היתה לי ביממה האחרונה שיחה עם טרנסית שמשנה את מינה וכבר נמצאת בתהליך מספר שנים. היא כבר יצאה כאשה לפני משפחתה ולפני ילדיה, אולם היא עדיין לא מעיזה לצאת לעבודה כאשה. שוחחתי איתה ורציתי לשתף כמה נקודות ששוחחתי איתה – עמכם הקוראים.

העניין של לרצות לחזור לאחור, לסובב את הגלגל ולהיות בחזרה מה שהיית (בין אם זה בן או בת) הוא דבר טבעי ונורמלי. כל אחד ואחת ששינה/תה את מינו/ה היה לא פעם ולא פעמיים בדיוק בסיטואציה שבא יש חשק להרים ידיים מכל השינוי ופשוט לחזור לאחור. אחרי הכל, כשהיית בן/בת לפני השינוי, אף אחד (כמעט) לא הציק לך לגבי השינוי ולגבי המראה שלך (במיוחד אם היית בן). אנחנו, אחרי הכל, בני אדם שניזונים מפידבק ואם את יוצאת כאשה ומהבוקר את מקבלת הערות על המראה שלך או מתבלבלים/"מתבלבלים" בך בין בן לבת – טבעי הדבר יהיה שכשתגיעי הביתה תרצי לזרוק את הכל ולחזור לבן (לדוגמא).

אז קודם כל – שלא מומלץ לחזור לאחור. יש סיבה שרצית לשנות במשך שנים רבות את מינך והסיבה היא שתמיד הרגשת שבתוכך את עצמך בכלל המין השני, ולא מה שאת כיום, בל נשכח זאת. הדרך לשינוי אינה קלה ואינה מסתכמת בקניית איפור וביגוד והנעלה, אלא חיים שלמים, 24/7, 365 יום בשנה – במין השני.

מכאן נגיע לנקודות שהן קצת יותר תכל'ס:

• חיזוק האופי שלך. תהיי/ה כנ/ה עם עצמך – האם כל הערה הורסת לך את השעות הקרובות והימים הקרובים? אם כן, אז את צריכה לעבוד על העניין של להאמין יותר בעצמך שאת אשה/גבר (לפי השינוי שאת עושה) – ולא חשוב כמה ההערות חוזרות. אם את משנה את מינך לאשה אז תפנימי שאת אשה ולא חשוב כמה מעירים – עמדי על שלך כמו שור עקשן.
• מייקאפ – אחד הדברים הראשונים שאני ממליצה לכל מי שהולכת להתחיל את התהליך של שינוי מין – הוא לשלם חד פעמית על פגישה עם מאפרת מקצועית (לא כזו שיודעת רק לאפר לחתונות או אתמול סיימה קורס איפור) שפשוט תעצב לך את הפנים מחדש, תדגיש מה שצריך להדגיש ותסתיר מה שצריך להסתיר. אם צריך לעצב גבות – אז לעצב (בין כה הן גודלות אם זה לא מוצא חן בעינייך). המייקאפ הזה אינו קליל (במיוחד בקיץ הישראלי), אבל מצד שני – הוא יכול לתת לך מראה הרבה יותר נשי עד שההורמונים (וניתוחי FFS) ישנו את הפרצוף. כשיש לך מראה נשי אחרי האיפור ואת רואה אשה בצד השני של המראה – זה נותן הרגשה הרבה יותר טובה שגם יכולה לסייע לעמוד מול זיוני השכל של כל מיני אידיוטים ש"מתבלבלים".
• התמדה – הולכת לראיון עבודה? הולכת לדייט? הולכת לבילוי? מועדון? שימי לב מה את לובשת. לראיון עבודה לא הייתי ממליצה לבוא בלבוש חושפני (גם אם יש לך גוף סוף הדרך) אלא דווקא בלבוש מכובד ואפילו שמרני, ובמקומות בילוי כדאי שהלבוש יהיה נוח ושיצריך כמה שפחות "תחזוקה". חזיה ממולאת בגרביונים/בדים/שקית אורז יכולה לתת לך מראה של אחת שיש לה כבר שדיים גדולים אבל אם כל 3 דקות את צריכה "למקם" את השדיים שלך בחזיה, אז החשד של האחרים "ידלק" שמשהו אינו כשורה כאן וזה עלול להביא לכל מיני הערות פוגעניות.
• התבלטות – יש לך גוף נשי יפה? להתבלט איתו זה כיף, אבל כדאי לקחת בחשבון שככל שאת בולטת, יותר אנשים שמים אלייך לב וחלק מהן יעיר הערות שלא תאהבי או שתובכי מהן, לכן כדאי לשקול אם ללבוש לבוש שמבליט אותך או לא בהתאם לאופי שלך וכמות הסיבולת שיש לך להערות.

כפי שציינתי מקודם, הערות של "התבלבלות" תמיד יכולות להגיע, יכול להיות הערה אחת או שיכול להיות שטף של הערות מכל מיני בבונים/מטומטמים, אבל כל אחד ואחת יכול/ה להיזכר בימים שהיו טלפונים מבנקים בקשר לחריגה, הבוס צעק, השותפה החליטה להתחרפן ואמא הציקה לך על כל מיני שטויות – והכל ביום אחד, זה לא סיבה לקפוץ מהחלון. יש ימים כאלו ואותם ימים עוברים. תצטיידו בחבר/ה טוב/ה שיכול/ה ויודע/ת להרגיע אותך ולהחזיר לך את האיזון, ואם ההערות מגיעות בשצף קצף – אולי כדאי יהיה להתייחס לנקודות שכתבתי לעיל. ראיתי לא מעט מקרים בהם מישהי רצתה ודרשה והתעקשה שיתייחסו אליה כאשה שכל מה שהיא עשתה כדי להיראות כך – היה בנדנה על הראש וליפסטיק. אנחנו בישראל, לא בסאן פרנסיסקו.

תיאורתית, כל אחת שעוברת תהליך MTF יכולה לעבוד בכל עבודה שקיימת וזמינה לאנשים אחרים.

במציאות – הדברים מעט שונים.

רוב העבודות שקיימות וזמינות לטרנסיות צעירות רבות, מתחלקות ל-2 סוגים:

1. הסוג הראשון קשור למענה טלפוני – בין אם זה סקרים, נציגת שרות בחברות סלולר או חברות אחרות.
2. הסוג השני קשור לעבודות שיש אינטרקציה בינך ללקוחות, בין אם אינטרקציה מועטה (נניח סידור מוצרים) ובין אם אינטרקציה מרובה (קופאית נניח)

אני מניחה שיש בוודאי עוד סוגי עבודות הזמינות לטרנסיות ללא נסיון, אולם נתמקד ב-2 לעיל.

כשמדובר בעבודות הקשורות לטלפון, חשוב לגשת אך ורק אם יש לך קול נשי. אם יש לך קול של טום-בוי או שיש לך קול גברי, את תצטרכי להסביר עשרות פעמים (לפעמים זה אפילו מגיע ל-80 פעם) ביום שאת בת ולא בן (לא, אל תנסי לאמר בטלפון לאדם שאת משוחחת איתו בטלפון בעבודה שאת טרנסית – כי את לא יודעת איך הצד השני מקבל את זה והדבר האחרון שאת רוצה זה צחוק היסטרי או קטילות מהצד השני), לכן אם אין לך קול נשי – ותרי על עבודות כאלו.

כשמדובר בעבודות שיש בהן מפגש פרונטאלי עם הלקוח, עדיף להיראות הכי נשי שאפשר אבל לא יותר מדי. מייקאפ להסתיר זיפים – כן, אבל אל תגיעו למצב של מאט טוטאלי בפרצוף, קצת שימר יכול לחולל פלאים. גם יותר מדי איפור ו"פיסול" יכולים לגרום ללקוחות "לעלות" עלייך שאת טרנסית.

בכל מקרה, לא חשוב כמה את נראית מעלפת, כמה בנים רודפים אחרייך ומתים לצאת איתך, כמה מחמאות את מקבלת, תמיד יגיעו המפגרים/קרציות/מטומטמים שבכוונה יתייחסו אלייך כגבר, שבכוונה יקראו לך "קוקסינל", ושבכוונה ינסו להיכנס איתך לעימותים וויכוחים.

לצערי יש לא מעט כאלו ש"בולעות את הפתיון" ונכנסות לויכוחים הללו שמסתיימים לא אחת בדמעות (של הטרנסית, לאותם גברים בד"כ יש רגישות של בבון) וחיסול מיידי של כל מצב רוח טוב, ואם את עובדת פרונטאלית מול לקוחות – זה יקרין על היחס שלך אליהם. מכאן ועד לעוד ויכוח/עימות – הדרך קצרה.

את צריכה לזכור משהו אחד שאולי את מודעת אליו ואולי לא. זוכרת בעבר הרחוק את הזמן של גן חובה? שהדרך של רוב הבנים למשוך תשומת לב היתה למשוך שיער לבנות? אצל הדביל המצוי שמנסה להתווכח איתך, אין התפתחות מוחית רצינית, ולכן הדרך שלו למשוך את תשומת ליבך – זה לרדת עלייך. הוא כמובן לא יאמר לך שאם היית מולו אחד מול אחת, הוא דווקא היה רוצה לצאת איתך/לשכב איתך, אבל אז הוא יכנס לסרטים אם הוא שוכב/יוצא עם "בן". התוצאה של כל הסלט הזה במוח – נסיון הצקה לך. מסקנה: אחד כזה מתחיל להתייחס כך? תתעלמי ממנו, בקשי שמישהי אחרת תתן לו שרות או שתהיי קרה וקורקטית. זה בבון, אי אפשר לשנות את דעתו.

