כשארגון להב"ה קם, הוא הציג כביכול מטרה "לגטימית" – "להציל" בנות יהודיות מרומנים עם ערבים. הם מספרים שהם "מקבלים מעל 1,000 פניות בשנה" שיעזרו להן (למרות שלפי רישומי משרד הפנים, גם אם תחברו כמה שנים ביחד – אין 1000 איש שהתאסלמו). רבים בלעו את הבולשיט הזה ותמכו בארגון (למרות שזו זכותה המלאה של כל אחת לצאת עם יהודי או ערבי או נוצרי או מה שלא יהיה).

ארגון להב"ה מציג את עצמו כארגון לגטימי ש"רק" מטפל בהתבוללת, אבל בשטח – חברי הארגון הקיצוני הזה פיצצו ערבים במכות על ימין ועל שמאל – בירושלים, בפתח תקווה ובמקומות אחרים. המשטרה כמובן לא ממש עושה משהו בנידון.

היום הודיע ארגון להב"ה כי הוא "מתרחב" והוא יפגין "בסמוך" לקיום מצעד הגאווה שיערך בירושלים. הם קוראים לזה "מפגן הומניטרי" ובו ינשאו מיטב שלטי ההומופוביה האפשריים ובמיוחד ידברו על ילדים של הומואים (אני מניחה שהם פנו למשרד PR כלשהו שעשה את העבודה למצוא אלו נקודות הציבור שתומך בלהב"ה הכי יקבל, אז במקום לקטול הומואים ולסביות, מדברים על הילדים שלהם).

זכותו של אותו ארגון להב"ה כמו ארגונים אחרים שוודאי יפגינו – להתבטא נגד הומואים, לסביות או כל דבר אחר. חופש הביטוי נותן להם זאת.

הדאגות שלי מתחילות בזמן ההפגנה ואחריה. מה לעשות שרוב מוחלט של חברי ארגון להב"ה אינם נמנים מבין האנשים החכמים שיש ורבים, רבים מהם אוהבים לריב מכות ולפוצץ כל דבר שאינו מוצא חן בעיניהם, והפחד הגדול שלי שלאחר ההפגנה, ינתן בעצם ה"אות" הבלתי רשמי להתחיל להתנכל להומואים ולסביות בדרכים אלימות, במכות, בפציעות ובשלל דרכים אחרות.

כמו תמיד, כשיחלו הפיצוצים, יאשימו את ה"עשבים השוטים", ואני חוששת (וכולי תקווה שאטעה) שעד שלא תהיה סיטואציה של הומו או לסבית או טרנסג'נדרית פצוע/ה במצב קשה, שום דבר לא יזוז כאן, בנצי גופשטיין – שהמשטרה אמנם המליצה להעמידו לדין – יכחיש כל קשר לכל אלימות, וסביר להניח שגם אם הוא יכלא זה לא ממש ישנה. יש צורך בטיפול בכל החוליות בארגון, ואת זה כרגע המשטרה לא עושה לצערי.

כאן במדינתנו הקטנה, בכל מה שקשור למיניות שאינה תחת הלייבל "סטרייט", דברים זזים בצורה של ריקוד צעד תימני: בגיזרה אחת יש התקדמות, ובגיזרה השניה – נסיגה.

על איזו התקדמות אני מדברת? קחו את ההומואים ולסביות לדוגמא:

• ההומו הכי נשי שתמצאו, שמנפנף ידיים, מאנפף בקולו ויתנהג בצורה הכי נשית שיש – ימצא את עצמו בקלות מוקף ב…בחורות שישמחו לשתף אותו בחוויותיהן וישמחו לעשות ממנו "החברה החדשה" שלהן.
• הלסבית הכי בוצ'ית – גם אם היא תתנהג בצורה הכי גברית, היא תמצא שדווקא גברים רבים ירצו את עצתה וסביר להניח שהיא תסתדר איתם לא רע בכלל.

את הדברים הללו ראיתי עשרות פעמים במקומות עבודה ולקוחות שונים, לא ראיתי שעושים "אישו" ממישהו הומו או לסבית.

