ישנן לא מעט כאלה/ו שרוצים/ות (או מתחילים/ות) תהליך לשינוי מגדרי, אך נתקלים/ות כבר בהתחלה בבעיה מהותית – אנשי מקצוע טרנספוביים/ות. מה לעשות, לא חסרים/ות כאלו, ואז בדרך כלל הן פונות לפורומים שונים ומבקשות המלצות על רופא/ה כזה/ו או אחר/ת שהוא/היא יותר "פרנדלי".

ישנם כמובן המקרים שיש צורך בפסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית, ששם, אם אין לך בטחון עצמי חזק, מטפל/ת טרנספובי/ת תשרה אוירה בלתי נעימה ולא בטוח שהפגישה תהיה כה מועילה, וכאן באמת המלצות מחברות/ים בפורום יכולים לעזור.

אולם במקרים של רופאים/ות, עדיף לעשות משהו אחר פשוט: להשתמש ברופא/ה כ"כלי" – הווה אומר: הרופא/ה ת/יקיש במחשב את מה שאת מבקשת ותו לא, בלי צורך בחוות הדעת שלו/ה, או ב"מומחיות" שלו/ה.

כך לדוגמא, אם את/ה בתחילת התהליך, תצטרכ/י לעבור בדיקות דם, אך תצטרכ/י לבקש שיציינו בדיקות מסויימות בטופס עצמו, אחרת יש צורך בתהליך מחדש. בשביל שהרופא/ה הטרנספוב/ית לא ת/יתאמץ יותר מדי, אני מצרפת לפוסט מסמך מהמכון האנדוקריני בשיבא שמציין ספציפית אלו בדיקות יש צורך בהם. כל מה שהרופא צריך לעשות, זה לסמן בטופס וזהו.

בדיקות דם לאנדוקרינולוגיה

 

במידה ואת/ה צריכ/ה כדורי הורמונים כל חודש, רופאים יסכימו בדרך כלל לרשום זאת עבורך (כן, גם הטרנספוביים) לאחר קבלת מרשם מהאנדוקרינולוג/ית (עדיף בהזדמנות הראשונה כשאת/ה נמצאת/ה אצל האנדוקרינולוג/ית, לבקש טופס 29ג (כיום זה פשוט נקרא "טופס 29") – במקרים שיש צורך במפגש עם רוקחים/ות טרנספוביות/ים (ראיתי כמה כאלו). כיום אין כל כך צורך בטופס, הואיל והמחשב מאשר את המרשמים (במיוחד ב"מכבי"), אבל אם הרוקח/ת טרנספוב/ית, בלי הטופס הוא יכול לסרב למכור את ההורמונים.

נקודה נוספת בקשר לפסיכולוגים ופסיכיאטרים שנמצאים באזור בו אינך גר/ה – זה לשאול אם ישנה אפשרות להיפגש וירטואלית דרך כלים כמו Zoom או סקייפ. בעקבות הקורונה, שמעתי שישנם פסיכולוגים/ות שמקבלים/ות גם כך. לשאול, לא עולה כסף 🙂

בהצלחה

בחודשים האחרונים אני מתקדמת בצעדי צב בהליך השינוי. אם בהתחלה לבשתי חולצות ארוכות להסוות את החזה (שבהחלט התפתח) – כיום אני לא רק ששמה חולצות וטי שירטים רגילים ולא ארוכים, אלא גם צמודים, גם כאלו שמראים בהחלט שיש לי חזה, ואם זה לא מספיק, אני מוציאה אחת למספר ימים וידאו קליפים, שרק עיוור לא ישים לב לכך (וכבר החלו להגיע השאלות אם אני טרנסג'נדרית).

מבחינת התכנון – התהליך שלי שונה מבחינת תעדוף בהשוואה לאחרות, הנה הוא:

• שיניים
• שינוי קול
• ניתוח/י FFS

לגבי החלק של שיניים – אין לי ברירה. מצב הפה שלי הרוס לחלוטין עקב הזנחות (מדהים מה פחדים ממזרקים ומרופאי שיניים גרועים יכולים לעשות) ולכן אני עושה את כל המאמצים לסגור את הפינה הזו בראש ובראשונה (לא ממש קל, כל רופא דופק מחירים מטורפים שמסכנים את האפשרות שיהיה לי תקציב בהמשך לשאר הטיפולים).

החלק השני אולי יפתיע חלק מכם. אחרי הכל, רוב הטרנסג'נדריות ששינו את מינן מזכר לנקבה, עשו (אם בכלל) ניתוח לשינוי קול (רובן פשוט עברו אימון קולי במקום ניתוח פולשני) הרבה אחרי ניתוחי ה-FFS, אז מדוע להקדים ניתוח זה?

יצא לי במסגרת פרויקט מסוים (שאינני יכולה להרחיב עליו עקב הסכמי סודיות) לשוחח עם מספר פסיכולוגים, ואחד הנושאים ששוחחנו לגביו הוא ה"סלחנות" שיש למוח בעת שיוך בני אדם למיניות מסויימת, כאשר אותו אדם נחשף לראשונה למישהו או מישהי שאינו מכיר. התברר לי כי אם, נניח, יש מולנו גבר אך יש לו קול שהוא שונה מהנורמה (נניח גבוה בצורה חורגת מהנורמלי) – המוח עדיין ישייך את אותו אדם למין הזכרי, וכך גם במקרים רבים של נשים סיסג'נדריות. ה"אנומינליה" של קול ברוב המקרים לא תפריע למח לשייך את האדם/אשה למין המולד.

במילים אחרות – אם לדוגמא עדיין לא מתייחסים אליי כאשה ואני עוברת ניתוח לשינוי קול, הניתוח בלבד לא יגרום לאחרים להתייחס אליי כאשה (למעט בטלפון), אבל – לאחר ניתוחי FFS מוצלחים, הרוב דווקא בהחלט יתייחסו כאשה, הואיל וגם החלק החזותי וגם החלק הקולי – יהיו נשים.

התעדוף וההקדמה של ניתוחי קול בסופו של דבר עוזרים בחלק קריטי בתהליך – פוסט ניתוחי FFS, הואיל ומהרגע שהיא עברה ניתוחים אלו, יהיו אליה יותר פניות במין החדש, אולם קול גברי יכול להרוס את החוויה, במיוחד שמתייחסים אליך, גם אם את נראית נשית ויפה – כגבר.

המשך יבוא 🙂