נקודה נוספת הקשורה לאלו שמאמינות שאם אני מציגה את עצמי כאשה גם אם אני לא נראית ממש נשית – מגיע לי יחס של אשה. אני בהחלט מכבדת את הדעה והאמונה הזו, אך המציאות, מה לעשות, מכתיבה שבמקרים כאלו, כמות ההצקות תהיה כפולה ומכופלת בהשוואה לטרנסית שכן מתלבשת נשי, מתאפרת נשי ועושה את כל שלאל ידה להיראות כך. אנחנו חיים במדינה שהמנטליות שבה לרוב היא מנטליות של ערס מפגר, והם לא יודעים במקרים רבים להתייחס למישהי שלא נראית ממש נשית – כאשה, אז הויכוחים/עימותים/השפלות יגיעו ובמקרים האלו התעלמות היא פתרון מתבקש אך מבפנים קשה להתעלם ואותה טרנסית צריכה להחליט לעצמה מה לעשות – לדבוק באמונה זו או לקפוץ לכמה חנויות בגדים ולשנות מלתחה.

ולסיום, נקודה שראיתי שעולה בפייסבוק שוב ושוב – עבודה בזנות כי "אין עבודות אחרות" או כי "הסכום אינו מספיק". אני האחרונה שאי פעם תפסול מישהי שבחרה לעבוד בזנות (את הקטילות היא תחטוף מהפמניסטיות (הלוחמות שבהן) שמצד אחד רוצות "להגן" על הזונות ומצד שני הן דופקות אותה יותר ממה שכל סרסור יכול לפגוע!). נכון – רוב העבודות הללו משלמות שכר מינימום ואולי אפשר לקבל עוד איזו השלמה מביטוח לאומי, כך שבתחילת החודש יכנס לבנק סכום הנע בין 4,500-5,500, וזה ממש לא הרבה (במיוחד אם חיים במרכז), אבל צריך לא להרים ידיים ולהמשיך לחפש גם כשאתן עובדות – עבודה יותר רווחית. יש אינטרנט, יש אתרים כמו AllJobs שדרכם ניתן לחפש ולשלוח קו"ח והכי חשוב – יש עבודות, כל עוד את מכוונת את עצמך לתחום מסוים ואת מוכנה להשקיע לפני כן באותו תחום (במידה ויש צורך בכך).

בהצלחה

בעבר פרסמתי את הפוסט הזה אולם אני עדיין מקבלת שאלות שחוזרות שוב ושוב, ואני אנסה לענות עליהן בקצרה כאן: (ש = שאלה, ת = תשובה)

ש: אם אני מתלבשת בבית כאשה בזמן שאני מגורה, אולי אני טרנסית?
ת: טרנסית זה לא עניין של לבוש. טרנסית זה להיות המגדר השני (כלומר אם אתה בן אז זה להיות בת ואם את בת אז זה להיות בן), בדגש על להיות, to be או to become. זה שאתה מתלבש בבית כך או אפילו מתלבש מדי פעם נשי ואולי יוצא כך בחושך/בלילה/למסיבה – לא הופך אותך לטרנסית. אתה עדיין קרוסדרסר.

ש: אי אפשר להיות טרנסית ולהחביא את זה ולהוציא כשצריך?
ת: בהצלחה למצוא פסיכיאטרית/פסיכולוגית שתאשר תהליך כזה. שוב, טרנסית זה לשנות ממיגדר אחד למישנהו ולא מדובר על switch לפי חשק. שדיים גודלים כשלוקחים הורמונים ולא יורדים כשמפסיקים ליטול אותם. גוף משתנה, פנים משתנות, דברים משתנים. שינוי מין אינו משחק.

ש: יש מקומות מומלצים לקרוסיות?
ת: שמעתי שבדאנג'ן מקבלים אותם/ן. אולי יש מקומות אחרים, אינני יודעת.

ש: אם אני רוצה להיות אשה אבל הנסיבות לא מאפשרות לי, לא עדיף לי להיות קרוסית? אני אוהבת מאוד את הביגוד היפה והנשי.
ת: אם כל העניין שלך בנשיות זה ביגוד/מייק-אפ/עקבים יפים בזמן שאתה מגורה או רק בבית, אז בין כה שינוי המין כלל אינו רלוונטי עבורך. כדאי שתזכור: טרנסית ממוצעת כשמגיעה הביתה, דבר ראשון זורקת מעליה כל דבר לוחץ/מכאיב, ברוב המקרים היא גם תסיר איפור ותלבש ג'ינס וטי-שירט פשוטים ולאו דווקא "סופר נשיים". כפי שציינתי לעיל – שינוי מין הוא הרבה יותר מביגוד/איפור/עקבים.

ש: את נותנת כאן תשובות מאוד החלטיות אבל בחיים אין שחור ולבן.
ת: קח לך תרגיל פשוט: נסה לצאת כאשה במשך יום יומיים. כסה זיפים, התאפר, התלבש כאשה כולל צמידים וטבעות (אם אפשר – גם עקבים), ותראה איך זה.

ש: אני קרוסית כבר זמן רב  ואני רוצה לקחת את זה קדימה ולשנות את מיני אולם עקב בעיות שאינן בשליטתי אינני יכול לעשות זאת, מה את מציעה?
ת: הלוואי והיה לי מטה קסם לפתור בעיות כאלו, אך אין לי. אני ממליצה לספר זאת לחבר חכם קרוב שאפשר לסמוך עליו (או עליה), אולי לו/לה יהיו רעיונות. פתרונות לבעיות, גם המורכבות ביותר – לא חסרים, הכל תלוי במחיר שאתה מוכן לשלם.

בהצלחה

זה עתה סיימתי שיחה עם אדם מסוים שכבר שנים רבות רצה לשנות את מינו ועקב נסיבות שונות הדבר נבצר ממנו והוא ניסה היום להתאבד. לשמחתי, לאחר שהוא התחיל את הנסיון וברגע האחרון הוא התעשת והוא מטופל כרגע רפואית. (אני לא מעוניינת לפרסם את פרטיו).

שיעור נסיונות ההתאבדות בקרב אלו שמעוניינים לשנות את מינם למין השין ובקרב הטרנסיות שכבר החלו בתהליך גבוה בהרבה משיעור ההתאבדות ה"רגיל". תהליך שינוי המין גובה מחיר נפשי מאוד גבוה ולצערי רבים/ות מהטרנסים/ות כלל אינם מודעים לו. אחרי הכל, שינוי מין אינו רק מייק-אפ ולבוש, זה הרבה מעבר לכך.

בפוסט הקודם שלי הבאתי את טירנה, טרנסית פיקטיבית והסברתי כמה דברים לגבי השינויים הפנימיים שצריכים לקרות. לשם פוסט זה, נאמר שטירנה סובלת פנימית בזמן התהליך. זה לא משנה כרגע ממה היא סובלת: בטחון עצמי נמוך, "קטילה" עצמית, בעיות פרנסה, חוסר זוגיות וכו' – ונניח שטירנה מעוניינת להתאבד.

מדוע היא חושבת שהתאבדות היא פתרון רצוי? ברוב המקרים התשובה פשוטה: שקט. אם טירנה לא קיימת, אין יותר בעיות על הראש.

כשטירנה יותר ויותר חושבת על התאבדות, הבעיות שלה עוברות מטמורפזה (שינוי) מבעיות שבעיניים אחרות נחשבות לקטנות או בעיות פתירות – ל"מפלצות" גדולות שאין שום אפשרות לפתור אותן. אין לטירנה עבודה? היא תחשוב שבהמשך גם אף אחד לא יקבל אותה לעבודה. אין זוגיות? היא תהיה בטוחה שאף גבר רציני לא ירצה אותה לקשר זוגי, שינוי חיצוני? היא בטוחה שכולם צוחקים ויצחקו עליה ואם לא בקול אז בתוכם או עם חברים/ות שלהם/ן, כמה צעדים אחרי שהם עוברים אותה ברחוב – ועוד ועוד.

אם ניקח טרנסית במצב רגיל וניתן לה דף ועט וחצי שעה של שקט ונבקש ממנה שתכתוב נקודות וחוויות חיוביות שיש/היו לה בחייה, סביר להניח שהיא תוכל למלא את אותו דף (תלוי כמובן כמה בחיים היא אופטימית וכו'). נבצע את אותו תרגיל עם טרנסית שרוצה להתאבד, והדף ישאר ריק או שכמות השורות תהיה מועטה מאוד, הרבה פחות מבמצב רגיל.

ברוב מקרי ההתאבדות (או נסיונות התאבדות) הדברים אינם קורים מהיום למחר, זהו תהליך שיכול לקחת שבועות או חודשים (ולעיתים, כפי שמעדכנת אותי בזמן כתיבת שורות אלו פסיכולוגית אחת יקרה – גם שנים). כל טרנסית היא עולם בפני עצמו, אולם ישנם סימנים די מובהקים שהחברים/ות של הטרנסים/ות יכולים/ות להבחין בהם:

• ניתוק קשרים פאסיבי: הטרנסית לא מעוניינת בשיחות עידוד, ולפיכך היא לא יוצרת קשר (פיזי או טלפוני או אינטרנטי) עם חברות וחברים שלה, משפחה ועוד.
• התכנסות לתוך עצמה: אם אותה טרנסית היתה "חיית בילויים" לדוגמא, היא פשוט תרצה כל היום להיות במיטה, עם עצמה, בד"כ בחושך מתחת לשמיכה זולת יציאות לדברים ממש חיוניים. כל שאר הדברים (עבודה, תשלומי חשבונות וכו') יזנחו ויקבלו דחיה למועד בלתי ידוע.
• אי רצון בשיתוף: גם אם תפרצו אל הטרנסית לביתה, תשפכו עליה דלי קרח, ברוב המקרים היא לא תרצה לשתף אתכם בצרותיה ולא תרצה לצאת מאותו מצב. עידוד יכול לעזור במקרים מסויימים רק על ידי מישהו/י שאותה טרנסית סומכת עליה/ו.
• לקיחת סמים שונים (לא כולל ג'וינט) המעודדים שינה או כדורי שינה.

ההתנהגות הזו נקראת "התאבדות פאסיבית" ולאלו המעוניינים לקרוא מעט יותר על הנושא, אני ממליצה על מאמרו של ירון סלע (כאן) המדבר על החיים הטובים או החיים המשמעותיים.

