ארכיון חודשי: אוקטובר 2015

טרנסית או קרוסית: חלק 2

בעבר פרסמתי את הפוסט הזה אולם אני עדיין מקבלת שאלות שחוזרות שוב ושוב, ואני אנסה לענות עליהן בקצרה כאן: (ש = שאלה, ת = תשובה)

ש: אם אני מתלבשת בבית כאשה בזמן שאני מגורה, אולי אני טרנסית?
ת: טרנסית זה לא עניין של לבוש. טרנסית זה להיות המגדר השני (כלומר אם אתה בן אז זה להיות בת ואם את בת אז זה להיות בן), בדגש על להיות, to be או to become. זה שאתה מתלבש בבית כך או אפילו מתלבש מדי פעם נשי ואולי יוצא כך בחושך/בלילה/למסיבה – לא הופך אותך לטרנסית. אתה עדיין קרוסדרסר.

ש: אי אפשר להיות טרנסית ולהחביא את זה ולהוציא כשצריך?
ת: בהצלחה למצוא פסיכיאטרית/פסיכולוגית שתאשר תהליך כזה. שוב, טרנסית זה לשנות ממיגדר אחד למישנהו ולא מדובר על switch לפי חשק. שדיים גודלים כשלוקחים הורמונים ולא יורדים כשמפסיקים ליטול אותם. גוף משתנה, פנים משתנות, דברים משתנים. שינוי מין אינו משחק.

ש: יש מקומות מומלצים לקרוסיות?
ת: שמעתי שבדאנג'ן מקבלים אותם/ן. אולי יש מקומות אחרים, אינני יודעת.

ש: אם אני רוצה להיות אשה אבל הנסיבות לא מאפשרות לי, לא עדיף לי להיות קרוסית? אני אוהבת מאוד את הביגוד היפה והנשי.
ת: אם כל העניין שלך בנשיות זה ביגוד/מייק-אפ/עקבים יפים בזמן שאתה מגורה או רק בבית, אז בין כה שינוי המין כלל אינו רלוונטי עבורך. כדאי שתזכור: טרנסית ממוצעת כשמגיעה הביתה, דבר ראשון זורקת מעליה כל דבר לוחץ/מכאיב, ברוב המקרים היא גם תסיר איפור ותלבש ג'ינס וטי-שירט פשוטים ולאו דווקא "סופר נשיים". כפי שציינתי לעיל – שינוי מין הוא הרבה יותר מביגוד/איפור/עקבים.

ש: את נותנת כאן תשובות מאוד החלטיות אבל בחיים אין שחור ולבן.
ת: קח לך תרגיל פשוט: נסה לצאת כאשה במשך יום יומיים. כסה זיפים, התאפר, התלבש כאשה כולל צמידים וטבעות (אם אפשר – גם עקבים), ותראה איך זה.

ש: אני קרוסית כבר זמן רב  ואני רוצה לקחת את זה קדימה ולשנות את מיני אולם עקב בעיות שאינן בשליטתי אינני יכול לעשות זאת, מה את מציעה?
ת: הלוואי והיה לי מטה קסם לפתור בעיות כאלו, אך אין לי. אני ממליצה לספר זאת לחבר חכם קרוב שאפשר לסמוך עליו (או עליה), אולי לו/לה יהיו רעיונות. פתרונות לבעיות, גם המורכבות ביותר – לא חסרים, הכל תלוי במחיר שאתה מוכן לשלם.

בהצלחה

טרנסיות והתאבדויות – זאת אינה הדרך הנכונה

זה עתה סיימתי שיחה עם אדם מסוים שכבר שנים רבות רצה לשנות את מינו ועקב נסיבות שונות הדבר נבצר ממנו והוא ניסה היום להתאבד. לשמחתי, לאחר שהוא התחיל את הנסיון וברגע האחרון הוא התעשת והוא מטופל כרגע רפואית. (אני לא מעוניינת לפרסם את פרטיו).

שיעור נסיונות ההתאבדות בקרב אלו שמעוניינים לשנות את מינם למין השין ובקרב הטרנסיות שכבר החלו בתהליך גבוה בהרבה משיעור ההתאבדות ה"רגיל". תהליך שינוי המין גובה מחיר נפשי מאוד גבוה ולצערי רבים/ות מהטרנסים/ות כלל אינם מודעים לו. אחרי הכל, שינוי מין אינו רק מייק-אפ ולבוש, זה הרבה מעבר לכך.

בפוסט הקודם שלי הבאתי את טירנה, טרנסית פיקטיבית והסברתי כמה דברים לגבי השינויים הפנימיים שצריכים לקרות. לשם פוסט זה, נאמר שטירנה סובלת פנימית בזמן התהליך. זה לא משנה כרגע ממה היא סובלת: בטחון עצמי נמוך, "קטילה" עצמית, בעיות פרנסה, חוסר זוגיות וכו' – ונניח שטירנה מעוניינת להתאבד.

