בחיי היום יום, אני עצמאית ואני מנפיקה חשבוניות מס ללקוחות על עבודות שאני עושה. ישנן הרבה טרנסיות שעובדות בכל מיני תחומים – חלק מהתחומים הם כמו עסקים רגילים אחרים וחלקם יותר קשור לתחומי … הנאה.

יהיה התחום אשר יהיה מבחינת תעסוקה, ישנן כמה נקודות ודברים שאפשר לנצל ולהרוויח תוך חסכון כספי ניכר.

חשבוניות / קבלות
בין אם את עוסקת זעירה או עוסקת מורשה, את צריכה מבחינה רשמית להוציא מסמך על כל משהו שנרכש ממך. זה קל מאוד אם את עוסקת זעירה שצריכה להוציא רק קבלות, אבל זה נהיה יותר מסובך שאת עוסקת מורשה – את צריכה להוציא חשבוניות, ואם משלמים לך יותר מאוחר אז במקרים רבים את צריכה להוציא גם קבלות, להגיש כל חודשיים, זיכויי מע"מ ושלל דברים נוספים.

אז במקום ניירת – כדאי להכיר אתר בשם iCount – אותו אתר נותן לכם להנפיק חשבוניות וקבלות דיגיטליות (אפשר להדפיס אם רוצים), תחזית ומצב הכנסות, מה המקדמות שצריך לשלם ושלל דברים נוספים. העלות שימוש באתר תלויה בכמות החשבוניות שאת מוציאה, אבל ברוב המקרים לא תעברי את ה-40-50 שקל לחודש, מה גם שאין צורך לשמור חשבוניות שאת מוציאה כי הכל שמור ברשת ואת יכולה לגשת לאתר ולחשבוניות שלך מהיכן שאת רוצה (גם מהטלפון שלך).

כרטיסי אשראי
אם יש משהו אחד שהוא עדיין מבחינת גהינום בישראל – זה קבלת תשלום בכרטיסי אשראי. ערימות של מסמכים לחתום, עמלות מעמלות שונות שמתווספות, והכסף מתקבל ברוב המקרים לאחר כחודש (במקרים מסויימים לאחר מספר שבועות, תלוי בחוזה). יש מקרים שחברות האשראי משאירות כספים שמגיעים לבעלת העסק – כ"בטחון" ולכי תתווכחי איתם על כך.

במקום כל הבלאגן, עדיף לעבוד עם חברה בינלאומית מוכרת שיש לה גם אתר בעברית מלאה, ואני כמובן מדברת על PayPal. עם PayPal אין צורך בחוזים מסובכים, תעריף העמלות הוא פשוט (3.5% מסך העיסקה) ואין צורך באתר מיוחד אם הלקוח לא נמצא פיזית במקום והוא מעוניין לרכוש מוצר. כל מה שצריך במקרה כזה זה ליצור "חשבונית" ב-PayPal שתישלח באימייל ללקוח, הלקוח יכניס במחשבו את פרטי כרטיס האשראי שלו (למעט כרטיסי ישראכרט עם 8 ספרות) ומיד לאחר מכן בעלת העסק תקבל במייל אישור שהלקוח שילם. לא צריך לדאוג לגבי גניבת פרטי אשראי מבעלת העסק, לא צריך להתקין במחשב שום דבר ואת רואה את הכסף מיידית בחשבון ה-PayPal שלך וניתן להעביר תוך מס' ימי עסקים את יתרת הפלוס ב-PayPal אל חשבון הבנק שלך בארץ.

קניות Online בארץ ובחו"ל
מי מאיתנו לא אוהבת קניות? לפעמים צריך לקנות לעסק ולפעמים לעצמנו – והאינטרנט נותן לנו מגוון בלתי נגמר של מוצרים ופינוקים, רק לשלוף את כרטיס האשראי והמוצר בדרך אליכם. רק שגם כאן, ישנם 2 בעיות גדולות:

• פרטי כרטיס אשראי נגנבים ואנחנו לא תמיד בודקות עיסקה עיסקה מה ירד וכמה, כך שאנחנו יכולות למצוא את עצמנו עם הורדות סכומים שכלל לא עשינו וכפי הנראה שבאתר כלשהו שהכנסנו את מספר כרטיס האשראי – אותו אתר נפרץ והפורץ חוגג עם הפרטים.
• בנקים לא תמיד אוהבים להנפיק כרטיס אשראי, במיוחד אם את לקוחה שלא מכניסה באופן מסודר משכורת או שאת במינוס שתמיד מתקרב לחריגה.

הפתרון ל-2 הבעיות די פשוט:

• אתם זכאים לבקש מהבנק (ולמעט אם אתם מוגדרים כ"מוגבלים") כרטיס חיוב (שנקרא גם Debit Card). בכרטיס זה החיוב יורד ישירות מחשבון הבנק שלכם ואין לכם תקרת אשראי, כלומר אם יש לכם מסגרת עו"ש של 2000 שקל ואתם נמצאים ב- 1600- שקל, תוכלו להשתמש בכרטיס בעד 400 שקל. אם אתם בבנק פועלים, ודאו כי כרטיס החיוב יהיה בעל 16 ספרות.
• לאחר שיש לכם כרטיס חיוב (גם כרטיס אשראי מקומי יעזור) כנסו לאתר EntroPay שם תוכלו להירשם ובסיום התהליך תוכלו ליצור כרטיס אשראי (שזה במקרה הנ"ל כרטיס חיוב) וירטואלי עם מספר חדש ועם אלו פרטים שתרצו (כן, אפשר גם שם אחר – תסתכלו בכרטיס הזה לדוגמא). הכרטיס יופיע ללא מספרים עד שתטעינו אותו. עלות כל טעינה היא 5% מסך הסכום הנטען (כלומר אם אתן מטעינות 100$, אז הסכום שתחויבו יהיה 105$). את הטעינה תוכלו לבצע עם כרטיס החיוב המקומי שהבנק הנפיק (שוב, אם יש לכם כסף פנוי במסגרת) או עם כרטיס אשראי שיש לכם.
  לאחר שתעברו את תהליך הטעינה, תוכלו להעתיק את פרטי כרטיס האשראי ולהשתמש בו בכל אתר, ואם יש לכם לדוגמא כסף פנוי ב-PayPal, תוכלו להזין את פרטי כרטיס האשראי הוירטואלי שיצרתן ל-PayPal ולבצע העברת כספים ישירה לכרטיס (זה לוקח 2-3 ימים עד שזה עובר).

הבנקים מנסים להרגיל אותנו לכך שהם "השיבר" הראשי שלנו בכל מה שקשור לכספים ואם אנחנו נכנסות לצרות כספיות, אז הבנק יכול "להשבית" אותנו בנקל. לצערם, ב-2015 המצב קצת שונה ואם נקלעת לצרות פיננסיות אבל את כן יכולה להשיג בדרכים שונות כסף מזומן, תוכלי לבקש מחברתך להטעין את כרטיסך הוירטואלי ולתת לה את הכסף המזומן ביד כך שהיא תוכל לכסות מיד את ההעברה, ואת תוכלי להשתמש בכרטיס דרך קניות Online, וכיום אפילו אפשר להזמין דרך סופרמרקטים בארץ Online ולשלם בכרטיס וירטואלי או ב-PayPal ולקבל המוצרים הביתה.

