כל הפוסטים של דורין זביוס

עליית הימין וזכויות להט"ב

אני כותבת את הטקסט הזה בזמן שנספרו יותר מ-80% מהקולות והתמונה די ברורה: הליכוד והימין עלו לשלטון. האם תקום ממשלת ימין צרה? ממשלת אחדות גדולה? שאלה טובה.

אולם אחד הדברים שמצאתי שחוזר שוב ושוב – היו ההערות וה"אבל" על כך שהימין עלה בארץ מחדש לשלטון ומכאן ועד לאיבוד זכויות והחלטות אנטי להטביות – קצרה, כמו שקרה במדינות אחרות.

פוסט זה בא בעצם להרגיע את אותם כותבים.

בהתבסס על ההיסטוריה במדינתנו, הסיכוי שזכויות קהילת הלהט"ב יאבדו בגלל שעלתה ממשלה ימנית (ולא חשוב כמה קיצונית היא תהיה) – אפסיות. תרשו לי להסביר מדוע:

כל הזכויות הלהטביות שקיימות כיום לקהילה, התקבלו "על השולחן" כתוצאה מסיבות שונות – הוראה של בג"צ, ממשלות שמאל וכו', כלומר שום דבר לא נעשה תוך שימוש בפירצה בחוק כלשהו על מנת להשיג הטבות או זכויות לקהילה, ומשכך – אין כאן אפשרות של איזה שר פעלתן לבוא ו"לסגור את השיבר" בנושא זכויות כלשהן לחברי הקהילה (מה שכן קרה בנושא אחר. לדוגמא: סמטוריץ' כ-שר תחבורה, דאג לבטל או לאחר קווים שנסעו או יצאו בשבת. הוא יכל לעשות זאת כי אין שום חוק או נוהל רשמי שמתיר נסיעות של אוטובוסים ציבוריים בשבת).

גם מבחינת קבלת הקהילה ע"י האזרחים בארץ, קיימת כאן קבלה חיובית בצורה משמעותית. קחו לדוגמא כל מצעד גאווה ותסתכלו על כמות המשתתפים במצעדים ותומכים בצורה כזו או אחרת בקהילה – ומולה הפגנת של קומץ מתנגדים. הבדל המספרים יהיה בולט למרחוק.

כך שבסופו של דבר, גם אם יהיה איזה שר פעלתן שירצו לרצות את בוחריו ולפסול איזו זכות כלשהי של הקהילה, יהיו לו מספר מסוכות לעבור:

  • הראשונה תהיה מסוכת היועץ המשפט של המשרד, והיחצ"ן – שיסבירו לשר הנכבד שזה פשוט לא שווה את זה. זו פעילות שרק תחזור לשר בפרצוף.
  • השניה תהיה הממשלה והעומד בראשה. ביבי אינו מנהיג שתומך בהוספת זכויות לקהילה (גם אם הוא אישית תומך, המפלגות החרדיות לא נותנות לא להוביל שום החלטה כזו), אבל הוא בהחלט אוהב להתגאות בחו"ל על כך שכאן יש בצבא הומואים ולסביות וטרנסג'נדריות וכו' וכו', והדבר האחרון שהוא רוצה זה שיפגעו לו ב"גאווה" הזו – וסביר להניח שכל החלטת שר כזה, תופל ע"י הלשכה
  • המסוכה האחרונה קשורה לבג"צ שלא סובל אפליות. אם יש משהו שמגיע לסטרייטים, הוא מגיע גם לחברי הקהילה ואם מישהו מגיש בג"צ ובג"צ מוצא את הדברים נכונים, בג"צ יפסוק נגד הממשלה (בהתחלה בנימוס, עם המלצות לשנות דברים, ואם הדברים לא ישונו – בג"צ לאחר מספר ערעורים יחליט בעצמו, כשאין ברירה אחרת).

כך שבסופו של יום, אין זה משנה כמה הממשלה כאן תהיה ימנית, עם בן גביר ועם סמוטריץ' ועם מפלגות ימניות אחרות, קיצוניות או לא – הסיכוי שיבוטלו זכויות כלשהן הוא פשוט אפסי. הסיכוי שיאושרו זכויות חדשות – הוא לצערי גם אפסי (אלא אם יש זכויות שחלות גם על סקטורים אחרים, ואז הדברים משתנים).

