ארכיון תגיות: שינוי

על מצוי ועל רצוי בשינויים פרוצדורליים, ועל פתרון אלטרנטיבי

נופר מורלי היא טרנסג'נדרית שמבקשת לשנות משהו שנראה די שולי במשרד הפנים אך מהותי עבורה ועבור אחרות (אפשר לקרוא על כך יותר כאן) – להסיר את השם הקודם מהספח שבתעודת הזהות, וזאת מבלי לחכות 7 שנים, ולשם כך עורכות הדין איילת הלברשטט ורעות מיכאלי מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, יחד עם עורך הדין חגי קלעי – עתרו לבג"צ בטענה כי כי התקנות הללו לא נועדו למצב של שינוי שם לאחר הליך של התאמה מגדרית.

הרעיון לעתור לבג"צ הוא רעיון טוב, אולם לעניות דעתי, הוא דווקא מחטיא את המטרה במקרה הספציפי הזה, מהסיבה הפשוטה – שהרישום עצמו נעשה מכח חוק, ולא מתוך נוהל פנימי של משרד הפנים.

מה בעצם זה אומר? הדבר אומר כי גם אם העתירה עצמה תתקבל ובג"צ ימצא את העתירה מוצדקת (הסיכוי לכך קלוש, הואיל ומחיקה של השם בספח יכולה לפתוח פתח פוטנציאלי ענק לזיופים) – בג"צ יורה לגוף המחוקק לתקן את החוק, ולשם כך יש צורך בהכנת תיקון לחוק (שאת זה ניתן לעשות ע"י ח"כ), ואותו תיקון צריך לעבור את המסלול – כפי שמופיע בדף זהורק אם התיקון יעבור – הדברים ישונו, אך כאן נמצאת הבעיה הגדולה ביותר: פוליטיקה.

מבחינה פוליטית, כל מה שצריך כדי שתיקון כזה יפול, זה שהחכ"ים ידעו כי היחידים/ות ש"מרוויחים/ות" מכך הם/ן טרנסג'נדרים/ות – ואוטומטית הסיעות הערביות והסיעות הדתיות יצביעו נגד, ואם מדובר בממשלת ליכוד טיפוסית, סביר להניח שתופעל משמעת קואליציונית בלחץ הסיעות הדתיות (מומלץ לקרוא את התוכן בקישור לגבי הנושא), מה שאומר שגם חכ"ים ושרים מהקואליציה שמזדהים עם התיקון ורוצים להצביע בעדו – לא יוכלו להצביע והתיקון יפול. כך קרו לא מעט פעמים שהצעות תיקונים למיגור האפליה (או בשמו האחר: חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי) לכלול קצת יותר מ"יהודי" – נפלו.

כך שלא חשוב איך נסתכל על זה, הסיכוי שהשם הקודם ימחק מהספח במעמד שינוי השם או המגדר – קטן.

במקום זאת, אני מעוניינת להציע פתרון אלטרנטיבי.

מה אם, לדוגמא, עניין הספח לא ישתנה, אך לא יהיה צורך בהצגתו לשום גוף?

אחד הדברים שניתן לעשות ע"י משרד הפנים (ובשיתוף משרדים אחרים) הוא מיפוי הנהלים המצריכים הצגת ספח תעודת זהות לצרכי זיהוי. לאחר שמופו הנהלים, ניתן לשנותם ולהוסיף להם את האופציה שהאדם המזדהה יצטרך להציג תעודת זהות + ספח או תעודת זהות + ספח מספרי. ספח מספרי זה הוא בעצם עוד נייר שמשרד הפנים ינפיק (ויוכל לשבת בנפרד מהספח הרגיל) עם מספר סידורי יחודי (לא מספר זהות), מה שנקרא במחשבים UID, וכל המשרדים יכבדו זאת ויוכלו לאמת את האדם תוך הקלדת מספר זהות ומספר ה-UID ישירות לאתר משרד הפנים או למערכת הזדהות ממשלתית.

אמנם יקח מעט זמן לממש דבר כזה (בד"כ שנה), אך יש לאלטרנטיבה זו מספר יתרונות:

  1. אין צורך בחקיקה נוספת
  2. המימוש יעזור במקרים נוספים, חוץ מטרנסג'נדרים/ות (נשים מוכות, רשות להגנת עדים וכו')
  3. התהליך עצמו אינו כה מורכב למימוש.

