יוצא לי מדי פעם לראות או לשמוע על עוד נסיונות מימון על ספרים נגד טרנסג'נדריות, על "כינוס הסברה" לקידום ספרים נגד טרנסג'נדריות, וכמובן – כל מיני פוסטים של דיסאינפורמציה על נושא זה, ורציתי לשתף את דעתי בנושא.

אין ספק שצריך לשתף לציבור חומרי הסברה בכל מה שקשור לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות לקהל הרחב הסקרן לגבי נושא זה. יותר ויותר טרנסים וטרנסיות מתגייסים ומתגייסות לצבא, עובדים ועובדות בעבודות רגילות ומטבע הדברים – אנשים סקרנים לדעת על הנושא, ולכן חשוב שיהיה מידע זמין על כך. יש כמובן את כל אלו החושבות/ים להתחיל את התהליך ומבחינתם/ן, ככל שיש מידע יותר קונקרטי – זה עוזר.

מהצד השני, יש את אותם מתנגדים ומתנגדות שמפרסמות 99% מהתוכן ה"אנטי" – שבמקור הוא בכלל מארצות הברית, עם "דוגמאות" שכלל לא רלוונטיות או שברוב מוחלט של המקרים – שקריות או מוגזמות, הנה מספר דוגמאות:

• תמיד יספרו על אותה צעירה (לפעמים בגיל 9, 11, 13, 15) ש"התחרטה" על ביצוע ניתוח תחתון כחלק מתהליך התאמה מגדרית. הם כבר לא יספרו ש:
  • בדרך כלל ה"חרטה" מגיעה עקב לחץ/איומים/אלימות מצד אחד מההורים או קרוב/ת משפחה, הלחץ כולל אלימות ואיומים לזרוק את אותה טרנסג'נדרית לרחוב – ולכן היא "מתחרטת"
  • בישראל – ניתוחים מאושרים דרך הועדה מגיל 18, כך שגם אם מתחילים את התהליך בגיל 18, סביר להניח שעקב תורים ארוכים – הניתוח יהיה בגיל 20, רחוק מאוד מהגיל בארה"ב והמון זמן למחשבה אם לבצע את הניתוח או לא (הניתוח אופציונאלי ואינו חובה)
• דוגמא נוספת – "קצירת איברים". לא ידעתי שחניבעל לקטר נמצא בארץ ושקניבליזם מותר, אך שוב, כפי שציינתי לעיל – ניתוחים בארץ זה רק מגיל 18.
• "אפשר לקבל הורמונים כבר בפגישה ראשונה" – בשביל להתחיל תהליך, יש צורך בפגישה אחת (או יותר, הוא קובע) עם פסיכולוג או פסיכיאטר מומחה בתחום, יש צורך באישור הורים אם המועמד/ת מתחת לגיל 18, יש לתאם תור עם אינדוקרינולוג שיצטרך את 2 האישורים שציינתי, שישלח את המועמד/ת לבדיקות דם ורק בפגישה הנוספת ולאחר ניתוח הממצאים -ניתן יהיה לקבל מרשם להורמונים, כך שבפועל, מהרגע שמתחילים בכלל את התהליך ועד קבלת ההורמונים עוברים לפחות כמה חודשים, ואם רוצים לעבור את התהליך דרך הועדה, התחלת התהליך יכולה לקחת יותר משנה.
• "שואבים זרע". אני מניחה שהמטומטמים המציינים זאת לא מבינים שטרנסיות וטרנסים רבים מאוד מעוניינים/ות בהמשכיות ולכן מקפיאים ביציות או זרע. זה רע??
• "עושים סירוס כימי" – אין שום סירוס בתהליך. יש חסימת הורמונים שהגוף מייצר באופן שוטף, ואם אותו/ה מועמד/ת מחליט/ה להפסיק את התהליך, כל מה שצריך לעשות זה פשוט להפסיק ליטול הורמונים והגוף חוזר לבד לספק את ההורמון הרגיל בהתאם למגדר, כך שהתהליך אצל מועמדים/ות צעירים טרום גיל 18 – הפיך לחלוטין.

אני יכולה להמשיך עם עוד דוגמאות, אבל נראה לי שהפואנטה מובנת.