לסיכום: נכון, הממשלה שהולכת לקום היא ימנית (ואני לא נכנסת לכל האספקטים הפוליטיים, שטחים וכו') – אבל זה לא אומר שהשמיים הולכים ליפול.

אגב, רק לידיעה: כותבת שורות אלו אינה ימנית בדעותיה (אם כי יש פעמים שאני מסכימה עם הימין ויש פעמים שאני מסכימה עם השמאל או מרכז).

מחשבות פוסט ניוש פרצוף

אחרי שעברתי את ניתוח נישוי הפרצוף, נותר לי להמתין מס' חודשים כדי שהנפיחות וחוסר התחושה באזורים מסויימים (במקרה שלי – סנטר) יחזרו למוטב. עד אז, חוץ מעניין הכאבים, ישנו עניין ה"מעבר" – ובמצבים כאלו, מנסיון, קשה "לעבור".

אבל מהו בעצם אותו "מעבר"? לאלו שאינם מכירים, עניין ה"מעבר" הוא קבלת התייחסות אוטומטית כמגדר השני, כלומר קבלת התייחסות מאחרים כאשה, בלי החלקים שצריך לתקן את הצד השני.

אני נמצאת בחלק שקשה להתקדם ממנו מבלי להמתין לתוצאה הסופית של ניתוח נישוי פרצוף (FFS) ולא מעט טרנסיות נמצאות בנקודה הזו גם לאחר הניתוח וההבראה ממנו: לראות מה עוד צריך, אם בכלל, לבצע שינויים בפרצוף על מנת לקבל מראה יותר נשי, יותר "עובר". בגילאי העשרה או ה-20 פלוס, הורמונים עושים את רוב העבודה וניתוח כמו FFS עוזר לבצע השלמה, כך שבמקרים רבים, טרנסית שמתחילה את התהליך בגיל צעיר (לפני או אחרי צבא לדוגמא) – תצליח להגיע לאותו "מעבר" בתוך זמן קצר (יחסית – להורמונים יקח שנה שנתיים לפעול בצורה מיטבית בגיל צעיר) אם היא תיטול הורמונים ואולי תבצע ניתוח FFS (אם יש צורך).

בגילאי ה-40 או 50 פלוס לעומת זאת … זה הרבה יותר קשה. ההורמונים משפיעים, אך במקרים רבים לא בכמות מספקת ויהיה צורך לנתח.

הבעיה שקיימת אצל טרנסיות רבות קשורה לעניין ההרגל לראות את הפרצוף בצורה מסוימת. אצל אותן טרנסיות במשך שנים רבות אותה טרנסית רגילה לראות את הפרצוף שלה לפני הניתוח כ"פרצוף גברי" ובמקרים רבים – גם לאחר נטילת הורמונים לתקופה ארוכה וניתוח FFS – אותה טרנסית לא מצליחה לראות את פרצופה במראה כפרצוף נשי "עובר".

אישית, עברתי את הניתוח FFS, אני ממתינה שהנפיחות (והכאבים) יעברו ועד אז כשאני מסתכלת במראה, אני רואה שינוי, אבל עדיין אינני רואה פרצוף שהוא מספיק נשי. דעתי אולי תשתנה לאחר שהדברים ירגעו. לכן החלטתי לשוחח עם מספר מנתחים (חלק ציבוריים, חלקם פרטיים) לגבי ה"נישוי" פרצוף שלי במצבו הנוכחי, ושאלתי אותם שאלה אחת: האם לדעתם יש לי צורך בניתוח נוסף שיכול לשנות מהותית את המצב לטובת "נשיות"?

קצת הופתעתי מהתשובות: אף רופא, פרטי או שמנתח במסגרת ציבורית (בית חולים) לא המליץ לבצע ניתוח נוסף בהמשך (אחרי ההבראה) לא המליץ על ניתוח נוסף. היו כאלו שהמליצו על הזרקות שונות בפרצוף, אבל גם הם הדגישו כי הדבר לא ישנה מהותית את המראה והזריקות ישנו נקודתית את אותו אזור מוזרק, אך לא מעבר לכך והדבר לא יתרום בצורה משמעותית לשינוי המראה.

