בפוסט הקודם כתבתי על פחדים ומה ניתן לעשות בנידון, אבל ככל שאני משוחחת יותר עם כל מיני "טרנסיות פוטנציאליות" (אם ניתן לקרוא לזה כך) אני לומדת שיש סיבה נוספת ואני חושבת שניתן לקרוא לה סיבה עיקרית מדוע כל מיני גברים שמאוד "מתים" להיות נשים לא עושים את הצעד…
מתברר שהסיבה העיקרית לפחדים הוא הפחד מהלא נודע ומהרגע שאותו פחד מתחיל, הכל נצבע בשחור. יפטרו אותי, חברים שלי ומשפחתי ינדו אותי, לא יהיה לי כסף והחיים שלי יהיו הכי שחורים שאפשר עד שאגיע למצב שאצטרך להסתפק בקיצבה מביטוח לאומי (שבוודאי לא יתנו לי אותה) ובקיצור – בסוף אתאבד.
לפחדים – אין שום גבולות, אבל בסופו של דבר פחד הוא המצאה דמיונית, שלפעמים עוזרת להגן עליך מכל מיני דברים חדשים, אבל פחד הוא במיוחד דבר משתק.
לעניות דעתי, קודם כל צריך להתחיל במשהו הכי פשוט ולהבין מה אתה. אם לדוגמא כל מה שמושך אותך זה ביגוד נשי, אז בכלל לא צריך לשנות מין, אתה יכול להיות קרוסדרסר.
אבל אם את באמת מרגישה כלואה בגוף גברי (או ההיפך), אז פחדים רק ידפקו אותך ואת תמצאי את עצמך ממציאה 1001 סיבות מדוע לא להתחיל את התהליך. את גרה עם ההורים? הנה סיבה מעולה לעזוב את הבית. אין כסף? סיבה מצויינת לחפש מקום עבודה עם משכורת יותר גבוהה. את בקשר רומנטי עם מישהי ואת רוצה להיות אשה אבל לא רוצה להתנתק? אז את חיה על זמן שאול כי כשהיא תגלה את זה (והיא תגלה! לנשים יש חוש לזה) – הפיצוץ יהיה ממש לא קטן ולא קל לעיכול לאף אחד מהצדדים (ודרך מצויינת להפסיד את הילדים אם את נשואה) אז זה הזמן לחשוב על ניתוק הקשר. יפטרו אותך מהעבודה? הגיע הזמן שתיקחי מקום עבודה שיותר פתוח לרעיון (ויש מקומות כאלו).
כל הדברים שתיארתי הם סיבות שרובן מומצאות ע"י הפחד.
והפתרון לפחד? מנה רצינית של הגיון ולוגיקה פשוטה.
הרי גם אם תיטלו ממחר הורמונים, לא יהיה שינוי חיצוני לפחות למשך חצי שנה. שדיים לדוגמא מתחילות להתפתח החוצה רק לאחר מספר חודשים וגם אז ממש צריך להתפשט ולהתקרב כדי לראות משהו, שום דבר שחולצה פשוטה לא יכולה להסתיר בקלות. הורמונים כמעט ואינם משנים תווי פנים בגילאי 30+, כך שבין כה אף אחד לא ידע מה קורה. הורמונים לא מעלימים שום שיער, ואינם משנים את קולך, הסנטר, מבנה העצמות, שיניים, אף – הכל ישאר אותו דבר והשינוי (חוץ מהשדיים שהזכרתי לעיל) היחיד שממש מתרחש ואפשר לראות בראי הוא יצירת מתניים ע"י היפרדות השומנים באזור המותניים (לכיוון מעלה ולישבן) ובמילים אחרות: אם את לא מדגמנת ערום למחייתך, אף אחד לא ישים לב לשינוי בחצי שנה-שנה הראשונה, כך שיהיה לך מספיק זמן לעשות כל שינוי אחר שתצטרכי מבחינת מקום עבודה/קשרים וכו'.
אני מודעת לעובדה שהקהילה הטרנסג'נדרית (והמאוד צבעונית!) מעוניינת בהמשך לשינוי הנוהל לשינוי מין לבטל את הצורך בבדיקה פסיכיאטרית, אבל אני דווקא מתנגדת לביטול וזו מסיבה אחת פשוטה: הפסיכיאטר במקרים רבים הוא זה שיכול לתפוס את המצב שמישהי לא סגורה על עצמה בקשר לשינוי והוא יכול לסרב לתת המלצה על מתן הורמונים. כמובן שזו זכותו של אדם להחליט לעצמו מה הוא רוצה לעשות לעצמו, אבל לפעמים צריך לעצור אנשים מסויימים. אני לא מדברת על עצירה כללית לאותו אדם, אלא להסביר לאותו אדם שהוא צריך ללכת לטיפול בבעיותיו ואחרי הטיפול הוא יוכל לקבל אישור ליטול הורמונים ושיעשה מה שהוא רוצה, ומשיטוטים בפורומי טרנסיות שונים, ראיתי מספיק כאלו שהחליטו במקום לטפל בבעיותיהם, לשנות מין כי זה בטח יעלים את הבעיות (זה לא). אגב, העצירה הזו קיימת גם בניתוחים קוסמטיים וכשתוצאות בדיקת הדם שהרופא הנמתח מבקש מראות מצבים בעייתיים, הוא פשוט יסרב לנתח עד שהבעיה תטופל.