ולסיום, משהו אחד לעוסקות במקצועות ה"אירוח": PayPal כחברה בינלאומית עם משרדים בארץ, מחוייבת ומעבירה פרטים לרשויות המס במידה והיא מתבקשת, כך שהצעדים שתיארתי לא יכולים ממש לסייע בהעלמת כספים מהרשויות. ככלל, אני מאוד ממליצה לאלו שעוסקות בתחומים אלו לגשת לרואה חשבון ולהסתייע בו לפתוח תיק עוסק זעיר. אני יכולה לנחש כבר את הבדיחות (קבלות על סקס…), אבל כדאי לזכור שבתי המשפט בישראל כבר הכריעו שתחומי אירוח וזנות חייבים בתשלום מס והרשויות יכולות מחר בבוקר להחרים כל כסף של אחת שעוסקת בכך והפקיד שומה יכולה להנפיק שומה מהאויר שתחייב את העוסקת בתשלום של עשרות אלפי שקלים (הנה דוגמא) ולכן כדאי למצוא פתרון שהעוסקת בכך תשלם סכום כלשהו ובכך היא תחסוך לעצמה צרות.

בעבר שוחחתי עם מספר גברים קרוסדרסרים, ואחת הנקודות שתמיד חזרה היא העניין של טרנסית או קרוסית – במובן של "מה אני?" (כשמדובר בצד השני, לא בי).

ראשית כדאי לזכור משהו חשוב לגבי קרוס דרסינג: כפי שהמילה השניה בתיאור מציינת, מדובר ב-"Dressing" במובן של לבוש/הנעלה/איפור. קרוסדרסר ברוב המקרים מחפש להתלבש כאשה כדי לתת לאשה שבו "לצאת החוצה". הוא נהנה מהלבוש/איפור/עקבים (חלקם או כולם, תלוי בקרוסדרסר עצמו), חלקם נהנים לצאת כך לבילוי, חלקם נהנים אפילו להגיע כך לעבודתם – אבל ברוב מוחלט של המקרים, מדובר ב"לבוש", כלומר משהו שהקרוסדרסר מוריד מעצמו בסופו של יום/בילוי וחוזר להיות גבר רגיל לחלוטין.

ישנם לא מעט קרוסדרסרים שמאוד מעוניינים להיות טרנסג'נדרים ולעבור תהליך (מלא או חלקי) של שינוי מין וכאן הם תוהים – האם בגלל שזהו רצונם, הקרוסדרסר נהפך בעצם ל"טרנסית"?

קיימות תשובות שונות ותלוי את מי שואלים: אצל חלקן, עצם העובדה שקרוסדרסר רק חושב על שינוי כבר מעניק לו את התואר "טרנסית" ולעומת זאת טרנסיות רבות שמסתכלות על מישהו – לעולם לא יעניקו לו את התואר "טרנסית" אלא אם הקרוסדרסר כבר הסיר את שערותיו, מתלבש וחי כאשה, ויש לה שדיים. אין לקרוסדרסר את כל זה? אז מבחינתם הוא יקבל את התואר המזלזל "תחפושת".

לדעתי האישית: טרנסג'נדר הוא מישהו/י שהתחיל/ה בתהליך הפיזי של השינוי, שכבר יש לה סממנים כלשהם של נשיות (ולא, לא התנהגות נשית – את זה יש גם להומואים נשיים). מבחינתי אם מישהי כבר בקרוב מתחילה טיפול של הסרת שיער והיא מעוניינת שאקרא לה מעתה "שולה", אין לי בעיה עם זה. מצד שני, אם מישהו רק חושב על השינוי ובכלל מתלבט אם לעשות אותו ודורש שאתייחס אליו כאשה – אני פשוט אסרב.

טרנסג'נדר זה תהליך קשה וכואב מאוד הן במובן הפיזי, ובמיוחד במובן הנפשי. הוא כרוך במקרים רבים בסבל מצד חברים קרובים/בני משפחה/עבודה וכו'. קרוסיות רבות מעדיפות לא להיכנס לתהליך כי מה האשה תאמר, חשש מגירושין, מה ואיך הילדים יגיבו, בעבודה, המשפחה, חברות/ים ובכלל הסביבה. טרנסג'נדרית עושה את התהליכים ומתחילה לחיות כמין השני זמן מה אחרי התחלת התהליך ונטילת הורמונים תוך כדי שהיא עוברת טיפולים שונים. טרנסג'נד לא קשור לשמלות נוצצות, עקבים גבוהים או אקססוריז נשיים – אלא צורת החיים של המין השני, הצגת עצמה בשם נשי (במקרה של MTF) ומאבק בכל הקשיים הקשורים לשינוי. קרוסית שלא נכנסת לתהליך ויהיו סיבותיה אשר יהיו – היא קרוסדרסרית ולא טרנסג'נדרית.

כפי שציינתי בפוסטים קודמים, אני בהחלט יכולה להבין את הנסיבות בגין אי רצון לשינוי מין (חלקי או מלא) אך ברוב המקרים עם כל ההבנה – אינני מסכימה. פחד הוא אינו סיבה, פחד לדעתי הוא תירוץ כי בסופו של דבר פחד הוא אשליה שבמקור נועדה להגן על האדם, אבל ברוב המקרים אותו פחד גם משתק את הקרוסדרסר לקחת את הצעד הבא שהוא רוצה לעשות כבר שנים רבות.

נכון, יש נסיבות שנראות במבט ראשון מאוד לגטימיות לא לבצע את השינוי, אך כשמנסים "לחפור" באותן נסיבות – מגלים מהר מאוד שאותו קרוסדרסר במקרים רבים מרוב פחד פשוט אינו חושב על פתרונות יצירתיים ומועילים כדי לפתור את הבעיה ולהתחיל סוף סוף בתהליך. האשה תזרוק אותך מהמדרגות? תגיעו להסכמות לגבי כספים, משמורות וכו'. מקום העבודה יפטר אותך בגלל השינוי? ברוב המקרים זה רק תירוץ ללא אחיזה במציאות וגם אם הוא יהיה אמיתי – אפשר לנצל את ההזדמנות כדי לחפש מקום עבודה יותר ליברלי שכולל בתוכו אנשים עם ראש פתוח. המשפחה לא תקבל אותך? אולי זה יפליא אותך, אבל כיום עקב סרטים וסדרות, אנשים מתחילים להבין יותר את המשמעות וראיתי לא מעט מקרים בהם הייתי בטוחה שהטרנסג'נדר לא יתקבל על ידי משפחתו ולהפתעתי חלק לא קטן דווקא כן קיבל את השינוי בהבנה – כך שלכל עניין אפשר למצוא פתרון.

באתר המשרד לבטחון פנים פורסם לפני מס' חודשים מאמר בשם "אנשי הכישלון – נשים טרנסיות וגברים צעירים העוסקים בזנות". המאמר אמנם די ישן (אוקטובר 2014) אולם אני ממליצה לקרוא אותו לפני שממשיכים לקרוא את הפוסט הזה.

מחברות המאמר – ד"ר חגית בוני נח ועו"ד שרון טויס (שתיהן מאוניברסיטת אריאל) ניסו לתאר את מצב הזנות במיוחד בתל אביב תוך התמקדות בטרנסיות ובמעמדות השונים שיש לזונות.

הכותבות הנכבדות של המאמר קולעות במספר נקודות, אך בכל מה שקשור לטרנסיות, נראה כי דעתן האישית קבעה את הטקסט ולא המציאות. הדבר דומה לירי של חץ למטרה ולאחר מכן צויר העיגול סביבו.

