בפוסט הקודם פרסמתי שאני רוצה לעשות שאיבת שומן ואת השומן להזריק לחזה שיצא שדיים. הסברתי מדוע חשובות לי שדיים כבר עכשיו עוד לפני שסיימתי תהליכים אחרים (שיער פרצוף, קול וכו').

הבעיה היחידה שהיתה לי עם הזרקת השדיים, זה שאין לי מושג ירוק איך זה יראה עליי. מנתחים פלסטיים רבים מחזיקים מערכות להדמיה של לפני ואחרי, אבל הזרקת שומן? כל תמונה שתינתן ע"י הסימולציה תהיה שקרית.

מי שבאו לעזרתי היו דווקא כמה חבר'ה פיסיקאים רציניים שנמצאים בטכניון ומכירים אותי מעבודות משותפות קודמות. אחד מהם קורא את הבלוג הזה והוא החליט לעזור לי עם סימולציה ממוחשבת מבוססת מספרים. נתתי לו כל פרט שצריך (היקף חזה, מה מידת ה"שדיים" שלי כרגע, כמה לחץ מפעיל ה-Binder ולכמה שעות אשים אותו ועוד ועוד…)

אותו בחור לקח את המספרים, השתמש בתוכנות שונות וחישב לי איך זה יראה עליי כאשר המצב האידיאלי הוא שהפיטמה נמצאת בקו ישר (90 מעלות) ומצב גרוע היא שהפיטמה "אומרת בוקר טוב לריצפה" (כלומר 135 מעלות ומעלה). החישובים לקחו כמה ימים ולבסוף הוא שלח לי את כל הטבלאות והמספרים, סידרתי אותם והתוצאה … לא משהו

וזה בלשון המעטה!

מסתבר ששדיים שאינם מלאים בחומר יציב ולא נספג (כמו סיליקון) או שאינם חזה טבעי לחלוטין, השומן שיוזרק יספג בגוף די מהר. כך לדוגמא אצלי המנתח רצה להכניס 500CC לכל צד, אבל לפי החישוב, לאחר בערך 42.6 ימים, גודל החזה שלי ירד ל-פחות מ-200CC. אז לא מספיק שאצטרך לשבור את הראש איך להימנע מפאדיחות בחוץ (500CC זה מאוד בולט, גם עם Binder וגם כשמעל ה-Binder יש חזיית ספורט קטנה), זה גם יעלם ואז אצטרך לשלם מחדש יותר מאוחר על השתלת סיליקון.. אני אמנם עובדת בתחום ההיי-טק, אבל אין לי Sugar Daddy שיממן לי הרפתקאות ונסיונות..

לפיכך החלטתי שאם כבר שואבים, אז במקום לזרוק, שיכניס את זה ללחיי הישבן (מה שנקרא "ישבן ברזילאי"). היתרון? אין מה להסתיר אם את לובשת ג'ינס, זה לא ממש בולט והכי חשוב – כבר לאחר הטיפול אפשר לשבת בלי שום בעיה ושום כאב, וזה מה שאני עושה כרגע.

אמרתי "שום כאב"? התכוונתי ל-12-16 שעות הראשונות לאחר הניתוח, שהגוף לא מבין עדיין מה קרה, אבל אחרי 24 שעות הגוף בהחלט מבין שדברים קיבלו רילוקיישן – והכאבים מגיעים ומתגברים עד ליום השלישי שבו הכאבים הם הכי חזקים, כך שאם את מתכננת שאיבת שומן, קפצי לרופא המשפחה ובקשי מרשם לקודאין 15 מ"ג או יותר, ואם את עושה שאיבת שומן ויש לך עבודה, עדיף שתתכנני לעשות אותה ביום ג' כך שהכאבים החזקים יגיעו ביום שאת לא עובדת (יום ו'). הכאבים הולכים ומתגברים ב-3 ימים וכנ"ל מגבלות התנועה, ביום השני יהיה לך קשה לקשור שרוך (אם שאבת מהבטן)!

מכיוון שאנו נוטים מהר לשפוט אם העבודה של המנתח הצליחה או לא הצליחה, כדאי להמתין ולראות את התוצאות בין 3-4 שבועות לאחר מכן. דברים זזים בגוף, כל מיני מקומות נהיים כחולים/סגולים ולוקח זמן שהם מבריאים, אז תשימו את הגרזן/סכין להתנקם במנתח בצד ולאחר חודש וקצת תראו איך יצא.

אחזור שוב ושוב על אותה נקודה שהתחלתי פה את הפוסט הקודם: העברת שומן זה פתרון זמני. זה מחזיק כמה חודשים ובמקרים מסויימים אפילו שנה פלוס, אבל זה לא כמו סיליקון שלא זז ונותן את אותו מראה כמו בפעם הראשונה שעשית ניתוח והשתילו לך אותו. קחו זאת בחשבון אם אתן חושבות על שאיבה והזרקת שומן, ולא חשוב היכן ההזרקה תהיה בגוף.

כל טרנסקסואלית שעוברת את תהליך ה-MTF הארוך והמפרך, מכירה את אחד החלקים הקשים בתהליך – הסרת שיער מהפרצוף. בפרצופנו, מה לעשות, קיים הריכוז הכי גבוה וצפוף של שערות, ואחד הדברים הכי מעצבנים בשיער בפרצוף זה מי ש"ניחנה" בצבעי שיער שונים בפרצוף (שיערות בלונדיניות, ג'ינג'יות או לבנות), במקרים כאלו – הדרך היחידה להסיר את אותם שערות שאינן שחורות (או חום כהה מאוד) היא עם מחט חשמלי, תהליך מעצבן וכואב!