מדוע היא חושבת שהתאבדות היא פתרון רצוי? ברוב המקרים התשובה פשוטה: שקט. אם טירנה לא קיימת, אין יותר בעיות על הראש.

כשטירנה יותר ויותר חושבת על התאבדות, הבעיות שלה עוברות מטמורפזה (שינוי) מבעיות שבעיניים אחרות נחשבות לקטנות או בעיות פתירות – ל"מפלצות" גדולות שאין שום אפשרות לפתור אותן. אין לטירנה עבודה? היא תחשוב שבהמשך גם אף אחד לא יקבל אותה לעבודה. אין זוגיות? היא תהיה בטוחה שאף גבר רציני לא ירצה אותה לקשר זוגי, שינוי חיצוני? היא בטוחה שכולם צוחקים ויצחקו עליה ואם לא בקול אז בתוכם או עם חברים/ות שלהם/ן, כמה צעדים אחרי שהם עוברים אותה ברחוב – ועוד ועוד.

אם ניקח טרנסית במצב רגיל וניתן לה דף ועט וחצי שעה של שקט ונבקש ממנה שתכתוב נקודות וחוויות חיוביות שיש/היו לה בחייה, סביר להניח שהיא תוכל למלא את אותו דף (תלוי כמובן כמה בחיים היא אופטימית וכו'). נבצע את אותו תרגיל עם טרנסית שרוצה להתאבד, והדף ישאר ריק או שכמות השורות תהיה מועטה מאוד, הרבה פחות מבמצב רגיל.

ברוב מקרי ההתאבדות (או נסיונות התאבדות) הדברים אינם קורים מהיום למחר, זהו תהליך שיכול לקחת שבועות או חודשים (ולעיתים, כפי שמעדכנת אותי בזמן כתיבת שורות אלו פסיכולוגית אחת יקרה – גם שנים). כל טרנסית היא עולם בפני עצמו, אולם ישנם סימנים די מובהקים שהחברים/ות של הטרנסים/ות יכולים/ות להבחין בהם:

  • ניתוק קשרים פאסיבי: הטרנסית לא מעוניינת בשיחות עידוד, ולפיכך היא לא יוצרת קשר (פיזי או טלפוני או אינטרנטי) עם חברות וחברים שלה, משפחה ועוד.
  • התכנסות לתוך עצמה: אם אותה טרנסית היתה "חיית בילויים" לדוגמא, היא פשוט תרצה כל היום להיות במיטה, עם עצמה, בד"כ בחושך מתחת לשמיכה זולת יציאות לדברים ממש חיוניים. כל שאר הדברים (עבודה, תשלומי חשבונות וכו') יזנחו ויקבלו דחיה למועד בלתי ידוע.
  • אי רצון בשיתוף: גם אם תפרצו אל הטרנסית לביתה, תשפכו עליה דלי קרח, ברוב המקרים היא לא תרצה לשתף אתכם בצרותיה ולא תרצה לצאת מאותו מצב. עידוד יכול לעזור במקרים מסויימים רק על ידי מישהו/י שאותה טרנסית סומכת עליה/ו.
  • לקיחת סמים שונים (לא כולל ג'וינט) המעודדים שינה או כדורי שינה.

ההתנהגות הזו נקראת "התאבדות פאסיבית" ולאלו המעוניינים לקרוא מעט יותר על הנושא, אני ממליצה על מאמרו של ירון סלע (כאן) המדבר על החיים הטובים או החיים המשמעותיים.

חשוב לזכור: ברוב מוחלט של המקרים, טרנסית שמנסה להתאבד נמצאת בדכאון שגורר אחריו אדישות, בחלק מהמקרים גם אדישות לדברים שהיו מעצבנים בעבר את אותה טרנסית.

למצב של דכאון פאסיבי יש מחיר פיזי: מבחינה הורמונלית, אין ממש פעילות גופנית כך שהפעילות ההורמונלית (במובן של אסטרוגן/טסטוסטרון) משתבשת. השרירים נחלשים, מגיעות לעיתים תופעות כמו סחרחורות וכאבי ראש, והתאבון צונח (מה שעוד יותר מגביר את האפקטים שהזכרתי לעיל) וכל המערכות נחלשות.