לסיכום – אני בהחלט יכולה להבין את הבקשה למחוק את השם, אולם אני חושבת שאם הנושא חשוב, צריך גם לבדוק דרכים אלטרנטיביות, במיוחד שבקשה כזו דורשת בעצם שינוי חוק והסיכוי לשנות את החוק – קלוש.

על ילדים צעירים וג'נדר

[box title="" border_width="2" border_style="dotted" icon_style="border" icon_shape="circle" align="center"]כתבתי לפני כשנה את הפוסט הזה על הורים וצעירים הומואים/לסביות/טרנסים/ות. אני ממליצה למעוניינים לקרוא את הפוסט המקושר הנ"ל לפני שממשיכים לפוסט זה.[/box]

אפשר למצוא סיפורים רבים ברשת על כל מיני הורים סופר-ליברליים שמטפחים את ילדיהם הרכים בשנים ואם הילד או הילדה מגלים שהם רוצים להיות במגדר השני – הוריהם יעשו הכל כדי לתת לבניהם/ביתם לחיות במגדר השני. יש סיפור על אבא שלובש שמלה במיוחד כדי לעודד את בנו שמעוניין להיות בת, או הסיפור הזה ששם ההורים עפים על עצמם ומחליטים כי ילדם הוא "ללא מין" (אם כבר, אז כבר, לא?) ויש עוד סיפורים רבים.

וכאן אני רוצה להביע דעה קצת שונה מהורים אלו…

ניקח את רוני הקטן, ילד שבקושי התחיל כיתה א'. רוני בבית אוהב לשחק בצעצועים ולא מעט פעמים הוריו תופסים אותו משחק בבובות של אחיותיו, או באיפור שלהן, ולפעמים אפילו בבגדיהן ועקביהן.

אז… רוני טרנסג'נדרית? אני ממליצה לעצור עם המסקנות הנמהרות האלו. הבה נחשוב קצת:

  • יכול להיות שרוני משחק בדברים אלו כי הם מוצאים חן בעיניו ותו לא. יש לא מעט סטרייטים ששיחקו בצעירותם בבובות אך כשהם גדלו הם עברו לדברים קצת יותר "גבריים" וכבוגרים הם .. סטרייטים
  • יכול להיות שרוני נמשך לגברים וגם נמשך לדברים נשיים, כך כשהם בוגרים, הם הומואים "נשיים".
  • יכול להיות שרוני באמת טרנסג'נדר, אבל עם המסקנה הזו כדאי קצת להמתין…

בואו נניח שרוני מאוד אוהב לבוש נשי ואיפור והוא מאוד אוהב להתלבש, להתגנדר ולהביט על עצמו שעות מול המראה. מה עושים אז? רצים מיד לבנות לו תוכנית לשינוי מין?

לעניות דעתי, התשובה לכך היא לא. אני לא חושבת שצריך "לרדת" עליו, "לקטול" אותו ובוודאי שלא לנקוט באלימות פיזית מצידו (למרות שיש לא מעט הורים שזה האינסטיקנט הראשוני שלהם כדרך "לתקן" את הילד, למרות שזה כמובן יתן תוצאות הפוכות ברוב מוחלט של המקרים, אבל היי, לכי תכניסי להורה מכה הגיון לראש!).

אפשר לדוגמא, להגיע איתו לפשרה כלשהי: רוצה להתלבש כמו ילדה? אוקיי, כל עוד זה בבית בלבד או בחדרו בלבד (תלוי בהורים ובפשרה שיגיעו עם הילד. בכל זאת, תנו לו להתבטא). יכול להיות שהוא ימשיך עם הלבוש, יכול להיות שהוא יפסיק, לבוש והתגנדרות כבחורה לאו דווקא אומר שהוא טרנסג'נדר (ולמי שלא מכיר, תכירו מושג שנקרא Cross Dressing).

ככלל, את עניין שינוי המין, גם אם הילד נורא נורא רוצה, אני ממליצה לשמור לגיל היותר מאוחר, נאמר בגיל של חטיבת ביניים או תיכון. בגיל כזה הילד (שהוא כבר בחור) יודע מה הוא רוצה מעצמו מבחינת ג'נדר, ואז כבר אפשר ללכת איתו יחד לפסיכולוג או לפסיכיאטר (המטפל המקצועי ישמח לשמוע מההורים היסטוריה, ישמח לשאול שאלות וכו') ואם המטפל המקצועי ממליץ על השינוי, אז אפשר להתחיל בשינוי וחייבים תמיכה של ההורים, זהו מסלול קשה מאוד נפשית!

