לפני מס' ימים פנתה אליי טרנסית שהחלה לפני זמן מה את התהליך ובפיה שאלה די פשוטה: איך לעשות Tucking (יש הוראות לכך, כאן, לדוגמא). נתתי לה את הלינק למסמך, אבל כמוה, גם אני, ממש לא בעניין הדבקת רצועות דבק אי שם למטה. אישית, אני יוצאת עם מכנסי ג'ינס ופה ושם Footer

וכאן מגיע החלק היותר מוזר: בישראל, בשנת 2025, קשה למצוא פורומים לטרנסים וטרנסיות שבהם הם/ן יכולו להתבטא בחופשיות. אסביר:

"קהילה": ישנם מספר פורומים לטרנסים וטרנסיות בפייסבוק, לדוגמא, אך במקרים רבים, דווקא הנהלת הפורום חשה את עצמה "נפגעת" מאיזו הערה או תגובה שאינה "מצטעפת" או מתגובות החלטיות או ישירות, ולפעמים תגובות כאלו חוטפות אזהרות מבכיר או בכירה – אזהרה כי התגובה היא "אלימה" (למרות שאין בה קללות או איומים, גם אם בודקים בזכוכית מגדלת)

"נפגעת": כך יוצא מצב, שאם טרנסית או טרנס יבואו עם שאלות, והם אינם יודעים להתנסח עדינות, יכול להיות שהודעתם לא תופיע בפורום (מנהג מגונה של מנהלות פורום – לא לדחות הודעות, אלא פשוט "לייבש" – לא לאשר ולא לדחות), והסיבה לכך – זה יכול אולי, בלילה נטול ירח, כשיש רעשים חרישיים – להפעיל "טריגר" לאחד מהמשתתפים, ולפעמים שיעול או עיטוש לכיוון הלא נכון והופס "טריגר" – אז מעדיפים למחוק או לא לפרסם בכדי שבטעות בלי כוונה אף אחד לא יפגע

"וחירשת": כתוצאה מאותה "דאגה", אותה צנזורה, אותה מחיקה של שרשור תוסס (גם אם לא הכי מנומס) – נוצרת "חירשות", הם/ן (טרנסיות וטרנסים) לא יוכלו לכתוב הודעות או שימחקו להם/ן הודעות, כאשר במקרים רבים לטרנסים וטרנסיות שאין להם אנגלית טובה – אין ממש ערוצים חלופיים לאן לפנות.

אז כן, אותה קהילת טרנסים וטרנסיות, שעושה את הכל כדי לא לפגוע בציפורן של מישהי ובשערה של מישהו, הופכת למצנזרת, כאשר בשם אותה הגנה, לא מאפשרת לאחרים ואחרות להתבטא.

ולא… אין בפורומים השונים התחלפות מנהלים כדי לקבל פרספקטיבות שונות.

בושה.

יוצא לי מדי פעם לראות או לשמוע על עוד נסיונות מימון על ספרים נגד טרנסג'נדריות, על "כינוס הסברה" לקידום ספרים נגד טרנסג'נדריות, וכמובן – כל מיני פוסטים של דיסאינפורמציה על נושא זה, ורציתי לשתף את דעתי בנושא.

אין ספק שצריך לשתף לציבור חומרי הסברה בכל מה שקשור לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות לקהל הרחב הסקרן לגבי נושא זה. יותר ויותר טרנסים וטרנסיות מתגייסים ומתגייסות לצבא, עובדים ועובדות בעבודות רגילות ומטבע הדברים – אנשים סקרנים לדעת על הנושא, ולכן חשוב שיהיה מידע זמין על כך. יש כמובן את כל אלו החושבות/ים להתחיל את התהליך ומבחינתם/ן, ככל שיש מידע יותר קונקרטי – זה עוזר.

מהצד השני, יש את אותם מתנגדים ומתנגדות שמפרסמות 99% מהתוכן ה"אנטי" – שבמקור הוא בכלל מארצות הברית, עם "דוגמאות" שכלל לא רלוונטיות או שברוב מוחלט של המקרים – שקריות או מוגזמות, הנה מספר דוגמאות:

• תמיד יספרו על אותה צעירה (לפעמים בגיל 9, 11, 13, 15) ש"התחרטה" על ביצוע ניתוח תחתון כחלק מתהליך התאמה מגדרית. הם כבר לא יספרו ש:
  • בדרך כלל ה"חרטה" מגיעה עקב לחץ/איומים/אלימות מצד אחד מההורים או קרוב/ת משפחה, הלחץ כולל אלימות ואיומים לזרוק את אותה טרנסג'נדרית לרחוב – ולכן היא "מתחרטת"
  • בישראל – ניתוחים מאושרים דרך הועדה מגיל 18, כך שגם אם מתחילים את התהליך בגיל 18, סביר להניח שעקב תורים ארוכים – הניתוח יהיה בגיל 20, רחוק מאוד מהגיל בארה"ב והמון זמן למחשבה אם לבצע את הניתוח או לא (הניתוח אופציונאלי ואינו חובה)
• דוגמא נוספת – "קצירת איברים". לא ידעתי שחניבעל לקטר נמצא בארץ ושקניבליזם מותר, אך שוב, כפי שציינתי לעיל – ניתוחים בארץ זה רק מגיל 18.
• "אפשר לקבל הורמונים כבר בפגישה ראשונה" – בשביל להתחיל תהליך, יש צורך בפגישה אחת (או יותר, הוא קובע) עם פסיכולוג או פסיכיאטר מומחה בתחום, יש צורך באישור הורים אם המועמד/ת מתחת לגיל 18, יש לתאם תור עם אינדוקרינולוג שיצטרך את 2 האישורים שציינתי, שישלח את המועמד/ת לבדיקות דם ורק בפגישה הנוספת ולאחר ניתוח הממצאים -ניתן יהיה לקבל מרשם להורמונים, כך שבפועל, מהרגע שמתחילים בכלל את התהליך ועד קבלת ההורמונים עוברים לפחות כמה חודשים, ואם רוצים לעבור את התהליך דרך הועדה, התחלת התהליך יכולה לקחת יותר משנה.
• "שואבים זרע". אני מניחה שהמטומטמים המציינים זאת לא מבינים שטרנסיות וטרנסים רבים מאוד מעוניינים/ות בהמשכיות ולכן מקפיאים ביציות או זרע. זה רע??
• "עושים סירוס כימי" – אין שום סירוס בתהליך. יש חסימת הורמונים שהגוף מייצר באופן שוטף, ואם אותו/ה מועמד/ת מחליט/ה להפסיק את התהליך, כל מה שצריך לעשות זה פשוט להפסיק ליטול הורמונים והגוף חוזר לבד לספק את ההורמון הרגיל בהתאם למגדר, כך שהתהליך אצל מועמדים/ות צעירים טרום גיל 18 – הפיך לחלוטין.

אני יכולה להמשיך עם עוד דוגמאות, אבל נראה לי שהפואנטה מובנת.

צריך וחשוב לזכור: במקרים רבים אותם מתנגדים לא יקשיבו לשום הסבר, ורבים מתנגדים אקטיביים מתוך אג'נדה דתית (זה הולך חזק בארה"ב אצל השמרנים, ALT RIGHT וכו'), ובעינם/ן – טרנסג'נדרים/ות הם "חוטאים" בכוונה או שלא בכוונה ויש צורך "להצילם" (תתפלאו כמה מהמתנגדים בטוחים שטרנסים וטרנסיות "מכושפים", Possessed וכו', בהתאם לטמטום המקובל שם).

ולכן, לעניות דעתי, כדאי לעשות את הדברים הבאים:

• לוודא שיש תוכן המוסבר ומונגש ע"י גוף רשמי מוכר.
• לוודא שהחומר המונגש "לא יורה בנגמ'ש" (כפי שקרה עם הצעתו האחרונה של אבי מעוז שהשתמש בחומר של הקהילה עצמה בכדי להזיק)
• לפעול לקבלת זכות תגובה ולהפנות את אמצעי המדיה לאותו תוכן רשמי או למישהו/י מומחה שתגיב/יגיב.
• לא לנסות להתווכח עם טרולים/מתנגדים. זה בערך כמו להתווכח עם החתולים שלי: מנסיון, זה לא עובד 🙂
• לשים לב למי עונים: אם מאן דהוא סקרן, אפשר להפנות ואף לענות. אם טרול – עדיף לא להיכנס לשיחה או ויכוח עמם.

בעניין אחר: הממשלה אישרה למעוז סכום דו שנתי תאורתי של 285 מיליון ש"ח (אני אומרת "תאורתי" כי הבחור תמים ואין לו מושג ירוק כמה יהיה קשה לו לקבל אפילו חלקיק מהסכום ממשרד האוצר. אני עובדת מול גופים כאלו!) וסביר להניח שהוא ינסה כל דבר בשביל לנסות לפגוע בקהילת הלהט"ב וכמובן בקהילה הטרנסית, אחרי "מלחמת הפונטים" שלו (שכשלה), וכאן צריך לשים לב למה מנסים לעשות ולהילחם בכך, אך יחד עם זאת – לא להיתפס לפאניקה.

חג שמח.