ואז החלטתי לפנות למאפר אחד שאני מכירה, ורציתי לשמוע את דעתו הכנה. התשובה שלו היא די פשוטה: לקחת את האזור שנראה הכי טוב/מושך בפרצוף, ועם מייקאפ – "למשוך" את תשומת הלב של הצד השני – לאותו כיוון. במקרה שלי זה עיניים, במקרים אחרים אולי זה הפה, או שילוב של מספר אזורים – ובכך בעצם ליצור מראה מושך תוך התבססות על אזורים שנראים טוב.

זה נשמע לי רעיון לא רע בכלל

לסיכום: לטרנסיות רבות (כולל כותבת שורות אלו), קל להסתכל על אחרות שנראות יפהפיות ולקבל יאוש מההבדלים התהומיים מבחינה ויזואלית. ניתוחים והזרקות הן דרכים לשנות את המראה, אולם קשה לדעת את התוצאה וקשה "לחזור אחורה" לאחר ניתוחים והזרקות, דבר שגם רופאים מומחים די מסתייגים ממנו. פתרון מעניין יכול להיות מייקאפ תוך יצירת אשליה או "משיכה" של עיני הצד השני לאזור או אזורים מסויימים, ובכך לפתור את בעיית ה"מעבר".

ניתוח ה-FFS שלי (חלק ראשון)

בשעה טובה, עברתי בשבוע שעבר את אחד הניתוחים המהותיים ביותר בהתאמה מגדרית מגבר לאשה, ה-Face Feminization Surgery – ובקיצור: FFS. בפוסט זה אדבר על הניתוח, תהליכים, ועל ה"גירסה הישראלית" (לפחות ממה שעברתי ב-שיב"א). הפוסט יהיה "יבש" ללא תמונות, לטובת אלו הרגישים/ות.

ניתוח ה-FFS בארץ ממומן באופן עקרוני ע"י קופות החולים ומשרד הבריאות – לאחר שהטרנסית המועמדת עברה ועדת מגדר עם פגישות של אנשי מקצוע שונים וקבלת המלצה מהוועדה. (למי שחושבת לעשות זאת באופן פרטי – שתתכונן להיפרד מסכום שנע בין 60 ל-80 אלף שקל בארץ)

באופן עקרוני, ניתוח ה-FFS בארץ הוא יותר "עיקרי" ופחות "קוסמטי" – הווה אומר שהמנתח הוא זה שקובע בזמן הניתוח כמה צריך לשייף את העצמות. למנותחת ניתנת האפשרות להחליט אלו חלקים ינותחו:

  • מצח – שיוף החלק העליון של המצח וסיטוטו מחדש לצורה יותר נשית ופחות "לוח מודעות".
  • קיימת אפשרות של הורדת קו השיער (לא מומלץ, אלא אם בא למנותחת להסתובב הרבה עם Beanies כדי להסתיר צלקת אימתנית. מה גם שכיום תהליכים להשתלת שיער מקדימה נותנים תוצאה הרבה יותר מחמיאה ללא צלקות, למי שבוחרת לעשות זאת – זה באופן פרטי בלבד).
  • שיוף לסת וסנטר – עוד חלק אופציונאלי לניתוח. המנתח מחליט לאחר שבוצע חיתוך פנימי בלסת התחתונה – מה יש צורך לשייף ואיך לקבל את התוצאה הכי נשית שאפשר.
  • שיוף קו לסת – גם כאן, נתון להחלטה של המנותחת, כמו האופציה לעיל.

כך שכשמשווים בין מה שמוצע באופן פרטי בחו"ל, לבין מה שמוצע בארץ, האפשרויות כאן הן מוגבלות ולא ניתן לבצע ניתוחים נוספים באותו זמן. ניתן לבצע ניתוחים נוספים (שחלקם הקופה מממנת) – אולם אלו יבוצעו רק לאחר מספר חודשים לאחר ניתוח ה-FFS.

הכנה לניתוח
ההכנה לניתוח היא תהליך בירוקרטי די מתיש. ראשית יש לקבוע תור באחד מבתי החולים שמבצעים את הניתוחים הללו (איכילוב, וולפסון, שיב"א/תל-השומר) ורק לאחר שנסגר תור, יש להצטייד בטופס הזימון, באישור כספי מצד ועדת המגדר, סיכום מפורט מצד הרופא המנתח – ולהגיש את כל הטפסים לקופת החולים (חשוב לכלול את הקוד לניתוח שאמור להיות במכתב הזימון) על מנת לבקש טופס 17. כאן אני אציין משהו חשוב: תצטיידו בסבלנות! לקופות החולים לוקח יותר מ-5-10 ימי עסקים לענות לבקשה כזו, ויכול להיות שיסרבו או שיבקשו מכן מסמכים נוספים. בכל עניין של שאלה, מומלץ לפנות למזכירה של המחלקה (כירורגיה פה ולסת בבית חולים שבחרתם) ולבקש יעוץ. לא תמיד המזכירה יכולה לסייע, ולכן מומלץ לשאול בפורומים השונים אם יש בעיה – איך לפתור אותה.