מדוע אני ממליצה זאת ולא ממליצה כבר בגיל בית ספר יסודי להתחיל בטיפול כזה? כי לילד כזה אין עדיין מנגנוני הגנה טובים. לא חשוב באיזה בית ספר סופר-ליברלי ירשמו ההורים את בנם, תמיד יהיו שם תלמידים שיציקו (במקרה הטוב) או ש"יכסחו" אותו (במקרה הרע). מדוע כבר לחשוף אותו לכל הרוע שקיים כלפי טרנסג'נדרים/ות בגיל כה צעיר כשהוא לא ממש יודע איך להתגונן? נכון, להרגיש "כלוא" בגוף של המין השני זה בהחלט לא נעים, אבל לחזור הביתה עם "פיצוצים" זה הרבה פחות נעים. אינני טוענת שבגיל 15-17 לא יהיו אי נעימויות, הצקות וכו', אך סביר להניח שאות/ה טרנסג'נדר/ית תדע להתגונן או תדע להתעלם ממי שצריך.

לסיכום: אני לחלוטין נגד ההורים האלו שבכל גיל לא נותנים לרוני לבטא את עצמו/ה מבחינת ג'נדר כשרוני כבר גבר בוגר, ואני גם נגד אלו ההורים שכבר בגיל ילדות צעירה (גן עד יסודי צעיר) מעודדים את ילדם ללכת בכיוון שינוי מין רק בגלל שהוא אוהב בגדי נשים. לדעתי המקום הנכון הוא באמצע. לא לדכא, למצוא פשרה ובגיל כשרוני כבר בוגר ומבין את ההשלכות – להתחיל איתו את המסע המפרך נפשית ואת אותו שחרור.

חלק שלישי – לספר למשפחה

האם הועדה לשינוי מין צריכה להתעדכן?

בישראל ישנה ועדה לשינוי מין שפועלת תחת המטריה של משרד הבריאות, עליה ניתן לקרוא כאן. הקריטריונים והנהלים עודכנו בשנת 2014 כדי לשקף דברים שלא היו נכונים או שהיו צריכים עדכון.

למעוניינים/ות, להלן החוזר משנת 2014:

mr16_2014

 

אני מעוניינת להתעכב על סעיף 4.2.4 בחוזר, להלן:


לפי סעיף זה, על מנת לעבור שינוי מין על חשבון המדינה, המועמד חייב לחיות במין של הצד השני לפחות 12 חודשים.

אני בהחלט מבינה ומסכימה עם הסעיף. אחרי הכל, יש לא מעט כאלו שיצאו כנשים, החלו לחיות כנשים ולאחר תקופה כמה שבועות או חודשים זרקו את הכל וחזרו להיות בנים (או בנות). אני בהחלט יכולה להבין את המדינה – עלויות תהליך ניתוח לשינוי מין הם גבוהים והדבר האחרון שהמדינה מעוניינת לשלם עליו זה פרוצדורת SRS על מישהו ששינה את מינו לבחורה ואחרי חצי שנה חזר להיות בן. הצעירים, במיוחד, לא ניתן הרי לחייב אותם/ן להחזיר את הכסף הואיל ואין להן/ם רמת הכנסות גבוהה, ולכן ישנו הסעיף הזה.

הבעיה מתחילה בכך שההסתכלות יותר מוטה כלפי צעירים ולאו דווקא כלפי אלו שיותר בוגרים (נניח גילאי 30-50). הבה נדמה זאת עם דמות כלשהי.

תכירו את רמי, עורך דין עצמאי שנותן שרותים ללקוחות שונים בתחומים שהוא מתמחה בהם. רמי מופיע תדיר אצל לקוחותיו ולפעמים בבתי משפט שונים מול שופטים שונים. רמי היקר כבר שנים על גבי שנים רוצה להיות אשה ולחיות כאשה. הבעיה המרכזית שלו? המראה שלו. הפרצוף שלו גברי גם עם איפור רציני.

אם רמי ילך לפי סעיף 4.2.4 לעיל, הוא יוכל בתוך חודש לפנות לרשויות המס לסגור את העסק שלו ולתבוע מביטוח לאומי אבטחת הכנסה (בישראל לעצמאים אין דמי אבטלה), הואיל ואם רמי יצא כאשה כמו שהוא עכשיו, לקוחות רבים פשוט יברחו ממנו. חברות בישראל, מקטנות עד גדולות – כשהן רואות משהו קצת "מוזר" לא חושבות פעמיים ומיד מעבירות תיקים למתחרים וזה קורה לא רק בתחומי עריכת דין, אלא גם בהייטק ושרותים יוקרתיים אחרים.

