בפורומי טרנסיות שונים, ראיתי מספיק כאלו שהחליטו במקום לטפל בבעיותיהם, לשנות מין כי זה בטח יעלים את הבעיות (זה לא). אגב, העצירה הזו קיימת גם בניתוחים קוסמטיים וכשתוצאות בדיקת הדם שהרופא הנמתח מבקש מראות מצבים בעייתיים, הוא פשוט יסרב לנתח עד שהבעיה תטופל.

תמיד טענתי ואמשיך לטעון: מי שמקשיב ל"חברה" (Society) ומציית רק לה, בסופו של דבר רק יסבול בהמשך הדרך כי מה לעשות, החברה, רק לפני 20-30 שנה דרשה שתתחתנו  עד גיל 18-20, שתולידו ילדים ושתעבדו ולעזאזל האינדיבידואל. לא התחתנת? משהו דפוק בך. הומואים? לסביות? טרנסיות? זה "מחלות", שילכו לאיזה ג'ונגל ורק שלא יתקרבו אלינו. כן – כך בדיוק היתה החברה ובזכות אינדיבידואלים הומואים, לסביות וטרנסיות יש יותר קבלה של העניין בציבור. אנחנו כמובן רחוקים מהמצב של מדינות כמו גרמניה ושוודיה (מי אמר מדינת הלכה בדרך?), אבל לפעמים צריך להסתכל על השליש (לא צריך להגזים) הכוס המלאה

אז תפסיקו להקשיב לחברה ותתחילו להקשיב לעצמכן ולהגיון שלכן, לא לפחדים שלכן! מפחדים, ואני אומרת זאת מנסיון אישי מצער, לא יוצא כלום חוץ מתקיעת סטטוס כלשהו לזמן רב והתעוררות מאוחרת מאוד.

כולי תקווה שכבר השבוע אני אתחיל ליטול הורמונים ואני מקווה שכבר בחודש הקרוב כבר יהיו לי שדיים (לא סיליקון, אני שואבת שומן מהבטן ומזריקה אותו לחזה. לא אני כמובן, מנתח 🙂 ). אני לא אצא מחר כאשה ואני אסתיר את השדיים וניתוחים קוסמטיים אעשה עוד שנה, שנה וחצי. עד אז אני אעבוד על דברים אחרים שאפשר לעשות בלי בעיה כמו לייזר/אפילציה, אימון קול נשי ועוד. כשאני אהיה מרוצה מהתוצאות, אני אודיע ללקוחותיי (בחלק מהמקרים) שאני בתהליך שינוי מין ואראה מי נשאר ומי לא. אם אצטרך להתאמץ להיות יותר "מתקדמת" מבחינה מקצועית כדי להשיג לקוחות נוספים, אז אתאמץ ואם משפחתי תחליט לא לקבל אותי (כי מה לעשות, יש לי אחים שהם אנשי מערות) אז אצטער על כך, אבל לא אשנה את החלטתי לשנות רק בגלל שמישהו/י לא מקבל/ת אותי, כי כשזה מגיע למצב של אני  או דעות של אחרים, אז האחרים יכולים לדחוף את דעתם למקום שממנו השמש לא זורחת.

זהו, אני מתחילה תהליך ואין לי שום כוונה להפסיק אותו עד שאראה תוצאות שאהיה מרוצה מהן. אם יש למישהו בעיות עם זה, שישמור את חוות דעתו לעצמו!

גאווה 2014 וטרנסקסואליות

מצעד גאווה 2014. קרדיט: Timeout
מצעד גאווה 2014. קרדיט: Timeout

(קצת באיחור אני מפרסמת את הפוסט. סורי)

אם נסכם את תקופת העשור האחרון משנת 2004 עד היום נראה כי חלו התפתחויות חיוביות רבות. רק לאחרונה, לדוגמא, פירסם משרד הבריאות נוהל חדש שמיישר קו (במובנים מסויימים כמובן. אנחנו עדיין לא כמו בגרמניה) עם מדינות נאורות אחרות. גיל המינימום ירד מ-21 ל-18 (ו-17 במקרים מיוחדים), תקופת ההמתנה התקצרה לשנה (שבמהלכה המועמדת צריכה לחיות כאשה או כגבר לפי המין שהיא/הוא רוצים לשנות אליו), וגם טרנסג'נדר/ית תתווסף לועדה (בסופו של דבר, מה שרואים מכאן לא תמיד רואים משם). נקודה נוספת שרבים שוכחים אותה היא שבניגוד למדינות רבות (כולל ארצות הברית) הניתוחים עצמם לשינוי מין (כן, כולל חזה, אם כי הגדלת החזה במימון המדינה מתאפשר רק לאחר שינוי המין עצמו, לא לפני, שזה קצת אבסורד) .