חשוב לזכור: ברוב מוחלט של המקרים, טרנסית שמנסה להתאבד נמצאת בדכאון שגורר אחריו אדישות, בחלק מהמקרים גם אדישות לדברים שהיו מעצבנים בעבר את אותה טרנסית.

למצב של דכאון פאסיבי יש מחיר פיזי: מבחינה הורמונלית, אין ממש פעילות גופנית כך שהפעילות ההורמונלית (במובן של אסטרוגן/טסטוסטרון) משתבשת. השרירים נחלשים, מגיעות לעיתים תופעות כמו סחרחורות וכאבי ראש, והתאבון צונח (מה שעוד יותר מגביר את האפקטים שהזכרתי לעיל) וכל המערכות נחלשות.

איך ניתן להוציא את טירנה הטרנסית מדכאון והתאבדות פאסיבית? אין שיטה מסויימת שיכולה לעבוד על כולן, אך יש מספר נקודות שניתן לנסות (ובכל מקרה, אם ניתן להביא פסיכולוג מקצועי, זה הכי טוב):

• חבר/ה קרוב/ה הכי עוזר/ת: אחד הדברים שמתרחשים בהתאבדות פאסיבית היא אי הקשבה לשום גורם. הגורם היחיד שכן יכול להשפיע הוא חבר/ה קרוב/ה שיש לו/לה השפעה רגשית על הטרנסית, אותו מישהו/י שאותה טרנסית יכולה תמיד לשפוך את ליבה אליו/ה.
• ריגשי – OUT!: נסיון לעודד או ליצור רגשות אשמה ידחוף את הטרנסית עוד יותר עמוק להתאבדות הפאסיבית.
• מציאת הנקודות הבעייתיות: זה החלק הכי קשה. יש צורך למצוא את אותן בעיות גדולות שבגינן היא רוצה להתאבד.
• הקשבה – גם אם מי שעוזר בטוח/ה שהטרנסית מדברת שטויות במיץ עגבניות, צריך להקשיב ולעודד אותה להוציא כמה שיותר את הרגש החוצה. בלי להתערב, בלי לחוות דעה. רק להקשיב ולעודד הוצאה של הדברים החוצה.
• נסיון לפתור חלק מהבעיות: אין לטרנסית לאן לגור? סייעו לה במציאת דירה (גם אם זמנית) או שתארחו אותה לזמן מה. אין עבודה? סייעו לה במציאת עבודה, גם עבודה זמנית. אין לה כסף? תראו היכן אתם יכולים לסייע (קראו גם את החלק הבא של מה לא לעשות). היא רוצה בן זוג? קחו אותה לבילוי כידידים/ות ועודדו אותה להכיר. אלו רק דוגמאות.
• התמדה. סיוע ביציאה מהתאבדות פאסיבית אינו "זבנג וגמרנו", זהו תהליך שמצריך עקשנות והמון סבלנות. שמרו על קשר, בידקו שהיציאה מההתאבדות הפאסיבית מתקדמת, עודדו.
• עידוד ע"י שימוש בדברים מהעבר: הזכירו לה שהיא הצליחה לפתור בעיות כאלו ואחרות (מומלץ לפרט) בעצמה, איך היא התגברה על מכשולים שונים (לפרט) וכל דבר חיובי שקרה לה והיא נהנתה.
• שילוב גורמים מקצועיים: נסו לעודד את הטרנסית לשוחח עם גורם מקצועי (פסיכולוג, פסיכיאטר, סיוע סוציאלי וכו').
• טיפוח בטחון עצמי של הטרנסית: ככל שהבטחון העצמי של הטרנסית גודל, ההתאבדות הפאסיבית תהיה היסטוריה. מאוד רצוי לסייע בכך ע"י חלוקת מחמאות (אמיתיות, לא מזוייפות), ותזכורת של פתרון בעיות שהטרנסית בעבר פתרה בעצמה כדי להראות לה שהוא יכולה והצליחה בעבר.
• עמותת סה"ר מציעה עוד מספר נקודות – אפשר לקרוא אותם כאן.

דברים שלא מומלץ לעשות:

• אל "תלוו" כספים לטרנסית שמנסה להתאבד פאסיבית ולוקחת סמים. במקרים כאלו אתם יכולים להיות בטוחים שהכספים הללו יממנו את הסמים. יחד עם זאת, אם יש לה בעיות כספיות אמיתיות (חשבונות, אוכל וכו') – שלמו אתם את החשבונות וריכשו עבורה מזון וכו'.
• גערות וצעקות אינן עוזרות (אלא אם יש לכם נסיון ב-Shock Therapy ואתם מוסמכים לכך). שמרו על טון רגוע.
• נטישה – כעקרון לא מומלץ להתחיל משהו ולנטוש. אם אין לכם/ן את הסבלנות, ערבו גורם מקצועי.
• פיתוח תלותיות: להיות ה-Savior זה נחמד, להיות ה-Savior באופן קבוע אינו דבר מומלץ. כן מומלץ לעודד את הטרנסית להתמודד עם בעיות בעצמה תוך כדי כך שיש לה "גב" ועידוד לאחר פתרון הבעיה ("את רואה? את כן מצליחה לפתור את הבעיה עם XYZ"). לא מומלץ להגיע למצב שאו שאת תפתרי או שהיא תחזור להתאבדות הפאסיבית.

בסופו של יום, רוב מוחלט הבעיות שבגינן טרנסיות רוצות בגינן להתאבד ניתנות לפתרון. גם כותבת שורות אלו היתה בעבר במצב קרוב להתאבדות ולבסוף יצאתי בעזרת חברה טובה שסייעה. עידוד, סיוע, הקשבה, עזרה – יכולים לעזור המון.

הסתובבתי היום ברחוב אלנבי ורכשתי לי ביגוד נשי. בסיום הקניות הלכתי לתחנת האוטובוס וראיתי מחזה מעניין: 2 טרנסיות עומדות וממתינות כאשר הגיע מישהו ונתן "מבט עקום" באחת מהן (הוא לא אמר מילה). את הצעקות שהיא נתנה – שמעו למרחק רב.

מכיוון שאת התופעה הזו ראיתי מספר פעמים במקומות שונים, רציתי להתייחס אליה בפוסט זה.

תכירו את טירנה. (טירנה אינה שם כינוי לטרנסית מסויימת. היא טרנסית פיקטיבית לצורך פוסט זה). כ-בן היא היתה בשם "טירן".

טירנה היא טרנסית בת 25, כבר שנתיים נמצאת בתהליך השינוי, עובדת ביום יום בהייטק וחיה כאשה 24/7.

גם לטירנה יש בדיוק את אותה בעיה גם בעבודה וגם מחוץ לעבודה: כשמישהו נותן לה מבט עם גבה מורמת, היא לא תתעלם – היא פשוט "תיכנס" בו.

מדוע זה קורה לטירנה?

הבה נחזור אחורה לתחילת השינוי ונסתכל עליו מבחינה חיצונית (מבלי לדבר כרגע על טיפולים, , הורמונים, ניתוחים, חזה וכו'). כדי להתחיל לצאת כאשה (במקרה של FTM), כל מה שצריך הוא לבוש ואיפור, כלומר עם תקציב של פחות מ-2000 שקל, "סיבוב" ברחוב אלנבי ואת יכולה לקנות את כל מה שאת צריכה (כל עוד את לא הולכת על מותגי שם) מפאה ועד עקב, מליפסטיק ועד קונסילר, משמלה ועד גרביון. ה-כ-ל יש באלנבי. כל מה שצריך זה לא להתבייש, להיכנס, לקנות ולהמשיך.

אחרי שקנינו, אפשר להגיע הביתה, ולהתחיל לשחק עם האיפור. אם יש ידיד/ה שמבינ/ה באיפור – אז החיים יותר קלים והוא/היא יכול/ה ללמד אתכם/ן איך להתאפר. אין? יש YouTube ואימון עצמי. אין עצבים? אפשר לשלם 150-200 שקל למאפרת אישית שתשב איתך שעה ותלמד אותך. לא מכירה כאלו? פני לירין שחף ושם ישמחו לתאם לך פגישה עם מאפרת כזו (ואולי גם תקבלי כמה דוגמיות וכו בדרך).

אחרי שאנחנו יודעות להתאפר, סידרנו את הפאה לפי התסרוקת האהובה עלינו, שמנו חזיה (ואולי מילאנו אותה במשהו) התלבשנו נשי (הסדר הפוך 🙂 ), פיזרנו על עצמנו איזה בושם נשי, שמנו נעליים/עקבים, תיק קטן/צד (מה לעשות, נגמרו הימים שכבנים היה אפשר פשוט לדחוף ארנק לכיס האחורי של הג'ינס) – אפשר לצאת החוצה לעולם כאשה. סביר להניח שפעם ראשונה זה לא יהיה כזה חלק ותצטרכי להתמודד עם כמה דברים טכניים, אבל עוד כמה יציאות – ותצאי החוצה כאשה כמו עוד מיליוני נשים וטרנסיות.

אצל רוב מוחלט של הטרנסיות – כאן בעקרון זה נגמר. יש כמובן ליטול הורמונים, חזה וגוף משתנים ובהתאם גם הביגוד והטעם משתנים, יש ניתוחים, איפור שונה וכו' – אבל הרוטינה עצמה של הלבוש וכו' חוזרת.

כאן גם מתחילה הבעיה המרכזית, כאן נמצא ה-Issue הגדול שלא מעט טרנסיות לא מודעות אליו או שמודעות ולא מטפלות בו מסיבות שהן.

לבעיה קוראים: בטחון עצמי פנימי.

רבות יחשבו על בטחון עצמי פנימי כבטחון לצאת איך שהן מעוניינות להתלבש, ולא חשוב כמה זה סקסי או פרובוקטיבי ו"לשים זין על כולם" – כלומר התעלמות מוחלטת מהסביבה. טכנית, התעלמות מוחלטת מכל אלו שמביטים בך היא דבר טוב (ועוזר למנוע חיכוכים), אבל יש גורם אחד שאת לא יכולה להתעלם ממנו גם אם תהפכי את העולם.