אני מתארת לעצמי שיהיו קוראים שיאמרו "שיחליף עבודה, שימצא לקוחות אחרים" וכאן מתחילה בעיה אחרת: בניגוד למצבים בהם מקומות כמו חנוויות בגדים או פארמים שונים שמוכנים לקבל ללא בעיה טרנסג'נדרים/ות צעירים/ות לעבודה, אחד כמו רמי לא ממש יצליח לא לקבל לקוחות חדשים (שוק מאוד תחרותי), ועבודות כמו הנ"ל פשוט לא יספקו לו מחיה בצורה נורמלית מבחינת שכר.

אז מה ניתן לעשות בנידון? אני מציעה משהו פשוט שמורכב מכמה דברים:

  • המועמד יצטרך לעמוד בכל התהליכים הקשורים לבדיקה פסיכיאטרית, עובד סוציאלי וכו' וכו'
  • היה והמועמד מקבל את ההמלצות מהמטפלים הנ"ל, המדינה תאשר לו את ניתוחי השינוי מין.
  • המועמד יחתום מול הוועדה על כתב התחייבות כי במידה והוא חזר לחיות במינו הקודם בשנתיים לאחר ביצוע השינוי – הוא יחוייב להחזיר למדינה את תשלום הניתוח במחירי השוק החופשי + ריבית והצמדה. כך המדינה יכולה להיות בטוחה יותר שלא מדובר באחד שדעתו אינה יציבה לגבי שינוי המין.

לסיכום: שינוי מין בגילאי 30-50 הוא מורכב בהרבה משינוי מין בגיל צעיר. רבים/ות לומדים/ות ומפתחים קריירה מקצועית ונמצאים באמצע החיים עם הקריירה. לצפות מאדם בוגר שאין בו כל סממן או מראה נשי בפרצופו גם לאחר איפור לצאת כאשה – זו תהיה התאבדות מקצועית. המדינה שמאפשרת דבר זה צריכה לעניות דעתי לגלות קצת גמישות ואולי להוסיף סעיף לחוזר המתייחס למבוגרים. אפשר בהחלט "לכבול" זאת בתנאי של תשלום חוזר במידה והמועמד במחוייבותו, כך שבסופו של דבר המועמדים המתאימים בכל גיל יוכלו (במידה והם מתאימים) לקבל מהמדינה את שינוי המין.

השוני ב"תמיד רציתי להיות אשה"

בעולם בחוץ, לאנשים שאינם מכירים טרנסיות/טרנסים ושמקור המידע היחיד שלהם הוא התקשורת (טלויזיה, עיתונות, אינטרנט) – כמעט כולם שומעים פחות או יותר את הסיפור הבא: "מגיל מאוד צעיר שיחקתי בברבי ואהבתי דברים נשיים ותמיד רציתי להיות אשה, תמיד הרגשתי כאשה בגוף של גבר עד שהצלחתי לתפוס אומץ ולהתחיל את תהליך שינוי המין וכיום אני אשה" (כמובן שבכל אתר שמכבד את עצמו מיד צצות השאלות "מה יש לך למטה" אבל נשאיר את זה לפוסט אחר).

האמת היא שלא כולם כך. יש לא מעט שהם לא עם סיפור כזה והרבה מהם חוששים לספר זאת מהחשש שיחשבו אותם ל"קוקו" (אולי משהו נדפק לו בראש בגלל משהו ואז הוא החליט לשנות מין?)

כיום, לצעירים ולצעירות (בגיל העשרה) בגושי הערים המרכזיים (חיפה, תל אביב, ירושלים, אילת) יש יותר ויותר הזדמנויות למה שנקרא בשפה המקצועית "Try before you buy". בן שרוצה לצאת כבת, כל עוד הוא רזה וחלק בגוף – יכול לסדר גבות, למלא חזייה בצמר-גפן/טישו, להתאפר, לשים לבוש נשי ולצאת כבחורה (יחד עם עוד חברים קרובים, זה מחזק את הבטחון) ואפשר לראות לא מעט כאלו באותן ערים. עדיין אין קול "בס" מסגיר, עדיין (ברוב המקרים) אין סימנים מסגירים ורוב ה"אוחצ'ות" שמשתמשות בטריק הזה מחפשות להשיג לעצמן כך גברים כך שבסופו של יום הן תצאנה כ"בחורות" רק לבילויים או אירועים מיוחדים (מבחינתו). רובם המוחץ בסופו של דבר ירדו מהרעיון ורק אלו שבאמת רוצות לשנות מין ימשיכו במסלול ההורמונים/לייזר/ניתוחים/מחייה כבחורה.