איך ניתן להוציא את טירנה הטרנסית מדכאון והתאבדות פאסיבית? אין שיטה מסויימת שיכולה לעבוד על כולן, אך יש מספר נקודות שניתן לנסות (ובכל מקרה, אם ניתן להביא פסיכולוג מקצועי, זה הכי טוב):

  • חבר/ה קרוב/ה הכי עוזר/ת: אחד הדברים שמתרחשים בהתאבדות פאסיבית היא אי הקשבה לשום גורם. הגורם היחיד שכן יכול להשפיע הוא חבר/ה קרוב/ה שיש לו/לה השפעה רגשית על הטרנסית, אותו מישהו/י שאותה טרנסית יכולה תמיד לשפוך את ליבה אליו/ה.
  • ריגשי – OUT!: נסיון לעודד או ליצור רגשות אשמה ידחוף את הטרנסית עוד יותר עמוק להתאבדות הפאסיבית.
  • מציאת הנקודות הבעייתיות: זה החלק הכי קשה. יש צורך למצוא את אותן בעיות גדולות שבגינן היא רוצה להתאבד.
  • הקשבה – גם אם מי שעוזר בטוח/ה שהטרנסית מדברת שטויות במיץ עגבניות, צריך להקשיב ולעודד אותה להוציא כמה שיותר את הרגש החוצה. בלי להתערב, בלי לחוות דעה. רק להקשיב ולעודד הוצאה של הדברים החוצה.
  • נסיון לפתור חלק מהבעיות: אין לטרנסית לאן לגור? סייעו לה במציאת דירה (גם אם זמנית) או שתארחו אותה לזמן מה. אין עבודה? סייעו לה במציאת עבודה, גם עבודה זמנית. אין לה כסף? תראו היכן אתם יכולים לסייע (קראו גם את החלק הבא של מה לא לעשות). היא רוצה בן זוג? קחו אותה לבילוי כידידים/ות ועודדו אותה להכיר. אלו רק דוגמאות.
  • התמדה. סיוע ביציאה מהתאבדות פאסיבית אינו "זבנג וגמרנו", זהו תהליך שמצריך עקשנות והמון סבלנות. שמרו על קשר, בידקו שהיציאה מההתאבדות הפאסיבית מתקדמת, עודדו.
  • עידוד ע"י שימוש בדברים מהעבר: הזכירו לה שהיא הצליחה לפתור בעיות כאלו ואחרות (מומלץ לפרט) בעצמה, איך היא התגברה על מכשולים שונים (לפרט) וכל דבר חיובי שקרה לה והיא נהנתה.
  • שילוב גורמים מקצועיים: נסו לעודד את הטרנסית לשוחח עם גורם מקצועי (פסיכולוג, פסיכיאטר, סיוע סוציאלי וכו').
  • טיפוח בטחון עצמי של הטרנסית: ככל שהבטחון העצמי של הטרנסית גודל, ההתאבדות הפאסיבית תהיה היסטוריה. מאוד רצוי לסייע בכך ע"י חלוקת מחמאות (אמיתיות, לא מזוייפות), ותזכורת של פתרון בעיות שהטרנסית בעבר פתרה בעצמה כדי להראות לה שהוא יכולה והצליחה בעבר.
  • עמותת סה"ר מציעה עוד מספר נקודות – אפשר לקרוא אותם כאן.

דברים שלא מומלץ לעשות:

  • אל "תלוו" כספים לטרנסית שמנסה להתאבד פאסיבית ולוקחת סמים. במקרים כאלו אתם יכולים להיות בטוחים שהכספים הללו יממנו את הסמים. יחד עם זאת, אם יש לה בעיות כספיות אמיתיות (חשבונות, אוכל וכו') – שלמו אתם את החשבונות וריכשו עבורה מזון וכו'.
  • גערות וצעקות אינן עוזרות (אלא אם יש לכם נסיון ב-Shock Therapy ואתם מוסמכים לכך). שמרו על טון רגוע.
  • נטישה – כעקרון לא מומלץ להתחיל משהו ולנטוש. אם אין לכם/ן את הסבלנות, ערבו גורם מקצועי.
  • פיתוח תלותיות: להיות ה-Savior זה נחמד, להיות ה-Savior באופן קבוע אינו דבר מומלץ. כן מומלץ לעודד את הטרנסית להתמודד עם בעיות בעצמה תוך כדי כך שיש לה "גב" ועידוד לאחר פתרון הבעיה ("את רואה? את כן מצליחה לפתור את הבעיה עם XYZ"). לא מומלץ להגיע למצב שאו שאת תפתרי או שהיא תחזור להתאבדות הפאסיבית.

בסופו של יום, רוב מוחלט הבעיות שבגינן טרנסיות רוצות בגינן להתאבד ניתנות לפתרון. גם כותבת שורות אלו היתה בעבר במצב קרוב להתאבדות ולבסוף יצאתי בעזרת חברה טובה שסייעה. עידוד, סיוע, הקשבה, עזרה – יכולים לעזור המון.

טרנסית חיצונית – ומה עם הפנימית?