שוחחתי קלות עם מספר טרנסקסואליות ואחרות שעובדות בתחום על מנת לראות אם הדברים נכונים או לא, ולהלן מסקנותיי:

• אכן יש צדק בדברי הכותבות לגבי "מעמדות", אולם קביעתן אינה נכונה. דווקא "המלכה" הטרנסית באיזור התחנה המרכזית הישנה כבר ממזמן עברה את גיל ה-20, וטרנסיות אחרות באות והולכות וכל ה"דירוג" משתנה, מה שמביא לעיתים לחיכוכים ואולי לאלימות לפעמים – אבל אלו דברים שהן (הטרנסיות) בסופו של דבר מסתדרות ביניהם.
• בעניין הסרסורים – אינני יודעת מהיכן הכותבות הביאו את הטקסט הבא:
  "כמעט לכולן יש סרסור (או "בן-זוג"), שממשיך את ההתעללות בהן. הן חיות בתנאי היגיינה נמוכה, וחשופות לאלימות יומיומית (מילולית, פיזית, גניבות, אונס ורצח) מצד ה"לקוחות", הסרסורים ("בני הזוג"), סוחרי הסמים, העובדים הזרים והפליטים".
  דווקא עניין הסרסורים פחות קיים באזור התחנה המרכזית ויותר קיים בדירות שמשמשות מספר זונות ל"עבודה". כן, ישנן כאלו שחשופות לאלימות וכו' אך בד"כ שם מדובר בעובדות שאינן ישראליות שיובאו לארץ בצורה בלתי חוקית, כך שאין שום קשר לעבודות זנות בתחנה המרכזית עצמה או בסביבתה (אם לא נכליל את הדירות).
• טרנסיות וסמים – בקטע הזה הכותבות צודקות ורוב הטרנסיות אינן מתקרבות כלל לסמים ממכרים, והן נוטלות לעיתים חומרים ממריצים (להיות כל הלילה בחוץ עם פעילות מינית מרובה – יש לכך מחיר).
• טרנסיות ומין שאינו קשור לזנות – כאן הכותבות מפספסות לחלוטין והן יכולות למצוא זאת בנקל. כל כרטיס באתר כמו "אטרף דייטינג" של טרנסית זוכה לכמות מכובדת של פניות להצעות לסקס כך שבשביל רוב מוחלט של הטרנסיות – סקס לשם סקס (לא בתשלום) זמין בקלות מרובה וכל מה שהיא צריכה לעשות זה לבחור מבין הפונים הרבים.
• טרנסיות זונות סבלו מהתעללויות וחיים קשים מאוד ועקב כך הן הגיעו לזנות – נכון בצורה חלקית בלבד. אכן רובן סבלו מהתעללויות בצורות שונות, אך ישנן טרנסיות רבות שעברו את הדברים הנ"ל ולא הגיעו לזנות, כולל כותבת שורות אלו.

לעניות דעתי, הכותבות היקרות – במיוחד בכל הקשור לטרנסקסואליות – מפספסות בצורה ניכרת את הנקודה. רוב מוחלט של הזונות הטרנסקסואליות לא רק שאין להן שום סרסור, הן עושות זאת מהסיבה הפשוטה של האופציות שיש להן כאן בישראל.

ישנן טרסניות רבות צעירות שכשהן לבושות בצורה נשית, הן "עוברות" בצורה טובה והציבור מתייחס אליהן כבחורות לכל דבר ועניין – ברחוב, בסופרמרקט, בחנויות ובמקומות רבים אחרים, אך יחד עם זאת ישנן לא מעט טרנסיות ש"אינן עוברות" ובשבילן מציאת עבודה היא תהליך קשה שברוב המקרים גם מתסכל בכך שבראיונות עבודה – המשרה לפתע הופכת ל"תפוסה". חשוב לזכור שגם אצל טרנסיות "עוברות" וגם אצל טרנסיות "לא עוברות" – החיים אינם קלים ומצריכים ממון רב שפשוט לא זמין לרוב הטרנסיות. הן צריכות לעבור ניתוחים, הסרת שיער וטיפולים אחרים שכלל אינם זולים ולרובן המוחלט אין לאן לפנות כדי לקבל כספים לעבור את אותם תהליכים.

מדינת ישראל, מדינה שבמקרים רבים מציגה את עצמה כמדינה מודרנית ומערבית – תוקעת מקלות בגלגלים בכל מה שקשור לטרנסיות ושינוי מין. נכון – בישראל יש ועדה רפואית המאפשרת ניתוחים שונים במימון המדינה, אולם ועדה זו בקושי מתכנסת, התורים מאוד ארוכים ודברים פשוט אינם זזים.

בכל הקשור לסיוע כספי מהמדינה – גם כאן נתקעים מקלות רבים. ביטוח לאומי רואה בשינוי מין כ"נכות", אולם בניגוד לנכויות אחרות, ביטוח לאומי מפעיל "טריק מסריח" – במידה והועדה שם מאשרת מתן קיצבת נכות לטרנסית (קיצבה מאוד קטנה – בסביבות ה-2000 שקל לחודש) – קיצבה זו תיחסם מיידית אם הטרנסית מצאה חס ושלום עבודה בשכר מינימום, תוך התעלמות מוחלטת מכך שצרכי הטיפולים שטרנסית צריכה וחייבת לעבור – עולים ממון רב. במקרים של נכויות אחרות – בביטוח לאומי "מפעילים ראש" והמדינה מוצאת פתרונות יצירתיים כדי להיטיב עם המעסיק על מנת שיקבל את אותם נכים, אך כשזה מגיע לטרנסיות – ה"ראש הגדול" – נעלם. היה ניתן דווקא לסייע לטרנסית בכך שהקיצבה היתה נכנסת בהתאם לרמת ההכנסה הרשמית (לדוגמא: אם הטרנסית היתה מרוויחה שכר מינימום, ביטוח לאומי היה מוסיף 2000, אם היא היתה מרוויחה 6000, ביטוח לאומי היה מוסיף נניח 700) כך שהיא תוכל לעבור את התהליך ביתר קלות תוך הקצבת זמן קבלת הקיצבה (נניח שנתיים לדוגמא), אולם לצערי ביטוח לאומי מסרב בתוקף לרעיון זה.

גם מבחינת הגנה חקיקתית, הממשלה הנוכחית והקודמת עשו כל אשר ניתן כדי לחסום כל אפשרות שטרנסית תוכל לעבוד בצורה רגועה מבלי שיפטרו אותה בגללל שהיא עוברת תהליכים לשינוי. כך לדוגמא, הצעתה של ח"כ מירב מיכאלי לתקן את איסור האפליה והוספת טרנסג'נדרים לחוק – הופלה ע"י הקואליציה. גם בתחום הנישואין הממשלה עושה כל אשר לאל ידה כדי לחסום הכרה רשמית בנישואין בין טרנסית לבין בן/בת זוג.

לסיכום: יש כאן מכלול של נסיבות שבגינן טרנסיות רבות מוצאות את עצמן עובדות בזנות. החיים במרכז הארץ (במקום שיחסית מקבל טרנסיות) יקרים מאוד שלא לדבר על הטיפולים שהיא צריכה לעבור שמחירם ממש אינו נמוך. גם אם הטרנסית תשיג מקום עבודה חוקי ולגטימי אין לה שום הגנה חוקית מפני בוס קפריזי שעניין השינוי "לא יבוא לו בטוב" והוא יבעט בה מהמדרגות וגם אם אותה טרנסית תסתדר בצורה מעולה בחיים ללא עבודה בזנות – המדינה לא תכיר בנישואים שלה (היא מקסימום תוכר כ"ידועה בציבור"). אין צורך בתקציבי עתק כדי לסייע לטרנסיות, יש צורך ברצון לסייע ובמתן כלים לפקידות המקצועית לפתור את הבעיות עם כמה שפחות התנגדויות מהקואליציה הממשלתית.

כל טרנסית יודעת היטב שתהליך שינוי מזכר לנקבה הוא תהליך לא פשוט, ארוך וכואב, הן במובן הנפשי וכמובן במובן הפיזי. לייזר, אפילציה, שדיים שגודלים – הם תהליך כואב פיזית, התמודדות עם החברה זה תהליך שבמקרים רבים כואב נפשית, במיוחד בישראל.

אחד התהליכים הכי קשים הוא "יציאה מהארון" – לספר למשפחה שהבן שקיים עד כה הולך להפוך לבת/נקבה/אשה/בחורה, וכמו תמיד במקרים בהם מגיעים חדשות מרעישות – מתחיל ה"בלאגן" שלעיתים מסתיים בנתק מחלק מהמשפחה ועד לאלימות במקרים מסויימים.