במקרה של הפרצוף שלי, כל צבע טבעי שקיים לשערות – קיים. יו ניים איט, יש לי, מה שאומר שגם אני עם כל הסלידה שלי ממחטים ואפילציות, אצטרך לעבור את התהליך הכואב, מה שכמובן מעודד אותי לתור אחר פתרון חלופי להסיר שיער בפרצוף ללא כאבים.

אחת השיטות החדשות שתופסת פרסום נרחב היא שיטת הסרת שיער באולטרסאונד. בשיטה זו היתרונות נשמעים מדהימים: זה פועל על כל סוג שיער, אין שום כאבים ואין תופעות לוואי. נשמע מעולה, לא?

נשמע יותר מדי טוב. איך אומר הבדרן אסי כהן: "פה חשדתי", אז החלטתי קצת להיזכר בשיעורי הכימיה שלקחתי בעבר ולבדוק קצת לעומק.

לא אלאה אתכן יותר מדי: השיטה שקרית וזו עבודה בעיניים. אסביר מדוע.

שערה, ולא חשוב איזו צבע השערה ובאיזה אזור בגוף היא גודלת, עשויה מקרטין (ועוד כמה חומרים). שערה בעקרון יכולה להוליך סוגים מסויימים של אנרגיה כמו חום ואור מהשערה לבית השערה (הסתכלו בציור מימין), וגם לכך יש סייגים: ככל שיש יותר פיגמנט (מלנין) והיא יותר כהה, ההעברה היא יותר יעילה ולפיכך ניתן להסיר אותה. כך, שיער שחור הוא קל להסרה, אך שיער בלונדיני, ג'ינג'י או לבן – אי אפשר להסיר אותו בשיטות כמו לייזר או אינפראדום (IPL).

אבל אם יש משהו ששערה, ולא חשוב מהו הצבע שלה לא מעביר – זה קול או חשמל, לפיכך שיטה של אולטרסאונד לא יכולה לעבוד כי השערה לא תעביר שום דבר לבית השערה, כלומר הטיפול הוא טיפול שווא, והסרת השיער לאחר ה"שידור" של אולטרסאונד היא בדיוק כמו הסרת שיער עם כלי שיש לכולכן בבית… פינצטה. תשאלו כל קוסמטיקאית מה יקרה אם תוציאו שערה בפינצטה מכל מקום בגוף, והיא תאמר לכן שלאחר שבוע או שבועיים תופיע אחרת במקומה.

החברה שהמציאה את המכשיר (שנקרא selectif או Selectif Pro) שאיתו קוסמטיקאיות רבות עובדות בהסרה עם אולטרסאונד הוא של חברת Applisonix . רוצים לדעת מה קרה לחברה? היא כבר לא קיימת ואם תציצו באתר שלה, זה מה שתקבלו. החברה פשוט עבדה על לקוחותיה ומכרה המצאה שקרית לחלוטין. מכונים רבים שרכשו מכשירים כאלו פשוט רומו והן נאלצו לבלוע את הצפרדע, אולם לצערי בארץ עדיין מכונים רבים (תסתכלו לדוגמא בגוגל) מציעים זאת. לא כולם מציעים זאת מתוך רצון לשקר ללקוחות, אלא גם  מתוך בורות ואמונה עיוורת ש"זה עובד". זה כמובן לא עובד.

כטרנסקסואליות, אנחנו רוצות להיראות הכי נשיות שאפשר וזה כולל הסרת שיער מכל מקום אפשרי. במכונים רבים מציעים תוכניות שונות וחשוב שתשימו לב איזה מכון אתן בוחרות ומה אתן בוחרות. כפי שציינתי בעבר, מקומות לדוגמא שמציעים לעשות שעווה ולאחר מכן (כלומר באותה פגישה) IPL או לייזר – זה מקום שצריך לברוח ממנו כי טיפול כזה לא יעבוד (אין שום דבר שיעביר את אנרגיית הלייזר או ה-IPL לבית השערה). אותו דבר לגבי מקומות שלוחצים אותך פה ועכשיו לשלם מראש על 10 (או יותר) טיפולים בתשלומים נוחים – אל תסכימו. קחו טיפול אחד, ותבדקו את התוצאות לאחר מכן. אם לדוגמא לאחר 2-3 טיפולים אינכן רואות שינוי ממש משמעותי, חפשו לכן מכון או מטפלת אחרת או שיטה אחרת, ורק לאחר שרואים כמה שיער ירד ניתן לחשוב על תוכנית למספר טיפולים (אל תיקחו 10+, לכו לכיוון ה-3-5 למעט שיער פרצוף שמאוד תלוי איך התוצאות לאחר הטיפול הראשון ובכל מקרה עדיף לשלם פר טיפול).

בהצלחה

שר החינוך שי פירון התראיין לאחרונה ל"בשבע", את הראיון המלא תוכלו לקרוא כאן. ישנן נקודות שאני מסכימה עם השר וישנה נקודה אחת שהרתיחה אותי. הנה הציטוט ממה שעיצבן אותי.

"אני חושב שצריך להפריד בין דברים שנוגעים ליחסי דת ומדינה ובין דברים שנוגעים לזכויות אדם. קח למשל את ברית הזוגיות – והיו לי על זה הרבה שיחות עם הרב אלי בן דהן, אולי לשנות לזה את השם ל'ברית השותפים' או למשהו שלא יביא לידי ביטוי את המילה זוג או את המילה משפחה. אני חושב שכל אדם צריך לקבל זכויות כלכליות מלאות ולבנות את חייו על פי השקפת עולמו" (ההדגשות שלי).