תמיד טענתי ואמשיך לטעון: מי שמקשיב ל"חברה" (Society) ומציית רק לה, בסופו של דבר רק יסבול בהמשך הדרך כי מה לעשות, החברה, רק לפני 20-30 שנה דרשה שתתחתנו עד גיל 18-20, שתולידו ילדים ושתעבדו ולעזאזל האינדיבידואל. לא התחתנת? משהו דפוק בך. הומואים? לסביות? טרנסיות? זה "מחלות", שילכו לאיזה ג'ונגל ורק שלא יתקרבו אלינו. כן – כך בדיוק היתה החברה ובזכות אינדיבידואלים הומואים, לסביות וטרנסיות יש יותר קבלה של העניין בציבור. אנחנו כמובן רחוקים מהמצב של מדינות כמו גרמניה ושוודיה (מי אמר מדינת הלכה בדרך?), אבל לפעמים צריך להסתכל על השליש (לא צריך להגזים) הכוס המלאה
אז תפסיקו להקשיב לחברה ותתחילו להקשיב לעצמכן ולהגיון שלכן, לא לפחדים שלכן! מפחדים, ואני אומרת זאת מנסיון אישי מצער, לא יוצא כלום חוץ מתקיעת סטטוס כלשהו לזמן רב והתעוררות מאוחרת מאוד.
כולי תקווה שכבר השבוע אני אתחיל ליטול הורמונים ואני מקווה שכבר בחודש הקרוב כבר יהיו לי שדיים (לא סיליקון, אני שואבת שומן מהבטן ומזריקה אותו לחזה. לא אני כמובן, מנתח 🙂 ). אני לא אצא מחר כאשה ואני אסתיר את השדיים וניתוחים קוסמטיים אעשה עוד שנה, שנה וחצי. עד אז אני אעבוד על דברים אחרים שאפשר לעשות בלי בעיה כמו לייזר/אפילציה, אימון קול נשי ועוד. כשאני אהיה מרוצה מהתוצאות, אני אודיע ללקוחותיי (בחלק מהמקרים) שאני בתהליך שינוי מין ואראה מי נשאר ומי לא. אם אצטרך להתאמץ להיות יותר "מתקדמת" מבחינה מקצועית כדי להשיג לקוחות נוספים, אז אתאמץ ואם משפחתי תחליט לא לקבל אותי (כי מה לעשות, יש לי אחים שהם אנשי מערות) אז אצטער על כך, אבל לא אשנה את החלטתי לשנות רק בגלל שמישהו/י לא מקבל/ת אותי, כי כשזה מגיע למצב של אני או דעות של אחרים, אז האחרים יכולים לדחוף את דעתם למקום שממנו השמש לא זורחת.
זהו, אני מתחילה תהליך ואין לי שום כוונה להפסיק אותו עד שאראה תוצאות שאהיה מרוצה מהן. אם יש למישהו בעיות עם זה, שישמור את חוות דעתו לעצמו!
אחד השינויים הכי קשים לעשות בשינוי מ-MTF הוא המעבר הדרסטי ביציאה היומיומית מזכר לנקבה. בסופי שבוע אפשר למצוא מועדונים כאלו ואחרים שישמחו לקבל אותך כבחורה/אשה (גם אם את לא ממש נראית כזו), אבל ללכת לעבודה הרגילה שלך, היכן שכולם מכירים אותך כזכר ופתאום להופיע כבחורה/אשה? זה מפחיד יותר מכל טיפולי ה-MTF גם יחד! איך יגיבו? האם יפטרו? יצחקו עליי מאחורי גבי?
אך כמו שקורים במצבים רבים, כמו במשחק הכסאות – הכסא הזה כבר תפוס. לא, אני לא מוכנה להסתפק בלבוש נשי, פאה, איפור ועקבים. אני רוצה שדיים, אני רוצה גוף נשי (כמה שאפשר, בהתחשב באיחור שאני מתחילה ואם זה לא יעזור – אכיר צמוד מנתח פלסטי 🙂 ). מה שאני לא רוצה כרגע, זה לצאת לעבודה כאשה. מצב השוק גם כך על הפרצוף (ואני גם בין כה עם ציפורניים ארוכות כפי שאתן רואות בתמונה מימין – אני משתמשת בתירוץ שאני בחזרות למופע דראג והציפורניים חשובות…)
כיום, למיטב ידיעתי, ישנן 2 גישות לעניין ההפיכה מזכר לנקבה ויציאה החוצה לרחוב במין השני (כאשה). ישנה הגישה של אלו שמיד כשמתחילות לקחת הורמונים מתחילות לצאת החוצה כאשה, וישנן כאלו שעושות זאת לאחר כמה שנים.