ברוב המקרים ה"בלאגן" קורה בגלל בורות של ההורים/אחים/חברים/קרובי משפחה. תעירו כל טרנסית באמצע השינה ותשאלו אותה מה זה אנדרוקור ומה זה אסטרופם – והיא תענה בעיניים עצומות. תשאלו את בני המשפחה מה זה "חוסם טסטוסטרון" ותקבלו מבט כאילו נפלתם מהירח. הם לא היו צריכים לדעת מה זה וברוב מוחלט של המקרים (למעט אם הנשאל בקיא ברפואה) הם לא ידעו וזה לא ממש מעניין אותם, אולם יש דברים שהם כן צריכים לדעת, במיוחד בכל הקשור לניפוץ כל מיני מיתוסים.

מכיוון שאני צריכה לעבור בדיוק את אותו תהליך, החלטתי להעלות את ה"שיחה" על הכתב תוך ניחוש השאלות/נקודות שיעלו. אתן כמובן יכולות להשתמש בטקסט הזה בכולו או בחלקו כפי שתרצו. למי שמעוניינת, אשמח לספק את המאמר הזה כקובץ WORD אם זה יעזור לה.

אני אכתוב במאמר זה שורות מודגשות שהן השורות שמישהו מהמשפחה ישאל (בלשון זכר, כי די בטוח שהוא לא יתייחס לטרנסית בהתחלה כנקבה), ומתחתיהן אתן תשובה. רוב התוכן שאפרסם כאן ידוע כמעט לכל טרנסית והוא מוגש כאן רק לשם הסדר (בכל זאת, במקרים רבים כש"מתקיפים" בשאלות – לפעמים שוכחים תשובות או מתרגשים ועונים משהו שהצד השני לא מבין).

הנה נתחיל.

נולדת כ-בן, מה פתאום לשנות מין? לך לפסיכולוג ותטפל במחלה הזו

אחת הנקודות שרבים אינם מבינים הוא שלא מעט זכרים נולדים "במין הלא נכון". חיצונית הם נולדו כגברים לכל דבר ועניין, אולם פנימית הם מרגישים שהם נמצאים בגוף הלא נכון. חלק לא קטן (במיוחד אצל אנשים חרדים ודתיים) לא מקבל זאת והם חושבים שזו מחלת נפש, למרות שזו אינה מחלה נפשית (מי שרוצה, מוזמן לעשות מנוי ל-DSM BOOK ולראות בעצמו)

אותו אדם שמעוניין לשנות את מינו חושב על הדברים הרבה זמן, מתייעץ ומשוחח עם טרנסיות אחרות בפורומים שונים ושואל שאלות רבות, אף אחד אינו עושה זאת מהיום למחר כי רוב מוחלט של טרנסג'נדרים (הכוונה לאלו שמשנים את מינם) מודע או יוודע להרבה בעיות שיצוצו בוודאי בדרך.

מעבר לכך, במדינת ישראל, אף אחד לא מקבל שום טיפול לשינוי מין ללא אישור בכתב מפסיכיאטר או פסיכולוג (במקרים מסויימים). מי שמתחת לגיל 18 מחויב להביא אישור הורים או את ההורים לפגישה, ומי שנחשב צעיר יזדקק לעיתים ליותר ממפגש אחד עם הפסיכיאטר כדי שהנ"ל יהיה משוכנע שמדובר באמת במצב שהאדם מולו מחפש לשנות את מינו ויש צורך בכך. מעבר לכך, משרד הבריאות בצורה רשמית מקשה על קבלת הורמונים ומתנה זאת באישור מאינדוקרינולוג וטופס מיוחד על מנת לקבל מרשמים לקבלת הורמונים, כך שלא כל אחד שמחליט מחר בבוקר שהוא מעוניין לשנות מין – יקבל בפגישה עם רופא הורמונים. בנוסף, האדם שרוצה לשנות את מינו צריך לעבור בדיקות מקיפות (דם, שתן וכו') מדי תקופה כדי לבדוק מה קורה מבחינת שינויים.

אתה רוצה לשנות את המין אבל אתה בכלל לא מתנהג לבחורה / אתה לא נראה נשי/בחורה

ישנם חלק מהטרנסג'נדרים שבאמת לא מתנהגים כ"נשיים", אך הדבר אינו קשור כלל וכלל. צאו לכל קניון והביטו בבנות, חלקן יתנהגו כנשיות, חלקן יתנהגו כ"גברים" וחלקן לא יראו התנהגות נשית או גברית טיפוסית. אתן יכולות לשים לב לכך במיוחד אצל הצעירות שבהן.

כך בדיוק אצל הטרנסג'נדרים. מדובר במשהו פנימי, ואם אותה טרנסג'נדרית תרצה בהמשך להוסיף לעצמה גינונים נשיים היא יכולה, אבל שוב – זה משהו שולי שאינו רלוונטי ברצון לשנות.

אולי זה "ג'וק" שהכנסת לעצמך לראש?

"ג'וק שנכנס לראש" הינה התנהגות חד פעמית או יוצאת דופן במטרה למשוך תשומת לב או במטרה לגרום למשהו. אני יכולה לגנוב מסטיק מהמכולת, לשרוף את כל האשראי שלי בבנק על קניית שטויות, לעשות סטוץ עם מישהו/י ועוד. כל ההתנהגויות האלו הן בסופו של דבר מצבים שלאחר זמן מה מי שעושה אותם חוזר לעצמו.

שינוי מין ממש אינו "ג'וק". נטילת הורמונים לתקופה ממושכת מגדילה שדיים והדרך היחידה "לחזור" מכך היא ניתוח כריתת שדיים! בת שמשנה את מינה ל-בן ולוקחת הורמונים, תמצא די מהר את עצמה עם שערות בפרצוף ובמקומות אחרים ובשום מקרה עצירה או הפסקת נטילת כדורי הורמונים לא מחזירה את הדברים לאחור! שדיים לא יעלמו אם אפסיק ליטול הורמונים ותהליכי נישוי בגוף לא נעלמים.

אולי לא חשבת על העניין מספיק לעומק? אולי לא הבנת את הסיכונים לפני שהתחלת? לא חבל?

מהכירותי עם טרנסיות רבות, לא ראיתי אחת שלא ידעה למה היא נכנסת ואלו דברים מחכים לה בדרך, דברים כמו:

• יהיו לה פחות חברים
• יש סיכוי לא קטן שהיא תאבד את מקום עבודתה הנוכחי
• במידה ומשפחתה לא תקבל את השינוי – היא תמצא את עצמה מבודדת מבחינה משפחתית
• היא תסבול מהצקות של מטומטמים הומופוביים/טרנסופוביים רבים (במיוחד  בצפון הארץ ובדרומה)
• היא עלולה לחטוף מכות ומעבר לכך
• ההורמונים במקרים רבים גורמים למצבי רוח להשתנות
• הגוף משתנה והכאבי גדילה של שדיים מגיעים
• לייזר ואפילציה – כואבים
• ויש עוד כמה דברים בדרך

כל טרנסית יודעת את זה לפני שהיא בכלל מתחילה עם השינוי, ובכל זאת היא עושה זאת כי היא רוצה להיות המין השני.

אבל לא יקבלו אותך, אתה נראה גבר/יש לך קול של גבר

בעבר (לפני 30 שנה) זו היתה באמת בעיה, אולם תודות להתקדמות טכנולוגית מרשימה, ניתן כיום בהחלט לעבור תהליך שנקרא FFS (ר"ת של Face Feminization Surgery) ובו המנתח פשוט משנה את פני הטרנסג'נדר לבת, משייף מצח, משנה את האף אם יש צורך, משנה את הלסת ואף עושה השתלת שיער מקדימה אם יש צורך, כך שבסופו של דבר הבן יראה כמו בת. התמונה משמאל היא דוגמא אמיתית לכך (זו לא אני).