כלומר לשר הנכבד אין בעיה שזוגות שאינם בחור ובחורה סטרייטים יקבלו זכויות, אבל הכרה בזוגיות של זוג הומואים או זוג לסביות, או הומו וטרנסקסואלית (או סטרייט וטרנסקסואלית)? חס ושלום! מבחינת השר – הם לא זוג מוכר.

עם כל הכבוד לשר החינוך הנכבד, הוא טועה ובגדול!

בקשר של זוג הומואים או זוג לסביות או זוג שאחד/ת הצדדים היא/הוא טרנסקסואל, יש לא פחות אהבה, קשר רומנטי ורומנטיקה מזוג סטרייטים. במקרים רבים זוגות כאלו גם כוללים חשבונות בנק משותפים (לבנקים אין שום בעיה לפתוח חשבון משותף לזוג שאינו סטרייט), מגורים יחדיו, השקעה של שתי הצדדים בבית וחלק הולך וגדל של זוגות כאלו מעוניינים לאמץ ילדים ולגדל אותם. דווקא זוגות שאינם סטרייטים במקרים רבים מרוויחים יותר מזוג סטרייט, מה שעוזר כמובן מבחינה תקציבית בגידול ילד מאומץ מבחינת מורה פרטי, חוגים, רכישת מוצרים שונים שמתאימים לילד, יותר ביגוד ועוד. יש כמובן הומופובים שחושבים שאם ילד קטן יגדל אצל זוג הומואים או לסביות או עם טרנסקסואל/ית אז הוא יהיה גיי וזה פשוט לא נכון ואין שום מחקר שמראה זאת. מיניות ומשיכה אינה נקבעת על סמך הסביבה ואני לא מכירה שום זוג שאינו סטרייט שהיה מתנגד אם הבן שלהם יכיר מישהי או אם הבת תכיר מישהו כמו כל צעיר או צעירה.

אנחנו חיים כיום במאה ה-21, וזוגות אינם יותר רק בחור ובחורה סטרייטים. אהבה וזוגיות שהיא לא בחור ובחורה סטרייטים יכולה וכבר מתקיימת בין מאות, אלפי ומאות אלפי זוגות בארץ ובעולם. יש להם אהבה וגם בעיות בדיוק כמו לזוגות סטרייטים. זה נחמד שהשר מצהיר שמגיע להם את הזכויות הקשורות בכספים, אבל אנחנו רוצות ורוצים גם הכרה רשמית בזוגיות שלנו כך שאם אכיר מחר מישהו או מישהי (לפי המשיכה שלי) ואחליט שאיתו/ה אני רוצה לחיות כל חיי, שהמדינה תכיר בי כולל בטקס החתונה (שאינו דתי כמובן, מה לעשות שהדת היא הומופובית), ושתאפשר לי לאמץ ילדים באותה עדיפות שזוג סטרייט  מקבל.

אולי כדאי ששר החינוך היקר יקרא קצת גם דברים הקשורים לטכנולוגיה. מבחינה טכנולוגית אנחנו רחוקים בערך ב-8-10 שנים ממצב שבו טרנסקסואלית תוכל להוליד ילד. תחום המדפסות התלת מימדיות מתקדם בצעדי ענק וכבר ישנם איברים שונים שניתנים להדפסה (כבד, לבלב וכו'). עדיין אין כמובן לכך שימוש להשתלה כי יש עוד צעדים רבים לעבור, אבל גם רחם לבסוף תודפס ובעיות טכנולוגיות יפתרו (וישארו בעיות אתיות כמובן  אבל זה כבר לדיון אחר) ומה אז? האם גם תינוק או תינוקת כזו לא יוכרו ע"י הפוליטיקאים והמדינה?

זכותו של כל אדם ולא חשוב מה מינו, למה הוא נמשך ומה הוא מוצאו להאמין במה שהוא רוצה, בין אם הוא אתאיסט או חרדי או דתי או סתם "שומר מסורת" – להאמין במה שהוא רוצה, אך המדינה לא צריכה להתערב בכך שאם אני חיה לי עם מישהו בזוגיות – בהכרה זוגית או לא! אלו חיים שלי וזו זכותי, אז אני מצפה ממדינה מתוקנת להכיר בזוגיות שלי בדיוק כמו שהיא מכירה בזוגיות של זוג סטרייטים.

החל מאתמול התחלתי רשמית את תהליך השינוי מין שלי. תכירו – אלו ההורמונים שאני לוקחת (Estrofem, כ-2 מיליגרם ליום. מה לעשות, הוראות הרופאה..)

שנים רבות רציתי לשנות את מיני, ושנים רבות דחיתי את זה רק בגלל שפחדתי מ-כ-ל גורם אפשרי: הורים, אחים, קרובי משפחה, בוסים, לקוחות, בעל הבית, החתולים שלי 🙂

וסוף סוף אני מתחילה עם זה. הורמונים כאלו קטנים – וזו ההתחלה.

