בשעה טובה, עברתי בשבוע שעבר את אחד הניתוחים המהותיים ביותר בהתאמה מגדרית מגבר לאשה, ה-Face Feminization Surgery – ובקיצור: FFS. בפוסט זה אדבר על הניתוח, תהליכים, ועל ה"גירסה הישראלית" (לפחות ממה שעברתי ב-שיב"א). הפוסט יהיה "יבש" ללא תמונות, לטובת אלו הרגישים/ות.

ניתוח ה-FFS בארץ ממומן באופן עקרוני ע"י קופות החולים ומשרד הבריאות – לאחר שהטרנסית המועמדת עברה ועדת מגדר עם פגישות של אנשי מקצוע שונים וקבלת המלצה מהוועדה. (למי שחושבת לעשות זאת באופן פרטי – שתתכונן להיפרד מסכום שנע בין 60 ל-80 אלף שקל בארץ)

באופן עקרוני, ניתוח ה-FFS בארץ הוא יותר "עיקרי" ופחות "קוסמטי" – הווה אומר שהמנתח הוא זה שקובע בזמן הניתוח כמה צריך לשייף את העצמות. למנותחת ניתנת האפשרות להחליט אלו חלקים ינותחו:

• מצח – שיוף החלק העליון של המצח וסיטוטו מחדש לצורה יותר נשית ופחות "לוח מודעות".
• קיימת אפשרות של הורדת קו השיער (לא מומלץ, אלא אם בא למנותחת להסתובב הרבה עם Beanies כדי להסתיר צלקת אימתנית. מה גם שכיום תהליכים להשתלת שיער מקדימה נותנים תוצאה הרבה יותר מחמיאה ללא צלקות, למי שבוחרת לעשות זאת – זה באופן פרטי בלבד).
• שיוף לסת וסנטר – עוד חלק אופציונאלי לניתוח. המנתח מחליט לאחר שבוצע חיתוך פנימי בלסת התחתונה – מה יש צורך לשייף ואיך לקבל את התוצאה הכי נשית שאפשר.
• שיוף קו לסת – גם כאן, נתון להחלטה של המנותחת, כמו האופציה לעיל.

כך שכשמשווים בין מה שמוצע באופן פרטי בחו"ל, לבין מה שמוצע בארץ, האפשרויות כאן הן מוגבלות ולא ניתן לבצע ניתוחים נוספים באותו זמן. ניתן לבצע ניתוחים נוספים (שחלקם הקופה מממנת) – אולם אלו יבוצעו רק לאחר מספר חודשים לאחר ניתוח ה-FFS.

הכנה לניתוח
ההכנה לניתוח היא תהליך בירוקרטי די מתיש. ראשית יש לקבוע תור באחד מבתי החולים שמבצעים את הניתוחים הללו (איכילוב, וולפסון, שיב"א/תל-השומר) ורק לאחר שנסגר תור, יש להצטייד בטופס הזימון, באישור כספי מצד ועדת המגדר, סיכום מפורט מצד הרופא המנתח – ולהגיש את כל הטפסים לקופת החולים (חשוב לכלול את הקוד לניתוח שאמור להיות במכתב הזימון) על מנת לבקש טופס 17. כאן אני אציין משהו חשוב: תצטיידו בסבלנות! לקופות החולים לוקח יותר מ-5-10 ימי עסקים לענות לבקשה כזו, ויכול להיות שיסרבו או שיבקשו מכן מסמכים נוספים. בכל עניין של שאלה, מומלץ לפנות למזכירה של המחלקה (כירורגיה פה ולסת בבית חולים שבחרתם) ולבקש יעוץ. לא תמיד המזכירה יכולה לסייע, ולכן מומלץ לשאול בפורומים השונים אם יש בעיה – איך לפתור אותה.

בקמקביל – יש צורך בביצוע מספר בדיקות והבאת התוצאות לתאריך האשפוז בפורמט פיזי (כן, משום מה אף בית חולים בארץ עדיין לא שמע על דיגיטל!) – צילום ריאות, צילומי פרצוף, בדיקות דם/קרישה וכו', ואישור רופא שהטרנסית במצב רפואי תקין. קחו את הזמן לבצע זאת ומומלץ להיוועץ עם רופא המשפחה אם אפשר לבצע קונסולידציה לבדיקות וכו'. זה חסך לי כאב ראש. (אגב, אם כתוב לכם להביא CT לסת – זה לא CT דנטלי אלא CT שמורכב מ-3 צילומים).

הגעה ואשפוז
סביר להניח שתהליך הקבלה לאשפוז בשיב"א יהיה די קצר וקל. מהרגע שהפקידה קיבלה את הטופס 17 והנפיקה ערימה אימתנית של מדבקות – תצטרכו להגיע למחלקה, לעבור תשאול, יכרכו סביב היד סרט עם מדבקה הכוללת את פרטיכן, וסביר להניח שיכניסו אתכן לחדר כלשהו עם מיטה וכו'. כאן בדיוק השלב שבו מומלץ לדבר עם המנתח (במקרה שלי זה היה ד"ר יהלום המקסים!) ולהסביר לו מה אתן מבקשות, הוא יסביר מה הולך להיות, מה ניתן לעשות וכו'. תשאלו אותו את הכל – לא להיות ביישניות!

