באתר המשרד לבטחון פנים פורסם לפני מס' חודשים מאמר בשם "אנשי הכישלון – נשים טרנסיות וגברים צעירים העוסקים בזנות". המאמר אמנם די ישן (אוקטובר 2014) אולם אני ממליצה לקרוא אותו לפני שממשיכים לקרוא את הפוסט הזה.
מחברות המאמר – ד"ר חגית בוני נח ועו"ד שרון טויס (שתיהן מאוניברסיטת אריאל) ניסו לתאר את מצב הזנות במיוחד בתל אביב תוך התמקדות בטרנסיות ובמעמדות השונים שיש לזונות.
הכותבות הנכבדות של המאמר קולעות במספר נקודות, אך בכל מה שקשור לטרנסיות, נראה כי דעתן האישית קבעה את הטקסט ולא המציאות. הדבר דומה לירי של חץ למטרה ולאחר מכן צויר העיגול סביבו.
שוחחתי קלות עם מספר טרנסקסואליות ואחרות שעובדות בתחום על מנת לראות אם הדברים נכונים או לא, ולהלן מסקנותיי:
- אכן יש צדק בדברי הכותבות לגבי "מעמדות", אולם קביעתן אינה נכונה. דווקא "המלכה" הטרנסית באיזור התחנה המרכזית הישנה כבר ממזמן עברה את גיל ה-20, וטרנסיות אחרות באות והולכות וכל ה"דירוג" משתנה, מה שמביא לעיתים לחיכוכים ואולי לאלימות לפעמים – אבל אלו דברים שהן (הטרנסיות) בסופו של דבר מסתדרות ביניהם.
- בעניין הסרסורים – אינני יודעת מהיכן הכותבות הביאו את הטקסט הבא:
"כמעט לכולן יש סרסור (או "בן-זוג"), שממשיך את ההתעללות בהן. הן חיות בתנאי היגיינה נמוכה, וחשופות לאלימות יומיומית (מילולית, פיזית, גניבות, אונס ורצח) מצד ה"לקוחות", הסרסורים ("בני הזוג"), סוחרי הסמים, העובדים הזרים והפליטים".
דווקא עניין הסרסורים פחות קיים באזור התחנה המרכזית ויותר קיים בדירות שמשמשות מספר זונות ל"עבודה". כן, ישנן כאלו שחשופות לאלימות וכו' אך בד"כ שם מדובר בעובדות שאינן ישראליות שיובאו לארץ בצורה בלתי חוקית, כך שאין שום קשר לעבודות זנות בתחנה המרכזית עצמה או בסביבתה (אם לא נכליל את הדירות). - טרנסיות וסמים – בקטע הזה הכותבות צודקות ורוב הטרנסיות אינן מתקרבות כלל לסמים ממכרים, והן נוטלות לעיתים חומרים ממריצים (להיות כל הלילה בחוץ עם פעילות מינית מרובה – יש לכך מחיר).
- טרנסיות ומין שאינו קשור לזנות – כאן הכותבות מפספסות לחלוטין והן יכולות למצוא זאת בנקל. כל כרטיס באתר כמו "אטרף דייטינג" של טרנסית זוכה לכמות מכובדת של פניות להצעות לסקס כך שבשביל רוב מוחלט של הטרנסיות – סקס לשם סקס (לא בתשלום) זמין בקלות מרובה וכל מה שהיא צריכה לעשות זה לבחור מבין הפונים הרבים.
- טרנסיות זונות סבלו מהתעללויות וחיים קשים מאוד ועקב כך הן הגיעו לזנות – נכון בצורה חלקית בלבד. אכן רובן סבלו מהתעללויות בצורות שונות, אך ישנן טרנסיות רבות שעברו את הדברים הנ"ל ולא הגיעו לזנות, כולל כותבת שורות אלו.
לעניות דעתי, הכותבות היקרות – במיוחד בכל הקשור לטרנסקסואליות – מפספסות בצורה ניכרת את הנקודה. רוב מוחלט של הזונות הטרנסקסואליות לא רק שאין להן שום סרסור, הן עושות זאת מהסיבה הפשוטה של האופציות שיש להן כאן בישראל.