אבל בכל מה שקשור לטרנסג'נדרים … כאן ההתקדמות נעצרת ואפילו נסוגה. אתקן את עצמי – זה קורה בחלקים שונים בארץ אצל אנשים מסויימים ופחות בתל אביב או ערי הלוויין שלה, אך עדיין – יש המון אנשים שלא רוצים להבין איך אדם מחליט לשנות את מינו מ-בן ל-בת. תתפלאו, אבל דווקא ההיפך יותר מקובל (מ-בת ל-בן), אם כי כמובן שגם בנקודה יש לא מעט כאלו שלא מקבלים זאת.

מבחינת החוק בכל מה שקשור באפליה תעסוקתית, הומואים ולסביות "מכוסים" ואם הם מצליחים להוכיח שהמעסיק מפטר אותם בגלל שהם/ן הומואים/לסביות – יש סיכוי טוב שהם יזכו בסכום רציני אם הם יתבעו (ואם הם הקליטו את הבוס – אז אפשר לסגור את העניין עוד הרבה לפני תביעה, ואגב, זה חוקי להקליט שיחות בארץ, כל עוד המקליט הוא צד לשיחה).

בשנים האחרונות יותר ויותר נשים וגברים שהדחיקו במשך שנים רבות שהן "הצד השני" בתוכם (כלומר: נשים שמרגישות ותמיד רצו להיות גברים, וגברים שתמיד רצו להיות נשים) מחליטים לעשות את הצעד המאוד מאוד קשה ולשנות מין (גם אם זה לא שינוי מיני מלא), וכאן בישראל לצערי אין הרבה בשורות טובות. החוק שנועד להגן על העובד/ת מאפליה אינו כולל התייחסות לטרנסג'נדרים, אם כי בית המשפט הארצי לענייני עבודה קבע בפסיקה של מרינה משל נ' מט"ח כי "..ייאמר כי בית דין זה אכן סובר שעל פני הדברים אפליה מחמת מין ונטייה מינית על פי סעיף 2 בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה כוללת בחובה גם הפליה מחמת זהות מגדרית" וכאן בדיוק הנקודה – זוהי דעתו של בית הדין הארצי, אך שופטים אחרים אינם מחוייבים לקבלה (למרות שברוב המקרים כשיש תקדים של בית משפט גבוה, שופטים בערכאות יותר נמוכות נוטים להסתמך על תקדים זה).

בעבר ניסתה ח"כ מירב מיכאלי להעביר הצעת חוק על מנת לתקן את המצב כדי שהחוק גם יכלול התייחסות לטרנסג'נדרים, ומי הפילה את ההצעה? יעל גרמן מ"יש עתיד" בתואנה ש"ח'כ שלח מקדם הצעה מקבילה". אני סתם תוהה – הרי ח"כ מיכאלי אינה עובדת על הצעות חוק במחשכים, ישנם מספר גופים שכל ח"כ משתמש בשרותיהם, ישנם גם התייעצויות עם חכי"ם אחרים ועם אחרים/ות שנוגע להם/ן החוק, כלום ח"כ שלח לא היה מודע לדברים? וגם אם הדברים נכונים (מה שאני בספק) – מדוע להפיל הצעה אחת במקום הצעה שכבר מוגשת? תיקונים אפשר גם להוסיף יותר מאוחר.

כך קרה ש"בזכות" משחקים פוליטיים מפגרים, נפלה הצעת חוק שנוגעת לכל הטרנסג'נדרים בישראל שיכלו לקבל איזו שהיא הגנה נגד אפליה וכעת אם תהיה תביעה – אין זה ודאי כי השופט יקבל את התקדים, וכבר היו מקרים מעולם.

כמובן שלא נשכח שהממשלה הנוכחית היא ימנית נטו והומופובית/טרנסופובית נטו. הסיכוי להעביר תיקון בקדנציה הנוכחית אינו גדול אך כולי תקווה שמשהו יקרה וההצעה תועלה מחדש וזה יעבור.

ולכן אני ממליצה צעד לא שגרתי – הבוס קורא לכם לשיחה? השתמש/י במכשיר הטלפון החכם שלכם להקליט את השיחה (ישנן מאות אפליקציות שמאפשרות הקלטת שיחה מבלי שיראו משהו על המסך) ואם השיחה נעה לכיוון פיטורים בגלל שינוי מין, נסו לגרום לו להודות בכך! תשאלו היכן הוא לא מרוצה, אם לא הייתם משנים מין האם זה היה משנה את הסיטואציה וכו'. תהיו יצירתיים/ות. הקלטה כזו תחסוך דיון בבית משפט ואפשר יהיה להגיע להסדר פיצוי טוב (לא לשכוח לקחת עו"ד טוב).

