בעולם בחוץ, לאנשים שאינם מכירים טרנסיות/טרנסים ושמקור המידע היחיד שלהם הוא התקשורת (טלויזיה, עיתונות, אינטרנט) – כמעט כולם שומעים פחות או יותר את הסיפור הבא: "מגיל מאוד צעיר שיחקתי בברבי ואהבתי דברים נשיים ותמיד רציתי להיות אשה, תמיד הרגשתי כאשה בגוף של גבר עד שהצלחתי לתפוס אומץ ולהתחיל את תהליך שינוי המין וכיום אני אשה" (כמובן שבכל אתר שמכבד את עצמו מיד צצות השאלות "מה יש לך למטה" אבל נשאיר את זה לפוסט אחר).

האמת היא שלא כולם כך. יש לא מעט שהם לא עם סיפור כזה והרבה מהם חוששים לספר זאת מהחשש שיחשבו אותם ל"קוקו" (אולי משהו נדפק לו בראש בגלל משהו ואז הוא החליט לשנות מין?)

כיום, לצעירים ולצעירות (בגיל העשרה) בגושי הערים המרכזיים (חיפה, תל אביב, ירושלים, אילת) יש יותר ויותר הזדמנויות למה שנקרא בשפה המקצועית "Try before you buy". בן שרוצה לצאת כבת, כל עוד הוא רזה וחלק בגוף – יכול לסדר גבות, למלא חזייה בצמר-גפן/טישו, להתאפר, לשים לבוש נשי ולצאת כבחורה (יחד עם עוד חברים קרובים, זה מחזק את הבטחון) ואפשר לראות לא מעט כאלו באותן ערים. עדיין אין קול "בס" מסגיר, עדיין (ברוב המקרים) אין סימנים מסגירים ורוב ה"אוחצ'ות" שמשתמשות בטריק הזה מחפשות להשיג לעצמן כך גברים כך שבסופו של יום הן תצאנה כ"בחורות" רק לבילויים או אירועים מיוחדים (מבחינתו). רובם המוחץ בסופו של דבר ירדו מהרעיון ורק אלו שבאמת רוצות לשנות מין ימשיכו במסלול ההורמונים/לייזר/ניתוחים/מחייה כבחורה.

אותו דבר מתרחש במובן האחר של שינוי. לא כולם יודעים מגיל צעיר מה הם רוצים להיות מבחינת Gender ואם חייבים אז הם יכולים להסתדר עם המיניות הנוכחית שלהם, אך ככל שהם גודלים הם יותר ויותר מעוניינים להיות בצד השני של המתרס, אם זה גבר אז זה להיות אשה ואם אשה אז זה להיות גבר (ואפשר לראות זאת בפורומים שונים באינטרנט), כלומר אותו גבר לאו דווקא שיחק בברבי בהיותו רך בשנים ואילו כיום טרום השינוי הוא לא חייב להיות מכור לצבע ורוד זועק, נצנצים, עקבים היסטריים או דיבור "כאוחצ'ה" או כל סממן נשי מובהק אחר ובכל זאת הוא רוצה לשנות את מינו. יותר מכך, לא מעט מהם לא ממש מחפש את התור לעבור תחת סכין המנתח הפלסטי גם אחרי שהן יוצאות כנשים.

לעניות דעתי, העשור האחרון (וקצת יותר מכך) ועם התפתחות הטכנולוגיה וחדירת האינטרנט לחיינו באופן מאסיבי, החליפו את ה"אסור" או "לא מומלץ" ב"מותר". כיום יש יותר ויותר גברים ונשים שמעוניינים לשנות את מינם/ן כשהם ממש כבר אינם בגיל העשרה. יש כאלו בגילי 20-50 (ואפילו יותר) שרוצים לעשות זאת. כמובן שככל שהזמן עובר השינוי נהיה יותר מורכב מבחינה טכנית (ההשפעה של ההורמונים פוחתת ככל שזה שמשנה את מינו/ה מבוגר יותר) אבל עם התפתחות הטכנולוגיה והניתוחים הדבר אפשרי כיום ועם האינטרנט ניתן למצוא מספר הצעות במקומות שונים בעולם לנתח במחירים שונים.

לסיכום: שינוי מין הוא שינוי ענק. לא רק מהבחינה האינדבידואלית ברמה הפיזית, אלא גם בכל מה שסביב זו/זה שמשנה את מינו/ה – בעבודה, ביחסים האישיים, בתקשורת הסביבתית, קשרים עם משפחה, חברים וחברות, התייחסות והתעלמות מהערות של כל מיני נשים ואנשים (כן, בניגוד לניו יורק או קליפורניה או מדינות שונות בעולם, לכל מטומטם ומטומטמת ישראלי/ת יש הערות!). זהו שינוי שגובה לא מעט מבחינה נפשית ויש צורך גם בתעצומות נפשיות גדולות וגם בחברים וחברות תומכים בעת דכאון או נפילה. אלו שחטפו מכל צד מדוע לא לעשות את השינוי ובכל זאת רוצים (ועושים) את השינוי – מין הראוי שיקבלו תמיכה ועידוד. לפעמים מילה טובה זה דבר שיכול לעודד. לעומת זאת, לשפוט אדם רק בגלל שהוא/היא החלו את השינוי בגיל מאוחר – זו טיפשות.