קראתי את הכתבה במגזין השבועי "בשבע" (למי שרוצה, הכתבה נמצאת כאן), ולקח לי כמה רגעים לאסוף את לסתי אחרי קריאת הכתבה, והחלטתי לכתוב כמה נקודות על הכתבה..
- נתחיל בהורים הכל-כך-מודאגים. על מה יוצא קצפם של אותם הורים? על כך שדווקא הגופים המקצועיים והפסיכולוגיים מאשרים לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות צעירות ללמוד תחת המגדר החדש שבו הם/ן בוחרים/ות. מבחינת אותם הורים, מדובר בעוד שטות של ה"פרוגרס" (טוב נו, להשתמש במילה העברית "התקדמות" זה ישמע חיובי מדי), וחייבים פה ומיד לעצור זאת. ועל איזו עצירה מדובר? שלא ת/ילמד עם התלמידים תחת המגדר הרצוי, שישב בבית ולא ילמד במוסד חינוכי דתי כמו שהוריו רוצים.
- עוד עצבים של הורים? מדוע לא סיפרו להם! לא חשוב שאם הם היו מספרים, אז אותם הורים היו צועקים בבית, ילדיהם היו קולטים די מהר את העניין וכבר למחרת היו ממררים את חייו/ה של אותו/ה טרנסג'נדרית, אבל היי – ספרו לנו!!!
- כמו תמיד, בשביל ההורים הללו (מעניין שהכתב והכתבת לא הביאו שום תגובה מהצד השני, אולי מאיזה פסיכולוג או פסיכיאטר?) – הכל עניין של טרלול, ובתי ספר דתיים אמורים בכלל לאסור קבלת טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. כמובן שאם נלך לתורה, לפירושים וכו' לא נמצא ולא רמז קל לאיסור הדברים (אין בשום דת שום איסור לגבי התאמה מגדרית) – אבל היי, זה שונה, אז לדחות ומיד.
- המצאות הזויות – עו"ד ססובר מגיעה עם המצאה משלה. ציטוט: "בארצות הברית, בירת הפרוגרס, רואים קבוצות שלמות של ילדים שרוצים להפוך לבני המין השני. הילדים מסביב רואים איך הילד הטרנסג'נדר מקבל תשומת לב וכולם מחבקים אותו, אומרים לו כמה הוא אמיץ וגיבור ומעלים אותו על נס, אז גם הם רוצים להיות כמוהו". עוד לא שמעתי (ואני קוראת המון עיתונות אונליין ואופליין) ולו על מקרה אחד שמישהו או מישהי החליט או החליטה לעבור תהליך התאמה מגדרית בגלל שטרנסג'נדר/ית קיבל/ה תמיכה מהסובבים אותה (אם כי שמעתי על מספיק מקרים של טרנסיות שהתאבדו בגלל אותן השפלות). חבל שהעו"ד היקרה שוכחת לציין שפה בארץ, אין שום אפשרות לעבור תהליך התאמה מגדרית ללא אישור הורים (עד גיל 18) וללא אישור פסיכיאטרי ואנדוקרינולוג מומחה בהתאמה מגדרית, כך שלא כל צעיר או צעירה יכולים לקום בבוקר ולהתחיל תהליך כזה. כמובן שמבחינת ססובר – "למה לדחוף להם את זה במסגרת בית הספר, כשהם עדיין לא יודעים איך להתמודד עם זה? זה לא הגיל המתאים" – ומה עם אין ספור חוות דעת מקצועיות שקובעות ההיפך? שאלה טובה.
- עצוב – שבכל הכתבה, לא מסוגלים אפילו לכבד את רצון הטרנסג'נדר הצעיר ולהתייחס אליו כזכר.
- כותבי הכתבה מציינים כי הם ביקשו לראיין את אם הילדה והיא סירבה. אחרי שקוראים את הכתבה אני יכולה לאמר לאותה אמא – החלטה חכמה!
- דמות תורנית – מאיזו דמות רבנית הם ביקשו תגובה? מהרב שמואל אליהו. כנראה שחסרים בארץ רבנים מתונים שיכלו לתת תגובות קצת אחרות, אבל היי – צריך לשלהב את הקוראים!
לסיכום – שוב אנו רואים (והכתבה מראה זאת עם פרוז'קטורים!) את אותה התנהגות מגה-שמרנית שבועטת בכל דבר ששונה. פעם זה היה כלפי הומואים ולסביות (וזה ממשיך עד היום), ועתה זה ממשיך כלפי טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, תוך התעלמות מוחלטת מכך שאותו אחד או אחת כלל לא בחר בכך, התעלמות מכל דעה מקצועית, וזריקת אותם טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות החוצה מהמערכת, כאילו מדובר במחלה ממארת ומדבקת. היכן אותה אהבת ישראל, דאגה לזולת, "ואהבת לרעך כמוך" ושלא לדבר על החשש מחילול השם? הכל עף לפח!
