בישראל, כל אחד/ת שרוצה לעבור תהליך התאמה מגדרית, כולל הניתוחים הדרושים במימון המדינה, חייב/ת לעבור ועדה להתאמה מגדרית (לועדה עדיין אין אתר רשמי, למיטב ידיעתי), ובמסגרתה יהיו פגישות עם אנשי מקצוע, פסיכולוגים וכו' ורק לאחר שהועדה מצאה כי המועמד/ת מתאימ/ה לתהליך – ניתן אישור, כולל אישור תקציבי. התהליך אורך בערך כ-שנה.

אם נשאל את הועדה, מה הניתוחים הממומנים לאחר קבלת אישור הועדה – התשובה ממזכירות הועדה תהיה פשוטה: ניתוח עליון (חזה) וניתוח תחתון. לא מעבר לכך.

המציאות, כמובן, היא קצת יותר מורכבת, ובשביל זה אני כותבת את הפוסט הזה, ומתארת את תהליכי הבירוקרטיה שאני עוברת, אולי זה יחסוך לטרנסג'נדרים/ות אחרים/ות כאב ראש לא קטן.

אם נסתכל באתר של קופ"ח מכבי, נוכל לראות שמועמדים/ות שעברו וקיבלו את אישור הועדה, יכולים לקבל עוד מספר ניתוחים במימון הקופה, כולל את אחד הניתוחים הכי משמעותיים לטרנסג'נדריות – ניתוח נישוי פנים. ה"ניתוח" בעצם כולל מספר ניתוחים – שיוף עצמות, עידון סנטר, הסרת גרוגרת, ניתוח אף וגם – נישוי קול (שימו לב – מכבי מאשרים ניתוח לנישוי קול, שהוא נפרד מאימון לנישוי קול – שגם הוא ממומן).

על פניו הדבר נשמע מעולה – בשנות ה-90 (ולפני כן) ובשנות ה-2000, כל טרנסג'נדרית היתה צריכה לממן את הכל מכיסה ואילו כיום קופת החולים לוקחת זאת על עצמה… אבל זה רק "על פניו" ממספר סיבות:

1. קופות החולים מאוד "אוהבות" מכתבים מפורטים מהמנתח או הרופא האחראי בקשר לניתוח – כלומר אם הרופא או המנתח כותבים מכתב עם מס' חד ספרתי של שורות – תהיה בעיה בקבלת טופס 17 והתהליך יתעכב, הואיל והרופא במוקד האישורים ירצה הרבה יותר מידע ולא יאשר את הטופס המיוחל. (אגב, התהליך לוקח הרבה, הרבה יותר מ-5 ימי עסקים ש-קופות מסוימות מתחייבות לו), ולכן הדבר הראשון שיש צורך להשיג – הוא מכתב מפורט שמסביר מה התהליכים, ומדוע צריך את התהליכים, ומה החלקים שהולכים להיות מנותחים.
2. טופס זימון עם קוד: על פניו, מזכירות הרופא או המנתח תשלח טופס זימון לטרנסג'נדר/ית עם תאריך, בקשות בדיקות מסוימות (כאן יש המון עצלנות, תצטרכו להדפיס כל תוצאת בדיקה על נייר לפני ההגעה לניתוח, הם לא מאמינים בדיגיטל!), והזימון יכלול קוד מסוים. קוד זה מציין עבור קופת החולים מהו התהליך הרפואי שאותה טרנסג'נדר/ית עומד/ת לעבור, וכאן ישנו מעין "משא ומתן" בין קופת החולים לבית החולים – ישנם קודים שונים לניתוחים, ולפעמים ניתוחים מאוד קרובים במהותם כוללים קוד שונה, והקודים מתורגמים בעצם ל"מחירים פנימיים" בין קופות החולים, בתי החולים ומשרד הבריאות. דוגמא: קוד G0067 הוא קוד לניתוחי נישוי פנים (ניתוח ראש, קרניוטומיה). המחיר? נע בין 60,000 ל-80,000 שקל (למי שחושבת לעבור את ניתוח הספציפי הזה באופן פרטי בבית חולים כלשהו בארץ – אין אפשרות ללא אישור מיוחד), וקופות החולים ממש לא ששות לשלם אותו אלא אם יש הסברים מלאים מדוע צריך ספציפית את הניתוח בעל אותו קוד.
3. תחרות זה דבר טוב. מכיוון שמדובר במספר ניתוחים שאותו/ה טרנסג'נדר/ית צריך/ה לעבור, אפשר לבצע ניתוחים שונים בבתי חולים שונים, כך שניתן לבדוק בבית חולים מסוים לגבי מועדים לניתוח ואם מדובר בהמתנה ארוכה מדי, אפשר לבדוק בבית חולים אחר. חשוב לבקש את טופס 17 מקופת החולים רק לאחר תיאום תאריך עם בית החולים שבחרתם/ן.
4. הקופה לא חייבת לאשר ניתוח זה או אחר. חשוב מאוד לזכור זאת (שימו לב שאף קופת חולים לא מאפשרת לדוגמא ניתוח הקטנה או הגדלת חזה על חשבון הקופה באחד מהמכונים שלהן כמו אסותא וכו'). אם מחר טרנסג'נדר/ית מחליט/תחליט שהוא/היא רוצה רק ניתוח אף ותו לא, לא בטוח שהדבר יאושר, אותו דבר לגבי פוריות, שימור זרע וכו'. הדרך "לשכנע" את קופות החולים לאשר ניתוח עוברת בקבלת מכתב משכנע ממומחה או רופא או מנתח שכותב מכתב מפורט לקופה. בלי זה – צפו לכאב ראש ואולי לקבל סירוב.

נקודה נוספת וחשובה שכדאי לקחת בחשבון – זה סדר של ניתוחים. איש אינו קובע לטרנסג'נדר/ית אלו ניתוחים לעבור ומתי. יש הקפדה לגבי זמן מינימום בין ניתוחים (כמדומני שזה חודש) – ולכן כדאי שאותה טרנסג'נדרית (לדוגמא) תקבע מה הדחיפות והעדיפויות שלה: נישוי פנים, חזה, גרוגרת, ניתוח מיתרי קול, ניתוח אף ושאר ניתוחים. חשוב לציין כי יש זמן המתנה ארוך ולכן כדאי לעבוד על החלק הבירוקרטי שקשור למועדים – זמן רב לפני כן (טופס 17 "מחזיק" חצי שנה) ואף לעבוד על כך במקביל בין מספר ניתוחים עתידיים.

בהצלחה.