ולסיכום: אל תאמינו למפלגות מרכז. הן כמובן ינסו להציג את עצמן כ"סופר פרנדלי" לכל דבר – הומואים, לסביות, בי, טרנס, ואם מחר הם ימצאו שמבחינה פוליטית גידול קקטוסים במדבר זה פופולרי – הם גם יציגו את עצמם כ"תומכים נלהבים". אלו בדיוק המפלגות שברגע האמת מקבלות רגליים קרות, ובמו"מ קואליציוני הם יזרקו סקטורים שלמים מתחת לגלגלים.

פרסמתי פוסט קודם לגבי החרטה שאני מרגישה שלא התחלתי בתהליך ה-MTF מוקדם יותר, ונראה לי כי כדאי שאבהיר מספר נקודות:

1. בקשר להבעת חרטה – בסך הכל שיתפתי שאני מביעה חרטה על כך שהתעכבתי ונתתי זאת כדוגמא לאחרות שלא יעברו את אותו מסלול שעברתי בגלל פחדים. אינני יושבת לבכות על חלב שנשפך ואינני עוצרת את תהליך ה-MTF רק בגלל שהתחלתי מאוחר. אדרבא, אני מאיצה את הקצב שלו.

הנקודה השניה והיותר חשובה היא העניין שכפי שטרנסג'נדריות שונות ציינו בפורום (אינני יכולה לתת קישור כי הפורום סגור לציבור) – שקשה למצוא דירה ועבודה בגיל כה צעיר אם רוצים לצאת החוצה כאשה (MTF) או כגבר (FTM).

אני מסכימה עם  הדברים אבל וזה אבל גדול – אפשר לעשות דברים בצורה מעט אחרת.

הורמונים, ולא חשוב אם לוקחים אותם בגיל 18,20,30 או 40 – אינם "הוקוס פוקוס". קחו כל טרנס שרק מתחילה היום ותנו לה רק לקחת הורמונים ולא לעשות שום טיפול אחר שקשור למראה – ואחרי שנתיים המקסימום שתראו זה אולי שגדלו קצת השדיים. הורמונים לא מורידים שיער, הורמונים לא מעצבים גבות, הורמונים לא משנים שיער והכי חשוב – הורמונים אינם משנים קיצונית את הפנים (מה לעשות, זה קשור לעצמות והורמונים לא משפיעים על העצמות).

ולכן, מי שמוצאת את עצמה בסיטואציה שהיא רוצה להתחיל/להמשיך תהליך MTF, יכולה לעשות דבר פשוט והוא לקחת הורמונים כפי שהאינדוקרינולוג קבע. בהמשך הדרך אפשר לעשות גם לייזר בפרצוף ובגוף (ואם בעייתי לעשות בגוף בגלל תגובות בני משפחה בבית – אפשר לדחות את זה ליותר מאוחר, אם כי בגיל צעיר כשמסירים שיער, אין הרבה שיער להוריד (בהשוואה לגיל מבוגר) ואין שערות לבנות שמחייבות טיפול אפילציה.

השדיים שגודלים בגלל ההורמונים – מאוד קל להסתיר אותם עם חולצת טי שירט גדולה יותר מהמידה הרגילה שלך (אני עושה זאת בשלב זה), וכל עוד לא תחליטי לצאת מאופרת או לעצב גבות נשיות או לגדל ציפורניים ארוכות – אני די בטוחה שאף אחד לא יאמר לך כלום כי רוב מוחלט של האנשים לא רואים שינויים מינוריים.

כך את יכולה גם להמשיך לקחת הורמונים, וגם עדיין לשמור על החזות של "בן".

אחד הדברים שאני הכי מתחרטת עליו כיום זה ההחלטה המאוחרת שלי להתחיל בשינוי.

לפני שנים, כשהייתי עוד מאוד צעירה, הייתי יכולה "לעבור" די בקלות כאשה. היה לי קול נשי, גוף רזה ודי נשי והורמונים היו יכולים לחולל פלאים בגופי (שדיים, מתניים וכו').