מעצמך, וליתר דיוק – מהפנימיות שלך.

בכל אדם יש "ילד פנימי" או "ילדה פנימית" ולאותו ילד או ילדה יש את ה"מפתח" לרגשות שלנו. כשטירנה הפנימית לא סובלת את השינוי שטירנה החיצונית עשתה, היא תגרום לטירנה החיצונית פשוט להרגיש רע עם עצמה והיא גם בעצם "תחדיר" מחשבות שליליות – על המראה, התהליך, אולי על החברות שלה, על העבודה, ובקיצור – הילד או הילדה הפנימית "תרעיל כל באר בסביבה". איך רואים זאת? כשמישהו או מישהי נותנים מבט מוזר לאותה טרנסית – והיא "תנבח" עליהם. מאיפה מגיע הכעס והעצבים?

אם נחשוב מבחינה לוגית, טירנה צועקת סתם. הבה נדגים: נניח שדורין פוגשת את טירנה ודורין מרימה גבה וטירנה מתחילה לשלוף ציפורניים. נקפיא את התמונה הזו.

מבחינה לוגית, אין שום הצדקה לטירנה לצעוק על דורין: לדורין יש דעות שלה וביקורות שלה והיא לא הביעה ביקורית קולית. האם זה שטירנה תצעק ישנה משהו? כלום, שום דבר לא ישתנה. האם טירנה תירגע מהרמת הגבה שדורין הרימה? אולי, עוד כמה שעות ובאותן שעות טירנה תהיה מתוחה ועצבנית גם על הסובבים אותה.

אבל לא מדובר במשהו לוגי, מדובר במשהו ריגשי כאן. הילדה הפנימית של טירנה לא סובלת את השינוי הפתאומי שטירנה עשתה והיא יוצרת מתח, חיכוך, שנאה עצמית שיוצאת בתור כעס על כל שטות על אחרות, גם אם הן לא עשו כלום.

אחת הטעויות הגדולות שטרנסיות רבות עושות, היא נסיון "מחיקה" של מה שהן היו לפני כן. אם ניקח את טירנה, היא לא רוצה לדבר ולא רוצה להיזכר בשנים לפני שהיא התחילה את השינוי. היא לא מסוגלת להסתכל על תמונות קודמות שלה ואם קוראים לה בשמה הקודם – אז האיום האיראני קטן לעומת הבלאגן שהיא תחולל. דוגמא? נסו לקרוא לטרנסית בשם הזכרי שלה שהיה ותראו מה קורה.

וכאן הבעיה: אי אפשר למחוק את כל החיים הקודמים. טירנה עברה חוויות, למדה, גדלה, עשתה המון דברים, ונסיון להתעלם מכל זה ולהתחיל מחדש בזמן היציאה כאשה – הוא בדיוק כמו לנסות 20 קומות באויר מבלי שתהיה בניה בקרקע. שינוי מין הוא שינוי שנבנה על מה שקיים. בלי להכחיש את מה שהיה קיים, בלי לפחד מהעבר שהיה ולא חשוב כמה הוא היה גרוע ורווי דמעות. הוא בסופו של דבר מה שהוא: היסטוריה.

אם טירנה רוצה להצליח בשינוי ולא ליפול לכל מיני מלכודות שיזיקו לה היא צריכה קודם כל לעשות משהו שנשמע פשוט אבל הוא לא קל ומצריך אימון (אם כי הוא די קל לביצוע) – לאהוב את עצמה.

איך עושים את זה? מכיוון שהדבר קשור לרגש ופנימיות, נתתי לידידתי אפרת (שהיא יועצת) לכתוב כמה דברים על כך. אתם מוזמנות לקרוא את כל הטקסט שהיא כתבה כאן. אני ממליצה לכולן לקרוא את הטקסט.

ברגע שיש אהבה עצמית פנימית, שאת אוהבת את עצמך, דברים מתחילים להשתנות מקצה לקצה. טירנה כבר לא תסתכל ותחפש לראות אם יש מבט מזלזל אליה, היא לא תחפש לשמוע מה מרכלות 2 הבחורות בשולחן לידה ואם הן מרכלות עליה. היא תרגיש טוב עם עצמה ואם יש למישהו השגות על טירנה והוא מרים גבה, היא פשוט תאמר לעצמה "זו בעיה שלו, לא הולכת להקדיש לו שניה מזמני" או משהו באזור, והשינוי גם יראה בה חיצונית – היא פשוט תהיה יותר מאושרת!

אסכם כך: החלק החיצוני הוא הרבה יותר קל לשינוי מהחלק הפנימי, אבל בלי עבודה על החלק הפנימי, החלק החיצוני יסבול ולבסוף הטרנסית בעצמה תסבול ותגרור את עצמה לכל מיני מקומות לא מומלצים (ותמיד יהיו "נשמות טובות" שיגררו אותה לאותן מקומות). השינוי הפנימי הוא אולי לא קל אבל הוא שווה המון ואם את רוצה להצליח בשינוי – אז כדאי ומומלץ לעשות אותו.

בחיי היום יום, אני עצמאית ואני מנפיקה חשבוניות מס ללקוחות על עבודות שאני עושה. ישנן הרבה טרנסיות שעובדות בכל מיני תחומים – חלק מהתחומים הם כמו עסקים רגילים אחרים וחלקם יותר קשור לתחומי … הנאה.

יהיה התחום אשר יהיה מבחינת תעסוקה, ישנן כמה נקודות ודברים שאפשר לנצל ולהרוויח תוך חסכון כספי ניכר.

חשבוניות / קבלות
בין אם את עוסקת זעירה או עוסקת מורשה, את צריכה מבחינה רשמית להוציא מסמך על כל משהו שנרכש ממך. זה קל מאוד אם את עוסקת זעירה שצריכה להוציא רק קבלות, אבל זה נהיה יותר מסובך שאת עוסקת מורשה – את צריכה להוציא חשבוניות, ואם משלמים לך יותר מאוחר אז במקרים רבים את צריכה להוציא גם קבלות, להגיש כל חודשיים, זיכויי מע"מ ושלל דברים נוספים.

אז במקום ניירת – כדאי להכיר אתר בשם iCount – אותו אתר נותן לכם להנפיק חשבוניות וקבלות דיגיטליות (אפשר להדפיס אם רוצים), תחזית ומצב הכנסות, מה המקדמות שצריך לשלם ושלל דברים נוספים. העלות שימוש באתר תלויה בכמות החשבוניות שאת מוציאה, אבל ברוב המקרים לא תעברי את ה-40-50 שקל לחודש, מה גם שאין צורך לשמור חשבוניות שאת מוציאה כי הכל שמור ברשת ואת יכולה לגשת לאתר ולחשבוניות שלך מהיכן שאת רוצה (גם מהטלפון שלך).

כרטיסי אשראי
אם יש משהו אחד שהוא עדיין מבחינת גהינום בישראל – זה קבלת תשלום בכרטיסי אשראי. ערימות של מסמכים לחתום, עמלות מעמלות שונות שמתווספות, והכסף מתקבל ברוב המקרים לאחר כחודש (במקרים מסויימים לאחר מספר שבועות, תלוי בחוזה). יש מקרים שחברות האשראי משאירות כספים שמגיעים לבעלת העסק – כ"בטחון" ולכי תתווכחי איתם על כך.

במקום כל הבלאגן, עדיף לעבוד עם חברה בינלאומית מוכרת שיש לה גם אתר בעברית מלאה, ואני כמובן מדברת על PayPal. עם PayPal אין צורך בחוזים מסובכים, תעריף העמלות הוא פשוט (3.5% מסך העיסקה) ואין צורך באתר מיוחד אם הלקוח לא נמצא פיזית במקום והוא מעוניין לרכוש מוצר. כל מה שצריך במקרה כזה זה ליצור "חשבונית" ב-PayPal שתישלח באימייל ללקוח, הלקוח יכניס במחשבו את פרטי כרטיס האשראי שלו (למעט כרטיסי ישראכרט עם 8 ספרות) ומיד לאחר מכן בעלת העסק תקבל במייל אישור שהלקוח שילם. לא צריך לדאוג לגבי גניבת פרטי אשראי מבעלת העסק, לא צריך להתקין במחשב שום דבר ואת רואה את הכסף מיידית בחשבון ה-PayPal שלך וניתן להעביר תוך מס' ימי עסקים את יתרת הפלוס ב-PayPal אל חשבון הבנק שלך בארץ.

קניות Online בארץ ובחו"ל
מי מאיתנו לא אוהבת קניות? לפעמים צריך לקנות לעסק ולפעמים לעצמנו – והאינטרנט נותן לנו מגוון בלתי נגמר של מוצרים ופינוקים, רק לשלוף את כרטיס האשראי והמוצר בדרך אליכם. רק שגם כאן, ישנם 2 בעיות גדולות:

• פרטי כרטיס אשראי נגנבים ואנחנו לא תמיד בודקות עיסקה עיסקה מה ירד וכמה, כך שאנחנו יכולות למצוא את עצמנו עם הורדות סכומים שכלל לא עשינו וכפי הנראה שבאתר כלשהו שהכנסנו את מספר כרטיס האשראי – אותו אתר נפרץ והפורץ חוגג עם הפרטים.
• בנקים לא תמיד אוהבים להנפיק כרטיס אשראי, במיוחד אם את לקוחה שלא מכניסה באופן מסודר משכורת או שאת במינוס שתמיד מתקרב לחריגה.

