אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בהתייחסות למצב מסוים שאינו קשור לטרנסג'נדריות, אלא למשהו שכן קשור למיניות ולא למגדר.

יושבים להם ההורים רונית ויואב (שמות בדויים) בערב בבית, צופים בטלויזיה ואז במהלך הערב מגיע ירון בנם לסלון. הוא מבקש שינמיכו את הטלויזיה כי הוא רוצה לאמר משהו להורים: "אבא, אמא," אומר ירון "אני הומו".

מכאן כמובן הכל תלוי בהורים וכמה הם ליברליים/פרוגרסיביים, הם יכולים לאמר לבנם שהם מקבלים אותו (וסביר להניח שהאחיות יאמרו שהם כבר ידעו זאת ממזמן. ככה זה, האבא תמיד יודע האחרון, האמא יודעת לפני אבל לא ממש משתפת את האבא) וכמובן "אנחנו איתך"

כמובן ש-0.00002 שניות אחרי שירון עוזב את הסלון לחדרו, גוגל מקבל צו 8. מיד מתחילים לחפש בטלפון, בטאבלט או במחשב פרטים. אחד החיפושים הראשונים בד"כ הוא טיפול "להסרת" ההומוסקסואליות, אז מגיעים לאתר כמו "בטיפולנט" שמבטיח הרים וגבעות (הסיכוי "להמרה" לסטרייט ול"מחיקת" ההומוסקסואליות שווה בערך לסיכוי שאגרום לכם לעוף כמו ציפור). אם להורים יש קשר לדת/מסורת, הם ימצאו כמובן כל מיני תירוצים שדי מאשימים את ההורים בכך שילדם הוא הומו, החל בהתנהגות "קלוקלת" של ההורים, סביבה לא טובה ושאר המצאות עורבא פרח.

בסופו של דבר, יקח לא מעט זמן (גם להורים ליברליים) להפנים שילדם הוא הומו, שהוא לא הולך לצאת עם בנות אלא עם בנים ו-כן, הוא נמשך לבנים בלבד (ולא, זה שהוא יצא עם בת או 2 לפני ההכרזה לא אומר שהוא "סטרייט מבולבל". אם כבר ההיפך – רוב מוחלט של ההומואים ממש אינם מקבלים שהם הומואים והם בהחלט מנסים לצאת עם בנות כמו שאר חבריהם.. עד שהם מבינים שלא חשוב כמה הבחורה יפה/מצחיקה/שנונה/סקסית – הם פשוט לא נמשכים לבנות).

מכאן נעבור לטרנסנג'נדרים, בין אם זכר לנקבה (MTF) ובין אם נקבה לזכר (FTM).

במקצועי היומיומי אני אשת מחשבים. כשמתרחשת תקלה כלשהי, אני אוספת מגוון נתונים מהמחשב ומציודים אחרים שקשורים למחשב – כדי לדעת מהי התקלה וכדי לטפל בה. התקלות בד"כ ידועות והדרכים לפתרונן במקרים רבים – גם ידועים, אם כי כמובן יש תקלות מאוד מורכבות שמתגלות אחרי בדיקות רבות ולילות לבנים, אבל מה שמשותף לכל התקלות הוא מידע קונקרטי שניתן לאסוף, ללמוד, להבין ולבסוף בהתבסס על אותו מידע – לטפל בבעיה.

גם כאן, כמו תיאור הדוגמא לעיל של ירון ההומו – אייל שמודיע להוריו שהוא רוצה להיות "איילת" – יגרמו להורים רבים "לטוס" לגוגל ולחפש מידע, כל מידע הסברתי, מדעי, כל דבר שניתן לאחוז בו ואם המידע מראה שניתן "לטפל" בטרנסג'נדריות – אז יופעל כל לחץ אפשרי על אייל "לעבור טיפול" ובלבד שלא ישנה את מינו. מה לעשות, את עניין ההומוסקסואליות לא רואים חיצונית – שינוי מין – רואים גם רואים!

אז האם ישנם הוכחות מדעיות שאם X=Y אז בנך באמת טרנסג'נדר? התשובה: תלוי.