הסתובבתי היום ברחוב אלנבי ורכשתי לי ביגוד נשי. בסיום הקניות הלכתי לתחנת האוטובוס וראיתי מחזה מעניין: 2 טרנסיות עומדות וממתינות כאשר הגיע מישהו ונתן "מבט עקום" באחת מהן (הוא לא אמר מילה). את הצעקות שהיא נתנה – שמעו למרחק רב.

מכיוון שאת התופעה הזו ראיתי מספר פעמים במקומות שונים, רציתי להתייחס אליה בפוסט זה.

תכירו את טירנה. (טירנה אינה שם כינוי לטרנסית מסויימת. היא טרנסית פיקטיבית לצורך פוסט זה). כ-בן היא היתה בשם "טירן".

טירנה היא טרנסית בת 25, כבר שנתיים נמצאת בתהליך השינוי, עובדת ביום יום בהייטק וחיה כאשה 24/7.

גם לטירנה יש בדיוק את אותה בעיה גם בעבודה וגם מחוץ לעבודה: כשמישהו נותן לה מבט עם גבה מורמת, היא לא תתעלם – היא פשוט "תיכנס" בו.

מדוע זה קורה לטירנה?

הבה נחזור אחורה לתחילת השינוי ונסתכל עליו מבחינה חיצונית (מבלי לדבר כרגע על טיפולים, , הורמונים, ניתוחים, חזה וכו'). כדי להתחיל לצאת כאשה (במקרה של FTM), כל מה שצריך הוא לבוש ואיפור, כלומר עם תקציב של פחות מ-2000 שקל, "סיבוב" ברחוב אלנבי ואת יכולה לקנות את כל מה שאת צריכה (כל עוד את לא הולכת על מותגי שם) מפאה ועד עקב, מליפסטיק ועד קונסילר, משמלה ועד גרביון. ה-כ-ל יש באלנבי. כל מה שצריך זה לא להתבייש, להיכנס, לקנות ולהמשיך.

אחרי שקנינו, אפשר להגיע הביתה, ולהתחיל לשחק עם האיפור. אם יש ידיד/ה שמבינ/ה באיפור – אז החיים יותר קלים והוא/היא יכול/ה ללמד אתכם/ן איך להתאפר. אין? יש YouTube ואימון עצמי. אין עצבים? אפשר לשלם 150-200 שקל למאפרת אישית שתשב איתך שעה ותלמד אותך. לא מכירה כאלו? פני לירין שחף ושם ישמחו לתאם לך פגישה עם מאפרת כזו (ואולי גם תקבלי כמה דוגמיות וכו בדרך).

אחרי שאנחנו יודעות להתאפר, סידרנו את הפאה לפי התסרוקת האהובה עלינו, שמנו חזיה (ואולי מילאנו אותה במשהו) התלבשנו נשי (הסדר הפוך 🙂 ), פיזרנו על עצמנו איזה בושם נשי, שמנו נעליים/עקבים, תיק קטן/צד (מה לעשות, נגמרו הימים שכבנים היה אפשר פשוט לדחוף ארנק לכיס האחורי של הג'ינס) – אפשר לצאת החוצה לעולם כאשה. סביר להניח שפעם ראשונה זה לא יהיה כזה חלק ותצטרכי להתמודד עם כמה דברים טכניים, אבל עוד כמה יציאות – ותצאי החוצה כאשה כמו עוד מיליוני נשים וטרנסיות.

אצל רוב מוחלט של הטרנסיות – כאן בעקרון זה נגמר. יש כמובן ליטול הורמונים, חזה וגוף משתנים ובהתאם גם הביגוד והטעם משתנים, יש ניתוחים, איפור שונה וכו' – אבל הרוטינה עצמה של הלבוש וכו' חוזרת.

כאן גם מתחילה הבעיה המרכזית, כאן נמצא ה-Issue הגדול שלא מעט טרנסיות לא מודעות אליו או שמודעות ולא מטפלות בו מסיבות שהן.

לבעיה קוראים: בטחון עצמי פנימי.

רבות יחשבו על בטחון עצמי פנימי כבטחון לצאת איך שהן מעוניינות להתלבש, ולא חשוב כמה זה סקסי או פרובוקטיבי ו"לשים זין על כולם" – כלומר התעלמות מוחלטת מהסביבה. טכנית, התעלמות מוחלטת מכל אלו שמביטים בך היא דבר טוב (ועוזר למנוע חיכוכים), אבל יש גורם אחד שאת לא יכולה להתעלם ממנו גם אם תהפכי את העולם.

מעצמך, וליתר דיוק – מהפנימיות שלך.

