כל הפוסטים של דורין זביוס

שאלות ותשובות לסקרנים

כמו כל דבר בחיים, כשיש שינויים שהם מחוץ לאיזו נורמה חברתית, מיד צצים שאלות, אצל חלק מהאנשים יש מעין "אנטי" לשינוי וחלק אחר בטוח ש-X הוא X ולא Y. לשם כך אני מעלה את הדף הזה ומעדכנת אותו בשאלות ותשובות לגבי נושא המגדר ושינוי מין.

אם יש לכם/ן שאלות, הרגישו חופשי לכתוב אותן למטה ואני אעדכן דף זה עם שאלותיכם ותשובות להן.

ש: זה נכון שהמשיכה המינית משתנה עם שינוי המין?
ת: לא נכון. אם גבר משנה את מינו לאישה או ההיפך – העדפותיו/ה המיניות אינן משתנות. לדוגמא: אם בחור נמשך לנשים והוא שינה את מינו לאשה, היא עדיין תימשך לנשים.

ש: גבר לא יכול לשנות לאשה כי הוא לא יכול להרות כמו שאשה לא יכולה להיהפך לגבר כי לא יהיה לה זרע.
ת: זוהי לדעתי ראיה מאוד מעוותת להסתכל על גברים ונשים כ"יצורי רביה" בלבד. כל גבר וכל אשה הוא עולם שלם בפני עצמו. גבר ששינה מין לאשה או אשה ששינתה מין לגבר עושים זאת למרות הדברים הללו כי הם/הן רוצים לחיות במין השני, גם אם הם לא יוכלו להיות פוריים באופן סטנדרטי (אם כי ניתן להקפיא תאי זרע). במילים אחרות, גבר ששינה את מינו מזכר לנקבה או ההיפך, עושה זאת בכדי לחיות במין השני, גם כשיש מגבלות הכרוכות בשינוי וגם כשזה כרוך בויתורים כואבים לגבי פוריות כי הנושא קריטי עבורם.

ש:שינוי בתעודת זהות אינו משחק וגבר שנולד גבר ושינה את עצמו לאשה, אסור שישנו לו את סעיף המין בתעודת זהות.
ת: שוב, אנשים אינם מוגדרים ע"י מה שכתוב להם בתעודת הזהות אלא על פי מה שהם מציגים את עצמם. החיים, כמו הרבה דברים – אינם שחור ולבן, וטרנסג'נדריזם זה דבר קיים. זכותך להחזיק בדעה כמו שלך. אם אתה פונה אליי ואני מציגה את עצמי "נעים מאוד, אני דורין", אני מצפה שתתייחס אליי כאשה כעניין של נימוס. מי שמשנה את מינו/ה אינו/ה עושה זאת כאיזה "שגעון" משעמום, ואגב, בית המשפט דווקא הציג התקדמות בנושא ובמידה וקיימים אישורים מטעם הוועדה  לשינוי מין, ניתן לשנות את סעיף המין בתעודת הזהות.

ש: ומה אם הטרנסג'נדרית לא עשתה ניתוח למטה? זה בעצם גבר עם שדיים.
ת: אם היא עשתה ניתוח תחתון או לא (מה שנקרא בעגה המקצועית: SRS) זה עניין שלה בלבד. יש הרבה שאלות שלא שואלים נשים, אז לגבי טרנסג'נדריות תוסיף לעצמך את הנוהג לא לשמוע לגבי "למטה". היא מציגה את עצמה כאשה? תן לה יחס כאשה מבלי לחטט אנטומית.

ש: כניסה לטרנסג'נדריות לשרותי נשים היא אסורה.
ת: מי אמר ומדוע? אם אני יוצאת כאשה, חיה כאשה, מדוע עליי לא להיכנס לשרותי נשים? בגלל שאתה עדיין חושב שזה "גבר"? אני נכנסת לשרותי נשים לא כדי "להתחיל" עם נשים אלא לעשות את צרכיי. כניסה כאשה לשרותי גברים תגרום לשורה של מבטים במקרה הטוב והטרדות במקרה הרע. בית המשפט בארצות הברית אמר את דברו לגבי הנושא ודחה נסינות לחסום כניסת טרנסג'נדריות לשרותי נשים.

ש: טרנסג'נדרים זו מחלה נפשית.
ת: אדוני למד כמה שנים טובות להיות פסיכולוג או פסיכיאטר? כי אם כן, אולי אדוני יציץ בספרי DSM בתחום הפסיכולוגי כדי להיווכח שטרנסג'נדר לא מוכר כמחלה נפשית (זה היה רשום כמחלה וזה הוסר בשנות ה-80 לאחר שהיה יותר ידע על הנושא). אם מישהו לא אוהב את העניין זו זכותו, אבל לקבוע שזו מחלה נפשית זו טעות רצינית.

ש: אין טיפול מניעה נגד הרצון לשינוי מין?
ת: טיפול מניעה למה בדיוק? אם השואל שואל זאת, הוא יוצא מתוך הנחה ששינוי מין זו בעצם בעיה, סטיה מהנורמה, וכל פסיכולוג או פסיכיאטר יכול להסביר שזו אולי סטיה מהנורמה של ה"חברה" שלנו אבל בסופו של דבר זה דבר שצריך לקבל ואם מישהו רוצה לשנות את מינו/ה והוא עומד בקריטריונים של בדיקות פסיכולוגיות/פסיכיאטריות ורופא מקצועי, אז עדיף לסייע לו בנושא מאשר לדכא אותו עוד יותר.

יש לכם שאלות שלא נענו כאן? כתבו בתגובות ואוסיף אותם לכאן בשמחה.

על שינוי חזות ו"ריצה" לשינוי חזות

קרדיט: ערוץ Daisy's Diary ביוטיוב

בחיים, בד"כ הדבר האחרון שאני מחפשת לעשות זה להעביר ביקורת בוטה על מישהי או מישהו. כל אחד זכאי לחייו הפרטיים ולעשות בהם כרצונו/ה, והוא/היא משלמ/ת בד"כ על החלטות שהוא/היא עושה..

אבל לפעמים כשאני רואה טרנסית חדשה ו/או לא מוכרת עם מראה/לבוש מסויים – בא לי (אם כי, שוב, אני כמובן לא אעשה זאת) לצעוק עליה "למה לכל הרוחות את עושה את זה לעצמך?"

מה היא עושה בעצם לעצמה? אסביר…

הבה ניזכר בחג פורים האחרון. אתם/ן זוכרים/ות חברים שהחליטו להתחפש לנשים? סביר להניח שכן, סביר להניח שהן התחפשו והתלבשו בצורה שרוב הסיכויים שכמעט אף בת סיסג'נדר לא מתלבשת כך. הסיבה לכך די פשוטה: הפנטזיה הזו לצאת כאשה יושבת בראשו של המתחפש זמן רב ואין לה שום קשר למציאות או למגבלות מציאותיות והעובדה שמדובר בחג פורים רק מקלה את הדברים כי זה לגטימי באותו יום להתחפש למה שרוצים, אף אחד (שפוי) לא יקח ברצינות את התחפושת, אז אפשר ללכת על עקבים 20 ס"מ גם כשהמתחפש בגובה 185 (לדוגמא) ואפשר ללבוש חצאית/שמלת מיני (גם כשמלתחפש יש שרירים שיכולים להתחרות בגאווה בתחרות "מר ישראל").

לכן, ההמלצה הראשונה למי שרוצה להתחיל לצאת כאשה ביום יום מבחינת לבוש איפור וכו', היא לא לנסות "להחיות פנטזיות" אלא ללבוש מה שמחמיא ולא מה שמפדח. חולה על עקבים גבוהים? מעולה, אבל תנסי ללכת איתם כמה שעות ותחזרי הביתה בדמעות כי זה כואב ללכת עם זה. תשמרי את ההליכה עם העקבים לערב בילוי כלשהו (או שתלכי איתם בבית ותגרמי לשכנים מלמטה לסבול קשות, זה גם אפשרי 🙂 ).

לבוש נשי הוא כמו איפור נשי – הוא נועד בראש ובראשונה לטשטש את המציאות וליצור אשליה של מראה שונה שהאיברים השונים (אף, שפתיים, עיניים, לחיים, סנטר וכו') נראים שונה מהמציאות ללא איפור. איפור נשי נכון שמוציא את הטרנסית עם מראה מאוד נשי ומסתיר סממנים גבריים – עושה 90% מהעבודה ביציאה החוצה כאישה. כל מה שנשאר אחרי האיפור הוא בחירת בגדים, אקססוריז, תיק, נעליים נוחות – והחוצה.

