הסתובבתי היום ברחוב אלנבי ורכשתי לי ביגוד נשי. בסיום הקניות הלכתי לתחנת האוטובוס וראיתי מחזה מעניין: 2 טרנסיות עומדות וממתינות כאשר הגיע מישהו ונתן "מבט עקום" באחת מהן (הוא לא אמר מילה). את הצעקות שהיא נתנה – שמעו למרחק רב.
מכיוון שאת התופעה הזו ראיתי מספר פעמים במקומות שונים, רציתי להתייחס אליה בפוסט זה.
תכירו את טירנה. (טירנה אינה שם כינוי לטרנסית מסויימת. היא טרנסית פיקטיבית לצורך פוסט זה). כ-בן היא היתה בשם "טירן".
טירנה היא טרנסית בת 25, כבר שנתיים נמצאת בתהליך השינוי, עובדת ביום יום בהייטק וחיה כאשה 24/7.
גם לטירנה יש בדיוק את אותה בעיה גם בעבודה וגם מחוץ לעבודה: כשמישהו נותן לה מבט עם גבה מורמת, היא לא תתעלם – היא פשוט "תיכנס" בו.
מדוע זה קורה לטירנה?
הבה נחזור אחורה לתחילת השינוי ונסתכל עליו מבחינה חיצונית (מבלי לדבר כרגע על טיפולים, , הורמונים, ניתוחים, חזה וכו'). כדי להתחיל לצאת כאשה (במקרה של FTM), כל מה שצריך הוא לבוש ואיפור, כלומר עם תקציב של פחות מ-2000 שקל, "סיבוב" ברחוב אלנבי ואת יכולה לקנות את כל מה שאת צריכה (כל עוד את לא הולכת על מותגי שם) מפאה ועד עקב, מליפסטיק ועד קונסילר, משמלה ועד גרביון. ה-כ-ל יש באלנבי. כל מה שצריך זה לא להתבייש, להיכנס, לקנות ולהמשיך.
אחרי שקנינו, אפשר להגיע הביתה, ולהתחיל לשחק עם האיפור. אם יש ידיד/ה שמבינ/ה באיפור – אז החיים יותר קלים והוא/היא יכול/ה ללמד אתכם/ן איך להתאפר. אין? יש YouTube ואימון עצמי. אין עצבים? אפשר לשלם 150-200 שקל למאפרת אישית שתשב איתך שעה ותלמד אותך. לא מכירה כאלו? פני לירין שחף ושם ישמחו לתאם לך פגישה עם מאפרת כזו (ואולי גם תקבלי כמה דוגמיות וכו בדרך).
אחרי שאנחנו יודעות להתאפר, סידרנו את הפאה לפי התסרוקת האהובה עלינו, שמנו חזיה (ואולי מילאנו אותה במשהו) התלבשנו נשי (הסדר הפוך 🙂 ), פיזרנו על עצמנו איזה בושם נשי, שמנו נעליים/עקבים, תיק קטן/צד (מה לעשות, נגמרו הימים שכבנים היה אפשר פשוט לדחוף ארנק לכיס האחורי של הג'ינס) – אפשר לצאת החוצה לעולם כאשה. סביר להניח שפעם ראשונה זה לא יהיה כזה חלק ותצטרכי להתמודד עם כמה דברים טכניים, אבל עוד כמה יציאות – ותצאי החוצה כאשה כמו עוד מיליוני נשים וטרנסיות.
אצל רוב מוחלט של הטרנסיות – כאן בעקרון זה נגמר. יש כמובן ליטול הורמונים, חזה וגוף משתנים ובהתאם גם הביגוד והטעם משתנים, יש ניתוחים, איפור שונה וכו' – אבל הרוטינה עצמה של הלבוש וכו' חוזרת.
כאן גם מתחילה הבעיה המרכזית, כאן נמצא ה-Issue הגדול שלא מעט טרנסיות לא מודעות אליו או שמודעות ולא מטפלות בו מסיבות שהן.
לבעיה קוראים: בטחון עצמי פנימי.
רבות יחשבו על בטחון עצמי פנימי כבטחון לצאת איך שהן מעוניינות להתלבש, ולא חשוב כמה זה סקסי או פרובוקטיבי ו"לשים זין על כולם" – כלומר התעלמות מוחלטת מהסביבה. טכנית, התעלמות מוחלטת מכל אלו שמביטים בך היא דבר טוב (ועוזר למנוע חיכוכים), אבל יש גורם אחד שאת לא יכולה להתעלם ממנו גם אם תהפכי את העולם.
מעצמך, וליתר דיוק – מהפנימיות שלך.