מבחינה קולית, קיים מסלול חינמי של אימון קולי המאפשר לאמן את הקול כדי שהדיבור יהיה נשי וטרנסיות שמעוניינות ומוכנות לשלם – ניתן לעבור ניתוח במיתרי הקול על מנת לתת קול נשי טבעי.

למה אתה עושה את זה בגיל כזה מאוחר?

בעשור האחרון ישנם יותר ויותר אנשים שמחליטים לשנות את מינם בגיל בוגר יחסית (30, 40, 50 ויש גם 60 ו-70). הסיבה לכך היא שבעבר אותם אנשים נלחמו ברצון לשינוי עקב נסיבות שונות, בן אם הם היו נשואים, ילדים, פחדים שונים או סיבות אחרות, וכיום הם החליטו שנמאס להם לפחוד והם מעוניינים להיות להמשך חייהם המין השני. בשינוי מין אין "גיל" מסוים שלאחר מכן האפשרות לא תקפה יותר. שינוי הורמונים עובד על הגוף גם בגיל 40 ו-50 וכו', אולי יותר לאט מאשר בגיל העשרה או 20+, אבל בהחלט עדיין עובד.

שאני אבין, אז לא יהיה לך יותר איבר מין זכרי?

זהו עניין פנימי שתלוי לחלוטין בטרנסית. יש כאלו שיחליטו לעשות שם ניתוח שלאחריו תהיה לטרנסית ואגינה, ויש כאלו שמסיבותיהן יחליטו לא לעבור עכשיו או בכלל. אלו דברים אישיים שלא כל אחד צריך להכניס את אפו, בדיוק כמו שאף אחד לא הולך לשני לשאול מה אורך איבר המין הזכרי.

אז עכשיו תהיה עם בנים?

שינוי מין אינו בהכרח קשור למשיכה. טרנסית שהיתה נמשכת לנשים בעברה כ-בן, תהיה "לסבית" ואילו טרנסית שהיתה בעברה כ-בן ונמשכה לגברים והיתה "הומו" תהיה בעצם "סטרייטית".

יחד עם זאת, הורמונים משנים את הגוף ולעיתים הם גם משנים נטיות, כך שטרנסית בתחילת דרכה יכולה להיות בטוחה שהיא X מבחינת משיכה ולאחר שנתיים שלוש היא אולי תבחין שהיא Y. אלו דברים שקורים.

אבל אתה לא תוכל אחרי השינוי להוליד ילדים ולהיות אמא

דוווקא בתחום זה ההתפתחות הטכנולוגית עוד בחיתולים אך ישנם התפתחויות שיפורסמו בעוד מספר שנים בקשר להולדת תינוקות וכו', אבל אין שום בעיה שאם אותה טרנסית תמצא לעצמה בן או בת זוג, הם יוכלו לאמץ ילד או 2 ולתת להם חיים טובים כמו משפחה רגילה. הם גם יוכלו להתחתן (לא דרך הרבנות – מוסד הנישואין שלנו שמרני בטירוף והמקסימום זה "ידועים בציבור").

גם אם אני אקבל את כל מה שאתה אומר, אבא שלך/אמא שלך/אחים שלך/דודים שלך – לא יקבלו

כן, לצערי זה אחד ה"אפקטים" של שינוי מין, שחלק מהמשפחה או כל המשפחה או קרובי משפחה לא מקבלים עקב בורות, שנאה לאחר, פוביות שונות וכו'. השאלה שהטרנסית צריכה לשאול את עצמה היא האם היא חיה עבור אותם אנשים שלא מוכנים לקבל אותה או בשביל עצמה? אם התשובה היא "בשביל עצמה" אז זה יהיה כואב, אך היא תמשיך את התהליך ולא יהיה בינה לאותם קרובי משפחה קשר. קשה, כואב, אבל צריכים להמשיך.

אולי אפשר שבחוץ תהיה אשה אבל בבית תעשה מאמץ להיות גבר כמו שהיית מקודם?

זו אחת מהשיטות המוצעות ל"דחיית הקץ", כדי שמי מבאי המשפחה לא יפגע. בהתחלה כמובן זה אפשרי, שדיים שבקושי גדלו אפשר להסתיר בטי שירט רחב, לבוש גברי ממוצע, נעלי ספורט, אפס איפור – ולא ממש מרגישים משהו.

אולם ככל שהתהליך מתקדם, הפרצוף משתנה, השדיים גודלים ובמיוחד לאחר ניתוח FFS אפילו חצי עיוור יראה שמדובר כאן בבחורה ולא בחור, כך שלא ניתן יהיה להסתיר זאת. כך ש"פתרון" כזה הוא זמני ויכול להתאים אולי רק לחודשים הראשונים לשינוי.

יש לנו אנשים חולים במשפחה שמצבם הרפואי ירע אם ישמעו על השינוי, אולי תוותר?

שוב, עם כל הסימפטיה והאהבה לאלו שחולים בינינו, זה לא יכול להוות כמנוף עצירה לאותה טרנסית. אלו הם החיים שלה והיא חיה בראש ובראשונה בשביל עצמה, לא בשביל אחרים.

ואם תרצה לחזור בך ולהיות גבר?

כמות הטרנסיות שכבר התחילו את התהליך כולו כולל נטילת הורמונים מעבר לשנה ראשונה ושרצו לחזור בהן הוא מאוד מאוד קטן לפי סקרים שנערכו בחו"ל (בערך 2%). אם אחליט לחזור בי, אתם תהיו הראשונים לדעת.

אני מכיר איזה רב/מיסטיקן/מכשף שיכול להוציא ממך את זה

עם כל הכבוד לרבנים, מיסטיקנים, מעוננים ומכשפים – גנים ומיגדר לא ניתן לשנות בהוקוס פוקוס ואודה לכם אם לא תשרפו את כספכם בנסיונות שווא לגרום לי דרך אותו רב/מיסטיקן/מכשף לשנות את החלטתי ורצוני.

אז אולי פשוט תהיה הומו וזהו? זה לא יפריע לאף אחד

זוהי אחת הנקודות שקרוב המשפחה לא כל כך מבין. טרנסית אינה מבצעת את השינוי רק בשביל "רומן עם בנים". אם זה היה הדבר היחיד שהיא היתה רוצה, היא פשוט היתה שמה ביגוד נשי באוטו ומתלבשת/מתאפרת באוטו לפני שהיא פוגשת את הבחור וזהו, אבל כאן מדובר במשהו אחר לחלוטין – טרנסית רוצה (ומבצעת) חיים כאשה על כל המשתמע מכך, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ולא רק בשביל דייט/רומן, כך ש"להיות הומו" לא יכול להוות תחליף.

אני לא מוכן לקבל את זה, אלא אם יש אישור מבר-סמכא שהדברים הם כמו שאתה אומר

טיעון לגטימי, אבל לא ממש רלוונטי. אתה יכול לראות את המסמך שהפסיכיאטר/פסיכולוג הנפיק עבור הטרנסית בהתחלת כל התהליך, ואתה יכול בעצמך ללכת לפסיכיאטר/פסיכולוג או רופא אינדוקרינולוג ולשאול אותו שאלות על הנושא והוא יתן לך את אותן תשובות שהטרנסית נותנת, אבל היא (הטרנסית) לא צריכה לשכנע אותך בזה. היא רוצה להיות אשה וזו זכותה, והיא תחיה עם התוצאות.

אני לא יכול לקבל את זה

אני מבינה את זה, ואני מקווה שבהמשך הדרך תקבל זאת. בכל מקרה הטרנסית ממשיכה את התהליך.