בכל מה שקשור ללבוש – הוא צריך להתאים ללובשת ולא להגשים פנטזיות. גרבוני רשת, עקבים מאוד גבוהים, חצאיות/שמלות מיני/מיקרו-מיני, או כל לבוש שאינו שגרתי אצל רוב הנשים גורר אוטומטית משיכת תשומת לב מהולכים ושבים, מבטים במקומות כמו בתי קפה ומסעדות ועוד ועוד, וכאן בישראל לרבים אין שום מחסום וההערות/השפלות מתחילות להגיע, וככל שהלבוש יותר חושפני ופחות שגרתי – כמות ההערות רק תגדל ולא חשוב כמה הטרנסית היקרה תהיה עם "עור של פיל" בכל הנוגע להתעלמות מקללות והשפלות – בסוף זה חודר ומאוד מכאיב.

לכן, לעניות דעתי כדאי לחשוב על הנקודות הבאות:

  • כמו באיפור, צריך למצוא מה הבגדים המתאימים לך. ג'ינסים זה מעולה, אבל האם סקיני/צמוד באמת מחמיא לך או שבעצם הוא מדגיש דברים שלא תרצי שידעו על קיומם?
  • ידיים קשה מאוד להסתיר, במיוחד ידיים שלא ממש נראות נשיות. הצעתי בקטע הזה – לשים צמיד נוצץ על הזרוע או טבעות שמסיתות את המראה מהידע ומסתירות נקודות מסויימות בכף היד (אפשר ללחוץ על התמונה משמאל להגדלה).
  • פאות: לא לכולן מתאים להיות בלונדיניות, לא צריך פאה באורך מטר וחצי. יש מקרים שאולי קארה יכול להתאים, או פאה באורך עד קו החזה, או סגנונות שונים. לא חייבים לקחת מה שחברות לקחו ומותר להיות יחודית.
  • איפור: זה הדבר הראשון שכולם רואים. דווקא כאן מומלץ להשקיע הכי הרבה ולהתנסות ולשמוע דעות שונות (כן, סביר להניח שתשמעי לפעמים גם דעות שקריות, תלוי איך את נראית) וחשוב לא להתייאש. איפור תמיד אפשר לשנות (ולעניות דעתי גם מומלץ להתרחק מאיפור קבוע) ולשפר. אל תתביישי להציק קצת לכל מיני מאפרים ולשאול או להתנסות, מגבונים להסרה לא חסר 🙂

אסכם את הדברים כך: אף אחד לא יקבע לך כטרנסית איך להתלבש, להתאפר, מה לשים ומה לא. יחד עם זאת, את צריכה לקחת בחשבון את הדברים בכובד ראש ולא סתם לחפש ללבוש לבחוץ מה שתיארת לך באיזו פנטזיה, כי בסופו של דבר הסגנון והדברים שתלבשי ותשימי עלייך הם בדיוק מה שיגרמו לצורת התייחסות אלייך. אם תתלבשי כמו בדיחה, אנשים יתייחסו אלייך כמו בדיחה (ולא בצורה הטובה), ואם תתלבשי בצורה סופר מגוכחת, הם יתייחסו אלייך בצורה מאוד לא נעימה.

בהצלחה

הורים לילדים/ות טרנסים/ות

אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בהתייחסות למצב מסוים שאינו קשור לטרנסג'נדריות, אלא למשהו שכן קשור למיניות ולא למגדר.

יושבים להם ההורים רונית ויואב (שמות בדויים) בערב בבית, צופים בטלויזיה ואז במהלך הערב מגיע ירון בנם לסלון. הוא מבקש שינמיכו את הטלויזיה כי הוא רוצה לאמר משהו להורים: "אבא, אמא," אומר ירון "אני הומו".

מכאן כמובן הכל תלוי בהורים וכמה הם ליברליים/פרוגרסיביים, הם יכולים לאמר לבנם שהם מקבלים אותו (וסביר להניח שהאחיות יאמרו שהם כבר ידעו זאת ממזמן. ככה זה, האבא תמיד יודע האחרון, האמא יודעת לפני אבל לא ממש משתפת את האבא) וכמובן "אנחנו איתך"

כמובן ש-0.00002 שניות אחרי שירון עוזב את הסלון לחדרו, גוגל מקבל צו 8. מיד מתחילים לחפש בטלפון, בטאבלט או במחשב פרטים. אחד החיפושים הראשונים בד"כ הוא טיפול "להסרת" ההומוסקסואליות, אז מגיעים לאתר כמו "בטיפולנט" שמבטיח הרים וגבעות (הסיכוי "להמרה" לסטרייט ול"מחיקת" ההומוסקסואליות שווה בערך לסיכוי שאגרום לכם לעוף כמו ציפור). אם להורים יש קשר לדת/מסורת, הם ימצאו כמובן כל מיני תירוצים שדי מאשימים את ההורים בכך שילדם הוא הומו, החל בהתנהגות "קלוקלת" של ההורים, סביבה לא טובה ושאר המצאות עורבא פרח.

בסופו של דבר, יקח לא מעט זמן (גם להורים ליברליים) להפנים שילדם הוא הומו, שהוא לא הולך לצאת עם בנות אלא עם בנים ו-כן, הוא נמשך לבנים בלבד (ולא, זה שהוא יצא עם בת או 2 לפני ההכרזה לא אומר שהוא "סטרייט מבולבל". אם כבר ההיפך – רוב מוחלט של ההומואים ממש אינם מקבלים שהם הומואים והם בהחלט מנסים לצאת עם בנות כמו שאר חבריהם.. עד שהם מבינים שלא חשוב כמה הבחורה יפה/מצחיקה/שנונה/סקסית – הם פשוט לא נמשכים לבנות).

מכאן נעבור לטרנסנג'נדרים, בין אם זכר לנקבה (MTF) ובין אם נקבה לזכר (FTM).

במקצועי היומיומי אני אשת מחשבים. כשמתרחשת תקלה כלשהי, אני אוספת מגוון נתונים מהמחשב ומציודים אחרים שקשורים למחשב – כדי לדעת מהי התקלה וכדי לטפל בה. התקלות בד"כ ידועות והדרכים לפתרונן במקרים רבים – גם ידועים, אם כי כמובן יש תקלות מאוד מורכבות שמתגלות אחרי בדיקות רבות ולילות לבנים, אבל מה שמשותף לכל התקלות הוא מידע קונקרטי שניתן לאסוף, ללמוד, להבין ולבסוף בהתבסס על אותו מידע – לטפל בבעיה.

גם כאן, כמו תיאור הדוגמא לעיל של ירון ההומו – אייל שמודיע להוריו שהוא רוצה להיות "איילת" – יגרמו להורים רבים "לטוס" לגוגל ולחפש מידע, כל מידע הסברתי, מדעי, כל דבר שניתן לאחוז בו ואם המידע מראה שניתן "לטפל" בטרנסג'נדריות – אז יופעל כל לחץ אפשרי על אייל "לעבור טיפול" ובלבד שלא ישנה את מינו. מה לעשות, את עניין ההומוסקסואליות לא רואים חיצונית – שינוי מין – רואים גם רואים!

אז האם ישנם הוכחות מדעיות שאם X=Y אז בנך באמת טרנסג'נדר? התשובה: תלוי.

אם הורה מחפש הוכחות מדעיות לכך שבנו באמת הינו טרנסג'נדר לפי כל מיני מדדים פיזיים – התשובה לכך היא לא. לא כל טרנסג'נדרית מתנהגת בצורה סופר נשית, יש כאלו שהן ביישניות או מאוד מאופקות, לא כולן רצות לשדוד קופת חסכון כדי להיהפך לבובת פלסטיק, וכמובן שלא לכל הטרנסג'נדריות יש מבנה גוף ו/או פרצוף נשי, כלומר כל נסיון לחפש מדדים פיזיים – אינו נכון כי עניין הג'נדר אינו קשור למבנה החיצוני – כך שחיפוש לגבי תוכן מדעי – לא יעזור הרבה.