תמיד רציתי להיראות אשה (כן, גם כשההתנהגות שלי לא הכי נשית בכל מיני מובנים ומי שמכיר/ה אותי יודע/ת על מה אני מדברת), אבל תמיד היו לי פחדים. היה לי אפילו סיוט שבו אני נדרסת, אבל לא הדריסה היתה הדבר המפחיד בסיוט, אלא הפחד שהאחות תרים לי את החולצה ותראה .. ציצי. נוסיף לכך שתמיד היה לי פחד מהמשפחה שתדע, שתחרים אותי, שיקרה משהו להוריי עקב לחץ מהשינוי שאני עוברת – והרי לכם/ן מתכון בטוח להשבתת כל נסיון להתחיל תהליך MTF.

רק בשנתיים האחרונות, ואחרי שנים רבות שדחיתי את השינוי – נפל לי האסימון. הפחדים האלו לא ילכו לשום מקום והחששות של "מה יקרה" לא יעלמו אלא אם אני אהפוך את הפחד לדחף, ואז בשנה האחרונה התחלתי את התהליך. באיחור מאוד ניכר, עם זיפים לבנים (לא, לא הכל, חלק) התחלתי לקחת הורמונים, התחלתי תהליך הסרת שיער בלייזר וכעת אני משלבת עם זה טיפול אפילציה ואני עושה את הטיפול הזה מאוד באגרסיביות (מחזור של פעם בשבוע לערך).

בשבילי – Enough is enough!!!

אז כן, הוריי עדיין לא יודעים שאני עוברת את התהליך וסביר להניח שכשאגיע לביקור בבית הוריי אבוא בלבוש "גברי" בהתחלה, אבל זה בסופו של דבר יצא (אימי יודעת שאני עוברת את התהליך אך לפי התנהגותה היא מדחיקה זאת, נראה את משפחתי מדחיקה אחרי שאעבור FFS). אני בטוחה שזה לא יעבור בצורה קלה, אני בטוחה שיהיו צעקות, אולי חרמות.

אבל בסופו של דבר אלו החיים שלי!, משפחתי לא חיה את חיי, הם לא צריכים להתמודד עם האתגרים שאני צריכה להתמודד במדינה שרובה שטופת שנאה לכל דבר שאינו סטרייט, אבל זה מה שאני רוצה להיות ולהיראות – א-ש-ה – ועם כל הכבוד, את גיל 18 כבר עברתי, אני לא צריכה אישור של אף אחד, כמו שאני לא צריכה אישור של אף אחד להתחתן עם מישהו/י, כמו שאני לא צריכה אישור של אף אחד/ת לעבוד בכל עבודה שארצה, כך אני לא צריכה אישור של אף אחד/ת בשביל לשנות את מראי ומיני. יש למישהו בעיות? ש-י-ת-מ-ו-ד-ד.

ולכן אני אומרת שוב ושוב לאחרים/ות – רוצים לעשות שינוי? תתחילו לעשות אותו. כן, זה יקדם בצורה רצינית מאוד את העניין שתצטרך/י לגור לבד או בשותפות עם אחרים/ות, אבל אלו הם החיים, בין כה את/ה צריכ/ה לעשות זאת. הורים כמעט תמיד יאיימו ויצעקו ולא יקבלו (וסביר להניח שגם קללות יזרקו לא מעט) – אבל ככה זה בחיים ואת לא צריכה לתת לזה להפריע לך עם התהליך. זה כמובן דבר לא קל, אבל הכאב עובר והמשפחה ברוב מוחלט של המקרים בסופו של דבר תקבל אותך במין השני (לא כל בני המשפחה, אבל גם זה לוקח זמן ובסוף מקבלים).

אז אם את/ה צעיר/ה ואת/ה רוצה להתחיל את השינוי – תתחיל/י. אל תתן/י לאף אחד לעצור אותך בדרכך ואל תגיע/י למצב כמוני שמתחרטת על כל רגע שלא עשיתי זאת בעבר וכעת התהליך הוא הרבה יותר מורכב. קחי את מה שעברתי כשיעור, ותחסכי את זה מעצמך.