עכשיו מתחילים גם החלקים הכואבים שכתבתי עליהם בעבר כמו הסרת שיער בלייזר, מחט חשמלית (מה לעשות, יש לי שיער לבן, ג'ינג'י ובלונדיני בפרצוף! כל הצבעים בפרצוף שלי!) אבל כפי שאומרת לי זו שעושה לי את ההסרה (מורן מארק המדהימה) – רוצה להיות יפה? תסבלי! ואני סובלת מתי שזה כואב…

אז אתמול הייתי אצל הרופאה ולקחתי מרשם וקניתי הורמונים, והיום הייתי אצל מנתח פלסטי ידוע כדי לבדוק משהו חדש שכפי הנראה אני הראשונה בארץ שאבצע אותו: שאיבת שומן מהבטן והמותניים והזרקתו בחזה כך שיהיו לי שדיים 🙂 . כל הבלאגן הזה יהיה ביום ג'  הקרוב.

המנתח היקר גם צילם את פרצופי בתלת מימד, והתחיל לעשות לי סימולציה איך הפנים שלי נראות ומה הניתוחים שאצטרך לעשות כדי להיות אשה, והדבר הנחמד הוא שרואים מיד את התוצאה לפני ואחרי. מה שלא נחמד ומדכא – לראות את הפרצוף שלך בתלת מימד במיוחד אם לא התגלחת טיפ טופ או לא עשית הסרת שיער בפרצוף. מצד אחד זה קצת מדכא אותי לראות את עצמי מבחינת פרצוף רחוקה מאוד מלהיראות אשה לגמרי, מצד שני, זה נותן פרופורציות מה צריך לשנות ואיך.

אז משבוע הבא כשאתלבש כאשה, כבר לא אצטרך Breast forms מצד אחד, אך אצטרך איכשהו בשלב זה להסתיר אותם – מצד שני.

הולך להיות מאוד מעניין לי 🙂

בפוסט הקודם כתבתי על פחדים ומה ניתן לעשות בנידון, אבל ככל שאני משוחחת יותר עם כל מיני "טרנסיות פוטנציאליות" (אם ניתן לקרוא לזה כך) אני לומדת שיש סיבה נוספת ואני חושבת שניתן לקרוא לה סיבה עיקרית מדוע כל מיני גברים שמאוד "מתים" להיות נשים לא עושים את הצעד…

מתברר שהסיבה העיקרית לפחדים הוא הפחד מהלא נודע ומהרגע שאותו פחד מתחיל, הכל נצבע בשחור. יפטרו אותי, חברים שלי ומשפחתי ינדו אותי, לא יהיה לי כסף והחיים שלי יהיו הכי שחורים שאפשר עד שאגיע למצב שאצטרך להסתפק בקיצבה מביטוח לאומי (שבוודאי לא יתנו לי אותה) ובקיצור – בסוף אתאבד.

לפחדים – אין שום גבולות, אבל בסופו של דבר פחד הוא המצאה דמיונית, שלפעמים עוזרת להגן עליך מכל מיני דברים חדשים, אבל פחד הוא במיוחד דבר משתק.

לעניות דעתי, קודם כל צריך להתחיל במשהו הכי פשוט ולהבין מה אתה. אם לדוגמא כל מה שמושך אותך זה ביגוד נשי, אז בכלל לא צריך לשנות מין, אתה יכול להיות קרוסדרסר.

אבל אם את באמת מרגישה כלואה בגוף גברי (או ההיפך), אז פחדים רק ידפקו אותך ואת תמצאי את עצמך ממציאה 1001 סיבות מדוע לא להתחיל את התהליך. את גרה עם ההורים? הנה סיבה מעולה לעזוב את הבית. אין כסף? סיבה מצויינת לחפש מקום עבודה עם משכורת יותר גבוהה. את בקשר רומנטי עם מישהי ואת רוצה להיות אשה אבל לא רוצה להתנתק? אז את חיה על זמן שאול כי כשהיא תגלה את זה (והיא תגלה! לנשים יש חוש לזה) – הפיצוץ יהיה ממש לא קטן ולא קל לעיכול לאף אחד מהצדדים (ודרך מצויינת להפסיד את הילדים אם את נשואה) אז זה הזמן לחשוב על ניתוק הקשר. יפטרו אותך מהעבודה? הגיע הזמן שתיקחי מקום עבודה שיותר פתוח לרעיון (ויש מקומות כאלו).

כל הדברים שתיארתי הם סיבות שרובן מומצאות ע"י הפחד.

והפתרון לפחד? מנה רצינית של הגיון ולוגיקה פשוטה.

הרי גם אם תיטלו ממחר הורמונים,  לא יהיה שינוי חיצוני לפחות למשך חצי שנה. שדיים לדוגמא מתחילות להתפתח החוצה רק לאחר מספר חודשים וגם אז ממש צריך להתפשט ולהתקרב כדי לראות משהו, שום דבר שחולצה פשוטה לא יכולה להסתיר בקלות. הורמונים כמעט ואינם משנים תווי פנים בגילאי 30+, כך שבין כה אף אחד לא ידע מה קורה. הורמונים לא מעלימים שום שיער, ואינם משנים את קולך, הסנטר, מבנה העצמות, שיניים, אף – הכל ישאר אותו דבר והשינוי (חוץ מהשדיים שהזכרתי לעיל) היחיד שממש מתרחש ואפשר לראות בראי הוא יצירת מתניים ע"י היפרדות השומנים באזור המותניים (לכיוון מעלה ולישבן) ובמילים אחרות: אם את לא מדגמנת ערום למחייתך, אף אחד לא ישים לב לשינוי בחצי שנה-שנה הראשונה, כך שיהיה לך מספיק זמן לעשות כל שינוי אחר שתצטרכי מבחינת מקום עבודה/קשרים וכו'.