מה עם גנים? לפחות למיטב הבנתי, התחום של טרנסג'נדרים הוא די "צעיר" ורק בעשור האחרון (בארץ, בחו"ל יותר) עניין השינוי מין נהיה יותר ויותר מקובל (כמובן תלוי היכן. יש עדיין התנגדות רצינית בכל מיני ציבורים) – ולפחות ממה שידוע לי – עדיין לא בוצעו מחקרי גנים כדי לגלות יותר מידע על השוני בין טרנס לבין "סטרייט" או הומו/לסבית לדוגמא. (כמה שידוע לי – אף אחד לא מימן מחקר כזה).

ובכל זאת, הורים מודאגים – האם מה שיש לבנם זו אפיזודה חולפת או משהו רציני? האם באמת אייל הולך להיות איילת? לשם כך, כאן במדינת ישראל (במיוחד במרכז אם כי נדמה לי שיש גם בצפון ובדרום) ישנם פסיכולוגים ופסיכולוגיות שתחום התמחותם הוא עניין הג'נדר והשינוי. מבחינה חוקית במדינת ישראל – שום נער או נערה לא יכול לקבל טיפול הורמונלי אלא רק לאחר אישור של פסיכולוג ואישור של ההורים.

לכן, כשהורים שומעים זאת מבנם או ביתם, מומלץ לקבוע עם פסיכולוג/ית המתמחה בתחום ולהגיע יחד עם בנם/ביתם אל הפסיכולוג/ית ולשמוע את הדברים. פסיכולוגים רבים שבתחום אינם מאשרים תוך 10 דקות טיפול, וזה מאוד תלוי בצעיר/ה לפי כל מיני אספקטים ונקודות שהפסיכולוג/ית בודק/ת.

יחד עם זאת, הורים צריכים לקחת בחשבון משהו פשוט וחשוב: צעיר/ה שמחליט/ה לשנות את מינ/ה בהחלט מודע/ת לכך שמדובר בשחיה נגד הזרם. זהו תהליך נפשי קשה במיוחד כאן בישראל שישראלים רבים מתנהגים בצורה נבזית כלפי טרנסג'נדרים/ות, מה שדי שובר את הבטחון העצמי. גם יציאה הכי פשוטה כ-בת בפעמים הראשונות היא תהליך לא קל שמלא מאוד בחששות והדבר האחרון שאותו/ה טרנסג'נדר/ית צריכה זה ביקורת מבית כלפי השינוי. אף אחד/ת לא מתחיל בתהליך השינוי כי "בא לי". ישנם לא מעט טרנסג'נדריות כאלו שעדיין לא התחילו את התהליך רשמית אך הם לפעמים מתלבשות ליציאות/בילוי/מועדון כ-בת בכדי "לטבול את האצבעות", וישנם כמובן גם אלו שנהנים ממראה גוף ופנים נשי ורוצה לצאת כאשה לבלות. לא כל מי שמתלבש כבחורה הינו טרנסג'נדר. טרנסג'נדרים/ות הם אלו שנוטלים הומורנים וחיים במין השני.

לסיכום אני רוצה לאמר להורים שתוהים/מודאגים/סקרנים – אל תקטלו ואל תחסמו את הילד שלכם אם הוא מעוניין לשנות מין. זה משהו בתוכו מבחינה נפשית ושכלית, הוא מרגיש ברוב המקרים כ"כלואה" בתוך גוף גברי ונסיונות לחסום את השינוי מביאות בד"כ לדכאונות רציניים ובלא מעט מקרים – לנסיונות התאבדות. יש לכם סקרנות? יש בלוגים, פורומים ויש כמובן גם פסיכולוגים ופסיכולוגיות שניתן לפגוש ולשוחח איתם לגבי העניין.

חלק שני – על ילדים צעירים וג'נדר

חלק שלישי – לספר למשפחה

החיים בהמשך מסלול שינוי מין

טרנסיות רבות החלו את השינוי שלהן, בין אם זה לפני שנים ספורות, ובין אם זה לפני כמה חודשים, הן התחילו לצאת כאשה/בחורה החוצה ולחיות כך. אחרי שמתחילים לחיות כך – צריך להמשיך הלאה תוך כדי החיים במגדר החדש ובמיוחד – צריך לעבוד. אף אחד לא הולך לשלם עבור אותה טרנסית את ההוצאות כמו שכ"ד, מיסים, אוכל, ביגוד וכו'…

רבות הולכות לעבודות שונות הקשורות למשרה מלאה – חנויות בגדים, סופר-פארם ועוד. אני ממליצה במקום זאת, לחשוב על משהו מעט שונה..

לימודים ועבודה.

הבה נודה בכך: בשום עבודה שהזכרתי המשכורת לא תהיה משהו. זה מתחיל בשכר מינימום ואחרי שנתיים התוספת תגיע למאות שקלים, ואולי ל-1000-1500. לא בדיוק משהו שמכניס הרבה פרנסה, ומצד שני – המון שעות ושחיקה (ועוד לא דיברתי על הקטעים שבא לך לדפוק נעל/עקב לאיזו קרציה בעבודה בכל פעם שאת/ה רואה אותה..). בנוסף – אותה עבודה בקורות חיים לא ממש תעזור לך לקבל מקום עבודה עם משכורת כפולה ומעלה..

לכן אני ממליצה לחשוב אחרי שהתחלת את השינוי ואת/ה כבר יוצא/ת ביום יום במגדר החדש – ללכת ללימודים. נשמע מפחיד? כן. נשמע לא מעשי? לא ממש..

נתחיל עם הלימודים: לא חשוב מה מוצאך או גילך, כמעט תמיד אפשר להשיג איזו מילגה ואם עשית שרות צבאי בשנים האחרונות, יש לך פקדון שיכול לעזור לך להתחיל את הלימודים. לימודים לא מתחילים מחר בבוקר, ולכן כדאי לנצל את הזמן כדי לעשות מספר דברים:

  1. הדבר הראשון והכי חשוב – למצוא למה את נמשכת מבחינת מקצוע. יש ערימות על ערימות של תחומים ויכול להיות שתמצא/י את המקצוע שלך, אולם כדאי לבדוק שאותו מקצוע הוא גם מכניס כסף. לא כיף ללמוד מקצוע למספר שנים רק כדי למצוא שאין בו עבודה או אין בו משכורת מספקת למחיה.
    1. לא יודעים/ות איזה מקצוע מתאים? בכל מוסד חינוכי ישנם יועצי לימוד. אפשר לתאם פגישה ולראות מה ההמלצות ואחר כך לשבת בבית ולחשוב, להתייעץ עם חברים וכו'.
    2. נקודה חשובה – חלק מהמקומות לא מחייבים לימוד פסיכומטרי וחלק מהמקומות/מקצועות מחייבים – כך שכדאי לשאול בנושא ואם צריך – קחו זמן ללמוד בעצמכם (אם אין לכם בעיה עם זה – זה גם הרבה יותר זול).
  2. אחרי שמצאתם – תתחילו להכיר אינטימית את גוגל ולחפש אלו מקומות יכולים לתת לכם/ן מלגות. יש 1001 סוגי מלגות ויש פקדון שחרור (אם אתם/ן זכאי/ות לו).

הנקודות שתיארתי לעיל – לוקח זמן עד שבודקים את כל הדברים, מקבלים תשובות ומחליטים מה הלאה. לבינתיים – אפשר לחפש משהו אחר.. עבודה.

גם אם אתם/ן עובדים/ות במקום עבודה כלשהו, בהרבה מקרים אין משמרות ואם החלטתם שלימודים יכולים לעזור לכם ומקום העבודה לא מאפשר משמרות, תצטרכו למצוא מקום עבודה אחר. מקומות עבודה לסטודנטים לא חסר.

אחד הדברים הבעייתיים לטרנסיות מבחינת מקומות עבודה לסטודנטים – זה שיש לא מעט מקומות כאלו שהעבודה נעשית ממוקד לקוחות והכל מבוצע בטלפון ואז רוב הטרנסיות יטענו שויזואלית הן בהחלט נראות נשיות, אבל מבחינת קול – יש להן בעיה. התשובה שלי במקרה זה היא פשוטה: דווקא בגלל שבמקומות כאלו אין לך מושג ירוק עם מי את משוחחת בטלפון, את יכולה לאמן את הקול שלך להגיע יותר ויותר לקול נשי. כל לקוח שאת משוחחת, תשני את גובה הקול ופשוט תתרגלי (מלשון תירגול) את הקול שלך. נכון, לפני האימון יהיו לא מעט פעמים שתצטרכי לאמר "אני בת", אבל ב-8 מתך 10 פעמים, אחרי הערה כזו שלך השיחה תמשיך ויתייחסו אלייך כבת, ושוב – זו הזדמנות מצויינת לאימון קולי.