בכל אדם יש "ילד פנימי" או "ילדה פנימית" ולאותו ילד או ילדה יש את ה"מפתח" לרגשות שלנו. כשטירנה הפנימית לא סובלת את השינוי שטירנה החיצונית עשתה, היא תגרום לטירנה החיצונית פשוט להרגיש רע עם עצמה והיא גם בעצם "תחדיר" מחשבות שליליות – על המראה, התהליך, אולי על החברות שלה, על העבודה, ובקיצור – הילד או הילדה הפנימית "תרעיל כל באר בסביבה". איך רואים זאת? כשמישהו או מישהי נותנים מבט מוזר לאותה טרנסית – והיא "תנבח" עליהם. מאיפה מגיע הכעס והעצבים?

אם נחשוב מבחינה לוגית, טירנה צועקת סתם. הבה נדגים: נניח שדורין פוגשת את טירנה ודורין מרימה גבה וטירנה מתחילה לשלוף ציפורניים. נקפיא את התמונה הזו.

מבחינה לוגית, אין שום הצדקה לטירנה לצעוק על דורין: לדורין יש דעות שלה וביקורות שלה והיא לא הביעה ביקורית קולית. האם זה שטירנה תצעק ישנה משהו? כלום, שום דבר לא ישתנה. האם טירנה תירגע מהרמת הגבה שדורין הרימה? אולי, עוד כמה שעות ובאותן שעות טירנה תהיה מתוחה ועצבנית גם על הסובבים אותה.

אבל לא מדובר במשהו לוגי, מדובר במשהו ריגשי כאן. הילדה הפנימית של טירנה לא סובלת את השינוי הפתאומי שטירנה עשתה והיא יוצרת מתח, חיכוך, שנאה עצמית שיוצאת בתור כעס על כל שטות על אחרות, גם אם הן לא עשו כלום.

אחת הטעויות הגדולות שטרנסיות רבות עושות, היא נסיון "מחיקה" של מה שהן היו לפני כן. אם ניקח את טירנה, היא לא רוצה לדבר ולא רוצה להיזכר בשנים לפני שהיא התחילה את השינוי. היא לא מסוגלת להסתכל על תמונות קודמות שלה ואם קוראים לה בשמה הקודם – אז האיום האיראני קטן לעומת הבלאגן שהיא תחולל. דוגמא? נסו לקרוא לטרנסית בשם הזכרי שלה שהיה ותראו מה קורה.

וכאן הבעיה: אי אפשר למחוק את כל החיים הקודמים. טירנה עברה חוויות, למדה, גדלה, עשתה המון דברים, ונסיון להתעלם מכל זה ולהתחיל מחדש בזמן היציאה כאשה – הוא בדיוק כמו לנסות 20 קומות באויר מבלי שתהיה בניה בקרקע. שינוי מין הוא שינוי שנבנה על מה שקיים. בלי להכחיש את מה שהיה קיים, בלי לפחד מהעבר שהיה ולא חשוב כמה הוא היה גרוע ורווי דמעות. הוא בסופו של דבר מה שהוא: היסטוריה.

אם טירנה רוצה להצליח בשינוי ולא ליפול לכל מיני מלכודות שיזיקו לה היא צריכה קודם כל לעשות משהו שנשמע פשוט אבל הוא לא קל ומצריך אימון (אם כי הוא די קל לביצוע) – לאהוב את עצמה.

איך עושים את זה? מכיוון שהדבר קשור לרגש ופנימיות, נתתי לידידתי אפרת (שהיא יועצת) לכתוב כמה דברים על כך. אתם מוזמנות לקרוא את כל הטקסט שהיא כתבה כאן. אני ממליצה לכולן לקרוא את הטקסט.

ברגע שיש אהבה עצמית פנימית, שאת אוהבת את עצמך, דברים מתחילים להשתנות מקצה לקצה. טירנה כבר לא תסתכל ותחפש לראות אם יש מבט מזלזל אליה, היא לא תחפש לשמוע מה מרכלות 2 הבחורות בשולחן לידה ואם הן מרכלות עליה. היא תרגיש טוב עם עצמה ואם יש למישהו השגות על טירנה והוא מרים גבה, היא פשוט תאמר לעצמה "זו בעיה שלו, לא הולכת להקדיש לו שניה מזמני" או משהו באזור, והשינוי גם יראה בה חיצונית – היא פשוט תהיה יותר מאושרת!

אסכם כך: החלק החיצוני הוא הרבה יותר קל לשינוי מהחלק הפנימי, אבל בלי עבודה על החלק הפנימי, החלק החיצוני יסבול ולבסוף הטרנסית בעצמה תסבול ותגרור את עצמה לכל מיני מקומות לא מומלצים (ותמיד יהיו "נשמות טובות" שיגררו אותה לאותן מקומות). השינוי הפנימי הוא אולי לא קל אבל הוא שווה המון ואם את רוצה להצליח בשינוי – אז כדאי ומומלץ לעשות אותו.