הפתרון ל-2 הבעיות די פשוט:

• אתם זכאים לבקש מהבנק (ולמעט אם אתם מוגדרים כ"מוגבלים") כרטיס חיוב (שנקרא גם Debit Card). בכרטיס זה החיוב יורד ישירות מחשבון הבנק שלכם ואין לכם תקרת אשראי, כלומר אם יש לכם מסגרת עו"ש של 2000 שקל ואתם נמצאים ב- 1600- שקל, תוכלו להשתמש בכרטיס בעד 400 שקל. אם אתם בבנק פועלים, ודאו כי כרטיס החיוב יהיה בעל 16 ספרות.
• לאחר שיש לכם כרטיס חיוב (גם כרטיס אשראי מקומי יעזור) כנסו לאתר EntroPay שם תוכלו להירשם ובסיום התהליך תוכלו ליצור כרטיס אשראי (שזה במקרה הנ"ל כרטיס חיוב) וירטואלי עם מספר חדש ועם אלו פרטים שתרצו (כן, אפשר גם שם אחר – תסתכלו בכרטיס הזה לדוגמא). הכרטיס יופיע ללא מספרים עד שתטעינו אותו. עלות כל טעינה היא 5% מסך הסכום הנטען (כלומר אם אתן מטעינות 100$, אז הסכום שתחויבו יהיה 105$). את הטעינה תוכלו לבצע עם כרטיס החיוב המקומי שהבנק הנפיק (שוב, אם יש לכם כסף פנוי במסגרת) או עם כרטיס אשראי שיש לכם.
  לאחר שתעברו את תהליך הטעינה, תוכלו להעתיק את פרטי כרטיס האשראי ולהשתמש בו בכל אתר, ואם יש לכם לדוגמא כסף פנוי ב-PayPal, תוכלו להזין את פרטי כרטיס האשראי הוירטואלי שיצרתן ל-PayPal ולבצע העברת כספים ישירה לכרטיס (זה לוקח 2-3 ימים עד שזה עובר).

הבנקים מנסים להרגיל אותנו לכך שהם "השיבר" הראשי שלנו בכל מה שקשור לכספים ואם אנחנו נכנסות לצרות כספיות, אז הבנק יכול "להשבית" אותנו בנקל. לצערם, ב-2015 המצב קצת שונה ואם נקלעת לצרות פיננסיות אבל את כן יכולה להשיג בדרכים שונות כסף מזומן, תוכלי לבקש מחברתך להטעין את כרטיסך הוירטואלי ולתת לה את הכסף המזומן ביד כך שהיא תוכל לכסות מיד את ההעברה, ואת תוכלי להשתמש בכרטיס דרך קניות Online, וכיום אפילו אפשר להזמין דרך סופרמרקטים בארץ Online ולשלם בכרטיס וירטואלי או ב-PayPal ולקבל המוצרים הביתה.

ולסיום, משהו אחד לעוסקות במקצועות ה"אירוח": PayPal כחברה בינלאומית עם משרדים בארץ, מחוייבת ומעבירה פרטים לרשויות המס במידה והיא מתבקשת, כך שהצעדים שתיארתי לא יכולים ממש לסייע בהעלמת כספים מהרשויות. ככלל, אני מאוד ממליצה לאלו שעוסקות בתחומים אלו לגשת לרואה חשבון ולהסתייע בו לפתוח תיק עוסק זעיר. אני יכולה לנחש כבר את הבדיחות (קבלות על סקס…), אבל כדאי לזכור שבתי המשפט בישראל כבר הכריעו שתחומי אירוח וזנות חייבים בתשלום מס והרשויות יכולות מחר בבוקר להחרים כל כסף של אחת שעוסקת בכך והפקיד שומה יכולה להנפיק שומה מהאויר שתחייב את העוסקת בתשלום של עשרות אלפי שקלים (הנה דוגמא) ולכן כדאי למצוא פתרון שהעוסקת בכך תשלם סכום כלשהו ובכך היא תחסוך לעצמה צרות.

בעבר שוחחתי עם מספר גברים קרוסדרסרים, ואחת הנקודות שתמיד חזרה היא העניין של טרנסית או קרוסית – במובן של "מה אני?" (כשמדובר בצד השני, לא בי).

ראשית כדאי לזכור משהו חשוב לגבי קרוס דרסינג: כפי שהמילה השניה בתיאור מציינת, מדובר ב-"Dressing" במובן של לבוש/הנעלה/איפור. קרוסדרסר ברוב המקרים מחפש להתלבש כאשה כדי לתת לאשה שבו "לצאת החוצה". הוא נהנה מהלבוש/איפור/עקבים (חלקם או כולם, תלוי בקרוסדרסר עצמו), חלקם נהנים לצאת כך לבילוי, חלקם נהנים אפילו להגיע כך לעבודתם – אבל ברוב מוחלט של המקרים, מדובר ב"לבוש", כלומר משהו שהקרוסדרסר מוריד מעצמו בסופו של יום/בילוי וחוזר להיות גבר רגיל לחלוטין.

ישנם לא מעט קרוסדרסרים שמאוד מעוניינים להיות טרנסג'נדרים ולעבור תהליך (מלא או חלקי) של שינוי מין וכאן הם תוהים – האם בגלל שזהו רצונם, הקרוסדרסר נהפך בעצם ל"טרנסית"?

קיימות תשובות שונות ותלוי את מי שואלים: אצל חלקן, עצם העובדה שקרוסדרסר רק חושב על שינוי כבר מעניק לו את התואר "טרנסית" ולעומת זאת טרנסיות רבות שמסתכלות על מישהו – לעולם לא יעניקו לו את התואר "טרנסית" אלא אם הקרוסדרסר כבר הסיר את שערותיו, מתלבש וחי כאשה, ויש לה שדיים. אין לקרוסדרסר את כל זה? אז מבחינתם הוא יקבל את התואר המזלזל "תחפושת".

לדעתי האישית: טרנסג'נדר הוא מישהו/י שהתחיל/ה בתהליך הפיזי של השינוי, שכבר יש לה סממנים כלשהם של נשיות (ולא, לא התנהגות נשית – את זה יש גם להומואים נשיים). מבחינתי אם מישהי כבר בקרוב מתחילה טיפול של הסרת שיער והיא מעוניינת שאקרא לה מעתה "שולה", אין לי בעיה עם זה. מצד שני, אם מישהו רק חושב על השינוי ובכלל מתלבט אם לעשות אותו ודורש שאתייחס אליו כאשה – אני פשוט אסרב.

טרנסג'נדר זה תהליך קשה וכואב מאוד הן במובן הפיזי, ובמיוחד במובן הנפשי. הוא כרוך במקרים רבים בסבל מצד חברים קרובים/בני משפחה/עבודה וכו'. קרוסיות רבות מעדיפות לא להיכנס לתהליך כי מה האשה תאמר, חשש מגירושין, מה ואיך הילדים יגיבו, בעבודה, המשפחה, חברות/ים ובכלל הסביבה. טרנסג'נדרית עושה את התהליכים ומתחילה לחיות כמין השני זמן מה אחרי התחלת התהליך ונטילת הורמונים תוך כדי שהיא עוברת טיפולים שונים. טרנסג'נד לא קשור לשמלות נוצצות, עקבים גבוהים או אקססוריז נשיים – אלא צורת החיים של המין השני, הצגת עצמה בשם נשי (במקרה של MTF) ומאבק בכל הקשיים הקשורים לשינוי. קרוסית שלא נכנסת לתהליך ויהיו סיבותיה אשר יהיו – היא קרוסדרסרית ולא טרנסג'נדרית.

כפי שציינתי בפוסטים קודמים, אני בהחלט יכולה להבין את הנסיבות בגין אי רצון לשינוי מין (חלקי או מלא) אך ברוב המקרים עם כל ההבנה – אינני מסכימה. פחד הוא אינו סיבה, פחד לדעתי הוא תירוץ כי בסופו של דבר פחד הוא אשליה שבמקור נועדה להגן על האדם, אבל ברוב המקרים אותו פחד גם משתק את הקרוסדרסר לקחת את הצעד הבא שהוא רוצה לעשות כבר שנים רבות.

נכון, יש נסיבות שנראות במבט ראשון מאוד לגטימיות לא לבצע את השינוי, אך כשמנסים "לחפור" באותן נסיבות – מגלים מהר מאוד שאותו קרוסדרסר במקרים רבים מרוב פחד פשוט אינו חושב על פתרונות יצירתיים ומועילים כדי לפתור את הבעיה ולהתחיל סוף סוף בתהליך. האשה תזרוק אותך מהמדרגות? תגיעו להסכמות לגבי כספים, משמורות וכו'. מקום העבודה יפטר אותך בגלל השינוי? ברוב המקרים זה רק תירוץ ללא אחיזה במציאות וגם אם הוא יהיה אמיתי – אפשר לנצל את ההזדמנות כדי לחפש מקום עבודה יותר ליברלי שכולל בתוכו אנשים עם ראש פתוח. המשפחה לא תקבל אותך? אולי זה יפליא אותך, אבל כיום עקב סרטים וסדרות, אנשים מתחילים להבין יותר את המשמעות וראיתי לא מעט מקרים בהם הייתי בטוחה שהטרנסג'נדר לא יתקבל על ידי משפחתו ולהפתעתי חלק לא קטן דווקא כן קיבל את השינוי בהבנה – כך שלכל עניין אפשר למצוא פתרון.

באתר המשרד לבטחון פנים פורסם לפני מס' חודשים מאמר בשם "אנשי הכישלון – נשים טרנסיות וגברים צעירים העוסקים בזנות". המאמר אמנם די ישן (אוקטובר 2014) אולם אני ממליצה לקרוא אותו לפני שממשיכים לקרוא את הפוסט הזה.

מחברות המאמר – ד"ר חגית בוני נח ועו"ד שרון טויס (שתיהן מאוניברסיטת אריאל) ניסו לתאר את מצב הזנות במיוחד בתל אביב תוך התמקדות בטרנסיות ובמעמדות השונים שיש לזונות.

הכותבות הנכבדות של המאמר קולעות במספר נקודות, אך בכל מה שקשור לטרנסיות, נראה כי דעתן האישית קבעה את הטקסט ולא המציאות. הדבר דומה לירי של חץ למטרה ולאחר מכן צויר העיגול סביבו.