כך יוצא שאם מצאתן/ם לכם/ן מקום עבודה במשמרות ומצאתם מקום לימוד – תוכלו גם להרוויח וגם ללמוד ולאחר מספר שנים תוכלו להרוויח משכורות טובות, הרבה יותר טובות אם לא הייתן/ם משקיעים בלימודים.

תחום אחר שדווקא אפשר להרוויח ממנו לא רע עוד בהתחלה – זה במחשבים (כן, כל עוד את לא מאלו שבשבילם מחשבים זו קללת האנושות ובא לך פעמיים ביום לשבור מחשב). אם יש לך משיכה למחשבים – בין אם זה לגרפיקה, תכנות, ניהול רשתות וכו' – אז שם דווקא התעודות לא ממש ישנו משהו. יש לא מעט קורסים שניתן ללמוד באינטרנט (ללא צורך בתעודה) ואפשר לחפש ברמות מתחילות עבודה בשכר בסיס ומשם להתקדם.

ב ה צ ל ח ה 🙂

נשבר לי מ"תופסות הטרמפ" על טרנסיות

הקהילה הטרנסית עברה לא מעט התכתשויות ש"עיידן" (או איך שלכל הרוחות קוראים לו היום) – יש כאלו שחושבים שבאמת הקהילה צריכה להתייחס לטרנסיות לא רק לאלו שאשכרה עושות את כל תהליך שינוי המין (עם או בלי החלק התחתון, לא ניכנס לזה כרגע) לבין אלו שנמצאים עם ערימת זיפים/שערות גוף, דופקים ליפסטיק ו.. דורשים (כן, בכוונה אני כותבת "דורשים") שיתייחסו אליהם כ"אשה", כ"טרנסית" או כל כינוי אחר עם מוטיב נשי.

ונשבר לי מזה לגמרי!

אני מסתכלת על עצמי לדוגמא ואני יודעת משהו אחד: ההתקדמות שלי לכיוון המגדר הנשי היא איטית מאוד ומתעכבת בגלל כל מיני נסיבות. אני לא יוצאת כאשה כי אם אני אצא כאשה אני אראה בדיחה, אני אפסיד לקוחות (אני עצמאית במקצוע), אני אהפך לבדיחה. מה לעשות, בלי סידרת ניתוחים אני לא אראה אשה ולא "אעבור" כאשה, ולכן בינתיים מחוץ לבלוג ולפייס אני עדיין בחוץ נמצאת כ"גבר". הרוב לא פונים אליי כאשה ואני לא מנסה לתקן אותם בצעקות של "תתייחס אליי כאשה". זה המצב כרגע, זה מה יש.

טרנסים וטרנסיות שבאמת עוברים/ות שינוי מגדר מזכר לנקבה או ההיפך, אוכלים המון חרא בחיים! בתהליך כזה יש המון כאבים פיזיים ונפשיים, נבלות שמררים את חייך בהשפלות והעלבות, משפחה שלא תמיד מקבלת את השינוי, מקומות עבודה שמסתכלים בעיניים עקומות (אם לא בועטים אותך החוצה בתירוץ כלשהו) על השינוי ובקיצור – מדובר במאבק ארוך וקשה מאוד לפחות בשנים הראשונות לשינוי ולכן מבחינתי אחת כזו או אחד כזה שעובר ומצפה שאתייחס אליה/ו במינו/ה החדש/ה – אשמח לעשות זאת וברוב המקרים אעשה זאת ללא שום בקשה.

לעומת זאת – הקבלה של כל מיני ווירדוז למיניהם שלא מסוגלים להעביר על עצמם סכין גילוח שיבקשו יחס נשי – יקבלו ממני השפלה, גם ציבורית, ואני האחרונה בד"כ להשפיל מישהו באופן ציבורי..

אבל הבעיה הכי גדולה של אלו שכן מקבלים את הווירדוז – זה שהם לא מסתכלים/ות מעבר לקצה האף, ואני אסביר…

מי לא ראתה את טאלין היפהפיה ב"האח הגדול"? הנה בחורה טרנסג'נדרית שהצליחה להראות לכולם שטרנסית זה לא איזו מפלצת היסטרית חולת נפש! הנה אחת שיודעת להתנהג יפה גם כשאדיוטים סביבה מציקים לה בשאלות מטומטמות, שהיא לא מסתכסכת עם אחרים (למרות שהפקת התוכנית ניסתה לעשות הכל כדי לסכסך בינה לאחרים), אחת ששומרת על פאסון ואחת שיודעת להיות לא רק בחורה, אלא גם ליידי! מיליוני אנשים בארץ שראו את התוכנית עקבו אחריה ובפעם הראשונה הם ראו מה זה בחורה טרנסית, לא חולת נפש, לא משוגעת, לא קריזיונרית – אחת שלא רק "עוברת" כבחורה, אלא ממש בחורה עם כל ההתנהגות הנשית, אחת שלא צריך לחשוש ממנה רק בגלל שהיא עברה שינוי מין. טאלין גרמה למהפך מחשבתי אצל רבים שלפני כן לא היו מוכנים בכלל לקבל טרנסיות.

כשמגיעים אנשים כמו עיידן או כל מיני חייזרים אחרים שעירים עם ליפסטיק – עצם קבלתם ע"י הקהילה מחזיר את הגלגל לאחור!!, כשהקהילה מקבלת כאלו, אנשים מבחוץ מבינים שהקהילה היא לא יותר מאשר מקום לקבל כל חולה נפש שמפנטז שהוא בחורה. הקהילה רוצה שאנשים מבחוץ יקבלו טרנסים וטרנסיות ויתייחסו אליהם/ן עם מגדרם/ן החדש, אבל כשאותם אנשים מבחוץ רואים את הווירדוז האלו – הם דווקא יסתכלו על כל הקהילה כחולי נפש וידחו את הבקשה! קהילה שלא יודעת לתחום דברים מה "משלנו" ומה זקוק לטיפול פסיכיאטרי דחוף – היא קהילה שמתעלמים מבקשותיה במקרה הטוב, או הופכים אותה לבדיחה במקרה הרע!

אז אם קהילת הטרנסיות רוצה יחס רציני – היא צריכה לתחום ולהצהיר: אלו שבאמת עושים שינוי, יקבלו את החיבוק. אלו הקופיפים עם הליפסטיק – שיחפשו להם מישהו/י אחר שיחבק אותם.

אל תחזרו לאחור

היתה לי ביממה האחרונה שיחה עם טרנסית שמשנה את מינה וכבר נמצאת בתהליך מספר שנים. היא כבר יצאה כאשה לפני משפחתה ולפני ילדיה, אולם היא עדיין לא מעיזה לצאת לעבודה כאשה. שוחחתי איתה ורציתי לשתף כמה נקודות ששוחחתי איתה – עמכם הקוראים.

העניין של לרצות לחזור לאחור, לסובב את הגלגל ולהיות בחזרה מה שהיית (בין אם זה בן או בת) הוא דבר טבעי ונורמלי. כל אחד ואחת ששינה/תה את מינו/ה היה לא פעם ולא פעמיים בדיוק בסיטואציה שבא יש חשק להרים ידיים מכל השינוי ופשוט לחזור לאחור. אחרי הכל, כשהיית בן/בת לפני השינוי, אף אחד (כמעט) לא הציק לך לגבי השינוי ולגבי המראה שלך (במיוחד אם היית בן). אנחנו, אחרי הכל, בני אדם שניזונים מפידבק ואם את יוצאת כאשה ומהבוקר את מקבלת הערות על המראה שלך או מתבלבלים/"מתבלבלים" בך בין בן לבת – טבעי הדבר יהיה שכשתגיעי הביתה תרצי לזרוק את הכל ולחזור לבן (לדוגמא).

אז קודם כל – שלא מומלץ לחזור לאחור. יש סיבה שרצית לשנות במשך שנים רבות את מינך והסיבה היא שתמיד הרגשת שבתוכך את עצמך בכלל המין השני, ולא מה שאת כיום, בל נשכח זאת. הדרך לשינוי אינה קלה ואינה מסתכמת בקניית איפור וביגוד והנעלה, אלא חיים שלמים, 24/7, 365 יום בשנה – במין השני.