בקמקביל – יש צורך בביצוע מספר בדיקות והבאת התוצאות לתאריך האשפוז בפורמט פיזי (כן, משום מה אף בית חולים בארץ עדיין לא שמע על דיגיטל!) – צילום ריאות, צילומי פרצוף, בדיקות דם/קרישה וכו', ואישור רופא שהטרנסית במצב רפואי תקין. קחו את הזמן לבצע זאת ומומלץ להיוועץ עם רופא המשפחה אם אפשר לבצע קונסולידציה לבדיקות וכו'. זה חסך לי כאב ראש. (אגב, אם כתוב לכם להביא CT לסת – זה לא CT דנטלי אלא CT שמורכב מ-3 צילומים).

הגעה ואשפוז
סביר להניח שתהליך הקבלה לאשפוז בשיב"א יהיה די קצר וקל. מהרגע שהפקידה קיבלה את הטופס 17 והנפיקה ערימה אימתנית של מדבקות – תצטרכו להגיע למחלקה, לעבור תשאול, יכרכו סביב היד סרט עם מדבקה הכוללת את פרטיכן, וסביר להניח שיכניסו אתכן לחדר כלשהו עם מיטה וכו'. כאן בדיוק השלב שבו מומלץ לדבר עם המנתח (במקרה שלי זה היה ד"ר יהלום המקסים!) ולהסביר לו מה אתן מבקשות, הוא יסביר מה הולך להיות, מה ניתן לעשות וכו'. תשאלו אותו את הכל – לא להיות ביישניות!

יום הניתוח
ביום הניתוח יובילו אתכן ברכב (עם המיטה כמובן!) לחדר הניתוחים. גם שם יתשאלו אתכן שאלות שונות בקשר למצבכן, וכאן מגיע חלק שלא תמיד מקבל תשומת לב (לצערי אכלתי אותה מזה) – כמה השיער שלכן בראש חשוב? מאוד? אם כן, עטפו את כל השיער לפני ההגעה לאשפוז מהאמצע עד לאחור ל"עגבניה" עטופה (ישימו לכן את השיער בתוך רשת כזו, אבל מנסיון – השיער הולך לחטוף כמויות של דם, ואם הוא חלש, הולך להיות אתגר להוציא זאת מבלי לגזור כל מיני גושי שיער!). לפני הניתוח יכניסו לכן מחטים פלסטיים (אם בקושי רואים אצלכן ורידים, אל תתפלאו למצוא ערימת "סגולים" לאחר שהמרדימה ניסתה להכניס את המחטים בכל מיני מקומות בזמן הניתוח). הפעם הבאה שעיניכן תיפתחנה – זה בחדר התאוששות..

לאחר הניתוח
סיימתן את הניתוח? ברכותיי. אתן תוחזרו אל החדר, ועכשיו מתחיל התהליך ה-לא-קל של התרפאות מהניתוחים. בשעות הראשונות הכל נראה יחסית נורמלי, אבל לאחר השעות הללו, סביר להניח שיהיו תופעות כגון:

  • מראה ה-למור. כתמים ענקיים בצבע סגול כהה מסביב לעיניים. לוקח לכתמים הללו כמה ימים להיעלם בהדרגה (להערכתי בין שבוע לשבועיים). הדרך היחידה להסתיר אותן אם את רוצה לצאת החוצה – הן משקפי שמש שחורות וגדולות (אלא אם בא לך להסביר לכל עובר ושב מדוע את נראית כאילו מישהו החליט להתעלל בך פיזית).
  • חוסר תחושה או תחושה "קהה" של הסנטר והלסת התחתונה, נפיחות חזקה של האזור (רצית פעם לראות איך יראה עלייך סנטר משולש? הנה החוויה!) – גם כאן, אלו דברים זמניים אך חייבים לציין לרופא אם באזור כלשהו אין תחושה כשנוגעים (לפעמים אין תחושה שנוגעים ולמחרת התחושה מתחילה לחזור) – זה החלק שהכי קשה להסתדר איתו ולוקח כמה שבועות עד שהמצב חוזר לקדמותו. אחד מה-Side Effects הלא נעימים שיכולים להתרחש – ריר זורם מתוך הפה החוצה מבלי לשים לב תוך כדי דיבור.
  • תחושת "לחץ בראש" – לאחר הניתוח ותפוגת חומר ההרדמה, כל הזזה של חלקים עליונים בראש (גבות, עיניים, מצח) יכולים לגרום לתחושת לחץ כאילו מישהו לוחץ את הראש משני הצדדים. כאן זהו עניין של התרגלות ותו לא, במיוחד לאחר הסרת הסיכות.
  • טיפול בשיער – לאחר הניתוח, ראשכן מלא בעשרות סיכות רפואיות שמחזיקות את התפירה של העור. הסיכות הללו יוסרו בערך כ-10 ימים לאחר הניתוח. חשוב לזכור למרוח את החומר שנותנים לכן, וכן חשוב לעבור על השיער ולהוציא את הדימום הקרוש שנמצא בין הסיכות לשיער (אלא אם בא לכן ראסטות). אם יש לך שיער חלש, תתייעצי בספר איזה חומר מומלץ, מסכה לא תמיד עובדת (מנסיון!)

חזרה לשיגרה
נגמר הניתוח. באופן טכני מכתב השחרור מעניק למנותחת 14 ימי מחלה (זה רשום במכתב השחרור) – נצלי אותם למנוחה ולא לטיולים. כמו כן, כנסי לאתר של הבית חולים בו אושפזת ובדקי אם יש לך תור במערכת לביקורת והוצאת הסיכות (הימור שלי – אין לך), במידה ולא – טפלי בכך והגישי בקשה לטופס 17 חדש עם הצמדה של מכתב השחרור והזימון לביקורת.

סיכום
כיום אני כשבוע לאחר הניתוח. הצבע הסגול נשאר עדיין בחלק מהמקומות מסביב לעיניים והתחושה בסנטר התחתון עדיין מוזרה וחלקה "בצקית" אבל ישנו שיפור (איטי…).

הפוסט הבא ידבר על החוויה, איך הדברים נראים, מה השינויים שצריך להתרגל אליהם ועוד.

אם יש לכם הערות, תגובות או שאלות – אשמח לשמוע.

על "בכיינות" ועל החלק שחסר בתהליך ההתאמה המגדרית

הכל התחיל בכך שראיתי פוסט של סתיו אטלן לגבי עניין "פוסטים כועסים", והיא כתבה פוסט ארוך ומנומק – מדוע הפוסטים שלה כועסים. קראתי, והחלטתי להגיב על מספר נקודות שהיא העלתה, ובמקרה הזכרתי את המילה "בכיינות".

זה, כמובן, גרם למספר טרנסיות לשלוף ציפורניים (לצערי פייסבוק לא מאפשר לקשר לתגובות ספציפיות, אבל תרגישו חופשי לקרוא את התגובות, הפוסט פתוח לציבור) וה"מחמאות" החלו. קראו לי פמניסטית (אני לא ממש בעניין פמיניזם), מתנשאת, ובעלת הפוסט קראה לי "House Tranny", מושג שגם גוגל לא מוצא לינק שמתאר בעצם מה זה (טרנסית בבית? מתחבאת? לא יודעת אם אפשר לקרוא לי כך.. הבלוג הזה פתוח ועם הפרטים האמיתיים שלי כולל תמונות שלי, יש לי גם ערוץ יוטיוב קטן עם קליפים שלי בפנים חשופות – אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות לעשות subscribe, קליפים נוספים – בקרוב!).

אבל מכיוון שהכינויים הללו לא ממש מזיזים לי, אני רוצה לנצל את הפוסט להתייחס לאותה "בכיינות" ולהסביר את עצמי.

לדידי, "בכיינות" אינה קשורה לטרנסיות או טרנסים, היא קשורה לאנשים שנתקלים בבעיות, ובמקום להתמודד או לטפל בבעיה או להתייעץ עם בר-סמכא בנושא הבעיה – הם מעדיפים להתלונן, לצעוק ותו לא, וישנם כאלו מכל צבע וגוון, בכל קהילה שתרצו, ואת זה כולם יודעים.