אני מודעת לעובדה שהקהילה הטרנסג'נדרית (והמאוד צבעונית!) מעוניינת בהמשך לשינוי הנוהל לשינוי מין לבטל את הצורך בבדיקה פסיכיאטרית, אבל אני דווקא מתנגדת לביטול וזו מסיבה אחת פשוטה: הפסיכיאטר במקרים רבים הוא זה שיכול לתפוס את המצב שמישהי לא סגורה על עצמה בקשר לשינוי והוא יכול לסרב לתת המלצה על מתן הורמונים. כמובן שזו זכותו של אדם להחליט לעצמו מה הוא רוצה לעשות לעצמו, אבל לפעמים צריך לעצור אנשים מסויימים. אני לא מדברת על עצירה כללית לאותו אדם, אלא להסביר לאותו אדם שהוא צריך ללכת לטיפול בבעיותיו ואחרי הטיפול הוא יוכל לקבל אישור ליטול הורמונים ושיעשה מה שהוא רוצה, ומשיטוטים בפורומי טרנסיות שונים, ראיתי מספיק כאלו שהחליטו במקום לטפל בבעיותיהם, לשנות מין כי זה בטח יעלים את הבעיות (זה לא). אגב, העצירה הזו קיימת גם בניתוחים קוסמטיים וכשתוצאות בדיקת הדם שהרופא הנמתח מבקש מראות מצבים בעייתיים, הוא פשוט יסרב לנתח עד שהבעיה תטופל.

תמיד טענתי ואמשיך לטעון: מי שמקשיב ל"חברה" (Society) ומציית רק לה, בסופו של דבר רק יסבול בהמשך הדרך כי מה לעשות, החברה, רק לפני 20-30 שנה דרשה שתתחתנו  עד גיל 18-20, שתולידו ילדים ושתעבדו ולעזאזל האינדיבידואל. לא התחתנת? משהו דפוק בך. הומואים? לסביות? טרנסיות? זה "מחלות", שילכו לאיזה ג'ונגל ורק שלא יתקרבו אלינו. כן – כך בדיוק היתה החברה ובזכות אינדיבידואלים הומואים, לסביות וטרנסיות יש יותר קבלה של העניין בציבור. אנחנו כמובן רחוקים מהמצב של מדינות כמו גרמניה ושוודיה (מי אמר מדינת הלכה בדרך?), אבל לפעמים צריך להסתכל על השליש (לא צריך להגזים) הכוס המלאה

אז תפסיקו להקשיב לחברה ותתחילו להקשיב לעצמכן ולהגיון שלכן, לא לפחדים שלכן! מפחדים, ואני אומרת זאת מנסיון אישי מצער, לא יוצא כלום חוץ מתקיעת סטטוס כלשהו לזמן רב והתעוררות מאוחרת מאוד.

כולי תקווה שכבר השבוע אני אתחיל ליטול הורמונים ואני מקווה שכבר בחודש הקרוב כבר יהיו לי שדיים (לא סיליקון, אני שואבת שומן מהבטן ומזריקה אותו לחזה. לא אני כמובן, מנתח 🙂 ). אני לא אצא מחר כאשה ואני אסתיר את השדיים וניתוחים קוסמטיים אעשה עוד שנה, שנה וחצי. עד אז אני אעבוד על דברים אחרים שאפשר לעשות בלי בעיה כמו לייזר/אפילציה, אימון קול נשי ועוד. כשאני אהיה מרוצה מהתוצאות, אני אודיע ללקוחותיי (בחלק מהמקרים) שאני בתהליך שינוי מין ואראה מי נשאר ומי לא. אם אצטרך להתאמץ להיות יותר "מתקדמת" מבחינה מקצועית כדי להשיג לקוחות נוספים, אז אתאמץ ואם משפחתי תחליט לא לקבל אותי (כי מה לעשות, יש לי אחים שהם אנשי מערות) אז אצטער על כך, אבל לא אשנה את החלטתי לשנות רק בגלל שמישהו/י לא מקבל/ת אותי, כי כשזה מגיע למצב של אני  או דעות של אחרים, אז האחרים יכולים לדחוף את דעתם למקום שממנו השמש לא זורחת.

זהו, אני מתחילה תהליך ואין לי שום כוונה להפסיק אותו עד שאראה תוצאות שאהיה מרוצה מהן. אם יש למישהו בעיות עם זה, שישמור את חוות דעתו לעצמו!

(קצת באיחור אני מפרסמת את הפוסט. סורי)

אם נסכם את תקופת העשור האחרון משנת 2004 עד היום נראה כי חלו התפתחויות חיוביות רבות. רק לאחרונה, לדוגמא, פירסם משרד הבריאות נוהל חדש שמיישר קו (במובנים מסויימים כמובן. אנחנו עדיין לא כמו בגרמניה) עם מדינות נאורות אחרות. גיל המינימום ירד מ-21 ל-18 (ו-17 במקרים מיוחדים), תקופת ההמתנה התקצרה לשנה (שבמהלכה המועמדת צריכה לחיות כאשה או כגבר לפי המין שהיא/הוא רוצים לשנות אליו), וגם טרנסג'נדר/ית תתווסף לועדה (בסופו של דבר, מה שרואים מכאן לא תמיד רואים משם). נקודה נוספת שרבים שוכחים אותה היא שבניגוד למדינות רבות (כולל ארצות הברית) הניתוחים עצמם לשינוי מין (כן, כולל חזה, אם כי הגדלת החזה במימון המדינה מתאפשר רק לאחר שינוי המין עצמו, לא לפני, שזה קצת אבסורד) .