מכאן נגיע לנקודות שהן קצת יותר תכל'ס:

  • חיזוק האופי שלך. תהיי/ה כנ/ה עם עצמך – האם כל הערה הורסת לך את השעות הקרובות והימים הקרובים? אם כן, אז את צריכה לעבוד על העניין של להאמין יותר בעצמך שאת אשה/גבר (לפי השינוי שאת עושה) – ולא חשוב כמה ההערות חוזרות. אם את משנה את מינך לאשה אז תפנימי שאת אשה ולא חשוב כמה מעירים – עמדי על שלך כמו שור עקשן.
  • מייקאפ – אחד הדברים הראשונים שאני ממליצה לכל מי שהולכת להתחיל את התהליך של שינוי מין – הוא לשלם חד פעמית על פגישה עם מאפרת מקצועית (לא כזו שיודעת רק לאפר לחתונות או אתמול סיימה קורס איפור) שפשוט תעצב לך את הפנים מחדש, תדגיש מה שצריך להדגיש ותסתיר מה שצריך להסתיר. אם צריך לעצב גבות – אז לעצב (בין כה הן גודלות אם זה לא מוצא חן בעינייך). המייקאפ הזה אינו קליל (במיוחד בקיץ הישראלי), אבל מצד שני – הוא יכול לתת לך מראה הרבה יותר נשי עד שההורמונים (וניתוחי FFS) ישנו את הפרצוף. כשיש לך מראה נשי אחרי האיפור ואת רואה אשה בצד השני של המראה – זה נותן הרגשה הרבה יותר טובה שגם יכולה לסייע לעמוד מול זיוני השכל של כל מיני אידיוטים ש"מתבלבלים".
  • התמדה – הולכת לראיון עבודה? הולכת לדייט? הולכת לבילוי? מועדון? שימי לב מה את לובשת. לראיון עבודה לא הייתי ממליצה לבוא בלבוש חושפני (גם אם יש לך גוף סוף הדרך) אלא דווקא בלבוש מכובד ואפילו שמרני, ובמקומות בילוי כדאי שהלבוש יהיה נוח ושיצריך כמה שפחות "תחזוקה". חזיה ממולאת בגרביונים/בדים/שקית אורז יכולה לתת לך מראה של אחת שיש לה כבר שדיים גדולים אבל אם כל 3 דקות את צריכה "למקם" את השדיים שלך בחזיה, אז החשד של האחרים "ידלק" שמשהו אינו כשורה כאן וזה עלול להביא לכל מיני הערות פוגעניות.
  • התבלטות – יש לך גוף נשי יפה? להתבלט איתו זה כיף, אבל כדאי לקחת בחשבון שככל שאת בולטת, יותר אנשים שמים אלייך לב וחלק מהן יעיר הערות שלא תאהבי או שתובכי מהן, לכן כדאי לשקול אם ללבוש לבוש שמבליט אותך או לא בהתאם לאופי שלך וכמות הסיבולת שיש לך להערות.

כפי שציינתי מקודם, הערות של "התבלבלות" תמיד יכולות להגיע, יכול להיות הערה אחת או שיכול להיות שטף של הערות מכל מיני בבונים/מטומטמים, אבל כל אחד ואחת יכול/ה להיזכר בימים שהיו טלפונים מבנקים בקשר לחריגה, הבוס צעק, השותפה החליטה להתחרפן ואמא הציקה לך על כל מיני שטויות – והכל ביום אחד, זה לא סיבה לקפוץ מהחלון. יש ימים כאלו ואותם ימים עוברים. תצטיידו בחבר/ה טוב/ה שיכול/ה ויודע/ת להרגיע אותך ולהחזיר לך את האיזון, ואם ההערות מגיעות בשצף קצף – אולי כדאי יהיה להתייחס לנקודות שכתבתי לעיל. ראיתי לא מעט מקרים בהם מישהי רצתה ודרשה והתעקשה שיתייחסו אליה כאשה שכל מה שהיא עשתה כדי להיראות כך – היה בנדנה על הראש וליפסטיק. אנחנו בישראל, לא בסאן פרנסיסקו.

טרנסיות ועבודה

תיאורתית, כל אחת שעוברת תהליך MTF יכולה לעבוד בכל עבודה שקיימת וזמינה לאנשים אחרים.

במציאות – הדברים מעט שונים.

רוב העבודות שקיימות וזמינות לטרנסיות צעירות רבות, מתחלקות ל-2 סוגים:

  1. הסוג הראשון קשור למענה טלפוני – בין אם זה סקרים, נציגת שרות בחברות סלולר או חברות אחרות.
  2. הסוג השני קשור לעבודות שיש אינטרקציה בינך ללקוחות, בין אם אינטרקציה מועטה (נניח סידור מוצרים) ובין אם אינטרקציה מרובה (קופאית נניח)

אני מניחה שיש בוודאי עוד סוגי עבודות הזמינות לטרנסיות ללא נסיון, אולם נתמקד ב-2 לעיל.

כשמדובר בעבודות הקשורות לטלפון, חשוב לגשת אך ורק אם יש לך קול נשי. אם יש לך קול של טום-בוי או שיש לך קול גברי, את תצטרכי להסביר עשרות פעמים (לפעמים זה אפילו מגיע ל-80 פעם) ביום שאת בת ולא בן (לא, אל תנסי לאמר בטלפון לאדם שאת משוחחת איתו בטלפון בעבודה שאת טרנסית – כי את לא יודעת איך הצד השני מקבל את זה והדבר האחרון שאת רוצה זה צחוק היסטרי או קטילות מהצד השני), לכן אם אין לך קול נשי – ותרי על עבודות כאלו.

כשמדובר בעבודות שיש בהן מפגש פרונטאלי עם הלקוח, עדיף להיראות הכי נשי שאפשר אבל לא יותר מדי. מייקאפ להסתיר זיפים – כן, אבל אל תגיעו למצב של מאט טוטאלי בפרצוף, קצת שימר יכול לחולל פלאים. גם יותר מדי איפור ו"פיסול" יכולים לגרום ללקוחות "לעלות" עלייך שאת טרנסית.

בכל מקרה, לא חשוב כמה את נראית מעלפת, כמה בנים רודפים אחרייך ומתים לצאת איתך, כמה מחמאות את מקבלת, תמיד יגיעו המפגרים/קרציות/מטומטמים שבכוונה יתייחסו אלייך כגבר, שבכוונה יקראו לך "קוקסינל", ושבכוונה ינסו להיכנס איתך לעימותים וויכוחים.

לצערי יש לא מעט כאלו ש"בולעות את הפתיון" ונכנסות לויכוחים הללו שמסתיימים לא אחת בדמעות (של הטרנסית, לאותם גברים בד"כ יש רגישות של בבון) וחיסול מיידי של כל מצב רוח טוב, ואם את עובדת פרונטאלית מול לקוחות – זה יקרין על היחס שלך אליהם. מכאן ועד לעוד ויכוח/עימות – הדרך קצרה.

את צריכה לזכור משהו אחד שאולי את מודעת אליו ואולי לא. זוכרת בעבר הרחוק את הזמן של גן חובה? שהדרך של רוב הבנים למשוך תשומת לב היתה למשוך שיער לבנות? אצל הדביל המצוי שמנסה להתווכח איתך, אין התפתחות מוחית רצינית, ולכן הדרך שלו למשוך את תשומת ליבך – זה לרדת עלייך. הוא כמובן לא יאמר לך שאם היית מולו אחד מול אחת, הוא דווקא היה רוצה לצאת איתך/לשכב איתך, אבל אז הוא יכנס לסרטים אם הוא שוכב/יוצא עם "בן". התוצאה של כל הסלט הזה במוח – נסיון הצקה לך. מסקנה: אחד כזה מתחיל להתייחס כך? תתעלמי ממנו, בקשי שמישהי אחרת תתן לו שרות או שתהיי קרה וקורקטית. זה בבון, אי אפשר לשנות את דעתו.