טיפים לטרנסיות בכל הקשור לעסקים ואשראי

בחיי היום יום, אני עצמאית ואני מנפיקה חשבוניות מס ללקוחות על עבודות שאני עושה. ישנן הרבה טרנסיות שעובדות בכל מיני תחומים – חלק מהתחומים הם כמו עסקים רגילים אחרים וחלקם יותר קשור לתחומי … הנאה.

יהיה התחום אשר יהיה מבחינת תעסוקה, ישנן כמה נקודות ודברים שאפשר לנצל ולהרוויח תוך חסכון כספי ניכר.

חשבוניות / קבלות
בין אם את עוסקת זעירה או עוסקת מורשה, את צריכה מבחינה רשמית להוציא מסמך על כל משהו שנרכש ממך. זה קל מאוד אם את עוסקת זעירה שצריכה להוציא רק קבלות, אבל זה נהיה יותר מסובך שאת עוסקת מורשה – את צריכה להוציא חשבוניות, ואם משלמים לך יותר מאוחר אז במקרים רבים את צריכה להוציא גם קבלות, להגיש כל חודשיים, זיכויי מע"מ ושלל דברים נוספים.

אז במקום ניירת – כדאי להכיר אתר בשם iCount – אותו אתר נותן לכם להנפיק חשבוניות וקבלות דיגיטליות (אפשר להדפיס אם רוצים), תחזית ומצב הכנסות, מה המקדמות שצריך לשלם ושלל דברים נוספים. העלות שימוש באתר תלויה בכמות החשבוניות שאת מוציאה, אבל ברוב המקרים לא תעברי את ה-40-50 שקל לחודש, מה גם שאין צורך לשמור חשבוניות שאת מוציאה כי הכל שמור ברשת ואת יכולה לגשת לאתר ולחשבוניות שלך מהיכן שאת רוצה (גם מהטלפון שלך).

כרטיסי אשראי
אם יש משהו אחד שהוא עדיין מבחינת גהינום בישראל – זה קבלת תשלום בכרטיסי אשראי. ערימות של מסמכים לחתום, עמלות מעמלות שונות שמתווספות, והכסף מתקבל ברוב המקרים לאחר כחודש (במקרים מסויימים לאחר מספר שבועות, תלוי בחוזה). יש מקרים שחברות האשראי משאירות כספים שמגיעים לבעלת העסק – כ"בטחון" ולכי תתווכחי איתם על כך.

במקום כל הבלאגן, עדיף לעבוד עם חברה בינלאומית מוכרת שיש לה גם אתר בעברית מלאה, ואני כמובן מדברת על PayPal. עם PayPal אין צורך בחוזים מסובכים, תעריף העמלות הוא פשוט (3.5% מסך העיסקה) ואין צורך באתר מיוחד אם הלקוח לא נמצא פיזית במקום והוא מעוניין לרכוש מוצר. כל מה שצריך במקרה כזה זה ליצור "חשבונית" ב-PayPal שתישלח באימייל ללקוח, הלקוח יכניס במחשבו את פרטי כרטיס האשראי שלו (למעט כרטיסי ישראכרט עם 8 ספרות) ומיד לאחר מכן בעלת העסק תקבל במייל אישור שהלקוח שילם. לא צריך לדאוג לגבי גניבת פרטי אשראי מבעלת העסק, לא צריך להתקין במחשב שום דבר ואת רואה את הכסף מיידית בחשבון ה-PayPal שלך וניתן להעביר תוך מס' ימי עסקים את יתרת הפלוס ב-PayPal אל חשבון הבנק שלך בארץ.

קניות Online בארץ ובחו"ל
מי מאיתנו לא אוהבת קניות? לפעמים צריך לקנות לעסק ולפעמים לעצמנו – והאינטרנט נותן לנו מגוון בלתי נגמר של מוצרים ופינוקים, רק לשלוף את כרטיס האשראי והמוצר בדרך אליכם. רק שגם כאן, ישנם 2 בעיות גדולות:

  • פרטי כרטיס אשראי נגנבים ואנחנו לא תמיד בודקות עיסקה עיסקה מה ירד וכמה, כך שאנחנו יכולות למצוא את עצמנו עם הורדות סכומים שכלל לא עשינו וכפי הנראה שבאתר כלשהו שהכנסנו את מספר כרטיס האשראי – אותו אתר נפרץ והפורץ חוגג עם הפרטים.
  • בנקים לא תמיד אוהבים להנפיק כרטיס אשראי, במיוחד אם את לקוחה שלא מכניסה באופן מסודר משכורת או שאת במינוס שתמיד מתקרב לחריגה.