אותו דבר מתרחש במובן האחר של שינוי. לא כולם יודעים מגיל צעיר מה הם רוצים להיות מבחינת Gender ואם חייבים אז הם יכולים להסתדר עם המיניות הנוכחית שלהם, אך ככל שהם גודלים הם יותר ויותר מעוניינים להיות בצד השני של המתרס, אם זה גבר אז זה להיות אשה ואם אשה אז זה להיות גבר (ואפשר לראות זאת בפורומים שונים באינטרנט), כלומר אותו גבר לאו דווקא שיחק בברבי בהיותו רך בשנים ואילו כיום טרום השינוי הוא לא חייב להיות מכור לצבע ורוד זועק, נצנצים, עקבים היסטריים או דיבור "כאוחצ'ה" או כל סממן נשי מובהק אחר ובכל זאת הוא רוצה לשנות את מינו. יותר מכך, לא מעט מהם לא ממש מחפש את התור לעבור תחת סכין המנתח הפלסטי גם אחרי שהן יוצאות כנשים.

לעניות דעתי, העשור האחרון (וקצת יותר מכך) ועם התפתחות הטכנולוגיה וחדירת האינטרנט לחיינו באופן מאסיבי, החליפו את ה"אסור" או "לא מומלץ" ב"מותר". כיום יש יותר ויותר גברים ונשים שמעוניינים לשנות את מינם/ן כשהם ממש כבר אינם בגיל העשרה. יש כאלו בגילי 20-50 (ואפילו יותר) שרוצים לעשות זאת. כמובן שככל שהזמן עובר השינוי נהיה יותר מורכב מבחינה טכנית (ההשפעה של ההורמונים פוחתת ככל שזה שמשנה את מינו/ה מבוגר יותר) אבל עם התפתחות הטכנולוגיה והניתוחים הדבר אפשרי כיום ועם האינטרנט ניתן למצוא מספר הצעות במקומות שונים בעולם לנתח במחירים שונים.

לסיכום: שינוי מין הוא שינוי ענק. לא רק מהבחינה האינדבידואלית ברמה הפיזית, אלא גם בכל מה שסביב זו/זה שמשנה את מינו/ה – בעבודה, ביחסים האישיים, בתקשורת הסביבתית, קשרים עם משפחה, חברים וחברות, התייחסות והתעלמות מהערות של כל מיני נשים ואנשים (כן, בניגוד לניו יורק או קליפורניה או מדינות שונות בעולם, לכל מטומטם ומטומטמת ישראלי/ת יש הערות!). זהו שינוי שגובה לא מעט מבחינה נפשית ויש צורך גם בתעצומות נפשיות גדולות וגם בחברים וחברות תומכים בעת דכאון או נפילה. אלו שחטפו מכל צד מדוע לא לעשות את השינוי ובכל זאת רוצים (ועושים) את השינוי – מין הראוי שיקבלו תמיכה ועידוד. לפעמים מילה טובה זה דבר שיכול לעודד. לעומת זאת, לשפוט אדם רק בגלל שהוא/היא החלו את השינוי בגיל מאוחר – זו טיפשות.

הסיפור שלי: פינג פונג

ביטוי עתיק אומר: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"

יצא לי לראות מספר טרנסיות בעבר שחזרו למינן הקודם. חלק מהן כבר עבר ניתוחים והן נראות נשיות לעילא ולעילא, וחלק אחר עדיין לא עבר ניתוחים אך החלו לעבוד ולחיות כאשה 24/7 – ובכל זאת הן חזרו להיות גברים.

הסיבה המרכזית לכך היא בדרך כלל שהן לא הצליחו להסתדר עם החברה. מבטים מזלזלים, מילות גנאי מהסובבים, קושי למצוא בן זוג לקשר (כאשר רובם פשוט מחפשים לממש פנטזיה לשכב עם טרנסית) יכולים בסוף לשבור טרנסיות רבות שבסוף חוזרות למין המקורי שלהן כבנים. כבן, גם אם יהיה לך פרצוף נשי וגוף נשי אבל לבוש כגבר, אף אחד לא יעיר לך ברחוב ואף אחד לא יחפש תירוצים כדי לדחות את מועמדותך למשרה כלשהי. המחיר כמובן הוא נפשי: אותה טרנסית שרצתה כל חייה להיות כאשה תמשיך לחיות במאבק פנימי לרצות להיות אשה, אבל הפחד מבחוץ – ימנע ממנה לחזור שוב לנסות ברוב המקרים, וחבל.