נקודה נוספת הקשורה לאלו שמאמינות שאם אני מציגה את עצמי כאשה גם אם אני לא נראית ממש נשית – מגיע לי יחס של אשה. אני בהחלט מכבדת את הדעה והאמונה הזו, אך המציאות, מה לעשות, מכתיבה שבמקרים כאלו, כמות ההצקות תהיה כפולה ומכופלת בהשוואה לטרנסית שכן מתלבשת נשי, מתאפרת נשי ועושה את כל שלאל ידה להיראות כך. אנחנו חיים במדינה שהמנטליות שבה לרוב היא מנטליות של ערס מפגר, והם לא יודעים במקרים רבים להתייחס למישהי שלא נראית ממש נשית – כאשה, אז הויכוחים/עימותים/השפלות יגיעו ובמקרים האלו התעלמות היא פתרון מתבקש אך מבפנים קשה להתעלם ואותה טרנסית צריכה להחליט לעצמה מה לעשות – לדבוק באמונה זו או לקפוץ לכמה חנויות בגדים ולשנות מלתחה.

ולסיום, נקודה שראיתי שעולה בפייסבוק שוב ושוב – עבודה בזנות כי "אין עבודות אחרות" או כי "הסכום אינו מספיק". אני האחרונה שאי פעם תפסול מישהי שבחרה לעבוד בזנות (את הקטילות היא תחטוף מהפמניסטיות (הלוחמות שבהן) שמצד אחד רוצות "להגן" על הזונות ומצד שני הן דופקות אותה יותר ממה שכל סרסור יכול לפגוע!). נכון – רוב העבודות הללו משלמות שכר מינימום ואולי אפשר לקבל עוד איזו השלמה מביטוח לאומי, כך שבתחילת החודש יכנס לבנק סכום הנע בין 4,500-5,500, וזה ממש לא הרבה (במיוחד אם חיים במרכז), אבל צריך לא להרים ידיים ולהמשיך לחפש גם כשאתן עובדות – עבודה יותר רווחית. יש אינטרנט, יש אתרים כמו AllJobs שדרכם ניתן לחפש ולשלוח קו"ח והכי חשוב – יש עבודות, כל עוד את מכוונת את עצמך לתחום מסוים ואת מוכנה להשקיע לפני כן באותו תחום (במידה ויש צורך בכך).

בהצלחה

טרנסית או קרוסית: חלק 2

בעבר פרסמתי את הפוסט הזה אולם אני עדיין מקבלת שאלות שחוזרות שוב ושוב, ואני אנסה לענות עליהן בקצרה כאן: (ש = שאלה, ת = תשובה)

ש: אם אני מתלבשת בבית כאשה בזמן שאני מגורה, אולי אני טרנסית?
ת: טרנסית זה לא עניין של לבוש. טרנסית זה להיות המגדר השני (כלומר אם אתה בן אז זה להיות בת ואם את בת אז זה להיות בן), בדגש על להיות, to be או to become. זה שאתה מתלבש בבית כך או אפילו מתלבש מדי פעם נשי ואולי יוצא כך בחושך/בלילה/למסיבה – לא הופך אותך לטרנסית. אתה עדיין קרוסדרסר.

ש: אי אפשר להיות טרנסית ולהחביא את זה ולהוציא כשצריך?
ת: בהצלחה למצוא פסיכיאטרית/פסיכולוגית שתאשר תהליך כזה. שוב, טרנסית זה לשנות ממיגדר אחד למישנהו ולא מדובר על switch לפי חשק. שדיים גודלים כשלוקחים הורמונים ולא יורדים כשמפסיקים ליטול אותם. גוף משתנה, פנים משתנות, דברים משתנים. שינוי מין אינו משחק.

ש: יש מקומות מומלצים לקרוסיות?
ת: שמעתי שבדאנג'ן מקבלים אותם/ן. אולי יש מקומות אחרים, אינני יודעת.

ש: אם אני רוצה להיות אשה אבל הנסיבות לא מאפשרות לי, לא עדיף לי להיות קרוסית? אני אוהבת מאוד את הביגוד היפה והנשי.
ת: אם כל העניין שלך בנשיות זה ביגוד/מייק-אפ/עקבים יפים בזמן שאתה מגורה או רק בבית, אז בין כה שינוי המין כלל אינו רלוונטי עבורך. כדאי שתזכור: טרנסית ממוצעת כשמגיעה הביתה, דבר ראשון זורקת מעליה כל דבר לוחץ/מכאיב, ברוב המקרים היא גם תסיר איפור ותלבש ג'ינס וטי-שירט פשוטים ולאו דווקא "סופר נשיים". כפי שציינתי לעיל – שינוי מין הוא הרבה יותר מביגוד/איפור/עקבים.

ש: את נותנת כאן תשובות מאוד החלטיות אבל בחיים אין שחור ולבן.
ת: קח לך תרגיל פשוט: נסה לצאת כאשה במשך יום יומיים. כסה זיפים, התאפר, התלבש כאשה כולל צמידים וטבעות (אם אפשר – גם עקבים), ותראה איך זה.

ש: אני קרוסית כבר זמן רב  ואני רוצה לקחת את זה קדימה ולשנות את מיני אולם עקב בעיות שאינן בשליטתי אינני יכול לעשות זאת, מה את מציעה?
ת: הלוואי והיה לי מטה קסם לפתור בעיות כאלו, אך אין לי. אני ממליצה לספר זאת לחבר חכם קרוב שאפשר לסמוך עליו (או עליה), אולי לו/לה יהיו רעיונות. פתרונות לבעיות, גם המורכבות ביותר – לא חסרים, הכל תלוי במחיר שאתה מוכן לשלם.

בהצלחה

טרנסיות והתאבדויות – זאת אינה הדרך הנכונה

זה עתה סיימתי שיחה עם אדם מסוים שכבר שנים רבות רצה לשנות את מינו ועקב נסיבות שונות הדבר נבצר ממנו והוא ניסה היום להתאבד. לשמחתי, לאחר שהוא התחיל את הנסיון וברגע האחרון הוא התעשת והוא מטופל כרגע רפואית. (אני לא מעוניינת לפרסם את פרטיו).

שיעור נסיונות ההתאבדות בקרב אלו שמעוניינים לשנות את מינם למין השין ובקרב הטרנסיות שכבר החלו בתהליך גבוה בהרבה משיעור ההתאבדות ה"רגיל". תהליך שינוי המין גובה מחיר נפשי מאוד גבוה ולצערי רבים/ות מהטרנסים/ות כלל אינם מודעים לו. אחרי הכל, שינוי מין אינו רק מייק-אפ ולבוש, זה הרבה מעבר לכך.

בפוסט הקודם שלי הבאתי את טירנה, טרנסית פיקטיבית והסברתי כמה דברים לגבי השינויים הפנימיים שצריכים לקרות. לשם פוסט זה, נאמר שטירנה סובלת פנימית בזמן התהליך. זה לא משנה כרגע ממה היא סובלת: בטחון עצמי נמוך, "קטילה" עצמית, בעיות פרנסה, חוסר זוגיות וכו' – ונניח שטירנה מעוניינת להתאבד.

מדוע היא חושבת שהתאבדות היא פתרון רצוי? ברוב המקרים התשובה פשוטה: שקט. אם טירנה לא קיימת, אין יותר בעיות על הראש.

כשטירנה יותר ויותר חושבת על התאבדות, הבעיות שלה עוברות מטמורפזה (שינוי) מבעיות שבעיניים אחרות נחשבות לקטנות או בעיות פתירות – ל"מפלצות" גדולות שאין שום אפשרות לפתור אותן. אין לטירנה עבודה? היא תחשוב שבהמשך גם אף אחד לא יקבל אותה לעבודה. אין זוגיות? היא תהיה בטוחה שאף גבר רציני לא ירצה אותה לקשר זוגי, שינוי חיצוני? היא בטוחה שכולם צוחקים ויצחקו עליה ואם לא בקול אז בתוכם או עם חברים/ות שלהם/ן, כמה צעדים אחרי שהם עוברים אותה ברחוב – ועוד ועוד.

אם ניקח טרנסית במצב רגיל וניתן לה דף ועט וחצי שעה של שקט ונבקש ממנה שתכתוב נקודות וחוויות חיוביות שיש/היו לה בחייה, סביר להניח שהיא תוכל למלא את אותו דף (תלוי כמובן כמה בחיים היא אופטימית וכו'). נבצע את אותו תרגיל עם טרנסית שרוצה להתאבד, והדף ישאר ריק או שכמות השורות תהיה מועטה מאוד, הרבה פחות מבמצב רגיל.