צריך וחשוב לזכור: במקרים רבים אותם מתנגדים לא יקשיבו לשום הסבר, ורבים מתנגדים אקטיביים מתוך אג'נדה דתית (זה הולך חזק בארה"ב אצל השמרנים, ALT RIGHT וכו'), ובעינם/ן – טרנסג'נדרים/ות הם "חוטאים" בכוונה או שלא בכוונה ויש צורך "להצילם" (תתפלאו כמה מהמתנגדים בטוחים שטרנסים וטרנסיות "מכושפים", Possessed וכו', בהתאם לטמטום המקובל שם).

ולכן, לעניות דעתי, כדאי לעשות את הדברים הבאים:

• לוודא שיש תוכן המוסבר ומונגש ע"י גוף רשמי מוכר.
• לוודא שהחומר המונגש "לא יורה בנגמ'ש" (כפי שקרה עם הצעתו האחרונה של אבי מעוז שהשתמש בחומר של הקהילה עצמה בכדי להזיק)
• לפעול לקבלת זכות תגובה ולהפנות את אמצעי המדיה לאותו תוכן רשמי או למישהו/י מומחה שתגיב/יגיב.
• לא לנסות להתווכח עם טרולים/מתנגדים. זה בערך כמו להתווכח עם החתולים שלי: מנסיון, זה לא עובד 🙂
• לשים לב למי עונים: אם מאן דהוא סקרן, אפשר להפנות ואף לענות. אם טרול – עדיף לא להיכנס לשיחה או ויכוח עמם.

בעניין אחר: הממשלה אישרה למעוז סכום דו שנתי תאורתי של 285 מיליון ש"ח (אני אומרת "תאורתי" כי הבחור תמים ואין לו מושג ירוק כמה יהיה קשה לו לקבל אפילו חלקיק מהסכום ממשרד האוצר. אני עובדת מול גופים כאלו!) וסביר להניח שהוא ינסה כל דבר בשביל לנסות לפגוע בקהילת הלהט"ב וכמובן בקהילה הטרנסית, אחרי "מלחמת הפונטים" שלו (שכשלה), וכאן צריך לשים לב למה מנסים לעשות ולהילחם בכך, אך יחד עם זאת – לא להיתפס לפאניקה.

חג שמח.

אם תסתכלו בכל מיני מדינות מערביות, תמצאו שם טרנסקסואלים וטרנסקסואליות, ויכול להיות שתמצאו את אלו שכבר עשו שינויים קוסמטיים או ביצוע ניתוח SRS ו-FFS – ויום אחד הם החליטו לעשות "אחורה פנה", לחזור למין שהם נולדו בו.

טכנית, אם מישהו מחר מחליט לשנות את מינו ולצאת כאשה, כל עוד הוא לא ביצע שום ניתוחים קוסמטיים בפרצוף או בחזה, החזרה לאחור היא לא כזו קשה. מחליפים בגדים, אין צורך באיפור ובשאר אקססוריז נשיים, ואפשר להתלבש כבנים בשיטת "ערבב ולבש" (או "בחירה עיוורת" לגיקים), אבל ברגע שנעשו ניתוחים קוסמטיים – הדברים מתחילים להסתבך. חזה לדוגמא אפשר לעשות ניתוח ולהוריד, אבל אם מישהי עשתה FFS מלא בפרצוף, לא חשוב מה היא תלבש ותחזור להיות גבר ולהציג את עצמו כגבר, עדיין הוא יקבל פה ושם יחס של בחורה בלשון נקבה – בגלל הפרצוף.

הסיבות לרצות לעשות "אחורה פנה" הן רבות ומגוונות, הנה חלק מהן:

• קשה למצוא עבודה בתחום שלך
• בנים שמשפילים/מקללים/מנסים-להרביץ לך
• אי קבלה מצד המשפחה
• דיספוריה מגדרית
• קושי נפשי בקבלה עצמית במין החדש
• אין זוגיות (חוץ מערימת צ'ייסרים שמחפשים לממש פנטזיה)

נאמר כך: על כל טרנסית שמחליטה לעשות "אחורה פנה" – יש לדוגמא 4-5 טרנסיות שהמחשבה לחזור אחורה עולה בראשן מדי פעם (למרות שהן ממשיכות ולא חוזרות אחורה), במיוחד כשיש תחושת בדידות וקשה למצוא קשר רומנטי. אחרי הכל, גבר – בין אם הוא סטרייט או גיי – יוכל למצוא (יחסית) תוך זמן סביר מישהו או מישהי לקשר רומנטי. כטרנסית לעומת זאת – חלק גדול מאלו שמתחילים איתן מחפשים בעצם לממש פנטזיה, הם לא מחפשים קשר רומנטי גלוי וארוך.