בכל אדם יש "ילד פנימי" או "ילדה פנימית" ולאותו ילד או ילדה יש את ה"מפתח" לרגשות שלנו. כשטירנה הפנימית לא סובלת את השינוי שטירנה החיצונית עשתה, היא תגרום לטירנה החיצונית פשוט להרגיש רע עם עצמה והיא גם בעצם "תחדיר" מחשבות שליליות – על המראה, התהליך, אולי על החברות שלה, על העבודה, ובקיצור – הילד או הילדה הפנימית "תרעיל כל באר בסביבה". איך רואים זאת? כשמישהו או מישהי נותנים מבט מוזר לאותה טרנסית – והיא "תנבח" עליהם. מאיפה מגיע הכעס והעצבים?
אם נחשוב מבחינה לוגית, טירנה צועקת סתם. הבה נדגים: נניח שדורין פוגשת את טירנה ודורין מרימה גבה וטירנה מתחילה לשלוף ציפורניים. נקפיא את התמונה הזו.
מבחינה לוגית, אין שום הצדקה לטירנה לצעוק על דורין: לדורין יש דעות שלה וביקורות שלה והיא לא הביעה ביקורית קולית. האם זה שטירנה תצעק ישנה משהו? כלום, שום דבר לא ישתנה. האם טירנה תירגע מהרמת הגבה שדורין הרימה? אולי, עוד כמה שעות ובאותן שעות טירנה תהיה מתוחה ועצבנית גם על הסובבים אותה.
אבל לא מדובר במשהו לוגי, מדובר במשהו ריגשי כאן. הילדה הפנימית של טירנה לא סובלת את השינוי הפתאומי שטירנה עשתה והיא יוצרת מתח, חיכוך, שנאה עצמית שיוצאת בתור כעס על כל שטות על אחרות, גם אם הן לא עשו כלום.
אחת הטעויות הגדולות שטרנסיות רבות עושות, היא נסיון "מחיקה" של מה שהן היו לפני כן. אם ניקח את טירנה, היא לא רוצה לדבר ולא רוצה להיזכר בשנים לפני שהיא התחילה את השינוי. היא לא מסוגלת להסתכל על תמונות קודמות שלה ואם קוראים לה בשמה הקודם – אז האיום האיראני קטן לעומת הבלאגן שהיא תחולל. דוגמא? נסו לקרוא לטרנסית בשם הזכרי שלה שהיה ותראו מה קורה.
וכאן הבעיה: אי אפשר למחוק את כל החיים הקודמים. טירנה עברה חוויות, למדה, גדלה, עשתה המון דברים, ונסיון להתעלם מכל זה ולהתחיל מחדש בזמן היציאה כאשה – הוא בדיוק כמו לנסות 20 קומות באויר מבלי שתהיה בניה בקרקע. שינוי מין הוא שינוי שנבנה על מה שקיים. בלי להכחיש את מה שהיה קיים, בלי לפחד מהעבר שהיה ולא חשוב כמה הוא היה גרוע ורווי דמעות. הוא בסופו של דבר מה שהוא: היסטוריה.
אם טירנה רוצה להצליח בשינוי ולא ליפול לכל מיני מלכודות שיזיקו לה היא צריכה קודם כל לעשות משהו שנשמע פשוט אבל הוא לא קל ומצריך אימון (אם כי הוא די קל לביצוע) – לאהוב את עצמה.
איך עושים את זה? מכיוון שהדבר קשור לרגש ופנימיות, נתתי לידידתי אפרת (שהיא יועצת) לכתוב כמה דברים על כך. אתם מוזמנות לקרוא את כל הטקסט שהיא כתבה כאן. אני ממליצה לכולן לקרוא את הטקסט.
ברגע שיש אהבה עצמית פנימית, שאת אוהבת את עצמך, דברים מתחילים להשתנות מקצה לקצה. טירנה כבר לא תסתכל ותחפש לראות אם יש מבט מזלזל אליה, היא לא תחפש לשמוע מה מרכלות 2 הבחורות בשולחן לידה ואם הן מרכלות עליה. היא תרגיש טוב עם עצמה ואם יש למישהו השגות על טירנה והוא מרים גבה, היא פשוט תאמר לעצמה "זו בעיה שלו, לא הולכת להקדיש לו שניה מזמני" או משהו באזור, והשינוי גם יראה בה חיצונית – היא פשוט תהיה יותר מאושרת!
אסכם כך: החלק החיצוני הוא הרבה יותר קל לשינוי מהחלק הפנימי, אבל בלי עבודה על החלק הפנימי, החלק החיצוני יסבול ולבסוף הטרנסית בעצמה תסבול ותגרור את עצמה לכל מיני מקומות לא מומלצים (ותמיד יהיו "נשמות טובות" שיגררו אותה לאותן מקומות). השינוי הפנימי הוא אולי לא קל אבל הוא שווה המון ואם את רוצה להצליח בשינוי – אז כדאי ומומלץ לעשות אותו.
לאחר שיש לכם כרטיס חיוב (גם כרטיס אשראי מקומי יעזור) כנסו לאתר