היום הייתי אצל הרופא המשפחתי ועברנו את בדיקות שונות שעברתי בעבר, וראיתי גם את התאריכים ומצאתי ששבוע שעבר בדיוק עברה שנה מאז שהתחלתי ליטול הורמונים, אז הנה "סיכום שנתי" בנקודות:

• שמעתי המון "עצות" שרובן לשמחתי וחלקן התבררו שהן שגויות או שטויות. דוגמאות? בשמחה:
  • "אפילציה מאוד כואב, תצטרכי הרדמה מקומית של רופא שיניים" (עברתי אתמול טיפול בלחי ימין כולה ולא חסרות לי שערות לא-שחורות ותתפלאו – הכאב היה מינימלי אחרי מריחה פשוטה של אמלה)
  • "קחי דיאנה במקום אסטרופם/(בחרי את האסטרוגן האהוב עלייך)" – לא מצאתי שום סיבה לקחת אותו למען האמת. גם מבחינת עלות אסטרופם (לדוגמא) יותר זול.
  • "לייזר מאוד כואב". לא, הוא לא כזה כואב אלא אם המטפלת בכוונה דופקת מספרים מאוד גבוהים, כשמתחילים ברמה של 18 לדוגמא – הכאב אינו כזה חזק (ובאזורים רגישים כמו פרצוף ואשכים – 14 בערך)
  • "הורמונים יגרמו לך להשמין" – כן, הורמונים בהחלט גורמים לרעב (במיוחד בלילה), אז מחפשים לנשנש משהו דל קלוריות או מעסיקים את עצמך בדברים אחרים.
  • "אנדרוקור יכניס אותך לדכאון" – לקחתי אנדרוקור ברמות גבוהות לתקופה קצרה והדכאון היחידי שהיה לי היה קשור לזה שצמד החתולים שלי אכל לי את החוטים של האוזניות היקרות. דכאון? אישית, לא הרגשתי שום דכאון או דברים כאלו.
  • "קחי זריקות, לא כדורים, זה ידפוק לך את הקיבה" – לפי ההגיון הזה, יותר ממחצית האזרחים בארץ אמורים להיות בתור לניתוחי קיבה (בגלל שהם לוקחים כל יום תוספי מזון וכו'). בכדורים, למי שלא ידע/ה, כמות החומר הפעיל היא מחצית ממה שרשום על הכדור, כלומר כדור 2 מ"ג אסטרופם מכיל בערך 1.1 מ"ג, וזה מאוד תלוי כמה כדורים לוקחים כל יום, כך שאם את לוקחת 2-4 כדורים ביום, זה לא מה שיהרוס לך את הקיבה.
  • "הורמונים מורידים שערות" – גם אם תבלעי קונטיינר של הורמונים, זה לא יוריד אפילו שערה אחת! הדבר היחיד שחוסמי טסטוסטרון בשילוב אסטרוגן עושים – זה עיכוב בגדילה, כלומר זקיקים שנפתחו ויוצאות מהן שערות, תצטרכי להעביר עליהן לייזר או אפילציה (תלוי בצבע השערה)
  • "אינפרא יותר טוב מלייזר" – לא נכון. כן, אינפרא עוזר להוריד שער, אבל אני מעריכה שעל כל טיפול לייזר, תצטרכי 2-3 טיפולי אינפרא כדי להוריד שיער באותו שטח ולאותו אורך זמן.
  • "הורמונים מניישים את הפרצוף" – אולי בגיל העשרה או בגילאי 20 פלוס המוקדמים, בשאר המקרים – צריך מנתח פלסטי.
  • "הורמונים נשיים גורמים ל-MTF להימשך לגברים" (את זה שמעתי ממישהי שאמורה להיות מומחית אמריקאית – אלו כמובן שטויות במיץ עגבניות, תהליך MTF אינו משנה את המשיכה שיש למי שעובר את התהליך)
  • "בשנה הראשונה אם תיקחי הרבה הורמונים יהיו לך שדיים גדולות" – שוב, אולי בגיל העשרה הצעיר, לי בגילי (היותר מבוגר) השדיים גדלו בערך ל-A.
  • "יהיה לך קשה להחזיק בעבודה כשתקחי הורמונים". לא היתה לי שום בעיה בעבודה ולא היו לי שום דרישות ולא דכאונות או דברים כאלו.
  • ואני בטוחה שהיו עוד כמה אימרות שפר שאני לא זוכרת אותן..
• מבחינת ביגוד – מצאתי שלא קל לאלו שיש להן גוף "גברי" למצוא ביגוד מתאים ומחמיא. אמנם ירדתי במשקל (מ-90 ל-76, חלק גדול בזכות שאיבת שומן בבטן), אבל מה לעשות שלעצמות לא משנה כמה תוריד במשקל, עדיין הרוחב ישאר אותו רוחב. מסקנה: להכיר אינטימית את EBAY.
• אם הזכרתי שאיבת שומן – לא מומלץ לתלות תקוות רבות בהעברת השומן ממקום אחד למשנהו. העברתי אצלי לכיוון הישבן, וכיום אין אפילו טיפה אחת, הכל נעלם…
• מבחינת ניתוחים, מצאתי שהחלק הכי קשה קשור דווקא להחלטה מה לשנות, כי קשה למצוא דעה אובייקטיבית מה לשנות ומה באמת מתאים לך. כשיש לך פנים נשיות ואת צריכה ניתוח אף או אולי שיוף קטן – אז זה לא מסובך. כשאין לך פנים נשיות, אז זה נהיה הרבה יותר מורכב וקשה למצוא מישהו/י כנ/ה מקצועית שתאמר מה יתאים ומה לא.
• יציאה כאשה – אני בהחלט מכבדת את אלו שהתחילו אתמול לקחת הורמונים והיום כבר לובשות שמלות ונועלות עקבים, מורחות איפור ויוצאות כאשה, אבל יש כאלו (כן, אני ביניהן)  שאם יתלבשו כך ויצאו החוצה, מבטי הבוז/הצחוקים, ההשפלות וכו' יגיעו מיידית (אני קוראת לזה "מצב שאני אזרוק על עצמי עגבניות רקובות"), יש כאלו שצריכות את הניתוחים כדי להיראות אשה ורק אז הן חשות מספיק בנוח לצאת כאשה. אני נדהמת מכמות הויכוחים ונסיונות שכנוע לגרום לי לצאת במצב שאני אישית לא מרוצה ממנו.