אם יש נקודת אור אחת שכלל לא מצוינת במאמר אך היא מורגשת ע"י טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות רבים – זו הקבלה מצד הצעירים והצעירות הדתיים שבניגוד לדורות הקודמים יותר, מוכנים ומוכנות להושיט יד ולתת חיבוק ותמיכה.
Permalink
יחסית לבשבע אמירות מתונות…..
Permalink
הגעתי לכאן אחרי שיטוט בדברים אחרים שכתבת ועברתי יותר לעומק על דברים עד שהגעתי לכאן.
בתור הורה וכמי שעבד עם ילדים וקיבל תלונות מהורים לאחר מכן על למה הילד נחשף לנושא כזה או אחר כשלדעתם זה לא מותאם גיל בדיוק והם גוננו על ילדם מפני העניין רציתי להסביר מה פספסת.
הורה בוחר את המסגרת החינוכית של ילדו בקפידה (נתייחס רק לכאלו בבקשה). המודל בראשו של ההורה של מה שהילד ייחשף ומה לא הוא מה שמחנה את ההורה.
להורה יש זכות לקבוע את החינוך והתכנים שילדו ייחשף אליהם.
כמו שתכני השואה עוברים התאמות לגילאים השונים ותכנים אחרים עוברים התאמות כי הילדים תופסים דברים אחרת לגמרי מאשר מבוגרים אז יש הורים שמבחינתם, בחינוך הדתי יש ציפייה שיהיה סט מסוים של תכנים ותו לא.
אם אמורה להיות חריגה מהציפייה ומהסט המוסכם, ההורים רוצים לדעת ומראש.
הנושא המסויים הזה, עבור רוב מוחלט של ההורים שם, מהווה, מעבר ל"סדין אדום" – נושא שהם כלל לא רוצים שילדם ייחשף אליו בקבוצת הגיל הזו, אולי בגיל יותר מבוגר כשיוכלו לשוחח עם הילד באופן בוגר יותר אך לא באותו הזמן.
בדיוק כמו שהורים מתקשים לשוחח עם הילדים על אובדן במשפחה, על גירושין וכדומה.
הפעולה של הרשויות, בית הספר, המורים הייתה מאחורי גבם של ההורים וכפיית הנושא עליהם.
אתה מדבר על זכויות הילד/ה המסוים והוריו שרוצים חינוך דתי כדרכם שלהם אבל מפספס את הזכויות של כל יתר ההורים לחינוך דתי ב-ד-ר-כ-ם. ותמיד השאלה איך מאזנים את הזכויות בין הרוב והמיעוט. האם בהסתרה? בכפייה?
יצרו להורים בעיה והכריחו אותם להתייחס עם הילדים לנושא שממש לא רצו להתייחס אליו בזמן הזה.
תיזכר אולי בזריקת תרומות הדם של האתיופים לפני אי אלו שנים ע"י מד"א וההפגנות שבאו בעקבות זאת.
כשיש נושא רגיש ומורכב הבעיה תמיד היא בכפיית מצב בהסתרה. לא היו מוכנים להתמודד עם זה באור השמש אז הסתירו ועל זה עולה הקצף ובצדק רב.
בשם תפיסתך והאידיאולוגיה שלך מותר לכפות על מי שאינם רוצים בכך בהסתרה על ילדיהם חשיפה לתכנים שעבור ההורים אינם מותאמים ואינם מתאימים. והתירוץ הוא ש"אנשי מקצוע" (הגופים הפסיכולוגיים) אישרו זאת.
זה חלק מאידיאולוגייה כוחנית שלא מאמינה בזכויות האנשים לקבל החלטות עבור עצמם, סוג של פטרנליזם שתמיד נגמר רע בסוף.
Permalink
ראשית – "את" ולא "אתה". קצת ריספקט.
הורים יכולים לקבוע, אך עד גבול מסוים. הורים יכולים לדוגמא להחליט שהם אינם רוצים שבניהם ובנותיהם ילמדו ליבה. זכותם והם יכולים לרשום את ילדיהם לבית ספר כזה.
יחד עם זאת, בית הספר, ויהיה בית הספר אשר יהיה – אינו מקום לימוד פרטי. אם לדוגמא בכיתה יש 20 תלמידים, אז נניח שיש 20 הורים (נצא מתוך הנחה שכל משפחה מיוצגת על ידי הורה אחד) ו-20 דעות.
מה יעשה בית הספר אם חלק מההורים מתנגדים וחלק רוצים? הוא יצטרך לבחור לפי פרמטרים שונים אם כן ללמד את אותו נושא או עניין או לא, וכן – יהיו הורים שלא יסכימו לכך, אבל שוב – לא מדובר במוסד ללימוד פרטי.