ישנן טרסניות רבות צעירות שכשהן לבושות בצורה נשית, הן "עוברות" בצורה טובה והציבור מתייחס אליהן כבחורות לכל דבר ועניין – ברחוב, בסופרמרקט, בחנויות ובמקומות רבים אחרים, אך יחד עם זאת ישנן לא מעט טרנסיות ש"אינן עוברות" ובשבילן מציאת עבודה היא תהליך קשה שברוב המקרים גם מתסכל בכך שבראיונות עבודה – המשרה לפתע הופכת ל"תפוסה". חשוב לזכור שגם אצל טרנסיות "עוברות" וגם אצל טרנסיות "לא עוברות" – החיים אינם קלים ומצריכים ממון רב שפשוט לא זמין לרוב הטרנסיות. הן צריכות לעבור ניתוחים, הסרת שיער וטיפולים אחרים שכלל אינם זולים ולרובן המוחלט אין לאן לפנות כדי לקבל כספים לעבור את אותם תהליכים.
מדינת ישראל, מדינה שבמקרים רבים מציגה את עצמה כמדינה מודרנית ומערבית – תוקעת מקלות בגלגלים בכל מה שקשור לטרנסיות ושינוי מין. נכון – בישראל יש ועדה רפואית המאפשרת ניתוחים שונים במימון המדינה, אולם ועדה זו בקושי מתכנסת, התורים מאוד ארוכים ודברים פשוט אינם זזים.
בכל הקשור לסיוע כספי מהמדינה – גם כאן נתקעים מקלות רבים. ביטוח לאומי רואה בשינוי מין כ"נכות", אולם בניגוד לנכויות אחרות, ביטוח לאומי מפעיל "טריק מסריח" – במידה והועדה שם מאשרת מתן קיצבת נכות לטרנסית (קיצבה מאוד קטנה – בסביבות ה-2000 שקל לחודש) – קיצבה זו תיחסם מיידית אם הטרנסית מצאה חס ושלום עבודה בשכר מינימום, תוך התעלמות מוחלטת מכך שצרכי הטיפולים שטרנסית צריכה וחייבת לעבור – עולים ממון רב. במקרים של נכויות אחרות – בביטוח לאומי "מפעילים ראש" והמדינה מוצאת פתרונות יצירתיים כדי להיטיב עם המעסיק על מנת שיקבל את אותם נכים, אך כשזה מגיע לטרנסיות – ה"ראש הגדול" – נעלם. היה ניתן דווקא לסייע לטרנסית בכך שהקיצבה היתה נכנסת בהתאם לרמת ההכנסה הרשמית (לדוגמא: אם הטרנסית היתה מרוויחה שכר מינימום, ביטוח לאומי היה מוסיף 2000, אם היא היתה מרוויחה 6000, ביטוח לאומי היה מוסיף נניח 700) כך שהיא תוכל לעבור את התהליך ביתר קלות תוך הקצבת זמן קבלת הקיצבה (נניח שנתיים לדוגמא), אולם לצערי ביטוח לאומי מסרב בתוקף לרעיון זה.
גם מבחינת הגנה חקיקתית, הממשלה הנוכחית והקודמת עשו כל אשר ניתן כדי לחסום כל אפשרות שטרנסית תוכל לעבוד בצורה רגועה מבלי שיפטרו אותה בגללל שהיא עוברת תהליכים לשינוי. כך לדוגמא, הצעתה של ח"כ מירב מיכאלי לתקן את איסור האפליה והוספת טרנסג'נדרים לחוק – הופלה ע"י הקואליציה. גם בתחום הנישואין הממשלה עושה כל אשר לאל ידה כדי לחסום הכרה רשמית בנישואין בין טרנסית לבין בן/בת זוג.
לסיכום: יש כאן מכלול של נסיבות שבגינן טרנסיות רבות מוצאות את עצמן עובדות בזנות. החיים במרכז הארץ (במקום שיחסית מקבל טרנסיות) יקרים מאוד שלא לדבר על הטיפולים שהיא צריכה לעבור שמחירם ממש אינו נמוך. גם אם הטרנסית תשיג מקום עבודה חוקי ולגטימי אין לה שום הגנה חוקית מפני בוס קפריזי שעניין השינוי "לא יבוא לו בטוב" והוא יבעט בה מהמדרגות וגם אם אותה טרנסית תסתדר בצורה מעולה בחיים ללא עבודה בזנות – המדינה לא תכיר בנישואים שלה (היא מקסימום תוכר כ"ידועה בציבור"). אין צורך בתקציבי עתק כדי לסייע לטרנסיות, יש צורך ברצון לסייע ובמתן כלים לפקידות המקצועית לפתור את הבעיות עם כמה שפחות התנגדויות מהקואליציה הממשלתית.