הפתרון ל-2 הבעיות די פשוט:

  • אתם זכאים לבקש מהבנק (ולמעט אם אתם מוגדרים כ"מוגבלים") כרטיס חיוב (שנקרא גם Debit Card). בכרטיס זה החיוב יורד ישירות מחשבון הבנק שלכם ואין לכם תקרת אשראי, כלומר אם יש לכם מסגרת עו"ש של 2000 שקל ואתם נמצאים ב- 1600- שקל, תוכלו להשתמש בכרטיס בעד 400 שקל. אם אתם בבנק פועלים, ודאו כי כרטיס החיוב יהיה בעל 16 ספרות.
  • visaלאחר שיש לכם כרטיס חיוב (גם כרטיס אשראי מקומי יעזור) כנסו לאתר EntroPay שם תוכלו להירשם ובסיום התהליך תוכלו ליצור כרטיס אשראי (שזה במקרה הנ"ל כרטיס חיוב) וירטואלי עם מספר חדש ועם אלו פרטים שתרצו (כן, אפשר גם שם אחר – תסתכלו בכרטיס הזה לדוגמא). הכרטיס יופיע ללא מספרים עד שתטעינו אותו. עלות כל טעינה היא 5% מסך הסכום הנטען (כלומר אם אתן מטעינות 100$, אז הסכום שתחויבו יהיה 105$). את הטעינה תוכלו לבצע עם כרטיס החיוב המקומי שהבנק הנפיק (שוב, אם יש לכם כסף פנוי במסגרת) או עם כרטיס אשראי שיש לכם.
    לאחר שתעברו את תהליך הטעינה, תוכלו להעתיק את פרטי כרטיס האשראי ולהשתמש בו בכל אתר, ואם יש לכם לדוגמא כסף פנוי ב-PayPal, תוכלו להזין את פרטי כרטיס האשראי הוירטואלי שיצרתן ל-PayPal ולבצע העברת כספים ישירה לכרטיס (זה לוקח 2-3 ימים עד שזה עובר).

הבנקים מנסים להרגיל אותנו לכך שהם "השיבר" הראשי שלנו בכל מה שקשור לכספים ואם אנחנו נכנסות לצרות כספיות, אז הבנק יכול "להשבית" אותנו בנקל. לצערם, ב-2015 המצב קצת שונה ואם נקלעת לצרות פיננסיות אבל את כן יכולה להשיג בדרכים שונות כסף מזומן, תוכלי לבקש מחברתך להטעין את כרטיסך הוירטואלי ולתת לה את הכסף המזומן ביד כך שהיא תוכל לכסות מיד את ההעברה, ואת תוכלי להשתמש בכרטיס דרך קניות Online, וכיום אפילו אפשר להזמין דרך סופרמרקטים בארץ Online ולשלם בכרטיס וירטואלי או ב-PayPal ולקבל המוצרים הביתה.

ולסיום, משהו אחד לעוסקות במקצועות ה"אירוח": PayPal כחברה בינלאומית עם משרדים בארץ, מחוייבת ומעבירה פרטים לרשויות המס במידה והיא מתבקשת, כך שהצעדים שתיארתי לא יכולים ממש לסייע בהעלמת כספים מהרשויות. ככלל, אני מאוד ממליצה לאלו שעוסקות בתחומים אלו לגשת לרואה חשבון ולהסתייע בו לפתוח תיק עוסק זעיר. אני יכולה לנחש כבר את הבדיחות (קבלות על סקס…), אבל כדאי לזכור שבתי המשפט בישראל כבר הכריעו שתחומי אירוח וזנות חייבים בתשלום מס והרשויות יכולות מחר בבוקר להחרים כל כסף של אחת שעוסקת בכך והפקיד שומה יכולה להנפיק שומה מהאויר שתחייב את העוסקת בתשלום של עשרות אלפי שקלים (הנה דוגמא) ולכן כדאי למצוא פתרון שהעוסקת בכך תשלם סכום כלשהו ובכך היא תחסוך לעצמה צרות.

טרנסית או קרוסית?

בעבר שוחחתי עם מספר גברים קרוסדרסרים, ואחת הנקודות שתמיד חזרה היא העניין של טרנסית או קרוסית – במובן של "מה אני?" (כשמדובר בצד השני, לא בי).

ראשית כדאי לזכור משהו חשוב לגבי קרוס דרסינג: כפי שהמילה השניה בתיאור מציינת, מדובר ב-"Dressing" במובן של לבוש/הנעלה/איפור. קרוסדרסר ברוב המקרים מחפש להתלבש כאשה כדי לתת לאשה שבו "לצאת החוצה". הוא נהנה מהלבוש/איפור/עקבים (חלקם או כולם, תלוי בקרוסדרסר עצמו), חלקם נהנים לצאת כך לבילוי, חלקם נהנים אפילו להגיע כך לעבודתם – אבל ברוב מוחלט של המקרים, מדובר ב"לבוש", כלומר משהו שהקרוסדרסר מוריד מעצמו בסופו של יום/בילוי וחוזר להיות גבר רגיל לחלוטין.