כיום, במקומות בילוי רבים ניתן לראות גל גדול של צעירות טרנסג'נדריות  שנמצאות בתהליכים שונים, (וחלק לא קטן מהן נראות יותר נשיות מבחורה רגילות), ושינוי MTF או FTM אינו דבר נדיר יותר (טוב, לפחות במרכז הארץ) וישנן כבר זוגות נשואים (אזרחית) של טרנסג'נדרית עם בן  או טרנסג'נדר עם בת.

אך עדיין יש הרבה יותר חושך מאור.

ההומופוביה וטרנסופוביה דווקא גודלות ולא קטנות, וזה קורה במיוחד כשרואים שקהילת הלהט"ב מקבלת יותר זכויות מבעבר (כמו עניין של נקודות זכות, שדווקא אושרו בגלל הדרג המקצועי ברשות המסים, ולא בגלל החלטה פוליטית. דווקא מי שחשב שמפלגת "יש עתיד" תעזור לקהילת הלהט"ב קיבל את הסטירה בלחי לאחר שהמפלגה הנ"ל הפילה שוב ושוב הצעות שונות לעזור לחברי הקהילה) ובמיוחד שישנה אוירה לאומנית באויר, באותה אוירה שאנשים "תופסים תחת" וקוטלים כל דבר שאינו מתיישר לפי הסרגל (המאוד קטן!) שלהם. אפשר לראות בפייסבוק סיפורים על כל מיני נהגים ונותני שרות אחרים שפוגעים ומעליבים טרנסקסואליות, אחרים שלא נותנים שרות ראוי רק כי הפונה היא טרנסקסואלית ושמעתי לאחרונה כל מיני מקרים של השפלות והעלבות הן מצד אנשי רפואה וביטוח לאומי.

ובזה – צריך להילחם! לכל אדם יש את הזכות שלו לשנות את מינו/ה כרצונו/ה ומי שנותן את השרות צריך להיות מקצועי ואני ממליצה לטרנסקסואליות ואחרים לממש את זכויותיהם ואם מישהו השפיל אותך והוא במסגרת ארגון, לפנות להנהלת הארגון. הארגון מתעלם? תבע/י אותם בתביעות קטנות (אין צורך עו"ד לתביעות קטנות, אך מומלץ להקליט אותם/ן. זה חוקי וכל אייפון/סמסונג יכול להקליט בקלות גם דרך האוזניות) כך שאותו אדם יפרד מכמה אלפי שקלים לטובת לימוד לקח לכבד את האחרים/ות גם אם דעתו שונה מהם/ן.

טרנסקסואליות וטרנסקסואלים, לעניות דעתי, צריכים להתארגן יותר ולא רק להסתמך על ה"מטריה" הלהטב"ית. כאשר מתארגנים, יש יותר וכח, ועם יותר כח אפשר לשפר דברים לטובת חברי הארגון, החל בהנחות על רכישות או חרמות על ארגונים שעושים צרות ו/או מתעלמים מדרישות לגיטימיות של חברי הארגון. כך לדוגמא ארגון כמו ביטוח לאומי מכיר טרנסקסואליזם כ"נכות" ונותן על כך קיצבה חודשית, ועדיין מגדיר טרנסג'נדרים כ"חולי מחלה נפשית קשה", ומה קורה אם טרנסקסואלית מעוניינת להתפתח מקצועית? הוקוס פוקוס – נעלמה לה הקיצבה (שהיא בין כה מסכנה ומסתכמת בערך ב-2000 שקל לחודש, אפילו לא מכסה שותפות בשכ"ד!).

כטרנסית מתחילה, אני מעוניינת לעזור כמה שיותר לחברותיי וחבריי הטרנסג'דריות/ים, והייתי שמחה לראות גם אחרות עוזרות ועוזרים לטרנסג'נדרים/ות אחרות/ים. מי כמובן יודע כמה עולם זה הוא אכזר וקשה וכל יד מושטת יכולה לסייע רבות אחת/ד לשני/ה. כולי תקווה שבשבוע הגאווה של שנת 2015 יהיו הרבה יותר סיבות לשמוח ושתהיה יותר רווחה לקהילה.

אוהבת,
דורין

אחד השינויים הכי קשים לעשות בשינוי מ-MTF הוא המעבר הדרסטי ביציאה היומיומית מזכר לנקבה. בסופי שבוע אפשר למצוא מועדונים כאלו ואחרים שישמחו לקבל אותך כבחורה/אשה (גם אם את לא ממש נראית כזו), אבל ללכת לעבודה הרגילה שלך, היכן שכולם מכירים אותך כזכר ופתאום להופיע כבחורה/אשה? זה מפחיד יותר מכל טיפולי ה-MTF גם יחד! איך יגיבו? האם יפטרו? יצחקו עליי מאחורי גבי?

וגם אני נמצאת בקלחת הזו, וכן, גם אותי זה מאוד מאוד מפחיד.

אז מרוב מחשבה על הצעדים והפחדים המלווים, חזרתי אחורה. לא, לא ירדתי מעניין הלבוש הנשי וכו', אלא מרעיון השינוי MTF. חזרתי להיות .. קרוסדרסרית.