הייתי אצל פסיכולוגית לפני זמן רב (שמתמחה בנושא מגדר, ד"ר ברגר) והסברתי לה שאני רוצה להיות אשה, אבל בניגוד לטרנסיות אחרות שיכולות תוך 30 שניות לאמר מה הן רוצות לשנות ואיך הן יחיו כאשה, התשובות שלי היו די מעורפלות כי לא ידעתי בעצם מה השינוי אומר מבחינה פנימית ואיך הוא משפיע. התחלתי לעשות את התהליך מבחינת נטילת הורמונים,לייזר ואפילציה (תודה מורן) אבל עדיין עד כה אני יוצאת כגבר. אחד הדברים שתסכלו אותי זה לראות טרנסיות אחרות שלא רק נראות נשיות אלא מתנהגות מאוד נשי ואני יודעת שאני לא אתנהג כך, אין לי את כל המניארות הנשיות ואין לי חיבה לכל מיני צעצועים (אלא אם זה מחשבים, אז שם אני מכורה מראש 🙂 ). בנוסף שמעתי מכמה מקומות מחירים שפשוט אין מצב שאוכל להשיג אותם.

ואז הפסקתי את הכל – ההורמונים, לייזר, אפילציה. הפסקתי לפני שעשיתי כל ניתוח קוסמטי (עשיתי בעבר ניתוח לשאיבת שומן, טעות שאני לא ממליצה עליה) ולקינוח – גם הסתפרתי קצר.

ואז, לפני זמן מה, הכרתי טרנסית אחת מדהימה ברשת. היא התחילה את התהליך רק לפני כשנה וחצי, עדיין לא עברה כל ניתוח אבל היא בהחלט "עוברת" (אם כי היא לא יודעת עדיין איך לעכל זאת וכמובן שיש פחדים כמו לטרנסיות רבות שנמצאות בשנים הראשונות לתהליך), וזה גרם לי לחשוב על עצמי, לחשוב בעצם מה אני רוצה וצריכה מהשינוי? ולאחר תהליך מחשבה של כמה ימים התשובה שלי פשוטה: אני בהחלט צריכה פנים נשיות כדי לצאת החוצה (הפנים שלי יותר מדי גבריות, כולל סנטר ענק של שווארצנגר!) אבל אני לא צריכה את ההתנהגות הנשית עם כל נפנופי הידיים, התבטאות בצורה סופר נשית וכו'. אני פשוט לא צריכה "לשחק" אותה נשית, אלא פשוט להיות מי שאני – גיקית שפשוט מתעלמת מאחרים (בזה אני דווקא מומחית, ואני אדישה כמו פיל! 🙂 ).

עכשיו אני מוכנה ל"סיבוב שני", רק שהפעם הכל יהיה במתווה אחר. אני רוצה עד הקיץ בשנה הבאה לעבור את הניתוחי פרצוף (FFS) ומיתרי קול, ולהתחיל לצאת כאשה ועד אז לחסוך כספים ולחזור לטיפולי הסרת שיער והורמונים (שונאת מחטים בבדיקות דם!). הפעם, אני עושה את זה ובכל מה שקשור לחברה (במובן של Society) – אשקיע עד גבול מסוים, לא יותר מזה. כמובן שיהיו כל החלאות הישראליות עם צעקות ה"הומו", "קוקסינל" – אבל אני יודעת להתעלם.

אני רוצה לנצל את הפוסט הזה כהזדמנות לאמר לאלו שרוצות לחזור לאחור – החברה זה אחד הדברים הכי מזוייפים וצבועים שיש. לחיות לפי הלך הרוח בחברה במקרים רבים (במיוחד מחוץ לאזור תל אביב) זה "לקבור" את עצמך, אבל אלו שטויות במיץ עגבניות! אנחנו ב-2018 והאינדיבואליזם שולט! אם רצית להיות ולחיות כבחורה/אשה – Do it! זה לא קל, זה מאתגר, זה מפחיד, אבל בסופו של יום אלו החיים שלך, לא של צקצקנים מטומטמים.