אבל הבעיה הכי גדולה שקיימת ובגינה טרנסיות רבות סובלות מכל מיני דברים – קשורה לתהליך ההתאמה המגדרית בראשיתו. כל טרנסית עוברת פחות או יותר את אותו תהליך בהתחלה – פגישה עם פסיכולוג או פסיכיאטר, לאחר מכן פגישה עם אנדוקרינולוג המתמחה בהתאמה מגדרית, בדיקות דם וכו', ולאחר מכן מתחיל מתן הורמונים בצורה שוטפת.

כאן בדיוק נמצאת בעיה שדווקא גופים מקצועיים אינם נותנים עליה את הדעת: ההתמודדות עם העולם החיצון. כל עוד אותה טרנסית לא יוצאת כאשה ולא מזדהה כאשה, אז כמות ההטרדות וההצקות תהיה כמעט אפסית, אולם מהרגע שהיא יוצאת ומזדהה כאשה טרנסית – מגלים שלא מעט אנשים מתנהגים כמו מטומטמים ונבלות, ופוגעים בלי חשבון באותה אחת. מכאן, הדרך לדכאונות, נסיונות התאבדות, נשירה מהעבודה, איבוד חברים וחברות – די קצרה.

את הדרך להתמודדות עם הדברים אפשר וניתן לשפר. יש כמובן פסיכולוגים או עו"ס, אבל אפשר גם ליצור וליזום מפגשים עם מספר משתתפים, כשכל אחת מספרת מחוויותיה, והמנחה והאחרות המשתתפות מקשיבות ומשתפות, והמנחה מסייעת בטיפוח אותו בטחון עצמי פנימי של אותה טרנסית וטרנסיות אחרות המשתתפות במפגש. ישנם מפגשים כאלו באספקטים שונים (AA, וכו') שבהחלט עוזרים עבור המשתתפים ואפשר ללמוד מכך. כשיש בטחון עצמי טוב, יותר קל להשיג עבודה, זוגיות, וקל יותר לעבור את התהליך הקשה והכואב של התאמה מגדרית, ואנשי מקצוע רבים יכולים להעיד על כך.

עברתי על רשימת הכעסים של סתיו, ורובם מוצדקים בהחלט, אבל ניתן לעשות דברים בנידון, לו רק משתמשים בכלים הקיימים כיום: בלוגים, ערוצי יוטיוב, רשתות חברתיות, ומה שהכי חשוב – יזמות ושינוי יחס! במקום "זמן ההמתנה בוועדה להתאמה מגדרית הוא של כמה שנים." – אפשר ליזום פגישה עם מנכ"ל משרד הבריאות, לדוגמא, כשכותרת המפגש תהיה לדוגמא "שיפור זמני ועדה בתוספת קטנה של תקציב", ציון עובדה פשוטה כי ישנם עוד בתי חולים שיכולים לעבוד יחד עם שיב"א ולקבל מועמדים לועדה, לדוגמא – כלומר לבוא עם הצעות יעול וכל מידע נוסף, במקום לבוא ולצעוק. 

אסכם את הדברים: יש בהחלט דברים כואבים ואפליות לא מעטות נגד הקהילה הטרנסג'נדרית בארץ, אבל אפשר עם סבלנות, שיתוף פעולה, יוזמה ועוד – לשפר דברים (שלא לדבר על כך שחשוב גם להסתכל לפעמים אחורה ולהכיר גם בהתקדמות).

 

תגובה על מאמר ה"טשטוש מגדרי" בעיתון "בשבע"

קראתי את הכתבה במגזין השבועי "בשבע" (למי שרוצה, הכתבה נמצאת כאן), ולקח לי כמה רגעים לאסוף את לסתי אחרי קריאת הכתבה, והחלטתי לכתוב כמה נקודות על הכתבה..