אך כמו שקורים במצבים רבים, כמו במשחק הכסאות – הכסא הזה כבר תפוס. לא, אני לא מוכנה להסתפק בלבוש נשי, פאה, איפור ועקבים. אני רוצה שדיים, אני רוצה גוף נשי (כמה שאפשר, בהתחשב באיחור שאני מתחילה ואם זה לא יעזור – אכיר צמוד מנתח פלסטי 🙂 ). מה שאני לא רוצה כרגע, זה לצאת לעבודה כאשה. מצב השוק גם כך על הפרצוף (ואני גם בין כה עם ציפורניים ארוכות כפי שאתן רואות בתמונה מימין – אני משתמשת בתירוץ שאני בחזרות למופע דראג והציפורניים חשובות…)

אז החלטתי קצת לחקור יותר לעומק. מכיוון שאינני אחת שלוקחת דעה כזו או אחרת ו"כזה ראה וקדש" – שוחחתי עם מספר חברות בחו"ל, קראתי בכמה פורומים והתייעצתי עם 2 אינדוקרינולוגים באוסטרליה ובארה"ב (טוב שיש Skype) והנה מה שמצאתי:

1. אחת הבעיות הגדולות ביותר שמצאתי עם הורמונים הם הכדורים שמדכאים את הטסטוסטרון, גורמים (לטענת משתמשות רבות) לדכאון חזק, בכי וכו'. מסתבר שזה לא מדויק. מה שכן זה עושה – זה מגביר משהו שקיים בך, כלומר אם את מדוכאת או נוטה לשינויי מצבי רוח לכאן או לכאן, זה פשוט מגביר את זה, ואז גם בכי מגיע, אפקט "כל העולם נגדי" וכו', אבל אם מטפלים בשורש הבעיה של אותן דכאונות (ללא קשר להורמונים) – אז האפקט הזה הוא זעיר אם בכלל.
2. גיליתי שישנן לא מעט כמוני (במיוחד באנגליה ובארה"ב) שגם הן רוצות "גם וגם" – כלומר יותר מקרוסדרסינג אבל עדיין לא לצאת Full swing כאשה החוצה לעבודה ובחיי היום יום, ורובן עושות משהו פשוט: לוקחות הורמונים, נותנות לגוף להשתנות, וכשצומחים שדיים לדוגמא והם גודלים מעבר למידה A או מידה כזו שזה נראה חשוד מבחוץ, הן משתמשות או ב-Ace Bandages או שרוכשים חולצות כאלו שמסתירות את השדיים שצומחים. רוצה לצאת כאשה? את מורידה את זה, לובשת שמלה, איפור, עקבים, פאה – ויאללה, להשתולל.
3. מה עם שינוי קול? ובכן, כאן מסתבר שאם את מתאמנת ולא רוצה קול מסוים בעבודה וקול אחר באימון, אז את יכולה לתת את השקר הכי דבילי וגברים יאמינו לך ולא יחשדו. התירוץ? "וירוס עשה שמות במיתרי הקול שלי". כמובן שזה יגיע עם צרור עצות סבתא לטיפול בגרון (דבש, סוכריות מציצה ושאר מרעין בישין), אבל הכי חשוב – לא ממש יחשדו בך שאת משנה מין.

אז בשבוע הבא אם ירצה השם (סתם, אני אתאיסטית 🙂 ), אני מקווה לעשות את בדיקות הדם (יו כמה אני שונאת מחטים, מדוע אין איזו מהפנטת שתמחק לי את הפחד הזה [שקרה בעקבות טראומה עם אחות ורעידות בידיה..]) ואחרי זה – קדימה הורמונים (אגב, למישהי יש המלצה אם ללכת על המדבקות או לא?).

בקיצור – חזרתי 🙂 (בינתיים נהייתי כבר מכורת eBay לבגדי נשים ואקססוריז..)

ועוד נקודה קטנה: הבחור למעלה בתמונה? (כן, זה בחור) זה דוגמן אוסטרלי. הלוואי עליי מראה כזה..

אם יש משהו שאני רואה אצל הרבה MTF ו-FTM זה עניין הרצון להפסיק והרצון להמשיך את השינוי.

כל מי שעובר/ת שינוי מושפעת בצורה זו או אחרת ע"י הסביבה, בין אם באופן ישיר (הערות של אחרים לדוגמא) ובין אם באופן עקיף (מבט מזלזל של עובר אורח או צחקוק של מישהי, גם אם הצחקוק הוא בכלל על משהו אחר) ואם זה לא מספיק, קיימת בנו גם הנטיה לביקורת עצמית שלעיתים היא מוגזמת ולעיתים חסרת כל פרופורציות (אני מכירה מספר טרנסקסואליות שנראות יפהפיות מהממות ובכל זאת הן בשלהן "אני עדיין נראית גבר!").

אז קודם כל – זה טבעי לרצות לעיתים להפסיק תהליך שהוא ארוך ועדיין לא רואים תוצאות מיוחלות. לא צריך להיכנס לסרטים כשמגיעים לנקודה כזו.

מה שכן צריך לעשות, זה לשבת עם עצמך ולהחליט מה את/ה רוצה. האם את/ה מרגיש/ה שאת אשה בגוף של גבר / גבר בגוף של אשה ואת חייבת-חייבת-חייבת לשנות? אם כן, תנסי להיזכר במחמאות האחרונות שהעיפו עלייך אנשים זרים, אלו שהתחילו איתך והחמיאו לך (כן, גם אם הם חיפשו לראות אותך תוך 30 שניות ערומ/ה לשם סקס – קחי רק את קטע המחמאות), נסי/ה להיזכר איך התלבש/ת ונראית ממש טוב בתור המין שאת/ה רוצה להיות בו ומזה תשאב/י כוחות להמשיך הלאה.