ברוב מקרי ההתאבדות (או נסיונות התאבדות) הדברים אינם קורים מהיום למחר, זהו תהליך שיכול לקחת שבועות או חודשים (ולעיתים, כפי שמעדכנת אותי בזמן כתיבת שורות אלו פסיכולוגית אחת יקרה – גם שנים). כל טרנסית היא עולם בפני עצמו, אולם ישנם סימנים די מובהקים שהחברים/ות של הטרנסים/ות יכולים/ות להבחין בהם:

  • ניתוק קשרים פאסיבי: הטרנסית לא מעוניינת בשיחות עידוד, ולפיכך היא לא יוצרת קשר (פיזי או טלפוני או אינטרנטי) עם חברות וחברים שלה, משפחה ועוד.
  • התכנסות לתוך עצמה: אם אותה טרנסית היתה "חיית בילויים" לדוגמא, היא פשוט תרצה כל היום להיות במיטה, עם עצמה, בד"כ בחושך מתחת לשמיכה זולת יציאות לדברים ממש חיוניים. כל שאר הדברים (עבודה, תשלומי חשבונות וכו') יזנחו ויקבלו דחיה למועד בלתי ידוע.
  • אי רצון בשיתוף: גם אם תפרצו אל הטרנסית לביתה, תשפכו עליה דלי קרח, ברוב המקרים היא לא תרצה לשתף אתכם בצרותיה ולא תרצה לצאת מאותו מצב. עידוד יכול לעזור במקרים מסויימים רק על ידי מישהו/י שאותה טרנסית סומכת עליה/ו.
  • לקיחת סמים שונים (לא כולל ג'וינט) המעודדים שינה או כדורי שינה.

ההתנהגות הזו נקראת "התאבדות פאסיבית" ולאלו המעוניינים לקרוא מעט יותר על הנושא, אני ממליצה על מאמרו של ירון סלע (כאן) המדבר על החיים הטובים או החיים המשמעותיים.

חשוב לזכור: ברוב מוחלט של המקרים, טרנסית שמנסה להתאבד נמצאת בדכאון שגורר אחריו אדישות, בחלק מהמקרים גם אדישות לדברים שהיו מעצבנים בעבר את אותה טרנסית.

למצב של דכאון פאסיבי יש מחיר פיזי: מבחינה הורמונלית, אין ממש פעילות גופנית כך שהפעילות ההורמונלית (במובן של אסטרוגן/טסטוסטרון) משתבשת. השרירים נחלשים, מגיעות לעיתים תופעות כמו סחרחורות וכאבי ראש, והתאבון צונח (מה שעוד יותר מגביר את האפקטים שהזכרתי לעיל) וכל המערכות נחלשות.

איך ניתן להוציא את טירנה הטרנסית מדכאון והתאבדות פאסיבית? אין שיטה מסויימת שיכולה לעבוד על כולן, אך יש מספר נקודות שניתן לנסות (ובכל מקרה, אם ניתן להביא פסיכולוג מקצועי, זה הכי טוב):

  • חבר/ה קרוב/ה הכי עוזר/ת: אחד הדברים שמתרחשים בהתאבדות פאסיבית היא אי הקשבה לשום גורם. הגורם היחיד שכן יכול להשפיע הוא חבר/ה קרוב/ה שיש לו/לה השפעה רגשית על הטרנסית, אותו מישהו/י שאותה טרנסית יכולה תמיד לשפוך את ליבה אליו/ה.
  • ריגשי – OUT!: נסיון לעודד או ליצור רגשות אשמה ידחוף את הטרנסית עוד יותר עמוק להתאבדות הפאסיבית.
  • מציאת הנקודות הבעייתיות: זה החלק הכי קשה. יש צורך למצוא את אותן בעיות גדולות שבגינן היא רוצה להתאבד.
  • הקשבה – גם אם מי שעוזר בטוח/ה שהטרנסית מדברת שטויות במיץ עגבניות, צריך להקשיב ולעודד אותה להוציא כמה שיותר את הרגש החוצה. בלי להתערב, בלי לחוות דעה. רק להקשיב ולעודד הוצאה של הדברים החוצה.
  • נסיון לפתור חלק מהבעיות: אין לטרנסית לאן לגור? סייעו לה במציאת דירה (גם אם זמנית) או שתארחו אותה לזמן מה. אין עבודה? סייעו לה במציאת עבודה, גם עבודה זמנית. אין לה כסף? תראו היכן אתם יכולים לסייע (קראו גם את החלק הבא של מה לא לעשות). היא רוצה בן זוג? קחו אותה לבילוי כידידים/ות ועודדו אותה להכיר. אלו רק דוגמאות.
  • התמדה. סיוע ביציאה מהתאבדות פאסיבית אינו "זבנג וגמרנו", זהו תהליך שמצריך עקשנות והמון סבלנות. שמרו על קשר, בידקו שהיציאה מההתאבדות הפאסיבית מתקדמת, עודדו.
  • עידוד ע"י שימוש בדברים מהעבר: הזכירו לה שהיא הצליחה לפתור בעיות כאלו ואחרות (מומלץ לפרט) בעצמה, איך היא התגברה על מכשולים שונים (לפרט) וכל דבר חיובי שקרה לה והיא נהנתה.
  • שילוב גורמים מקצועיים: נסו לעודד את הטרנסית לשוחח עם גורם מקצועי (פסיכולוג, פסיכיאטר, סיוע סוציאלי וכו').
  • טיפוח בטחון עצמי של הטרנסית: ככל שהבטחון העצמי של הטרנסית גודל, ההתאבדות הפאסיבית תהיה היסטוריה. מאוד רצוי לסייע בכך ע"י חלוקת מחמאות (אמיתיות, לא מזוייפות), ותזכורת של פתרון בעיות שהטרנסית בעבר פתרה בעצמה כדי להראות לה שהוא יכולה והצליחה בעבר.
  • עמותת סה"ר מציעה עוד מספר נקודות – אפשר לקרוא אותם כאן.

דברים שלא מומלץ לעשות:

  • אל "תלוו" כספים לטרנסית שמנסה להתאבד פאסיבית ולוקחת סמים. במקרים כאלו אתם יכולים להיות בטוחים שהכספים הללו יממנו את הסמים. יחד עם זאת, אם יש לה בעיות כספיות אמיתיות (חשבונות, אוכל וכו') – שלמו אתם את החשבונות וריכשו עבורה מזון וכו'.
  • גערות וצעקות אינן עוזרות (אלא אם יש לכם נסיון ב-Shock Therapy ואתם מוסמכים לכך). שמרו על טון רגוע.
  • נטישה – כעקרון לא מומלץ להתחיל משהו ולנטוש. אם אין לכם/ן את הסבלנות, ערבו גורם מקצועי.
  • פיתוח תלותיות: להיות ה-Savior זה נחמד, להיות ה-Savior באופן קבוע אינו דבר מומלץ. כן מומלץ לעודד את הטרנסית להתמודד עם בעיות בעצמה תוך כדי כך שיש לה "גב" ועידוד לאחר פתרון הבעיה ("את רואה? את כן מצליחה לפתור את הבעיה עם XYZ"). לא מומלץ להגיע למצב שאו שאת תפתרי או שהיא תחזור להתאבדות הפאסיבית.

בסופו של יום, רוב מוחלט הבעיות שבגינן טרנסיות רוצות בגינן להתאבד ניתנות לפתרון. גם כותבת שורות אלו היתה בעבר במצב קרוב להתאבדות ולבסוף יצאתי בעזרת חברה טובה שסייעה. עידוד, סיוע, הקשבה, עזרה – יכולים לעזור המון.

טרנסית חיצונית – ומה עם הפנימית?

הסתובבתי היום ברחוב אלנבי ורכשתי לי ביגוד נשי. בסיום הקניות הלכתי לתחנת האוטובוס וראיתי מחזה מעניין: 2 טרנסיות עומדות וממתינות כאשר הגיע מישהו ונתן "מבט עקום" באחת מהן (הוא לא אמר מילה). את הצעקות שהיא נתנה – שמעו למרחק רב.

מכיוון שאת התופעה הזו ראיתי מספר פעמים במקומות שונים, רציתי להתייחס אליה בפוסט זה.

תכירו את טירנה. (טירנה אינה שם כינוי לטרנסית מסויימת. היא טרנסית פיקטיבית לצורך פוסט זה). כ-בן היא היתה בשם "טירן".

טירנה היא טרנסית בת 25, כבר שנתיים נמצאת בתהליך השינוי, עובדת ביום יום בהייטק וחיה כאשה 24/7.

גם לטירנה יש בדיוק את אותה בעיה גם בעבודה וגם מחוץ לעבודה: כשמישהו נותן לה מבט עם גבה מורמת, היא לא תתעלם – היא פשוט "תיכנס" בו.