  • נתחיל בהורים הכל-כך-מודאגים. על מה יוצא קצפם של אותם הורים? על כך שדווקא הגופים המקצועיים והפסיכולוגיים מאשרים לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות צעירות ללמוד תחת המגדר החדש שבו הם/ן בוחרים/ות. מבחינת אותם הורים, מדובר בעוד שטות של ה"פרוגרס" (טוב נו, להשתמש במילה העברית "התקדמות" זה ישמע חיובי מדי), וחייבים פה ומיד לעצור זאת. ועל איזו עצירה מדובר? שלא ת/ילמד עם התלמידים תחת המגדר הרצוי, שישב בבית ולא ילמד במוסד חינוכי דתי כמו שהוריו רוצים.
  • עוד עצבים של הורים? מדוע לא סיפרו להם! לא חשוב שאם הם היו מספרים, אז אותם הורים היו צועקים בבית, ילדיהם היו קולטים די מהר את העניין וכבר למחרת היו ממררים את חייו/ה של אותו/ה טרנסג'נדרית, אבל היי – ספרו לנו!!!
  • כמו תמיד, בשביל ההורים הללו (מעניין שהכתב והכתבת לא הביאו שום תגובה מהצד השני, אולי מאיזה פסיכולוג או פסיכיאטר?) – הכל עניין של טרלול, ובתי ספר דתיים אמורים בכלל לאסור קבלת טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. כמובן שאם נלך לתורה, לפירושים וכו' לא נמצא ולא רמז קל לאיסור הדברים (אין בשום דת שום איסור לגבי התאמה מגדרית) – אבל היי, זה שונה, אז לדחות ומיד.
  • המצאות הזויות – עו"ד ססובר מגיעה עם המצאה משלה. ציטוט: "בארצות הברית, בירת הפרוגרס, רואים קבוצות שלמות של ילדים שרוצים להפוך לבני המין השני. הילדים מסביב רואים איך הילד הטרנסג'נדר מקבל תשומת לב וכולם מחבקים אותו, אומרים לו כמה הוא אמיץ וגיבור ומעלים אותו על נס, אז גם הם רוצים להיות כמוהו". עוד לא שמעתי (ואני קוראת המון עיתונות אונליין ואופליין) ולו על מקרה אחד שמישהו או מישהי החליט או החליטה לעבור תהליך התאמה מגדרית בגלל שטרנסג'נדר/ית קיבל/ה תמיכה מהסובבים אותה (אם כי שמעתי על מספיק מקרים של טרנסיות שהתאבדו בגלל אותן השפלות). חבל שהעו"ד היקרה שוכחת לציין שפה בארץ, אין שום אפשרות לעבור תהליך התאמה מגדרית ללא אישור הורים (עד גיל 18) וללא אישור פסיכיאטרי ואנדוקרינולוג מומחה בהתאמה מגדרית, כך שלא כל צעיר או צעירה יכולים לקום בבוקר ולהתחיל תהליך כזה. כמובן שמבחינת ססובר – "למה לדחוף להם את זה במסגרת בית הספר, כשהם עדיין לא יודעים איך להתמודד עם זה? זה לא הגיל המתאים" – ומה עם אין ספור חוות דעת מקצועיות שקובעות ההיפך? שאלה טובה.
  • עצוב – שבכל הכתבה, לא מסוגלים אפילו לכבד את רצון הטרנסג'נדר הצעיר ולהתייחס אליו כזכר.
  • כותבי הכתבה מציינים כי הם ביקשו לראיין את אם הילדה והיא סירבה. אחרי שקוראים את הכתבה אני יכולה לאמר לאותה אמא – החלטה חכמה!
  • דמות תורנית – מאיזו דמות רבנית הם ביקשו תגובה? מהרב שמואל אליהו. כנראה שחסרים בארץ רבנים מתונים שיכלו לתת תגובות קצת אחרות, אבל היי – צריך לשלהב את הקוראים!

לסיכום – שוב אנו רואים (והכתבה מראה זאת עם פרוז'קטורים!) את אותה התנהגות מגה-שמרנית שבועטת בכל דבר ששונה. פעם זה היה כלפי הומואים ולסביות (וזה ממשיך עד היום), ועתה זה ממשיך כלפי טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, תוך התעלמות מוחלטת מכך שאותו אחד או אחת כלל לא בחר בכך, התעלמות מכל דעה מקצועית, וזריקת אותם טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות החוצה מהמערכת, כאילו מדובר במחלה ממארת ומדבקת. היכן אותה אהבת ישראל, דאגה לזולת, "ואהבת לרעך כמוך" ושלא לדבר על החשש מחילול השם? הכל עף לפח!

אם יש נקודת אור אחת שכלל לא מצוינת במאמר אך היא מורגשת ע"י טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות רבים – זו הקבלה מצד הצעירים והצעירות הדתיים שבניגוד לדורות הקודמים יותר, מוכנים ומוכנות להושיט יד ולתת חיבוק ותמיכה.