מה שאסור אסור אסור – זה להישבר מכל מיני "נשמות טובות" שזורקות הערות עוקצניות/פוגעות/מכאיבות. דבילים ודביליות לא חסר, יש בשפע!. החוכמה היא להתעלם ואם את רוצה, דמיינ/י איך שתיכם/ן נמצאים על גשר גבוה ואת/ה נותנ/ת ל"נשמה הטובה" טפיחה שמפילה אותה מהגשר (לא מומלץ לבצע את זה במציאות 🙂 ). תזכרי שבסופו של דבר את בתהליך ודברים משתנים. אם את בתהליך כבר מספר חודשים או שנים, נסי להיזכר בזמן שהתחלת ולא בדיוק נראית כמו מה שרצית לראות ותראי איזה שינוי עברת עד כה, שינוי מאסיבי, וזו דרך, ודברים עוד ישתנו.

והנה המלצה שאני חוזרת עליה שוב ושוב ואחזור עליה שוב: את/ה נמצא/ת בפורום? תיזמי, תכיר/י MTF/FTM (לפי המין שאת/ה עובר/ת אליו), תיפגש/י, תשתפ/י חוויות, תובנות. אם את MTF ורואה שחסר לאותה אחת שהכרת ידע בלבוש/איפור, עזרי לה ואם לה יש ידע שלך אין אז תבקשי ממנה שתלמד אותך. הרבה יותר קל לעבור תהליך כה ארוך וקשה ביחד מאשר לבד. להתחבא ולהתנתק מכולם, במיוחד מאלו שעוברים/ות תהליך כמוך אינו רעיון כה טוב, כי דרך שהולכים ביחד – מתקצרת.

רק הצלחה יקירים/ות 😉

השבוע הייתי אצל הפסיכיאטרית כדי לקבל אישור עבור האינדוקרינולוגית להתחיל תהליך MTF (שינוי מזכר לנקבה), והחלטתי באותה הזדמנות לבדוק איתה מדוע ישנם חלק מאלו שלא מקבלים אישור וחלק שמקבלים אישור ישר בפגישה הראשונה (אני קיבלתי בפגישה הראשונה), ורציתי לשתף אתכן/ם בהסבר שלה.

אחד החששות המרכזיים הוא שאותו אדם שרוצה לשנות מין, רוצה לשנות אותו מהסיבות הלא נכונות, לדוגמא: חוסר הצלחה באספקטים מסויימים, פראנויות ושאר בעיות נפשיות. איש אינו מונע מאדם את הזכות לשנות את מינו, אבל המערכת הרפואית (דרך הפסיכיאטרית) רואה אדם שיש לו בעיות שלא קשורות למין האדם – והוא רוצה לשנות, אותה מערכת לא תסייע לו. 

פסיכיאטרים אינם רואי נסתרות, ולכן במקרים מסויימים הם רוצים עוד פגישות לפני נתינת אישור כדי להכיר יותר את האדם ולראות האם מדובר במשהו שהוא עקרוני או משהו חולף. גם הפסיכיאטרים מכירים מספיק מקרים כשמאן דהוא החל לשנות את מינו ולאחר מספר חודשים אותו אדם החליט לעשות "אחורה פנה" ומכיוון שתהליך כזה אינו פשוט (כריתת שדיים וכו'), הם מנסים לעמוד על טיבו של האדם לפני נתינת האישור.

יחד עם זאת, ניתן לקבל אישור בכמה מקרים:

• אם אדם הוא בוגר בגילו (הווה אומר בגילאי 30 ומעלה, לעיתים פחות) – בדרך כלל לא תהיה בעיה עבורו לקבל אישור.
• אם מדובר באדם צעיר (גילאי העשרה), כדאי להביא הורה (בגילאי 18 ומטה יהיה חובה להביא הורה, זה החוק). אם אותו אדם כבר חי כבחורה, אז היא יכולה להגיע כבחורה ועדיף שתטעין לטלפון שלה תמונות מאירועים וממקומות ציבוריים בהם היא מופיעה כאשה, זה יעזור להראות שלא מדובר באיזו "קפריזה".
• רצינות – אם לפסיכיאטר מתקבל הרושם שאותו אדם שמולו הרוצה באישור הוא בעצם "ילד" בהתנהגות, הסיכוי לקבל אישור בפגישה הראשונה הוא קטן. לכן, בפגישה צריך להיות רציניים.
• בלי משחקים: פסיכיאטרים הם אנשים רציניים ומנוסים, סיפורים על איך איך שיחקת בבובות ולבשת שמלות של אמא לא ישכנעו בקלות את הפסיכיאטר לתת אישור. הפסיכיאטר ישאל עוד שאלות כדי להגיע לאמת, והם יודעים איך להגיע אליה.

יהיו כאלו שלא יקבלו אישור בפגישה הראשונה. לא צריך להתייאש, שילמתם מאות שקלים לפגישה, נצלו את הפגישה כדי להבין היכן הבעיה ותראו איך ניתן להתקדם אליה. בכל מקרה תמיד קיימת לכם הזכות לחפש פסיכיאטר אחר אם זה לא מתאים לכם, אולם אין שום בטחון שפסיכיאטר אחר יתן אישור בפגישה ראשונה.

יש לא מעט אנשים הטוענים שתהליך האישור מפסיכיאטר הוא מיותר, אך אני חושבת אחרת. בפגישה כזו אדם יכול לקבל קצת יעוץ מקצועי אם ישנה בעיה שאולי שינוי המין לא יפתור אותה.

בהצלחה