התמודדות לבד היא התמודדות קשה. מילות עידוד מחברות זה דבר נחמד אבל לא תמיד מחזיק מעמד לזמן רב, והתחושה הקשה חוזרת.

אחת ההצעות שהרבה טרנסיות/ים מקבלות/ים זה ללכת לפסיכולוג, יעוץ סוציאלי, מנטורית וכו' – אבל אם יש משהו אחד שרוב הטרנסיות לא סובלות – זה ללכת אלו שציינתי בהתחלת המשפט. אחרי הכל, הן לא עברו מה שהטרנסית עברה/עוברת, מה הן מבינות בזה בכלל?

וכאן בדיוק הנקודה: שינוי מין, כמו הרבה דברים נפשיים אחרים – מחייבים שינוי פנימי רציני. הם מחייבים חיזוק בטחון עצמי פנימי בכך שזוכרים את הדברים החיוביים שקרו וגם לפעמים הסתכלות על סיסג'נדר: גם אצל נשים טבעיות יש לא מעט תקופות שאין להן שום גבר בחייהן וקשה להן למצוא עבודה לדוגמא.

בשביל שינוי פנימי רציני אצל טרנס/ית חייבים בדרך כלל 3 דברים:

• חברה טובה שמעודדת (אם צריך)
• פסיכולוגית/מנטורית/יועצת-רוחנית – מה שמתאים לאותה טרנסית
• שיתוף פעולה מלא ואקטיבי מצד הטרנסית.

החיבור של שלושת הנקודות הוא פשוט: היועצת מוצאת בעצם מה הן הבעיות ומתחילים לטפל בהן אחת אחת. הטרנסית צריכה לבצע תרגול מסוים פנימי (לפעמים מול מראה, כמה שזה נשמע מצחיק) שחוזר שוב ושוב עד שהנקודה מופנמת. בכל טרנסית יש 2 צדדים: את הצד הגברי ואת הצד הנשי ולפעמים יש "מלחמה" והנקודות בזמן הטיפול עוזרות "להילחם". התפקיד של החברה הוא לעודד כשמיואשים/מדוכאים.

אז ללכת לאחת מאלו שציינתי למעלה לא מספיק עוזר בלי שיתוף פעולה מלא! אני מכירה את זה אישית מסיוע לכמה עשרות טרנסיות שאמרו "כן כן כן" ולא ביצעו אף נקודה, אבל נפלו ליאוש מהר מאוד. רוצה להצליח? תשתפי פעולה ותכירי בבעיות, בלי להדחיק ובלי להתכחש. בלי הדברים האלו, הפיתוי לחזור אחורה מאוד גבוה. אחרי הכל, כ-בן אף אחד לא יציק לך, אבל מצד שני – אם את מרגישה בפנים כאשה, מדוע בעצם שתחזרי להיות בן ולא תילחמי ברצון לחזור אחורה?

אז בלי הטיפול הנפשי הזה, יהיו כאלו שירצו לחזור אחורה ויהיו כאלו שיחזרו. הייאוש בסופו של דבר בלי הטיפול בהרבה מקרים ינצח.

כשזה מגיע לטרנסיות, דברים רבים השתנו בעשורים האחרונים, הן מבחינת קבלת טרנסיות לחברה, הן מבחינת הטיפולים עצמם, ניתוחי FFS, ניתוח SRS (שבקרוב יוכרזו מספר שיפורים נוספים, לצערי בשלב זה אין לי אפשרות לפרט) וגם בגיזרת ניתוחים קוסמטיים נכנסים טכנולוגיות חדשות שיאפשרו שינויים יותר מזעריים ללא חיתוכים גדולים. בקיצור – הטכנולוגיה מתקדמת בכל מקום…

למעט מקום אחד..

הריונות.

כיום, כל טרנסית שחיה בזוגיות ואותם זוג חושבים על ילדים, הם יצטרכו לחשוב על מספר אופציות, אף אחת מהן אינה קלה. זה יכול להיות אם פונדקאית, וזה יכול להיות אימוץ (הקושי עם אימוץ שווה לטיפוס על האברסט עם הציפורניים).