ועוד נקודה אחת מאוד חשובה: אם הבן החליט לשנות את מינו וגילו עובר את ה-18 זו זכותו המלאה להיהפך לבחורה/אשה. כמובן אם היא תבקש ממכם מימון שקשור בשינוי המין זכותכם לסרב, אולם דבר חשוב אחד שאפשר לעשות ובחינם – הוא לתת גב. זה לא דורש מכם שום דבר. אותה טרנסית כפי שציינתי, כבר עוברת דרך חתחתים מפורכת ואתם מצידכם לא צריכים לעשות כלום, פשוט לא להציק לה, לא להקניט אותה או לפגוע בה ואלו דברים פשוטים לביצוע. חוששים מה יגידו השכנים/אחים/קרובי משפחה? תנו לטרנסית שלכם לשבור את הראש ושהיא תתמודד! כל מה שצריך ממכם הוא ראש טיפ טיפה יותר פתוח וליברלי לקבל את השינוי שהוא/היא עוברת. זה הכל.

אם אתן חושבות שפספסתי שאלה/תשובה מסויימת, אנא הודיעו לי על מנת שאוסיף. תרגישו חופשי להשתמש בפוסט הזה.

תודה,
דורין

מי שמכירה אותי יודעת שאני חובבת מושבעת של סדרות מכל מינים, החל מסדרות מאתגרות כמו "חניבעל" ועד סדרות אקשן ומתח וכמובן קומדיות.

על Transparent שמעתי מכל מיני אתרים שזו סידרה מעולה. גם הזכיה שלהם ב-EMMY וגם ערימה של מועמדויות שהיו להם לפרסי אמי ואחרים הזכירה לי אותם מחדש אך לא היה לי מספיק זמן לצפות, ולאחרונה הסתכלתי ביותר סרטוני Trailer של הסידרה ואהבתי אותם – והחלטתי לצפות. הנה הקדימון:

(שימו לב – במהלך הפוסט הזה אנסה לא לגלות יותר מדי, אבל יכול להיות שאגלה בטעות ולכן אם מישהי לא אוהבת שמגלים לה, עדיף שתצא מהפוסט הזה)

אפשר לאמר ששנת 2015 היא שנת ה"יציאה מהארון" במובן הציבורי של טרנסג'נדריות. עד כה תמיד שמענו על טרנסיות צעירות ששינו את מינן בין אם מזכר לנקבה או ההיפך, אבל השנה שחקניות כמו Lavern Cox קיבלו הרבה יותר פרסום (במיוחד בגלל העונה השלישית של Orange is the new black), קייתלין ג'נר הראתה את עצמה בצורה נשית מהממת (מה שמראה שכשיש לך כסף, את יכולה להיראות מצוין גם בגיל 65 כאשה) והוכיחה לרבים שגם כשאת נשואה עם ילדים ונכדים – אם את רוצה לשנות, את יכולה.

הסידרה Transparent (שלצערי משודרת רק דרך אמזון Prime לבעלי מנוי PRIME ולמי שרכש גם שרות "מעקף" כדי לצפות מישראל) שמבוססת על סיפור אמיתי (אביה של היוצרת שינה את מינו בגיל 70!) נכנסת בדיוק לנקודה הזו, בו פרופסור יהודי בשם מורט פפפרמן בגיל 60+ מחליט לסיים עם ה"מחבואים" ולצאת כאשה בשם מורה (Maura).

בסידרה מראים בדיוק את הנקודות שטרנסיות צעירות ומבוגרות עוברות עוד לפני שהן לוקחות אפילו כדור אחר – את ההתלבשות בבית כאשה, וגם את ה"מריבה" הפנימית להדחיק מיד בחזרה הכל ולזרוק את הבגדים לפח, ונקודות רבות נוספות. באופן מעניין, אין ממש התייחסות להורמונים או לניתוחים עצמם והם לא מוזכרים כמעט בסידרה.

הסידרה מראה גם נקודות שמזכירות שהחיים מלאי הפתעות ולא תמיד מה שאת מתכננת לעשות באמת יוצא כך בסוף, וגם הפתעות טובות כשאת מצפה לגרוע מכל. היא גם מראה מה קורה בכל מיני סיטואציות שקשה למצוא להן פתרון (שרותים ציבוריים לדוגמא), התנהגות נשית ועוד ועוד נושאים.

רוב הסידרה מתרחשת בזמן הנוכחי, אולם חלק מהסידרה (כולל פרק שלם) מתרחש בזמנים קודמים, בשנות ה-90 עוד לפני שמורה החליטה בכלל אם לצאת כאשה טרנסית, וכאן נותר לי לקנא בקרוסיות האמריקאיות שעוד בשנות ה-90 הן היו מארגנות לעצמן מקום גדול עם בריכה ובר ושם הן היו יכולות להיות למשך מספר ימים בלבוש נשי (כולן), לבלות בריקודים, בבריכה – וזאת מבלי ששום גבר הומופוב יציק לך.

לשמחתי הסידרה לא נכנסת למחוזות דמיוניים שבהם הגבר יוצא כאשה 24/7 ומשם הכל סוגה בשושנים, אלא היא מראה כל מיני נקודות איך מורה צריכה להמשיך להנהיג את הבית עם הבנים/בנות שכבר התבגרו, איך מתמודדים עם נכדים, וכמובן גם עניין המשיכה המינית, כי כמו שידוע לנו, זה שמישהו מחר משנה את מינו למישהי, משיכתו/ה המינית אינה משתנה. הסידרה גם נוגעת בעניין הג'נדר בגילאים צעירים, על טומבוי ועוד.

הביקורות לסידרה מהללות עם ציונים גבוהים מאוד. אתר MetaCritic לדוגמא – גולשיו דירגו את הסידרה ונתנו לה ציון ממוצע של 91 מתוך 100! אמזון שמימנה את הפקת הסידרה לא רק שאהבה את הסידרה והציונים, היא העניקה לה תוך זמן קצר אישור להפקת עונה שניה (שתשודר בדצמבר השנה) ורק לפני מספר ימים ניתן אישור להפיק עונה שלישית, עוד לפני שהעונה השניה שודרה בכלל!

למי אני ממליצה לראות את הסידרה? לכל מי שיש לו/לה ראש פתוח (ומסוגלת לסבול עירום לכמה שניות פה ושם) וכמובן לקרוסיות, טרנסיות שבתהליך, אלו שחושבות על ביצוע התהליך וגם לאלו שפוחדות מה יקרה.

הסידרה גם זמינה דרך אתרי טורנט שונים (צר לי שאינני מספקת קישור, אם אספק, יתבעו אותי על פיראטיות).

יש לי מספר חברות בפייסבוק שהן קרוסיות ויש לי גם מספר ידידים שרוצים להיות קרוסיות (למי שלא מכיר/ה – קרוסית = Cross Dresser, בחור שמתלבש כבחורה בבית או לעיתים ליציאות ללא כוונה לשנות מין או לעבור תהליך טרנפורמציה פרמננטי לאשה בשום מובן).

אחת השאלות שחוזרות על עצמן זה "נו, התלבשת כאשה? מה לבשת?"

אז ככה..

מבחינת ביגוד – לא ממש חסר לי ביגוד. הנה צילום של חלק מהבגדים (השאר מפוזרים בחלקים שונים של הארון ובבית):

אז כפי שניתן לראות – ביגוד נשי לא חסר לי.

אבל בין קרוסית לטראנסית יש שוני מהותי מאוד.

קרוסית בעקרון אוהבת להתלבש נשי בצורה שאקרא לה "יציאתית", כלומר לבוש כמו ליציאה, שזה בד"כ גרביונים, שמלה קצרה, עקבים, תכשיטים ועוד. הקרוסית בעצם מממשת את הפנטזיה שלה "להיות אשה" בכך שהיא מתלבשת כך, בין אם זו אחת שתסתפק בביגוד ובין אם זו אחת שתמשיך גם עם פאה, איפור וכו'.

