אם תסתכלו בכל מיני מדינות מערביות, תמצאו שם טרנסקסואלים וטרנסקסואליות, ויכול להיות שתמצאו את אלו שכבר עשו שינויים קוסמטיים או ביצוע ניתוח SRS ו-FFS – ויום אחד הם החליטו לעשות "אחורה פנה", לחזור למין שהם נולדו בו.
טכנית, אם מישהו מחר מחליט לשנות את מינו ולצאת כאשה, כל עוד הוא לא ביצע שום ניתוחים קוסמטיים בפרצוף או בחזה, החזרה לאחור היא לא כזו קשה. מחליפים בגדים, אין צורך באיפור ובשאר אקססוריז נשיים, ואפשר להתלבש כבנים בשיטת "ערבב ולבש" (או "בחירה עיוורת" לגיקים), אבל ברגע שנעשו ניתוחים קוסמטיים – הדברים מתחילים להסתבך. חזה לדוגמא אפשר לעשות ניתוח ולהוריד, אבל אם מישהי עשתה FFS מלא בפרצוף, לא חשוב מה היא תלבש ותחזור להיות גבר ולהציג את עצמו כגבר, עדיין הוא יקבל פה ושם יחס של בחורה בלשון נקבה – בגלל הפרצוף.
הסיבות לרצות לעשות "אחורה פנה" הן רבות ומגוונות, הנה חלק מהן:
- קשה למצוא עבודה בתחום שלך
- בנים שמשפילים/מקללים/מנסים-להרביץ לך
- אי קבלה מצד המשפחה
- דיספוריה מגדרית
- קושי נפשי בקבלה עצמית במין החדש
- אין זוגיות (חוץ מערימת צ'ייסרים שמחפשים לממש פנטזיה)
נאמר כך: על כל טרנסית שמחליטה לעשות "אחורה פנה" – יש לדוגמא 4-5 טרנסיות שהמחשבה לחזור אחורה עולה בראשן מדי פעם (למרות שהן ממשיכות ולא חוזרות אחורה), במיוחד כשיש תחושת בדידות וקשה למצוא קשר רומנטי. אחרי הכל, גבר – בין אם הוא סטרייט או גיי – יוכל למצוא (יחסית) תוך זמן סביר מישהו או מישהי לקשר רומנטי. כטרנסית לעומת זאת – חלק גדול מאלו שמתחילים איתן מחפשים בעצם לממש פנטזיה, הם לא מחפשים קשר רומנטי גלוי וארוך.
התמודדות לבד היא התמודדות קשה. מילות עידוד מחברות זה דבר נחמד אבל לא תמיד מחזיק מעמד לזמן רב, והתחושה הקשה חוזרת.
אחת ההצעות שהרבה טרנסיות/ים מקבלות/ים זה ללכת לפסיכולוג, יעוץ סוציאלי, מנטורית וכו' – אבל אם יש משהו אחד שרוב הטרנסיות לא סובלות – זה ללכת אלו שציינתי בהתחלת המשפט. אחרי הכל, הן לא עברו מה שהטרנסית עברה/עוברת, מה הן מבינות בזה בכלל?
וכאן בדיוק הנקודה: שינוי מין, כמו הרבה דברים נפשיים אחרים – מחייבים שינוי פנימי רציני. הם מחייבים חיזוק בטחון עצמי פנימי בכך שזוכרים את הדברים החיוביים שקרו וגם לפעמים הסתכלות על סיסג'נדר: גם אצל נשים טבעיות יש לא מעט תקופות שאין להן שום גבר בחייהן וקשה להן למצוא עבודה לדוגמא.
בשביל שינוי פנימי רציני אצל טרנס/ית חייבים בדרך כלל 3 דברים:
- חברה טובה שמעודדת (אם צריך)
- פסיכולוגית/מנטורית/יועצת-רוחנית – מה שמתאים לאותה טרנסית
- שיתוף פעולה מלא ואקטיבי מצד הטרנסית.
החיבור של שלושת הנקודות הוא פשוט: היועצת מוצאת בעצם מה הן הבעיות ומתחילים לטפל בהן אחת אחת. הטרנסית צריכה לבצע תרגול מסוים פנימי (לפעמים מול מראה, כמה שזה נשמע מצחיק) שחוזר שוב ושוב עד שהנקודה מופנמת. בכל טרנסית יש 2 צדדים: את הצד הגברי ואת הצד הנשי ולפעמים יש "מלחמה" והנקודות בזמן הטיפול עוזרות "להילחם". התפקיד של החברה הוא לעודד כשמיואשים/מדוכאים.
אז ללכת לאחת מאלו שציינתי למעלה לא מספיק עוזר בלי שיתוף פעולה מלא! אני מכירה את זה אישית מסיוע לכמה עשרות טרנסיות שאמרו "כן כן כן" ולא ביצעו אף נקודה, אבל נפלו ליאוש מהר מאוד. רוצה להצליח? תשתפי פעולה ותכירי בבעיות, בלי להדחיק ובלי להתכחש. בלי הדברים האלו, הפיתוי לחזור אחורה מאוד גבוה. אחרי הכל, כ-בן אף אחד לא יציק לך, אבל מצד שני – אם את מרגישה בפנים כאשה, מדוע בעצם שתחזרי להיות בן ולא תילחמי ברצון לחזור אחורה?
אז בלי הטיפול הנפשי הזה, יהיו כאלו שירצו לחזור אחורה ויהיו כאלו שיחזרו. הייאוש בסופו של דבר בלי הטיפול בהרבה מקרים ינצח.