יום הניתוח
ביום הניתוח יובילו אתכן ברכב (עם המיטה כמובן!) לחדר הניתוחים. גם שם יתשאלו אתכן שאלות שונות בקשר למצבכן, וכאן מגיע חלק שלא תמיד מקבל תשומת לב (לצערי אכלתי אותה מזה) – כמה השיער שלכן בראש חשוב? מאוד? אם כן, עטפו את כל השיער לפני ההגעה לאשפוז מהאמצע עד לאחור ל"עגבניה" עטופה (ישימו לכן את השיער בתוך רשת כזו, אבל מנסיון – השיער הולך לחטוף כמויות של דם, ואם הוא חלש, הולך להיות אתגר להוציא זאת מבלי לגזור כל מיני גושי שיער!). לפני הניתוח יכניסו לכן מחטים פלסטיים (אם בקושי רואים אצלכן ורידים, אל תתפלאו למצוא ערימת "סגולים" לאחר שהמרדימה ניסתה להכניס את המחטים בכל מיני מקומות בזמן הניתוח). הפעם הבאה שעיניכן תיפתחנה – זה בחדר התאוששות..

לאחר הניתוח
סיימתן את הניתוח? ברכותיי. אתן תוחזרו אל החדר, ועכשיו מתחיל התהליך ה-לא-קל של התרפאות מהניתוחים. בשעות הראשונות הכל נראה יחסית נורמלי, אבל לאחר השעות הללו, סביר להניח שיהיו תופעות כגון:

• מראה ה-למור. כתמים ענקיים בצבע סגול כהה מסביב לעיניים. לוקח לכתמים הללו כמה ימים להיעלם בהדרגה (להערכתי בין שבוע לשבועיים). הדרך היחידה להסתיר אותן אם את רוצה לצאת החוצה – הן משקפי שמש שחורות וגדולות (אלא אם בא לך להסביר לכל עובר ושב מדוע את נראית כאילו מישהו החליט להתעלל בך פיזית).
• חוסר תחושה או תחושה "קהה" של הסנטר והלסת התחתונה, נפיחות חזקה של האזור (רצית פעם לראות איך יראה עלייך סנטר משולש? הנה החוויה!) – גם כאן, אלו דברים זמניים אך חייבים לציין לרופא אם באזור כלשהו אין תחושה כשנוגעים (לפעמים אין תחושה שנוגעים ולמחרת התחושה מתחילה לחזור) – זה החלק שהכי קשה להסתדר איתו ולוקח כמה שבועות עד שהמצב חוזר לקדמותו. אחד מה-Side Effects הלא נעימים שיכולים להתרחש – ריר זורם מתוך הפה החוצה מבלי לשים לב תוך כדי דיבור.
• תחושת "לחץ בראש" – לאחר הניתוח ותפוגת חומר ההרדמה, כל הזזה של חלקים עליונים בראש (גבות, עיניים, מצח) יכולים לגרום לתחושת לחץ כאילו מישהו לוחץ את הראש משני הצדדים. כאן זהו עניין של התרגלות ותו לא, במיוחד לאחר הסרת הסיכות.
• טיפול בשיער – לאחר הניתוח, ראשכן מלא בעשרות סיכות רפואיות שמחזיקות את התפירה של העור. הסיכות הללו יוסרו בערך כ-10 ימים לאחר הניתוח. חשוב לזכור למרוח את החומר שנותנים לכן, וכן חשוב לעבור על השיער ולהוציא את הדימום הקרוש שנמצא בין הסיכות לשיער (אלא אם בא לכן ראסטות). אם יש לך שיער חלש, תתייעצי בספר איזה חומר מומלץ, מסכה לא תמיד עובדת (מנסיון!)

חזרה לשיגרה
נגמר הניתוח. באופן טכני מכתב השחרור מעניק למנותחת 14 ימי מחלה (זה רשום במכתב השחרור) – נצלי אותם למנוחה ולא לטיולים. כמו כן, כנסי לאתר של הבית חולים בו אושפזת ובדקי אם יש לך תור במערכת לביקורת והוצאת הסיכות (הימור שלי – אין לך), במידה ולא – טפלי בכך והגישי בקשה לטופס 17 חדש עם הצמדה של מכתב השחרור והזימון לביקורת.

סיכום
כיום אני כשבוע לאחר הניתוח. הצבע הסגול נשאר עדיין בחלק מהמקומות מסביב לעיניים והתחושה בסנטר התחתון עדיין מוזרה וחלקה "בצקית" אבל ישנו שיפור (איטי…).

הפוסט הבא ידבר על החוויה, איך הדברים נראים, מה השינויים שצריך להתרגל אליהם ועוד.

אם יש לכם הערות, תגובות או שאלות – אשמח לשמוע.