אצל הרבה טרנסיות (ואני מדברת על טרנסיות שכבר יוצאות כנשים החוצה ביום יום) אין את התהליך הזה. כשהיא יוצאת החוצה בד"כ לעבודה או סידורים, היא תלבש שמלה נוחה, אולי ג'ינס, עקב נוח (או סתם נעלי ספורט או נעליים שטוחות), תסדר את שערה, אולי תשים איזה צמיד או שרשרת, תתאפר (אם בכלל) בכמות מינימלית (בהשוואה ליציאות כמו לבילוי או אירוע), תיקח תיק – ותצא. אם היא בבית, היא תלבש תחתון נשי, גופיה נשית או טי-שירט כלשהו (כן, גם ביגוד "גברי") ונעלי בית. לא איפור, לא תכשיטים ליציאה (אלא אם יש לה צמידים שתמיד על הידיים שלה) או כל ביגוד אחר ליציאה. היא מתלבשת בדיוק כמו בחורה רגילה, שום דבר מיוחד. היא לא צריכה להתלבש כמו "קרוסית" כי היא כבר בין כה אשה ויוצאת כך 24/7.

אישית, אני עדיין לא יוצאת כאשה, אבל בבית אני פה ושם עם לבוש נשי. התחתונים אצלי לדוגמא עברו "הסבה" ואני לובשת אך ורק תחתוני נשים (גם בחוץ). גם את הטי-שירטים אני אחליף לגיזרות יותר נשיות אך מכיוון שאיתם אני יוצאת החוצה, זה יהיה תהליך, אבל כשאני אצא כאשה – אתלבש בדיוק כמו האחרות, לא כקרוסית, כי השלב הזה אצלי הסתיים.

כשארגון להב"ה קם, הוא הציג כביכול מטרה "לגטימית" – "להציל" בנות יהודיות מרומנים עם ערבים. הם מספרים שהם "מקבלים מעל 1,000 פניות בשנה" שיעזרו להן (למרות שלפי רישומי משרד הפנים, גם אם תחברו כמה שנים ביחד – אין 1000 איש שהתאסלמו). רבים בלעו את הבולשיט הזה ותמכו בארגון (למרות שזו זכותה המלאה של כל אחת לצאת עם יהודי או ערבי או נוצרי או מה שלא יהיה).

ארגון להב"ה מציג את עצמו כארגון לגטימי ש"רק" מטפל בהתבוללת, אבל בשטח – חברי הארגון הקיצוני הזה פיצצו ערבים במכות על ימין ועל שמאל – בירושלים, בפתח תקווה ובמקומות אחרים. המשטרה כמובן לא ממש עושה משהו בנידון.

היום הודיע ארגון להב"ה כי הוא "מתרחב" והוא יפגין "בסמוך" לקיום מצעד הגאווה שיערך בירושלים. הם קוראים לזה "מפגן הומניטרי" ובו ינשאו מיטב שלטי ההומופוביה האפשריים ובמיוחד ידברו על ילדים של הומואים (אני מניחה שהם פנו למשרד PR כלשהו שעשה את העבודה למצוא אלו נקודות הציבור שתומך בלהב"ה הכי יקבל, אז במקום לקטול הומואים ולסביות, מדברים על הילדים שלהם).

זכותו של אותו ארגון להב"ה כמו ארגונים אחרים שוודאי יפגינו – להתבטא נגד הומואים, לסביות או כל דבר אחר. חופש הביטוי נותן להם זאת.

הדאגות שלי מתחילות בזמן ההפגנה ואחריה. מה לעשות שרוב מוחלט של חברי ארגון להב"ה אינם נמנים מבין האנשים החכמים שיש ורבים, רבים מהם אוהבים לריב מכות ולפוצץ כל דבר שאינו מוצא חן בעיניהם, והפחד הגדול שלי שלאחר ההפגנה, ינתן בעצם ה"אות" הבלתי רשמי להתחיל להתנכל להומואים ולסביות בדרכים אלימות, במכות, בפציעות ובשלל דרכים אחרות.

כמו תמיד, כשיחלו הפיצוצים, יאשימו את ה"עשבים השוטים", ואני חוששת (וכולי תקווה שאטעה) שעד שלא תהיה סיטואציה של הומו או לסבית או טרנסג'נדרית פצוע/ה במצב קשה, שום דבר לא יזוז כאן, בנצי גופשטיין – שהמשטרה אמנם המליצה להעמידו לדין – יכחיש כל קשר לכל אלימות, וסביר להניח שגם אם הוא יכלא זה לא ממש ישנה. יש צורך בטיפול בכל החוליות בארגון, ואת זה כרגע המשטרה לא עושה לצערי.

כאן במדינתנו הקטנה, בכל מה שקשור למיניות שאינה תחת הלייבל "סטרייט", דברים זזים בצורה של ריקוד צעד תימני: בגיזרה אחת יש התקדמות, ובגיזרה השניה – נסיגה.

על איזו התקדמות אני מדברת? קחו את ההומואים ולסביות לדוגמא:

• ההומו הכי נשי שתמצאו, שמנפנף ידיים, מאנפף בקולו ויתנהג בצורה הכי נשית שיש – ימצא את עצמו בקלות מוקף ב…בחורות שישמחו לשתף אותו בחוויותיהן וישמחו לעשות ממנו "החברה החדשה" שלהן.
• הלסבית הכי בוצ'ית – גם אם היא תתנהג בצורה הכי גברית, היא תמצא שדווקא גברים רבים ירצו את עצתה וסביר להניח שהיא תסתדר איתם לא רע בכלל.

את הדברים הללו ראיתי עשרות פעמים במקומות עבודה ולקוחות שונים, לא ראיתי שעושים "אישו" ממישהו הומו או לסבית.

אבל בכל מה שקשור לטרנסג'נדרים … כאן ההתקדמות נעצרת ואפילו נסוגה. אתקן את עצמי – זה קורה בחלקים שונים בארץ אצל אנשים מסויימים ופחות בתל אביב או ערי הלוויין שלה, אך עדיין – יש המון אנשים שלא רוצים להבין איך אדם מחליט לשנות את מינו מ-בן ל-בת. תתפלאו, אבל דווקא ההיפך יותר מקובל (מ-בת ל-בן), אם כי כמובן שגם בנקודה יש לא מעט כאלו שלא מקבלים זאת.

מבחינת החוק בכל מה שקשור באפליה תעסוקתית, הומואים ולסביות "מכוסים" ואם הם מצליחים להוכיח שהמעסיק מפטר אותם בגלל שהם/ן הומואים/לסביות – יש סיכוי טוב שהם יזכו בסכום רציני אם הם יתבעו (ואם הם הקליטו את הבוס – אז אפשר לסגור את העניין עוד הרבה לפני תביעה, ואגב, זה חוקי להקליט שיחות בארץ, כל עוד המקליט הוא צד לשיחה).

בשנים האחרונות יותר ויותר נשים וגברים שהדחיקו במשך שנים רבות שהן "הצד השני" בתוכם (כלומר: נשים שמרגישות ותמיד רצו להיות גברים, וגברים שתמיד רצו להיות נשים) מחליטים לעשות את הצעד המאוד מאוד קשה ולשנות מין (גם אם זה לא שינוי מיני מלא), וכאן בישראל לצערי אין הרבה בשורות טובות. החוק שנועד להגן על העובד/ת מאפליה אינו כולל התייחסות לטרנסג'נדרים, אם כי בית המשפט הארצי לענייני עבודה קבע בפסיקה של מרינה משל נ' מט"ח כי "..ייאמר כי בית דין זה אכן סובר שעל פני הדברים אפליה מחמת מין ונטייה מינית על פי סעיף 2 בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה כוללת בחובה גם הפליה מחמת זהות מגדרית" וכאן בדיוק הנקודה – זוהי דעתו של בית הדין הארצי, אך שופטים אחרים אינם מחוייבים לקבלה (למרות שברוב המקרים כשיש תקדים של בית משפט גבוה, שופטים בערכאות יותר נמוכות נוטים להסתמך על תקדים זה).