ישנם לא מעט קרוסדרסרים שמאוד מעוניינים להיות טרנסג'נדרים ולעבור תהליך (מלא או חלקי) של שינוי מין וכאן הם תוהים – האם בגלל שזהו רצונם, הקרוסדרסר נהפך בעצם ל"טרנסית"?

קיימות תשובות שונות ותלוי את מי שואלים: אצל חלקן, עצם העובדה שקרוסדרסר רק חושב על שינוי כבר מעניק לו את התואר "טרנסית" ולעומת זאת טרנסיות רבות שמסתכלות על מישהו – לעולם לא יעניקו לו את התואר "טרנסית" אלא אם הקרוסדרסר כבר הסיר את שערותיו, מתלבש וחי כאשה, ויש לה שדיים. אין לקרוסדרסר את כל זה? אז מבחינתם הוא יקבל את התואר המזלזל "תחפושת".

לדעתי האישית: טרנסג'נדר הוא מישהו/י שהתחיל/ה בתהליך הפיזי של השינוי, שכבר יש לה סממנים כלשהם של נשיות (ולא, לא התנהגות נשית – את זה יש גם להומואים נשיים). מבחינתי אם מישהי כבר בקרוב מתחילה טיפול של הסרת שיער והיא מעוניינת שאקרא לה מעתה "שולה", אין לי בעיה עם זה. מצד שני, אם מישהו רק חושב על השינוי ובכלל מתלבט אם לעשות אותו ודורש שאתייחס אליו כאשה – אני פשוט אסרב.

טרנסג'נדר זה תהליך קשה וכואב מאוד הן במובן הפיזי, ובמיוחד במובן הנפשי. הוא כרוך במקרים רבים בסבל מצד חברים קרובים/בני משפחה/עבודה וכו'. קרוסיות רבות מעדיפות לא להיכנס לתהליך כי מה האשה תאמר, חשש מגירושין, מה ואיך הילדים יגיבו, בעבודה, המשפחה, חברות/ים ובכלל הסביבה. טרנסג'נדרית עושה את התהליכים ומתחילה לחיות כמין השני זמן מה אחרי התחלת התהליך ונטילת הורמונים תוך כדי שהיא עוברת טיפולים שונים. טרנסג'נד לא קשור לשמלות נוצצות, עקבים גבוהים או אקססוריז נשיים – אלא צורת החיים של המין השני, הצגת עצמה בשם נשי (במקרה של MTF) ומאבק בכל הקשיים הקשורים לשינוי. קרוסית שלא נכנסת לתהליך ויהיו סיבותיה אשר יהיו – היא קרוסדרסרית ולא טרנסג'נדרית.

כפי שציינתי בפוסטים קודמים, אני בהחלט יכולה להבין את הנסיבות בגין אי רצון לשינוי מין (חלקי או מלא) אך ברוב המקרים עם כל ההבנה – אינני מסכימה. פחד הוא אינו סיבה, פחד לדעתי הוא תירוץ כי בסופו של דבר פחד הוא אשליה שבמקור נועדה להגן על האדם, אבל ברוב המקרים אותו פחד גם משתק את הקרוסדרסר לקחת את הצעד הבא שהוא רוצה לעשות כבר שנים רבות.

נכון, יש נסיבות שנראות במבט ראשון מאוד לגטימיות לא לבצע את השינוי, אך כשמנסים "לחפור" באותן נסיבות – מגלים מהר מאוד שאותו קרוסדרסר במקרים רבים מרוב פחד פשוט אינו חושב על פתרונות יצירתיים ומועילים כדי לפתור את הבעיה ולהתחיל סוף סוף בתהליך. האשה תזרוק אותך מהמדרגות? תגיעו להסכמות לגבי כספים, משמורות וכו'. מקום העבודה יפטר אותך בגלל השינוי? ברוב המקרים זה רק תירוץ ללא אחיזה במציאות וגם אם הוא יהיה אמיתי – אפשר לנצל את ההזדמנות כדי לחפש מקום עבודה יותר ליברלי שכולל בתוכו אנשים עם ראש פתוח. המשפחה לא תקבל אותך? אולי זה יפליא אותך, אבל כיום עקב סרטים וסדרות, אנשים מתחילים להבין יותר את המשמעות וראיתי לא מעט מקרים בהם הייתי בטוחה שהטרנסג'נדר לא יתקבל על ידי משפחתו ולהפתעתי חלק לא קטן דווקא כן קיבל את השינוי בהבנה – כך שלכל עניין אפשר למצוא פתרון.