עכשיו שעברה לה שנה, אני מתכננת את החלק השני, ובחלק הזה אני:

• עושה אפילציה לשיער פרצוף (עם כמות די אגרסיבית – בין פעם לפעמיים בשבוע)
• טיפולי שיניים (כן, יש לי פטיש שאני מעוניינת שיהיה לי סידור של דוגמנית 🙂 )
• אימוני קול

את זה אני מקווה לסיים עד סוף השנה האזרחית הנוכחית ואז מגיע החלק היותר קשה – ניתוחי ניוש פרצוף, אולי כמה פגישות לימוד איפור אחרי הניתוחים ויאללה – לצאת כאשה.

ובדרך אולי לספר למשפחה שאני עושה שינוי? 🙂

כולנו רוצות אהבה, מי יותר ומי פחות. יש כאלו שמחפשות בן זוג, יש כאלו שמחפשים/ות בת זוג, יש כאלו שמחפשים/ות טרנסג'נדר ויש עוד קומבינציות כמובן.

אני יכולה לשרבט איזה פוסט על כך ש"יהיה בסדר, את תמצאי אהבה, תני לזמן ולגורל לעשות את שלו", אבל אני לא איזה דודה פולניה ואני ממש לא מאמינה בכל מיני גורלות/מזלות/הורוסקופים ואני כן מאמינה שאם החיים נותנים לך לימונים, עשי מהם לימונדה.

(לשם פוסט זה אני יוצאת מתוך הנחה שטרנסג'נדר אשה מחפשת גבר, כשזה הפוך חלק מהפוסט רלוונטי).

נתחיל במשהו פשוט: הכרות. הדבר הכי בסיסי של "שלום שלום", סמול-טוק, בדיחה פה, חיוך שם – דווקא בדבר הזה רבות נופלות. בנים מנסים להתחיל עם כל דבר שזז ובאמת יש בנים שאם היה אפשר להעביר עליהם מסור עצים – אז זה היה טוב, אבל יש דווקא בנים די שווים שלא ממש יודעים להתחיל (מה לעשות, אין חוברת הדרכה לזה) ומנסים לרמוז (ושוב – הרבה מאוד בנים לא כל כך טובים בעניין רמזים והבנת ניואנסים). אם הבחור מעניין אותך (גם אם הוא לא קולע 1 ל-1 בדיוק למראה שאת מחבבת) – תני לו צ'אנס. אני לא מדברת על צ'אנס של איזו ארוחת ערב+סרט+נסיון לשלוח אלייך ידיים אלא דקות ספורות, תראי את ה"ראש" שלו (ושוב – בפעם ראשונה דברים גם מתפספסים, וכמעט אף אחד מהם אינו "מקצועי" בתשובות/בדיחות וכו') ואז תחליטי אם למרות הפספוסים אולי שווה לשוחח איתו ולוהכיר יותר – It's up to you.

