החרטה הגדולה שלי

crying_eye____by_paramorepixie-d55su6dאחד הדברים שאני הכי מתחרטת עליו כיום זה ההחלטה המאוחרת שלי להתחיל בשינוי.

לפני שנים, כשהייתי עוד מאוד צעירה, הייתי יכולה "לעבור" די בקלות כאשה. היה לי קול נשי, גוף רזה ודי נשי והורמונים היו יכולים לחולל פלאים בגופי (שדיים, מתניים וכו').

תמיד רציתי להיראות אשה (כן, גם כשההתנהגות שלי לא הכי נשית בכל מיני מובנים ומי שמכיר/ה אותי יודע/ת על מה אני מדברת), אבל תמיד היו לי פחדים. היה לי אפילו סיוט שבו אני נדרסת, אבל לא הדריסה היתה הדבר המפחיד בסיוט, אלא הפחד שהאחות תרים לי את החולצה ותראה .. ציצי. נוסיף לכך שתמיד היה לי פחד מהמשפחה שתדע, שתחרים אותי, שיקרה משהו להוריי עקב לחץ מהשינוי שאני עוברת – והרי לכם/ן מתכון בטוח להשבתת כל נסיון להתחיל תהליך MTF.

רק בשנתיים האחרונות, ואחרי שנים רבות שדחיתי את השינוי – נפל לי האסימון. הפחדים האלו לא ילכו לשום מקום והחששות של "מה יקרה" לא יעלמו אלא אם אני אהפוך את הפחד לדחף, ואז בשנה האחרונה התחלתי את התהליך. באיחור מאוד ניכר, עם זיפים לבנים (לא, לא הכל, חלק) התחלתי לקחת הורמונים, התחלתי תהליך הסרת שיער בלייזר וכעת אני משלבת עם זה טיפול אפילציה ואני עושה את הטיפול הזה מאוד באגרסיביות (מחזור של פעם בשבוע לערך).

בשבילי – Enough is enough!!!

אז כן, הוריי עדיין לא יודעים שאני עוברת את התהליך וסביר להניח שכשאגיע לביקור בבית הוריי אבוא בלבוש "גברי" בהתחלה, אבל זה בסופו של דבר יצא (אימי יודעת שאני עוברת את התהליך אך לפי התנהגותה היא מדחיקה זאת, נראה את משפחתי מדחיקה אחרי שאעבור FFS). אני בטוחה שזה לא יעבור בצורה קלה, אני בטוחה שיהיו צעקות, אולי חרמות.

אבל בסופו של דבר אלו החיים שלי!, משפחתי לא חיה את חיי, הם לא צריכים להתמודד עם האתגרים שאני צריכה להתמודד במדינה שרובה שטופת שנאה לכל דבר שאינו סטרייט, אבל זה מה שאני רוצה להיות ולהיראות – א-ש-ה – ועם כל הכבוד, את גיל 18 כבר עברתי, אני לא צריכה אישור של אף אחד, כמו שאני לא צריכה אישור של אף אחד להתחתן עם מישהו/י, כמו שאני לא צריכה אישור של אף אחד/ת לעבוד בכל עבודה שארצה, כך אני לא צריכה אישור של אף אחד/ת בשביל לשנות את מראי ומיני. יש למישהו בעיות? ש-י-ת-מ-ו-ד-ד.

ולכן אני אומרת שוב ושוב לאחרים/ות – רוצים לעשות שינוי? תתחילו לעשות אותו. כן, זה יקדם בצורה רצינית מאוד את העניין שתצטרך/י לגור לבד או בשותפות עם אחרים/ות, אבל אלו הם החיים, בין כה את/ה צריכ/ה לעשות זאת. הורים כמעט תמיד יאיימו ויצעקו ולא יקבלו (וסביר להניח שגם קללות יזרקו לא מעט) – אבל ככה זה בחיים ואת לא צריכה לתת לזה להפריע לך עם התהליך. זה כמובן דבר לא קל, אבל הכאב עובר והמשפחה ברוב מוחלט של המקרים בסופו של דבר תקבל אותך במין השני (לא כל בני המשפחה, אבל גם זה לוקח זמן ובסוף מקבלים).

אז אם את/ה צעיר/ה ואת/ה רוצה להתחיל את השינוי – תתחיל/י. אל תתן/י לאף אחד לעצור אותך בדרכך ואל תגיע/י למצב כמוני שמתחרטת על כל רגע שלא עשיתי זאת בעבר וכעת התהליך הוא הרבה יותר מורכב. קחי את מה שעברתי כשיעור, ותחסכי את זה מעצמך.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.