אם הורה מחפש הוכחות מדעיות לכך שבנו באמת הינו טרנסג'נדר לפי כל מיני מדדים פיזיים – התשובה לכך היא לא. לא כל טרנסג'נדרית מתנהגת בצורה סופר נשית, יש כאלו שהן ביישניות או מאוד מאופקות, לא כולן רצות לשדוד קופת חסכון כדי להיהפך לבובת פלסטיק, וכמובן שלא לכל הטרנסג'נדריות יש מבנה גוף ו/או פרצוף נשי, כלומר כל נסיון לחפש מדדים פיזיים – אינו נכון כי עניין הג'נדר אינו קשור למבנה החיצוני – כך שחיפוש לגבי תוכן מדעי – לא יעזור הרבה.

מה עם גנים? לפחות למיטב הבנתי, התחום של טרנסג'נדרים הוא די "צעיר" ורק בעשור האחרון (בארץ, בחו"ל יותר) עניין השינוי מין נהיה יותר ויותר מקובל (כמובן תלוי היכן. יש עדיין התנגדות רצינית בכל מיני ציבורים) – ולפחות ממה שידוע לי – עדיין לא בוצעו מחקרי גנים כדי לגלות יותר מידע על השוני בין טרנס לבין "סטרייט" או הומו/לסבית לדוגמא. (כמה שידוע לי – אף אחד לא מימן מחקר כזה).

ובכל זאת, הורים מודאגים – האם מה שיש לבנם זו אפיזודה חולפת או משהו רציני? האם באמת אייל הולך להיות איילת? לשם כך, כאן במדינת ישראל (במיוחד במרכז אם כי נדמה לי שיש גם בצפון ובדרום) ישנם פסיכולוגים ופסיכולוגיות שתחום התמחותם הוא עניין הג'נדר והשינוי. מבחינה חוקית במדינת ישראל – שום נער או נערה לא יכול לקבל טיפול הורמונלי אלא רק לאחר אישור של פסיכולוג ואישור של ההורים.

לכן, כשהורים שומעים זאת מבנם או ביתם, מומלץ לקבוע עם פסיכולוג/ית המתמחה בתחום ולהגיע יחד עם בנם/ביתם אל הפסיכולוג/ית ולשמוע את הדברים. פסיכולוגים רבים שבתחום אינם מאשרים תוך 10 דקות טיפול, וזה מאוד תלוי בצעיר/ה לפי כל מיני אספקטים ונקודות שהפסיכולוג/ית בודק/ת.

יחד עם זאת, הורים צריכים לקחת בחשבון משהו פשוט וחשוב: צעיר/ה שמחליט/ה לשנות את מינ/ה בהחלט מודע/ת לכך שמדובר בשחיה נגד הזרם. זהו תהליך נפשי קשה במיוחד כאן בישראל שישראלים רבים מתנהגים בצורה נבזית כלפי טרנסג'נדרים/ות, מה שדי שובר את הבטחון העצמי. גם יציאה הכי פשוטה כ-בת בפעמים הראשונות היא תהליך לא קל שמלא מאוד בחששות והדבר האחרון שאותו/ה טרנסג'נדר/ית צריכה זה ביקורת מבית כלפי השינוי. אף אחד/ת לא מתחיל בתהליך השינוי כי "בא לי". ישנם לא מעט טרנסג'נדריות כאלו שעדיין לא התחילו את התהליך רשמית אך הם לפעמים מתלבשות ליציאות/בילוי/מועדון כ-בת בכדי "לטבול את האצבעות", וישנם כמובן גם אלו שנהנים ממראה גוף ופנים נשי ורוצה לצאת כאשה לבלות. לא כל מי שמתלבש כבחורה הינו טרנסג'נדר. טרנסג'נדרים/ות הם אלו שנוטלים הומורנים וחיים במין השני.

לסיכום אני רוצה לאמר להורים שתוהים/מודאגים/סקרנים – אל תקטלו ואל תחסמו את הילד שלכם אם הוא מעוניין לשנות מין. זה משהו בתוכו מבחינה נפשית ושכלית, הוא מרגיש ברוב המקרים כ"כלואה" בתוך גוף גברי ונסיונות לחסום את השינוי מביאות בד"כ לדכאונות רציניים ובלא מעט מקרים – לנסיונות התאבדות. יש לכם סקרנות? יש בלוגים, פורומים ויש כמובן גם פסיכולוגים ופסיכולוגיות שניתן לפגוש ולשוחח איתם לגבי העניין.

חלק שני – על ילדים צעירים וג'נדר

חלק שלישי – לספר למשפחה