ומה עם עניין הריון? אה, נכון. לטרנסית אין רחם ושאר חלקים שצריך כדי להיכנס להריון ולהרות עד ילודה. כל טרנסית יודעת שאין אפשרות שזה יכול לקרות לה. זה בלתי אפשרי.

אז בתחום הזה דווקא יש התפתחויות, חלקן הגדול תחת מעטה כבד של סודיות (כותבת שורות אלו נותנת שרות לארגון מסוים הקשור לנושא וחתומה על הסכם סודיות די דרקוני).

כל העניין החל מנשים (סיסג'נדר) שלא יכולות להיכנס להריון ממגוון סיבות, החל מכריתת רחם וכלה בבעיות רבות נוספות, ולכן תהליך המחקר לא מנסה לבוא לפתור בעיה טכנית ספציפית אלא להתחיל מאפס: איך אפשר לגרום למישהי להרות, תוך התאמה של פתרון ההריון (בהמשך הדרך) לאותה אשה, תוך מתן פתרון לבעיות השונות ועד הבעיה המהותית של טרנסקסואלית, כשאין בגוף שום חלק הבנוי להריון.

אחד הדברים הראשונים שנבדקו, היה האם ניתן להרות "בחוץ", כלומר בתוך רחם מלאכותי. בשלב הראשון תמיד מבצעים את הדברים בבעלי חיים, ובמקרה הזה – טלה. בוידאו הבא גודל טלה בתוך רחם מלאכותית (ואל דאגה, הטלה הצעיר בסוף מסיים את תהליך הגדילה, גודל לו צמר והוא מצליח לחיות חיים רגילים):

מכאן, אחרי שהניסוי הצליח, מתחילים המחקרים הבאים:

• איך ניתן למזער זאת (תינוק צריך רחם הרבה יותר קטנה)
• האם ניתן "לגדל" רחם ושאר חלקים הכרחיים לילודה בגוף האשה או הטרנסית (שוב, לצערי לא ניתן לפרט מבלי שגדוד עורכי דין ירדפו אחריי בנבוטים, אבל .. יש תוצאות מעודדות)
• האם ניתן לעשות זאת "מבחוץ" כמו במקרה של הטלה. טכנית, לאחר כמה וכמה שינויים ניתן תיאורתית לעשות זאת, אבל אז מתעוררות בעיות פחות טכנולוגיות שתיכף אתייחס אליהן.
• מה לגבי עניין של דחיה שמגיעה מהגוף? מה לגבי התהליך עצמו?

בקיצור – יש ערימה של בעיות שיש צורך לחקור.

באותם מחקרים יש הרבה התפתחויות, חלק מהדברים מצליח וחלק מהדברים לא. מכיוון שזהו נושא מאוד מהפכני (עם פוטנציאל כספי הרבה יותר גבוה מכמעט כל תרופה לריפוי מחלה) – ישנה סודיות מרובה.

מה שכן ניתן לאמר, שבהערכות זהירות – ב-5-6 השנים הקרובות יוצגו הישגים בתחומי הריון ולידה הן לנשים עקרות והן לטרנסקסואליות. התפתחות טכנולוגית כמובן שלא מחכה לאף אחד, אבל עם הגעת פתרונות טכנולוגיים, מגיעים נושאים כמו אתיקה, דת, פוליטיקה, רגולציה ועוד נושאים. אחרי הכל, הולדת ילד או ילדה בדרך זו תעלה סכומים מאוד גדולים (וכן, הרבה יותר מכל ניתוח לשינוי מין כולל ניתוחים קוסמטיים) ויהיה צורך במימונים ממשלתיים או גופים אחרים כדי לאפשר כניסה להריון וילודה למעוניינות בכך באותה מדינה.

לסיכום: אני מאמינה שההתפתחות הטכנולוגית ופריצות הדרך יתרחשו ב-5-6 שנים הקרובות ואז יחלו השלבים האחרים, פולמוסים וויכוחים, כך שבסופו של דבר אני מעריכה שתוך 10-11 שנים אשה עקרה או טרנסית – תוכל להתחיל בתהליך של כניסה להריון והולדת ילד או ילדה.