[box title="" border_width="2" border_style="dotted" icon_style="border" icon_shape="circle" align="center"]כתבתי לפני כשנה את הפוסט הזה על הורים וצעירים הומואים/לסביות/טרנסים/ות. אני ממליצה למעוניינים לקרוא את הפוסט המקושר הנ"ל לפני שממשיכים לפוסט זה.[/box]

אפשר למצוא סיפורים רבים ברשת על כל מיני הורים סופר-ליברליים שמטפחים את ילדיהם הרכים בשנים ואם הילד או הילדה מגלים שהם רוצים להיות במגדר השני – הוריהם יעשו הכל כדי לתת לבניהם/ביתם לחיות במגדר השני. יש סיפור על אבא שלובש שמלה במיוחד כדי לעודד את בנו שמעוניין להיות בת, או הסיפור הזה ששם ההורים עפים על עצמם ומחליטים כי ילדם הוא "ללא מין" (אם כבר, אז כבר, לא?) ויש עוד סיפורים רבים.

וכאן אני רוצה להביע דעה קצת שונה מהורים אלו…

ניקח את רוני הקטן, ילד שבקושי התחיל כיתה א'. רוני בבית אוהב לשחק בצעצועים ולא מעט פעמים הוריו תופסים אותו משחק בבובות של אחיותיו, או באיפור שלהן, ולפעמים אפילו בבגדיהן ועקביהן.

אז… רוני טרנסג'נדרית? אני ממליצה לעצור עם המסקנות הנמהרות האלו. הבה נחשוב קצת:

• יכול להיות שרוני משחק בדברים אלו כי הם מוצאים חן בעיניו ותו לא. יש לא מעט סטרייטים ששיחקו בצעירותם בבובות אך כשהם גדלו הם עברו לדברים קצת יותר "גבריים" וכבוגרים הם .. סטרייטים
• יכול להיות שרוני נמשך לגברים וגם נמשך לדברים נשיים, כך כשהם בוגרים, הם הומואים "נשיים".
• יכול להיות שרוני באמת טרנסג'נדר, אבל עם המסקנה הזו כדאי קצת להמתין…

בואו נניח שרוני מאוד אוהב לבוש נשי ואיפור והוא מאוד אוהב להתלבש, להתגנדר ולהביט על עצמו שעות מול המראה. מה עושים אז? רצים מיד לבנות לו תוכנית לשינוי מין?

לעניות דעתי, התשובה לכך היא לא. אני לא חושבת שצריך "לרדת" עליו, "לקטול" אותו ובוודאי שלא לנקוט באלימות פיזית מצידו (למרות שיש לא מעט הורים שזה האינסטיקנט הראשוני שלהם כדרך "לתקן" את הילד, למרות שזה כמובן יתן תוצאות הפוכות ברוב מוחלט של המקרים, אבל היי, לכי תכניסי להורה מכה הגיון לראש!).

אפשר לדוגמא, להגיע איתו לפשרה כלשהי: רוצה להתלבש כמו ילדה? אוקיי, כל עוד זה בבית בלבד או בחדרו בלבד (תלוי בהורים ובפשרה שיגיעו עם הילד. בכל זאת, תנו לו להתבטא). יכול להיות שהוא ימשיך עם הלבוש, יכול להיות שהוא יפסיק, לבוש והתגנדרות כבחורה לאו דווקא אומר שהוא טרנסג'נדר (ולמי שלא מכיר, תכירו מושג שנקרא Cross Dressing).

ככלל, את עניין שינוי המין, גם אם הילד נורא נורא רוצה, אני ממליצה לשמור לגיל היותר מאוחר, נאמר בגיל של חטיבת ביניים או תיכון. בגיל כזה הילד (שהוא כבר בחור) יודע מה הוא רוצה מעצמו מבחינת ג'נדר, ואז כבר אפשר ללכת איתו יחד לפסיכולוג או לפסיכיאטר (המטפל המקצועי ישמח לשמוע מההורים היסטוריה, ישמח לשאול שאלות וכו') ואם המטפל המקצועי ממליץ על השינוי, אז אפשר להתחיל בשינוי וחייבים תמיכה של ההורים, זהו מסלול קשה מאוד נפשית!

מדוע אני ממליצה זאת ולא ממליצה כבר בגיל בית ספר יסודי להתחיל בטיפול כזה? כי לילד כזה אין עדיין מנגנוני הגנה טובים. לא חשוב באיזה בית ספר סופר-ליברלי ירשמו ההורים את בנם, תמיד יהיו שם תלמידים שיציקו (במקרה הטוב) או ש"יכסחו" אותו (במקרה הרע). מדוע כבר לחשוף אותו לכל הרוע שקיים כלפי טרנסג'נדרים/ות בגיל כה צעיר כשהוא לא ממש יודע איך להתגונן? נכון, להרגיש "כלוא" בגוף של המין השני זה בהחלט לא נעים, אבל לחזור הביתה עם "פיצוצים" זה הרבה פחות נעים. אינני טוענת שבגיל 15-17 לא יהיו אי נעימויות, הצקות וכו', אך סביר להניח שאות/ה טרנסג'נדר/ית תדע להתגונן או תדע להתעלם ממי שצריך.

לסיכום: אני לחלוטין נגד ההורים האלו שבכל גיל לא נותנים לרוני לבטא את עצמו/ה מבחינת ג'נדר כשרוני כבר גבר בוגר, ואני גם נגד אלו ההורים שכבר בגיל ילדות צעירה (גן עד יסודי צעיר) מעודדים את ילדם ללכת בכיוון שינוי מין רק בגלל שהוא אוהב בגדי נשים. לדעתי המקום הנכון הוא באמצע. לא לדכא, למצוא פשרה ובגיל כשרוני כבר בוגר ומבין את ההשלכות – להתחיל איתו את המסע המפרך נפשית ואת אותו שחרור.

חלק שלישי – לספר למשפחה