אם יש משהו שאני יכולה לקבל עליו "מקום ראשון" – זו העובדה ששינוי המין שלי הוא הכי איטי שאני מכירה. המילה "זוחל" אפילו לא מתארת את המצב נכונה.

עד היום היו לכך מספר סיבות שאף אחת מהן אינה קשורה לפחד ליציאה כאשה ומבטים ברחוב או דברים כאלו. היו לכך כל מיני סיבות לעיכובים: חובות שהייתי צריכה לשלם וכך לא יכלתי לחסוך לניתוחים הכרחיים, אימוני קול וכו'. מה שכן, ישבתי לשיחות עם פסיכולוגיות בחו"ל המתמחמות בכל עניין ה-Gender (מדהים שאף פסיכולוגית בארץ עוד לא גילתה את עולם ה-Online chat בתשלום).

קצת למי שאינו מכיר/לא זוכר אותי/לא קרא את הבלוג הזה: אני מכירה את התהליך שהוועדה לשינוי בארץ מבקשת שהמועמד/ת תעבור (במקרה של MTF): שיחות עם פסיכולוגית והחלק היותר חשוב – לצאת כאשה, גם כשלא עברת שום ניתוח והכי חשוב – לחיות כך. יש מושג באנגלית שנקרא Talk The Talk, Walk the Walk. הרבה יותר קל לדבר על שינוי מין מאשר אשכרה לחיות במין השני והוועדה רוצה לראות אותך כאחת שחיה במגדר השני, ואכן – יש לא מעט כאלו שהחלו לצאת ולחיות כאשה והפסיקו לאחר תקופת מה מכל מיני סיבות (החברה הישראלית היא אחת הסיבות העיקריות, במיוחד הג'ורה של הישראלים), אך לשמחתי לא מעט מאלו שהחליטו "לרדת" מכך – קיבלו עידוד מחברים/ות וחזרו להמשך התהליך, כך שבסופו של דבר – אני מבינה בהחלט את המתודה של הוועדה.

יחד עם זאת – אינני חושבת שמתודה זו יכולה להתאים לכולן. אישית, אני עצמאית לפרנסתי ואני עובדת על פרויקטים גדולים ללקוחות שונים. ההופעה והראיון הראשוני אצל הלקוח יכולים לקבוע אם אזכה בפרויקט או שמתחרה יזכה בפרויקט. רק לפני שבוע התראיינתי לפרויקט רציני ולא זכיתי בו. מדוע? משיחה עם מזכירת החובה (כן, כשמתנחמדים אליהן, מקבלים מידע) נפסלתי כי .. באתי עם קשת לשיער וארנק נשי. הנה עפה לה מהחלון הזדמנות להרוויח כמה עשרות אלפי שקלים.

לכן החלטתי ששנת 2019-2020 תוקדש מבחינתי לשינוי הכה מיוחל, במימון עצמי ועם טוויסט. התהליך שאני מתכננת הוא לפי הסדר הבא:

• ניתוח לשינוי קול ולאחריו אימון נישוי קולי (כן, ניתוח לבד לא עוזר לשנות את הקול, אבל זה עוזר כדי להוריד את ה"בס") במשך מספר חודשים, עם מטרה להגיע לקול נשי כמו הטרנסית בקליפ הזה.
• אסתטיקה: ניתוח FFS.
• יציאה וחיים כאשה.
• ניתוח חזה
• ניתוח Post Op – ישנן התפתחויות בתחום שאינני יכולה להרחיב לגביהן כרגע.

לגבי החלק הראשון: לא מעט טרנסיות פוחדות לעבור ניתוח במיתרי הקול והדבר לדעתי בהחלט מוצדק – קשה לתקן את זה לאחר מכן. אני אשמח לשתף בוידאו הקלטות של לפני ניתוח לשינוי קול, אחרי, ואחרי אימונים קוליים והתרגלות.

לגבי ניתוח FFS – די הפתיע אותי אולם משיחה עם כמה טרנסיות, התברר שדווקא פה בארץ, אצל מנתחים שביצעו ניתוחי FFS – המחיר יותר זול מתאילנד. מגניב! מה שכן, אני לא מחפשת להניח לרופא תמונה של דוגמנית-על על השולחן ולאמר לו "כזה". לי יותר חשוב העניין של להיראות כאשה,  פחות חשוב לי להיראות כמו העתק של בר רפאלי 🙂

מבחינת יציאה כאשה – כבר יצאתי מספר פעמים (לבד, ולפעמים עם טרנסית אחרת). התוצאות היו .. מעניינות. אנשים שלא הכירו אותי כלל לא פנו אליי בעברית ומשום מה כמות הערבים שפנו אליי היתה בשיא (מה יש להם אלו?). קצת ביעס אותם לדעת שאני לא נמשכת לגברים. נו שוין.

מאותם יציאות למדתי משהו חשוב על עצמי: מה אני כן רוצה להיות ומה לא. בשבילי שינוי מין זה לא משחק ואני לא מחפשת לאמץ/לחקות התנהגויות/מנייארות שאחרות אימצו (כמו נפנופי ידיים ואצבעות אל על). אני לא מחפשת כל בוקר למרוח 4 טון איפור (תהליך הסרת השיער פרצוף אצלי נמצא בשלבים אחרונים ואני כבר לא מתגלחת כי אין ממש מה להוריד) ושמלות מיני זה לא ממש הטעם שלי. עקבים זה לא ממש אני (בכל זאת, 190 גובה) ובכל הקשור לגבי לבוש נשי – אני יותר בכיוון הג'ינסים וכו'. בקיצור – אני לא אעמיד את עצמי לאחר הניתוחים לתחרות מיס טרנס 🙂

אסכם את הדברים כך: אני הולכת בגישה לא שגרתית, לוגית, שמתאימה לי, ואני בהחלט מקבלת את דרך הוועדה שמתאימה לרבים אחרים, אך לא לי ואני מוכנה לשלם את המחיר הפיננסי על כך. המסע הזה מלמד אותי הרבה דברים על עצמי, על מה אני רוצה, ומה אני לא. אני כן שמחה לשמוע אחרות ולקבל (לעיתים) גם עידוד, אבל עם כל הכבוד לאחרות, בסופו של דבר אלו הם חיי ואני צריכה להיות אמיתית עם עצמי לגבי רצונותיי ומטרותיי. שינוי מין בשבילי אינו פנטזיה רגעית חולפת, אלא רצון לחיות כמישהי, מבלי לזרוק את ה"עצמי" מבחינת אופי והתנהגות שהייתי בו כל חיי.