שוחחתי קלות עם מספר טרנסקסואליות ואחרות שעובדות בתחום על מנת לראות אם הדברים נכונים או לא, ולהלן מסקנותיי:

• אכן יש צדק בדברי הכותבות לגבי "מעמדות", אולם קביעתן אינה נכונה. דווקא "המלכה" הטרנסית באיזור התחנה המרכזית הישנה כבר ממזמן עברה את גיל ה-20, וטרנסיות אחרות באות והולכות וכל ה"דירוג" משתנה, מה שמביא לעיתים לחיכוכים ואולי לאלימות לפעמים – אבל אלו דברים שהן (הטרנסיות) בסופו של דבר מסתדרות ביניהם.
• בעניין הסרסורים – אינני יודעת מהיכן הכותבות הביאו את הטקסט הבא:
  "כמעט לכולן יש סרסור (או "בן-זוג"), שממשיך את ההתעללות בהן. הן חיות בתנאי היגיינה נמוכה, וחשופות לאלימות יומיומית (מילולית, פיזית, גניבות, אונס ורצח) מצד ה"לקוחות", הסרסורים ("בני הזוג"), סוחרי הסמים, העובדים הזרים והפליטים".
  דווקא עניין הסרסורים פחות קיים באזור התחנה המרכזית ויותר קיים בדירות שמשמשות מספר זונות ל"עבודה". כן, ישנן כאלו שחשופות לאלימות וכו' אך בד"כ שם מדובר בעובדות שאינן ישראליות שיובאו לארץ בצורה בלתי חוקית, כך שאין שום קשר לעבודות זנות בתחנה המרכזית עצמה או בסביבתה (אם לא נכליל את הדירות).
• טרנסיות וסמים – בקטע הזה הכותבות צודקות ורוב הטרנסיות אינן מתקרבות כלל לסמים ממכרים, והן נוטלות לעיתים חומרים ממריצים (להיות כל הלילה בחוץ עם פעילות מינית מרובה – יש לכך מחיר).
• טרנסיות ומין שאינו קשור לזנות – כאן הכותבות מפספסות לחלוטין והן יכולות למצוא זאת בנקל. כל כרטיס באתר כמו "אטרף דייטינג" של טרנסית זוכה לכמות מכובדת של פניות להצעות לסקס כך שבשביל רוב מוחלט של הטרנסיות – סקס לשם סקס (לא בתשלום) זמין בקלות מרובה וכל מה שהיא צריכה לעשות זה לבחור מבין הפונים הרבים.
• טרנסיות זונות סבלו מהתעללויות וחיים קשים מאוד ועקב כך הן הגיעו לזנות – נכון בצורה חלקית בלבד. אכן רובן סבלו מהתעללויות בצורות שונות, אך ישנן טרנסיות רבות שעברו את הדברים הנ"ל ולא הגיעו לזנות, כולל כותבת שורות אלו.

לעניות דעתי, הכותבות היקרות – במיוחד בכל הקשור לטרנסקסואליות – מפספסות בצורה ניכרת את הנקודה. רוב מוחלט של הזונות הטרנסקסואליות לא רק שאין להן שום סרסור, הן עושות זאת מהסיבה הפשוטה של האופציות שיש להן כאן בישראל.

ישנן טרסניות רבות צעירות שכשהן לבושות בצורה נשית, הן "עוברות" בצורה טובה והציבור מתייחס אליהן כבחורות לכל דבר ועניין – ברחוב, בסופרמרקט, בחנויות ובמקומות רבים אחרים, אך יחד עם זאת ישנן לא מעט טרנסיות ש"אינן עוברות" ובשבילן מציאת עבודה היא תהליך קשה שברוב המקרים גם מתסכל בכך שבראיונות עבודה – המשרה לפתע הופכת ל"תפוסה". חשוב לזכור שגם אצל טרנסיות "עוברות" וגם אצל טרנסיות "לא עוברות" – החיים אינם קלים ומצריכים ממון רב שפשוט לא זמין לרוב הטרנסיות. הן צריכות לעבור ניתוחים, הסרת שיער וטיפולים אחרים שכלל אינם זולים ולרובן המוחלט אין לאן לפנות כדי לקבל כספים לעבור את אותם תהליכים.

מדינת ישראל, מדינה שבמקרים רבים מציגה את עצמה כמדינה מודרנית ומערבית – תוקעת מקלות בגלגלים בכל מה שקשור לטרנסיות ושינוי מין. נכון – בישראל יש ועדה רפואית המאפשרת ניתוחים שונים במימון המדינה, אולם ועדה זו בקושי מתכנסת, התורים מאוד ארוכים ודברים פשוט אינם זזים.

בכל הקשור לסיוע כספי מהמדינה – גם כאן נתקעים מקלות רבים. ביטוח לאומי רואה בשינוי מין כ"נכות", אולם בניגוד לנכויות אחרות, ביטוח לאומי מפעיל "טריק מסריח" – במידה והועדה שם מאשרת מתן קיצבת נכות לטרנסית (קיצבה מאוד קטנה – בסביבות ה-2000 שקל לחודש) – קיצבה זו תיחסם מיידית אם הטרנסית מצאה חס ושלום עבודה בשכר מינימום, תוך התעלמות מוחלטת מכך שצרכי הטיפולים שטרנסית צריכה וחייבת לעבור – עולים ממון רב. במקרים של נכויות אחרות – בביטוח לאומי "מפעילים ראש" והמדינה מוצאת פתרונות יצירתיים כדי להיטיב עם המעסיק על מנת שיקבל את אותם נכים, אך כשזה מגיע לטרנסיות – ה"ראש הגדול" – נעלם. היה ניתן דווקא לסייע לטרנסית בכך שהקיצבה היתה נכנסת בהתאם לרמת ההכנסה הרשמית (לדוגמא: אם הטרנסית היתה מרוויחה שכר מינימום, ביטוח לאומי היה מוסיף 2000, אם היא היתה מרוויחה 6000, ביטוח לאומי היה מוסיף נניח 700) כך שהיא תוכל לעבור את התהליך ביתר קלות תוך הקצבת זמן קבלת הקיצבה (נניח שנתיים לדוגמא), אולם לצערי ביטוח לאומי מסרב בתוקף לרעיון זה.

גם מבחינת הגנה חקיקתית, הממשלה הנוכחית והקודמת עשו כל אשר ניתן כדי לחסום כל אפשרות שטרנסית תוכל לעבוד בצורה רגועה מבלי שיפטרו אותה בגללל שהיא עוברת תהליכים לשינוי. כך לדוגמא, הצעתה של ח"כ מירב מיכאלי לתקן את איסור האפליה והוספת טרנסג'נדרים לחוק – הופלה ע"י הקואליציה. גם בתחום הנישואין הממשלה עושה כל אשר לאל ידה כדי לחסום הכרה רשמית בנישואין בין טרנסית לבין בן/בת זוג.

לסיכום: יש כאן מכלול של נסיבות שבגינן טרנסיות רבות מוצאות את עצמן עובדות בזנות. החיים במרכז הארץ (במקום שיחסית מקבל טרנסיות) יקרים מאוד שלא לדבר על הטיפולים שהיא צריכה לעבור שמחירם ממש אינו נמוך. גם אם הטרנסית תשיג מקום עבודה חוקי ולגטימי אין לה שום הגנה חוקית מפני בוס קפריזי שעניין השינוי "לא יבוא לו בטוב" והוא יבעט בה מהמדרגות וגם אם אותה טרנסית תסתדר בצורה מעולה בחיים ללא עבודה בזנות – המדינה לא תכיר בנישואים שלה (היא מקסימום תוכר כ"ידועה בציבור"). אין צורך בתקציבי עתק כדי לסייע לטרנסיות, יש צורך ברצון לסייע ובמתן כלים לפקידות המקצועית לפתור את הבעיות עם כמה שפחות התנגדויות מהקואליציה הממשלתית.

כל טרנסית יודעת היטב שתהליך שינוי מזכר לנקבה הוא תהליך לא פשוט, ארוך וכואב, הן במובן הנפשי וכמובן במובן הפיזי. לייזר, אפילציה, שדיים שגודלים – הם תהליך כואב פיזית, התמודדות עם החברה זה תהליך שבמקרים רבים כואב נפשית, במיוחד בישראל.

אחד התהליכים הכי קשים הוא "יציאה מהארון" – לספר למשפחה שהבן שקיים עד כה הולך להפוך לבת/נקבה/אשה/בחורה, וכמו תמיד במקרים בהם מגיעים חדשות מרעישות – מתחיל ה"בלאגן" שלעיתים מסתיים בנתק מחלק מהמשפחה ועד לאלימות במקרים מסויימים.

ברוב המקרים ה"בלאגן" קורה בגלל בורות של ההורים/אחים/חברים/קרובי משפחה. תעירו כל טרנסית באמצע השינה ותשאלו אותה מה זה אנדרוקור ומה זה אסטרופם – והיא תענה בעיניים עצומות. תשאלו את בני המשפחה מה זה "חוסם טסטוסטרון" ותקבלו מבט כאילו נפלתם מהירח. הם לא היו צריכים לדעת מה זה וברוב מוחלט של המקרים (למעט אם הנשאל בקיא ברפואה) הם לא ידעו וזה לא ממש מעניין אותם, אולם יש דברים שהם כן צריכים לדעת, במיוחד בכל הקשור לניפוץ כל מיני מיתוסים.

מכיוון שאני צריכה לעבור בדיוק את אותו תהליך, החלטתי להעלות את ה"שיחה" על הכתב תוך ניחוש השאלות/נקודות שיעלו. אתן כמובן יכולות להשתמש בטקסט הזה בכולו או בחלקו כפי שתרצו. למי שמעוניינת, אשמח לספק את המאמר הזה כקובץ WORD אם זה יעזור לה.

אני אכתוב במאמר זה שורות מודגשות שהן השורות שמישהו מהמשפחה ישאל (בלשון זכר, כי די בטוח שהוא לא יתייחס לטרנסית בהתחלה כנקבה), ומתחתיהן אתן תשובה. רוב התוכן שאפרסם כאן ידוע כמעט לכל טרנסית והוא מוגש כאן רק לשם הסדר (בכל זאת, במקרים רבים כש"מתקיפים" בשאלות – לפעמים שוכחים תשובות או מתרגשים ועונים משהו שהצד השני לא מבין).

הנה נתחיל.