החלטת לתת לו צ'אנס? אחלה. צאו לדייט או משהו.

באותו דייט – קחי את ההזדמנות לבדוק בעקיפין את הדברים החשובים לך. אם לדוגמא את טיפוס רוחני והוא נשפך מצחוק על כל דבר שמזכיר אספקט רוחני, יכול להיות שתהיה לכם בעיה בהמשך. אם את אוהבת לצאת המון ולבלות בכל מיני מועדונים והוא מעדיף 2 מסכים מולו בבית מבלי לצאת שום מקום – אז יכול להיות שתהיה לכם בעיה. אם רומנטיקה, נרות ושקיעה עושה לך את זה והוא חושב שזה בזבוז זמן – אז יש כאן בעיה.

כשזה מגיע לטרנסג'נדר – העניינים קצת מורכבים והדרך הכי בטוחה לבדוק את זה היא לראות את ההתנהגות שלו. זה לא משנה אם את MTF ויש לך למטה זין או עברת Post-OP – ההתנהגות שלו היא החשובה. כשאתם הולכים, אתם הולכים יד ביד או שהוא תופס מרחק קטן ממך? כשאתם פוגשים חבר שלו, הוא שמח לעשות ביניכם "נעים מאוד" או שהוא נבוך? האם הוא "מסתיר" אותך מהחברים שלו? האם הוא מתבלבל בין "את" ל-"אתה"? אלו בדיוק הסימנים שמראים שהוא לא ממש יודע איך "לאכול" אותך וכאן טמונות להן צרות פוטנציאליות, בל נשכח שלגברים רבים דייט עם טרנסית = הגשמת פנטזיה ותו לא, ולכן כדאי לבדוק זאת בהתחלה.

נקודה נוספת שרבות מעדיפות לעיתים להתעלם ממנה היא עניין האמינות. אם את תופסת אותו בשקרים כבר בדייטים הראשונים – אז הקשר הזה יפול בצורה כואבת. כנ"ל לגבי עניין של קנאות – את סופר קנאית והוא לא קנאי בשיט? או שתפתרו זאת ביניכם או שתמשיכי הלאה.

עוד נקודה שאני רוצה להתעכב עליה היא לא לתת לאחרים להכתיב לך דברים/תנאים/התנהגות. את עברת תהליך MTF? אם תשאלי את רוב אזרחי ישראל, היית אמורה להישאר בן ולסבול כי זה "לא מקובל", ובכל זאת עשית/את עושה את הצעדים להיות במין השני, אז כנ"ל לגבי משיכה – אם את עכשיו אשה ואת נמשכת לנשים, או שאת אפילו נמשכת לטרנסג'נדרים, SO BE IT, אל תכריחי את עצמך לעמוד בכללים אמורפיים שהחברה קבעה, כי אלה הם החיים שלך, לא של החברה.

אני יכולה להמשיך עוד ועוד ואז באמת להישמע כמו דודה פולניה..

אסכם ואומר כך: לא, את לא אשמה שאין לך בן/בת זוג. כן, יש הרבה מועמדים, פתחי עיניים, תסתובבי במקומות שונים (גם במקומות שאת לא רגילה אליהם) ותני צ'אנס. לא, לא תמיד הדמות שאת מדמיינת בראש היא באמת הדבר שיתאים לך ולפעמים דווקא ה-Geek יכול לספק אותך רגשית יותר מאשר אותו שרירי גבוה ומסוקס. הפתעות – לא חסר בחיים.

אז גם אם אין לך מישהו, זה לא אומר שמחר או מחרתיים לא יהיה לך מישהו. תיפתחי לעולם, אל תפסלי מיידית כל דבר (טוב, למעט אם זה אחד שנראה/מתנהג כמו אחד שהיית מעדיפה להיות במינזר מאשר להיות איתו) – ו… כן, אם מישהו מוצא חן בעינייך, תתחילי איתו/ה.

גברים הם הרבה יותר "פשוטים" מנשים (והומואים נשיים). אם אצל נשים יש רבדים על רבדים בכל מה שקשור לרגש, אצל גברים בד"כ הרובד הוא שטחי, שתי גברים יעדיפו לריב מכות אחד עם השני ואחרי זה ישתו בירה כאילו לא קרה כלום ולפיכך קל "לקרוא" את הגברים.

אז קצת אופטימיות וקדימה – חייכי ותכירי 🙂