מדוע זה קורה לטירנה?

הבה נחזור אחורה לתחילת השינוי ונסתכל עליו מבחינה חיצונית (מבלי לדבר כרגע על טיפולים, , הורמונים, ניתוחים, חזה וכו'). כדי להתחיל לצאת כאשה (במקרה של FTM), כל מה שצריך הוא לבוש ואיפור, כלומר עם תקציב של פחות מ-2000 שקל, "סיבוב" ברחוב אלנבי ואת יכולה לקנות את כל מה שאת צריכה (כל עוד את לא הולכת על מותגי שם) מפאה ועד עקב, מליפסטיק ועד קונסילר, משמלה ועד גרביון. ה-כ-ל יש באלנבי. כל מה שצריך זה לא להתבייש, להיכנס, לקנות ולהמשיך.

אחרי שקנינו, אפשר להגיע הביתה, ולהתחיל לשחק עם האיפור. אם יש ידיד/ה שמבינ/ה באיפור – אז החיים יותר קלים והוא/היא יכול/ה ללמד אתכם/ן איך להתאפר. אין? יש YouTube ואימון עצמי. אין עצבים? אפשר לשלם 150-200 שקל למאפרת אישית שתשב איתך שעה ותלמד אותך. לא מכירה כאלו? פני לירין שחף ושם ישמחו לתאם לך פגישה עם מאפרת כזו (ואולי גם תקבלי כמה דוגמיות וכו בדרך).

אחרי שאנחנו יודעות להתאפר, סידרנו את הפאה לפי התסרוקת האהובה עלינו, שמנו חזיה (ואולי מילאנו אותה במשהו) התלבשנו נשי (הסדר הפוך 🙂 ), פיזרנו על עצמנו איזה בושם נשי, שמנו נעליים/עקבים, תיק קטן/צד (מה לעשות, נגמרו הימים שכבנים היה אפשר פשוט לדחוף ארנק לכיס האחורי של הג'ינס) – אפשר לצאת החוצה לעולם כאשה. סביר להניח שפעם ראשונה זה לא יהיה כזה חלק ותצטרכי להתמודד עם כמה דברים טכניים, אבל עוד כמה יציאות – ותצאי החוצה כאשה כמו עוד מיליוני נשים וטרנסיות.

אצל רוב מוחלט של הטרנסיות – כאן בעקרון זה נגמר. יש כמובן ליטול הורמונים, חזה וגוף משתנים ובהתאם גם הביגוד והטעם משתנים, יש ניתוחים, איפור שונה וכו' – אבל הרוטינה עצמה של הלבוש וכו' חוזרת.

כאן גם מתחילה הבעיה המרכזית, כאן נמצא ה-Issue הגדול שלא מעט טרנסיות לא מודעות אליו או שמודעות ולא מטפלות בו מסיבות שהן.

לבעיה קוראים: בטחון עצמי פנימי.

רבות יחשבו על בטחון עצמי פנימי כבטחון לצאת איך שהן מעוניינות להתלבש, ולא חשוב כמה זה סקסי או פרובוקטיבי ו"לשים זין על כולם" – כלומר התעלמות מוחלטת מהסביבה. טכנית, התעלמות מוחלטת מכל אלו שמביטים בך היא דבר טוב (ועוזר למנוע חיכוכים), אבל יש גורם אחד שאת לא יכולה להתעלם ממנו גם אם תהפכי את העולם.

מעצמך, וליתר דיוק – מהפנימיות שלך.

בכל אדם יש "ילד פנימי" או "ילדה פנימית" ולאותו ילד או ילדה יש את ה"מפתח" לרגשות שלנו. כשטירנה הפנימית לא סובלת את השינוי שטירנה החיצונית עשתה, היא תגרום לטירנה החיצונית פשוט להרגיש רע עם עצמה והיא גם בעצם "תחדיר" מחשבות שליליות – על המראה, התהליך, אולי על החברות שלה, על העבודה, ובקיצור – הילד או הילדה הפנימית "תרעיל כל באר בסביבה". איך רואים זאת? כשמישהו או מישהי נותנים מבט מוזר לאותה טרנסית – והיא "תנבח" עליהם. מאיפה מגיע הכעס והעצבים?

אם נחשוב מבחינה לוגית, טירנה צועקת סתם. הבה נדגים: נניח שדורין פוגשת את טירנה ודורין מרימה גבה וטירנה מתחילה לשלוף ציפורניים. נקפיא את התמונה הזו.

מבחינה לוגית, אין שום הצדקה לטירנה לצעוק על דורין: לדורין יש דעות שלה וביקורות שלה והיא לא הביעה ביקורית קולית. האם זה שטירנה תצעק ישנה משהו? כלום, שום דבר לא ישתנה. האם טירנה תירגע מהרמת הגבה שדורין הרימה? אולי, עוד כמה שעות ובאותן שעות טירנה תהיה מתוחה ועצבנית גם על הסובבים אותה.

אבל לא מדובר במשהו לוגי, מדובר במשהו ריגשי כאן. הילדה הפנימית של טירנה לא סובלת את השינוי הפתאומי שטירנה עשתה והיא יוצרת מתח, חיכוך, שנאה עצמית שיוצאת בתור כעס על כל שטות על אחרות, גם אם הן לא עשו כלום.

אחת הטעויות הגדולות שטרנסיות רבות עושות, היא נסיון "מחיקה" של מה שהן היו לפני כן. אם ניקח את טירנה, היא לא רוצה לדבר ולא רוצה להיזכר בשנים לפני שהיא התחילה את השינוי. היא לא מסוגלת להסתכל על תמונות קודמות שלה ואם קוראים לה בשמה הקודם – אז האיום האיראני קטן לעומת הבלאגן שהיא תחולל. דוגמא? נסו לקרוא לטרנסית בשם הזכרי שלה שהיה ותראו מה קורה.

וכאן הבעיה: אי אפשר למחוק את כל החיים הקודמים. טירנה עברה חוויות, למדה, גדלה, עשתה המון דברים, ונסיון להתעלם מכל זה ולהתחיל מחדש בזמן היציאה כאשה – הוא בדיוק כמו לנסות 20 קומות באויר מבלי שתהיה בניה בקרקע. שינוי מין הוא שינוי שנבנה על מה שקיים. בלי להכחיש את מה שהיה קיים, בלי לפחד מהעבר שהיה ולא חשוב כמה הוא היה גרוע ורווי דמעות. הוא בסופו של דבר מה שהוא: היסטוריה.

אם טירנה רוצה להצליח בשינוי ולא ליפול לכל מיני מלכודות שיזיקו לה היא צריכה קודם כל לעשות משהו שנשמע פשוט אבל הוא לא קל ומצריך אימון (אם כי הוא די קל לביצוע) – לאהוב את עצמה.

איך עושים את זה? מכיוון שהדבר קשור לרגש ופנימיות, נתתי לידידתי אפרת (שהיא יועצת) לכתוב כמה דברים על כך. אתם מוזמנות לקרוא את כל הטקסט שהיא כתבה כאן. אני ממליצה לכולן לקרוא את הטקסט.

ברגע שיש אהבה עצמית פנימית, שאת אוהבת את עצמך, דברים מתחילים להשתנות מקצה לקצה. טירנה כבר לא תסתכל ותחפש לראות אם יש מבט מזלזל אליה, היא לא תחפש לשמוע מה מרכלות 2 הבחורות בשולחן לידה ואם הן מרכלות עליה. היא תרגיש טוב עם עצמה ואם יש למישהו השגות על טירנה והוא מרים גבה, היא פשוט תאמר לעצמה "זו בעיה שלו, לא הולכת להקדיש לו שניה מזמני" או משהו באזור, והשינוי גם יראה בה חיצונית – היא פשוט תהיה יותר מאושרת!

אסכם כך: החלק החיצוני הוא הרבה יותר קל לשינוי מהחלק הפנימי, אבל בלי עבודה על החלק הפנימי, החלק החיצוני יסבול ולבסוף הטרנסית בעצמה תסבול ותגרור את עצמה לכל מיני מקומות לא מומלצים (ותמיד יהיו "נשמות טובות" שיגררו אותה לאותן מקומות). השינוי הפנימי הוא אולי לא קל אבל הוא שווה המון ואם את רוצה להצליח בשינוי – אז כדאי ומומלץ לעשות אותו.