נולדת כ-בן, מה פתאום לשנות מין? לך לפסיכולוג ותטפל במחלה הזו

אחת הנקודות שרבים אינם מבינים הוא שלא מעט זכרים נולדים "במין הלא נכון". חיצונית הם נולדו כגברים לכל דבר ועניין, אולם פנימית הם מרגישים שהם נמצאים בגוף הלא נכון. חלק לא קטן (במיוחד אצל אנשים חרדים ודתיים) לא מקבל זאת והם חושבים שזו מחלת נפש, למרות שזו אינה מחלה נפשית (מי שרוצה, מוזמן לעשות מנוי ל-DSM BOOK ולראות בעצמו)

אותו אדם שמעוניין לשנות את מינו חושב על הדברים הרבה זמן, מתייעץ ומשוחח עם טרנסיות אחרות בפורומים שונים ושואל שאלות רבות, אף אחד אינו עושה זאת מהיום למחר כי רוב מוחלט של טרנסג'נדרים (הכוונה לאלו שמשנים את מינם) מודע או יוודע להרבה בעיות שיצוצו בוודאי בדרך.

מעבר לכך, במדינת ישראל, אף אחד לא מקבל שום טיפול לשינוי מין ללא אישור בכתב מפסיכיאטר או פסיכולוג (במקרים מסויימים). מי שמתחת לגיל 18 מחויב להביא אישור הורים או את ההורים לפגישה, ומי שנחשב צעיר יזדקק לעיתים ליותר ממפגש אחד עם הפסיכיאטר כדי שהנ"ל יהיה משוכנע שמדובר באמת במצב שהאדם מולו מחפש לשנות את מינו ויש צורך בכך. מעבר לכך, משרד הבריאות בצורה רשמית מקשה על קבלת הורמונים ומתנה זאת באישור מאינדוקרינולוג וטופס מיוחד על מנת לקבל מרשמים לקבלת הורמונים, כך שלא כל אחד שמחליט מחר בבוקר שהוא מעוניין לשנות מין – יקבל בפגישה עם רופא הורמונים. בנוסף, האדם שרוצה לשנות את מינו צריך לעבור בדיקות מקיפות (דם, שתן וכו') מדי תקופה כדי לבדוק מה קורה מבחינת שינויים.

אתה רוצה לשנות את המין אבל אתה בכלל לא מתנהג לבחורה / אתה לא נראה נשי/בחורה

ישנם חלק מהטרנסג'נדרים שבאמת לא מתנהגים כ"נשיים", אך הדבר אינו קשור כלל וכלל. צאו לכל קניון והביטו בבנות, חלקן יתנהגו כנשיות, חלקן יתנהגו כ"גברים" וחלקן לא יראו התנהגות נשית או גברית טיפוסית. אתן יכולות לשים לב לכך במיוחד אצל הצעירות שבהן.

כך בדיוק אצל הטרנסג'נדרים. מדובר במשהו פנימי, ואם אותה טרנסג'נדרית תרצה בהמשך להוסיף לעצמה גינונים נשיים היא יכולה, אבל שוב – זה משהו שולי שאינו רלוונטי ברצון לשנות.

אולי זה "ג'וק" שהכנסת לעצמך לראש?

"ג'וק שנכנס לראש" הינה התנהגות חד פעמית או יוצאת דופן במטרה למשוך תשומת לב או במטרה לגרום למשהו. אני יכולה לגנוב מסטיק מהמכולת, לשרוף את כל האשראי שלי בבנק על קניית שטויות, לעשות סטוץ עם מישהו/י ועוד. כל ההתנהגויות האלו הן בסופו של דבר מצבים שלאחר זמן מה מי שעושה אותם חוזר לעצמו.

שינוי מין ממש אינו "ג'וק". נטילת הורמונים לתקופה ממושכת מגדילה שדיים והדרך היחידה "לחזור" מכך היא ניתוח כריתת שדיים! בת שמשנה את מינה ל-בן ולוקחת הורמונים, תמצא די מהר את עצמה עם שערות בפרצוף ובמקומות אחרים ובשום מקרה עצירה או הפסקת נטילת כדורי הורמונים לא מחזירה את הדברים לאחור! שדיים לא יעלמו אם אפסיק ליטול הורמונים ותהליכי נישוי בגוף לא נעלמים.

אולי לא חשבת על העניין מספיק לעומק? אולי לא הבנת את הסיכונים לפני שהתחלת? לא חבל?

מהכירותי עם טרנסיות רבות, לא ראיתי אחת שלא ידעה למה היא נכנסת ואלו דברים מחכים לה בדרך, דברים כמו:

• יהיו לה פחות חברים
• יש סיכוי לא קטן שהיא תאבד את מקום עבודתה הנוכחי
• במידה ומשפחתה לא תקבל את השינוי – היא תמצא את עצמה מבודדת מבחינה משפחתית
• היא תסבול מהצקות של מטומטמים הומופוביים/טרנסופוביים רבים (במיוחד  בצפון הארץ ובדרומה)
• היא עלולה לחטוף מכות ומעבר לכך
• ההורמונים במקרים רבים גורמים למצבי רוח להשתנות
• הגוף משתנה והכאבי גדילה של שדיים מגיעים
• לייזר ואפילציה – כואבים
• ויש עוד כמה דברים בדרך

כל טרנסית יודעת את זה לפני שהיא בכלל מתחילה עם השינוי, ובכל זאת היא עושה זאת כי היא רוצה להיות המין השני.

אבל לא יקבלו אותך, אתה נראה גבר/יש לך קול של גבר

בעבר (לפני 30 שנה) זו היתה באמת בעיה, אולם תודות להתקדמות טכנולוגית מרשימה, ניתן כיום בהחלט לעבור תהליך שנקרא FFS (ר"ת של Face Feminization Surgery) ובו המנתח פשוט משנה את פני הטרנסג'נדר לבת, משייף מצח, משנה את האף אם יש צורך, משנה את הלסת ואף עושה השתלת שיער מקדימה אם יש צורך, כך שבסופו של דבר הבן יראה כמו בת. התמונה משמאל היא דוגמא אמיתית לכך (זו לא אני).

מבחינה קולית, קיים מסלול חינמי של אימון קולי המאפשר לאמן את הקול כדי שהדיבור יהיה נשי וטרנסיות שמעוניינות ומוכנות לשלם – ניתן לעבור ניתוח במיתרי הקול על מנת לתת קול נשי טבעי.

למה אתה עושה את זה בגיל כזה מאוחר?

בעשור האחרון ישנם יותר ויותר אנשים שמחליטים לשנות את מינם בגיל בוגר יחסית (30, 40, 50 ויש גם 60 ו-70). הסיבה לכך היא שבעבר אותם אנשים נלחמו ברצון לשינוי עקב נסיבות שונות, בן אם הם היו נשואים, ילדים, פחדים שונים או סיבות אחרות, וכיום הם החליטו שנמאס להם לפחוד והם מעוניינים להיות להמשך חייהם המין השני. בשינוי מין אין "גיל" מסוים שלאחר מכן האפשרות לא תקפה יותר. שינוי הורמונים עובד על הגוף גם בגיל 40 ו-50 וכו', אולי יותר לאט מאשר בגיל העשרה או 20+, אבל בהחלט עדיין עובד.

שאני אבין, אז לא יהיה לך יותר איבר מין זכרי?

זהו עניין פנימי שתלוי לחלוטין בטרנסית. יש כאלו שיחליטו לעשות שם ניתוח שלאחריו תהיה לטרנסית ואגינה, ויש כאלו שמסיבותיהן יחליטו לא לעבור עכשיו או בכלל. אלו דברים אישיים שלא כל אחד צריך להכניס את אפו, בדיוק כמו שאף אחד לא הולך לשני לשאול מה אורך איבר המין הזכרי.

אז עכשיו תהיה עם בנים?

שינוי מין אינו בהכרח קשור למשיכה. טרנסית שהיתה נמשכת לנשים בעברה כ-בן, תהיה "לסבית" ואילו טרנסית שהיתה בעברה כ-בן ונמשכה לגברים והיתה "הומו" תהיה בעצם "סטרייטית".

יחד עם זאת, הורמונים משנים את הגוף ולעיתים הם גם משנים נטיות, כך שטרנסית בתחילת דרכה יכולה להיות בטוחה שהיא X מבחינת משיכה ולאחר שנתיים שלוש היא אולי תבחין שהיא Y. אלו דברים שקורים.

אבל אתה לא תוכל אחרי השינוי להוליד ילדים ולהיות אמא

דוווקא בתחום זה ההתפתחות הטכנולוגית עוד בחיתולים אך ישנם התפתחויות שיפורסמו בעוד מספר שנים בקשר להולדת תינוקות וכו', אבל אין שום בעיה שאם אותה טרנסית תמצא לעצמה בן או בת זוג, הם יוכלו לאמץ ילד או 2 ולתת להם חיים טובים כמו משפחה רגילה. הם גם יוכלו להתחתן (לא דרך הרבנות – מוסד הנישואין שלנו שמרני בטירוף והמקסימום זה "ידועים בציבור").

גם אם אני אקבל את כל מה שאתה אומר, אבא שלך/אמא שלך/אחים שלך/דודים שלך – לא יקבלו

כן, לצערי זה אחד ה"אפקטים" של שינוי מין, שחלק מהמשפחה או כל המשפחה או קרובי משפחה לא מקבלים עקב בורות, שנאה לאחר, פוביות שונות וכו'. השאלה שהטרנסית צריכה לשאול את עצמה היא האם היא חיה עבור אותם אנשים שלא מוכנים לקבל אותה או בשביל עצמה? אם התשובה היא "בשביל עצמה" אז זה יהיה כואב, אך היא תמשיך את התהליך ולא יהיה בינה לאותם קרובי משפחה קשר. קשה, כואב, אבל צריכים להמשיך.

אולי אפשר שבחוץ תהיה אשה אבל בבית תעשה מאמץ להיות גבר כמו שהיית מקודם?