כיום, במקומות בילוי רבים ניתן לראות גל גדול של צעירות טרנסג'נדריות  שנמצאות בתהליכים שונים, (וחלק לא קטן מהן נראות יותר נשיות מבחורה רגילות), ושינוי MTF או FTM אינו דבר נדיר יותר (טוב, לפחות במרכז הארץ) וישנן כבר זוגות נשואים (אזרחית) של טרנסג'נדרית עם בן  או טרנסג'נדר עם בת.

אך עדיין יש הרבה יותר חושך מאור.

ההומופוביה וטרנסופוביה דווקא גודלות ולא קטנות, וזה קורה במיוחד כשרואים שקהילת הלהט"ב מקבלת יותר זכויות מבעבר (כמו עניין של נקודות זכות, שדווקא אושרו בגלל הדרג המקצועי ברשות המסים, ולא בגלל החלטה פוליטית. דווקא מי שחשב שמפלגת "יש עתיד" תעזור לקהילת הלהט"ב קיבל את הסטירה בלחי לאחר שהמפלגה הנ"ל הפילה שוב ושוב הצעות שונות לעזור לחברי הקהילה) ובמיוחד שישנה אוירה לאומנית באויר, באותה אוירה שאנשים "תופסים תחת" וקוטלים כל דבר שאינו מתיישר לפי הסרגל (המאוד קטן!) שלהם. אפשר לראות בפייסבוק סיפורים על כל מיני נהגים ונותני שרות אחרים שפוגעים ומעליבים טרנסקסואליות, אחרים שלא נותנים שרות ראוי רק כי הפונה היא טרנסקסואלית ושמעתי לאחרונה כל מיני מקרים של השפלות והעלבות הן מצד אנשי רפואה וביטוח לאומי.

ובזה – צריך להילחם! לכל אדם יש את הזכות שלו לשנות את מינו/ה כרצונו/ה ומי שנותן את השרות צריך להיות מקצועי ואני ממליצה לטרנסקסואליות ואחרים לממש את זכויותיהם ואם מישהו השפיל אותך והוא במסגרת ארגון, לפנות להנהלת הארגון. הארגון מתעלם? תבע/י אותם בתביעות קטנות (אין צורך עו"ד לתביעות קטנות, אך מומלץ להקליט אותם/ן. זה חוקי וכל אייפון/סמסונג יכול להקליט בקלות גם דרך האוזניות) כך שאותו אדם יפרד מכמה אלפי שקלים לטובת לימוד לקח לכבד את האחרים/ות גם אם דעתו שונה מהם/ן.

טרנסקסואליות וטרנסקסואלים, לעניות דעתי, צריכים להתארגן יותר ולא רק להסתמך על ה"מטריה" הלהטב"ית. כאשר מתארגנים, יש יותר וכח, ועם יותר כח אפשר לשפר דברים לטובת חברי הארגון, החל בהנחות על רכישות או חרמות על ארגונים שעושים צרות ו/או מתעלמים מדרישות לגיטימיות של חברי הארגון. כך לדוגמא ארגון כמו ביטוח לאומי מכיר טרנסקסואליזם כ"נכות" ונותן על כך קיצבה חודשית, ועדיין מגדיר טרנסג'נדרים כ"חולי מחלה נפשית קשה", ומה קורה אם טרנסקסואלית מעוניינת להתפתח מקצועית? הוקוס פוקוס – נעלמה לה הקיצבה (שהיא בין כה מסכנה ומסתכמת בערך ב-2000 שקל לחודש, אפילו לא מכסה שותפות בשכ"ד!).

כטרנסית מתחילה, אני מעוניינת לעזור כמה שיותר לחברותיי וחבריי הטרנסג'דריות/ים, והייתי שמחה לראות גם אחרות עוזרות ועוזרים לטרנסג'נדרים/ות אחרות/ים. מי כמובן יודע כמה עולם זה הוא אכזר וקשה וכל יד מושטת יכולה לסייע רבות אחת/ד לשני/ה. כולי תקווה שבשבוע הגאווה של שנת 2015 יהיו הרבה יותר סיבות לשמוח ושתהיה יותר רווחה לקהילה.

אוהבת,
דורין