אחרי ש"יצאתי"

יש משהו אחד חשוב מאוד שלמדתי במהלך התהליך – והוא פשוט: לא להאמין לכל מה שמספרים לי. דוגמא שהעליתי כמדומני בבלוג זה היתה קשורה לטיפולי לייזר להסרת שיער: שמעתי מ-לא מעט טרנסג'נדריות שמדובר בכאב איום ונורא, והאמנתי לכך, עד כדי כך שחשבתי לשכור מרדים לטיפולים! (סיפור של כמה אלפי שקלים פר טיפול…). לשמחתי, זו שעשתה לי את כל עניין הסרת השיער בלייזר (אין עלייך, מורן מארק!) נתנה לי פרופורציות ועזרה לי בהבנת הדברים ובניסוי, והאמת? חוץ משזה קצת לא מריח טוב (זה מריח כאילו שורפים עוף…) ופה ושם שיש אזורים כואבים (אלוהים ישמור הטיפול בפרצוף!) – הכאב בהחלט נסבל, לפחות עבורי, כך שלא הייתי צריכה להאמין להפחדות ולא הייתי צריכה שום תהליך הרדמה.

הסיפור חזר על עצמו לקראת ה"יציאה" שלי (לא, לא מהארון, אין שום קשר בין התאמה מגדרית למשיכה מינית, חד וחלק – אחד לא משתנה בעקבות השני) – שמעתי המון סיפורי אימה על כך שטרנסג'נדריות לא מעטות איבדו את פרנסתן, חברות, חברים, הורים, משפחה, דירה – מה לא, ולמען האמת זה גרם לי לעכב את כל עניין ה"יציאה" למשך זמן רב.

המציאות לעומת זאת, היתה שונה לגמרי!

את דבר ה"יציאה" פרסמתי בפייסבוק וקישרתי לפוסט מיוחד שפרסמתי בבלוג האישי שלי (כאן) ולכרטיס החדש שלי בפייסבוק (כאן). נתתי לאנשים לקרוא את התוכן וחיכיתי לראות מה יקרה.

מה שקרה בהחלט הפתיע אותי לטובה! 95% בערך מהקוראים איחלו הצלחה והיו חיוביים בקשר לתהליך. היו כאלו שהעדיפו "לחתוך" מחברות בפייסבוק והיתה אפילו תגובה אחת של מישהו שהחליט שהשיער שאני מגדלת מזה מספר שנים .. זו פאה.

גם מבחינת עבודה – הדברים עבורה בצורה חיובית לחלוטין, ואני עדיין נותנת שרותים ללקוחות הגדולים שלי. אינני יודעת אם זה בגלל ה"יציאה" או לא, אך היו דווקא לאחרונה פניות מצד לקוחות פוטנציאליים, שזה מעולה!

לגבי משפחה ואחרים שלא ממש הולכים להתייחס אליי כאשה, אני לקחתי בחשבון את הדברים מראש. אני רואה את אלו שדווקא מנסים אך מתוך הרגל (שלא לדבר על כך ש-טון הקול שלי לא ממש נשי, ניתוח ואימונים על כך – בדרך!) עדיין מתייחסים אלי כ"אתה" – ואני לא נפגעת מכך. אדרבא, אני שמחה לראות אנשים שלפחות מנסים, ואת אלו שלא – אני אבין ואמשיך לעבוד איתם. You cannot win them all.

יקח לי עוד מספר חודשים של ניתוחים, כאבים ותהליכים שונים על מנת להיראות ולהשמע כאשה, אבל התוצאות עד כה מבחינתי – בהחלט מעודדות.

מישהי שאלה אותי אתמול מה הייתי אומרת לאלו שנמצאות בתהליך ורוצות גם "לצאת". התשובה שלי? להבין שיהיו חוויות חיוביות אך יהיו גם שליליות, ומומלץ מאוד ללמוד מאותן חוויות שליליות – להתעלם (לא כל צחקוק של כמה מטומטמים הוא עלייך, לדוגמא) ולקבל שיהיו כאלו שלא חשוב איך תראי ומה תעשי – עדיין יתייחסו אלייך כזכר, וגם כאן – צריך להפנים שדברים מסוימים לא ישתנו וחייבים לנשום ולהמשיך הלאה.