זו אחת מהשיטות המוצעות ל"דחיית הקץ", כדי שמי מבאי המשפחה לא יפגע. בהתחלה כמובן זה אפשרי, שדיים שבקושי גדלו אפשר להסתיר בטי שירט רחב, לבוש גברי ממוצע, נעלי ספורט, אפס איפור – ולא ממש מרגישים משהו.

אולם ככל שהתהליך מתקדם, הפרצוף משתנה, השדיים גודלים ובמיוחד לאחר ניתוח FFS אפילו חצי עיוור יראה שמדובר כאן בבחורה ולא בחור, כך שלא ניתן יהיה להסתיר זאת. כך ש"פתרון" כזה הוא זמני ויכול להתאים אולי רק לחודשים הראשונים לשינוי.

יש לנו אנשים חולים במשפחה שמצבם הרפואי ירע אם ישמעו על השינוי, אולי תוותר?

שוב, עם כל הסימפטיה והאהבה לאלו שחולים בינינו, זה לא יכול להוות כמנוף עצירה לאותה טרנסית. אלו הם החיים שלה והיא חיה בראש ובראשונה בשביל עצמה, לא בשביל אחרים.

ואם תרצה לחזור בך ולהיות גבר?

כמות הטרנסיות שכבר התחילו את התהליך כולו כולל נטילת הורמונים מעבר לשנה ראשונה ושרצו לחזור בהן הוא מאוד מאוד קטן לפי סקרים שנערכו בחו"ל (בערך 2%). אם אחליט לחזור בי, אתם תהיו הראשונים לדעת.

אני מכיר איזה רב/מיסטיקן/מכשף שיכול להוציא ממך את זה

עם כל הכבוד לרבנים, מיסטיקנים, מעוננים ומכשפים – גנים ומיגדר לא ניתן לשנות בהוקוס פוקוס ואודה לכם אם לא תשרפו את כספכם בנסיונות שווא לגרום לי דרך אותו רב/מיסטיקן/מכשף לשנות את החלטתי ורצוני.

אז אולי פשוט תהיה הומו וזהו? זה לא יפריע לאף אחד

זוהי אחת הנקודות שקרוב המשפחה לא כל כך מבין. טרנסית אינה מבצעת את השינוי רק בשביל "רומן עם בנים". אם זה היה הדבר היחיד שהיא היתה רוצה, היא פשוט היתה שמה ביגוד נשי באוטו ומתלבשת/מתאפרת באוטו לפני שהיא פוגשת את הבחור וזהו, אבל כאן מדובר במשהו אחר לחלוטין – טרנסית רוצה (ומבצעת) חיים כאשה על כל המשתמע מכך, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ולא רק בשביל דייט/רומן, כך ש"להיות הומו" לא יכול להוות תחליף.

אני לא מוכן לקבל את זה, אלא אם יש אישור מבר-סמכא שהדברים הם כמו שאתה אומר

טיעון לגטימי, אבל לא ממש רלוונטי. אתה יכול לראות את המסמך שהפסיכיאטר/פסיכולוג הנפיק עבור הטרנסית בהתחלת כל התהליך, ואתה יכול בעצמך ללכת לפסיכיאטר/פסיכולוג או רופא אינדוקרינולוג ולשאול אותו שאלות על הנושא והוא יתן לך את אותן תשובות שהטרנסית נותנת, אבל היא (הטרנסית) לא צריכה לשכנע אותך בזה. היא רוצה להיות אשה וזו זכותה, והיא תחיה עם התוצאות.

אני לא יכול לקבל את זה

אני מבינה את זה, ואני מקווה שבהמשך הדרך תקבל זאת. בכל מקרה הטרנסית ממשיכה את התהליך.

ועוד נקודה אחת מאוד חשובה: אם הבן החליט לשנות את מינו וגילו עובר את ה-18 זו זכותו המלאה להיהפך לבחורה/אשה. כמובן אם היא תבקש ממכם מימון שקשור בשינוי המין זכותכם לסרב, אולם דבר חשוב אחד שאפשר לעשות ובחינם – הוא לתת גב. זה לא דורש מכם שום דבר. אותה טרנסית כפי שציינתי, כבר עוברת דרך חתחתים מפורכת ואתם מצידכם לא צריכים לעשות כלום, פשוט לא להציק לה, לא להקניט אותה או לפגוע בה ואלו דברים פשוטים לביצוע. חוששים מה יגידו השכנים/אחים/קרובי משפחה? תנו לטרנסית שלכם לשבור את הראש ושהיא תתמודד! כל מה שצריך ממכם הוא ראש טיפ טיפה יותר פתוח וליברלי לקבל את השינוי שהוא/היא עוברת. זה הכל.

אם אתן חושבות שפספסתי שאלה/תשובה מסויימת, אנא הודיעו לי על מנת שאוסיף. תרגישו חופשי להשתמש בפוסט הזה.

תודה,
דורין

מי שמכירה אותי יודעת שאני חובבת מושבעת של סדרות מכל מינים, החל מסדרות מאתגרות כמו "חניבעל" ועד סדרות אקשן ומתח וכמובן קומדיות.

על Transparent שמעתי מכל מיני אתרים שזו סידרה מעולה. גם הזכיה שלהם ב-EMMY וגם ערימה של מועמדויות שהיו להם לפרסי אמי ואחרים הזכירה לי אותם מחדש אך לא היה לי מספיק זמן לצפות, ולאחרונה הסתכלתי ביותר סרטוני Trailer של הסידרה ואהבתי אותם – והחלטתי לצפות. הנה הקדימון:

(שימו לב – במהלך הפוסט הזה אנסה לא לגלות יותר מדי, אבל יכול להיות שאגלה בטעות ולכן אם מישהי לא אוהבת שמגלים לה, עדיף שתצא מהפוסט הזה)

אפשר לאמר ששנת 2015 היא שנת ה"יציאה מהארון" במובן הציבורי של טרנסג'נדריות. עד כה תמיד שמענו על טרנסיות צעירות ששינו את מינן בין אם מזכר לנקבה או ההיפך, אבל השנה שחקניות כמו Lavern Cox קיבלו הרבה יותר פרסום (במיוחד בגלל העונה השלישית של Orange is the new black), קייתלין ג'נר הראתה את עצמה בצורה נשית מהממת (מה שמראה שכשיש לך כסף, את יכולה להיראות מצוין גם בגיל 65 כאשה) והוכיחה לרבים שגם כשאת נשואה עם ילדים ונכדים – אם את רוצה לשנות, את יכולה.

הסידרה Transparent (שלצערי משודרת רק דרך אמזון Prime לבעלי מנוי PRIME ולמי שרכש גם שרות "מעקף" כדי לצפות מישראל) שמבוססת על סיפור אמיתי (אביה של היוצרת שינה את מינו בגיל 70!) נכנסת בדיוק לנקודה הזו, בו פרופסור יהודי בשם מורט פפפרמן בגיל 60+ מחליט לסיים עם ה"מחבואים" ולצאת כאשה בשם מורה (Maura).

בסידרה מראים בדיוק את הנקודות שטרנסיות צעירות ומבוגרות עוברות עוד לפני שהן לוקחות אפילו כדור אחר – את ההתלבשות בבית כאשה, וגם את ה"מריבה" הפנימית להדחיק מיד בחזרה הכל ולזרוק את הבגדים לפח, ונקודות רבות נוספות. באופן מעניין, אין ממש התייחסות להורמונים או לניתוחים עצמם והם לא מוזכרים כמעט בסידרה.

הסידרה מראה גם נקודות שמזכירות שהחיים מלאי הפתעות ולא תמיד מה שאת מתכננת לעשות באמת יוצא כך בסוף, וגם הפתעות טובות כשאת מצפה לגרוע מכל. היא גם מראה מה קורה בכל מיני סיטואציות שקשה למצוא להן פתרון (שרותים ציבוריים לדוגמא), התנהגות נשית ועוד ועוד נושאים.

רוב הסידרה מתרחשת בזמן הנוכחי, אולם חלק מהסידרה (כולל פרק שלם) מתרחש בזמנים קודמים, בשנות ה-90 עוד לפני שמורה החליטה בכלל אם לצאת כאשה טרנסית, וכאן נותר לי לקנא בקרוסיות האמריקאיות שעוד בשנות ה-90 הן היו מארגנות לעצמן מקום גדול עם בריכה ובר ושם הן היו יכולות להיות למשך מספר ימים בלבוש נשי (כולן), לבלות בריקודים, בבריכה – וזאת מבלי ששום גבר הומופוב יציק לך.

לשמחתי הסידרה לא נכנסת למחוזות דמיוניים שבהם הגבר יוצא כאשה 24/7 ומשם הכל סוגה בשושנים, אלא היא מראה כל מיני נקודות איך מורה צריכה להמשיך להנהיג את הבית עם הבנים/בנות שכבר התבגרו, איך מתמודדים עם נכדים, וכמובן גם עניין המשיכה המינית, כי כמו שידוע לנו, זה שמישהו מחר משנה את מינו למישהי, משיכתו/ה המינית אינה משתנה. הסידרה גם נוגעת בעניין הג'נדר בגילאים צעירים, על טומבוי ועוד.

הביקורות לסידרה מהללות עם ציונים גבוהים מאוד. אתר MetaCritic לדוגמא – גולשיו דירגו את הסידרה ונתנו לה ציון ממוצע של 91 מתוך 100! אמזון שמימנה את הפקת הסידרה לא רק שאהבה את הסידרה והציונים, היא העניקה לה תוך זמן קצר אישור להפקת עונה שניה (שתשודר בדצמבר השנה) ורק לפני מספר ימים ניתן אישור להפיק עונה שלישית, עוד לפני שהעונה השניה שודרה בכלל!

למי אני ממליצה לראות את הסידרה? לכל מי שיש לו/לה ראש פתוח (ומסוגלת לסבול עירום לכמה שניות פה ושם) וכמובן לקרוסיות, טרנסיות שבתהליך, אלו שחושבות על ביצוע התהליך וגם לאלו שפוחדות מה יקרה.

הסידרה גם זמינה דרך אתרי טורנט שונים (צר לי שאינני מספקת קישור, אם אספק, יתבעו אותי על פיראטיות).