בעבר ניסתה ח"כ מירב מיכאלי להעביר הצעת חוק על מנת לתקן את המצב כדי שהחוק גם יכלול התייחסות לטרנסג'נדרים, ומי הפילה את ההצעה? יעל גרמן מ"יש עתיד" בתואנה ש"ח'כ שלח מקדם הצעה מקבילה". אני סתם תוהה – הרי ח"כ מיכאלי אינה עובדת על הצעות חוק במחשכים, ישנם מספר גופים שכל ח"כ משתמש בשרותיהם, ישנם גם התייעצויות עם חכי"ם אחרים ועם אחרים/ות שנוגע להם/ן החוק, כלום ח"כ שלח לא היה מודע לדברים? וגם אם הדברים נכונים (מה שאני בספק) – מדוע להפיל הצעה אחת במקום הצעה שכבר מוגשת? תיקונים אפשר גם להוסיף יותר מאוחר.

כך קרה ש"בזכות" משחקים פוליטיים מפגרים, נפלה הצעת חוק שנוגעת לכל הטרנסג'נדרים בישראל שיכלו לקבל איזו שהיא הגנה נגד אפליה וכעת אם תהיה תביעה – אין זה ודאי כי השופט יקבל את התקדים, וכבר היו מקרים מעולם.

כמובן שלא נשכח שהממשלה הנוכחית היא ימנית נטו והומופובית/טרנסופובית נטו. הסיכוי להעביר תיקון בקדנציה הנוכחית אינו גדול אך כולי תקווה שמשהו יקרה וההצעה תועלה מחדש וזה יעבור.

ולכן אני ממליצה צעד לא שגרתי – הבוס קורא לכם לשיחה? השתמש/י במכשיר הטלפון החכם שלכם להקליט את השיחה (ישנן מאות אפליקציות שמאפשרות הקלטת שיחה מבלי שיראו משהו על המסך) ואם השיחה נעה לכיוון פיטורים בגלל שינוי מין, נסו לגרום לו להודות בכך! תשאלו היכן הוא לא מרוצה, אם לא הייתם משנים מין האם זה היה משנה את הסיטואציה וכו'. תהיו יצירתיים/ות. הקלטה כזו תחסוך דיון בבית משפט ואפשר יהיה להגיע להסדר פיצוי טוב (לא לשכוח לקחת עו"ד טוב).

ולסיכום: אל תאמינו למפלגות מרכז. הן כמובן ינסו להציג את עצמן כ"סופר פרנדלי" לכל דבר – הומואים, לסביות, בי, טרנס, ואם מחר הם ימצאו שמבחינה פוליטית גידול קקטוסים במדבר זה פופולרי – הם גם יציגו את עצמם כ"תומכים נלהבים". אלו בדיוק המפלגות שברגע האמת מקבלות רגליים קרות, ובמו"מ קואליציוני הם יזרקו סקטורים שלמים מתחת לגלגלים.

פרסמתי פוסט קודם לגבי החרטה שאני מרגישה שלא התחלתי בתהליך ה-MTF מוקדם יותר, ונראה לי כי כדאי שאבהיר מספר נקודות:

1. בקשר להבעת חרטה – בסך הכל שיתפתי שאני מביעה חרטה על כך שהתעכבתי ונתתי זאת כדוגמא לאחרות שלא יעברו את אותו מסלול שעברתי בגלל פחדים. אינני יושבת לבכות על חלב שנשפך ואינני עוצרת את תהליך ה-MTF רק בגלל שהתחלתי מאוחר. אדרבא, אני מאיצה את הקצב שלו.

הנקודה השניה והיותר חשובה היא העניין שכפי שטרנסג'נדריות שונות ציינו בפורום (אינני יכולה לתת קישור כי הפורום סגור לציבור) – שקשה למצוא דירה ועבודה בגיל כה צעיר אם רוצים לצאת החוצה כאשה (MTF) או כגבר (FTM).

אני מסכימה עם  הדברים אבל וזה אבל גדול – אפשר לעשות דברים בצורה מעט אחרת.

הורמונים, ולא חשוב אם לוקחים אותם בגיל 18,20,30 או 40 – אינם "הוקוס פוקוס". קחו כל טרנס שרק מתחילה היום ותנו לה רק לקחת הורמונים ולא לעשות שום טיפול אחר שקשור למראה – ואחרי שנתיים המקסימום שתראו זה אולי שגדלו קצת השדיים. הורמונים לא מורידים שיער, הורמונים לא מעצבים גבות, הורמונים לא משנים שיער והכי חשוב – הורמונים אינם משנים קיצונית את הפנים (מה לעשות, זה קשור לעצמות והורמונים לא משפיעים על העצמות).

ולכן, מי שמוצאת את עצמה בסיטואציה שהיא רוצה להתחיל/להמשיך תהליך MTF, יכולה לעשות דבר פשוט והוא לקחת הורמונים כפי שהאינדוקרינולוג קבע. בהמשך הדרך אפשר לעשות גם לייזר בפרצוף ובגוף (ואם בעייתי לעשות בגוף בגלל תגובות בני משפחה בבית – אפשר לדחות את זה ליותר מאוחר, אם כי בגיל צעיר כשמסירים שיער, אין הרבה שיער להוריד (בהשוואה לגיל מבוגר) ואין שערות לבנות שמחייבות טיפול אפילציה.

השדיים שגודלים בגלל ההורמונים – מאוד קל להסתיר אותם עם חולצת טי שירט גדולה יותר מהמידה הרגילה שלך (אני עושה זאת בשלב זה), וכל עוד לא תחליטי לצאת מאופרת או לעצב גבות נשיות או לגדל ציפורניים ארוכות – אני די בטוחה שאף אחד לא יאמר לך כלום כי רוב מוחלט של האנשים לא רואים שינויים מינוריים.

כך את יכולה גם להמשיך לקחת הורמונים, וגם עדיין לשמור על החזות של "בן".

אחד הדברים שאני הכי מתחרטת עליו כיום זה ההחלטה המאוחרת שלי להתחיל בשינוי.

לפני שנים, כשהייתי עוד מאוד צעירה, הייתי יכולה "לעבור" די בקלות כאשה. היה לי קול נשי, גוף רזה ודי נשי והורמונים היו יכולים לחולל פלאים בגופי (שדיים, מתניים וכו').

תמיד רציתי להיראות אשה (כן, גם כשההתנהגות שלי לא הכי נשית בכל מיני מובנים ומי שמכיר/ה אותי יודע/ת על מה אני מדברת), אבל תמיד היו לי פחדים. היה לי אפילו סיוט שבו אני נדרסת, אבל לא הדריסה היתה הדבר המפחיד בסיוט, אלא הפחד שהאחות תרים לי את החולצה ותראה .. ציצי. נוסיף לכך שתמיד היה לי פחד מהמשפחה שתדע, שתחרים אותי, שיקרה משהו להוריי עקב לחץ מהשינוי שאני עוברת – והרי לכם/ן מתכון בטוח להשבתת כל נסיון להתחיל תהליך MTF.

רק בשנתיים האחרונות, ואחרי שנים רבות שדחיתי את השינוי – נפל לי האסימון. הפחדים האלו לא ילכו לשום מקום והחששות של "מה יקרה" לא יעלמו אלא אם אני אהפוך את הפחד לדחף, ואז בשנה האחרונה התחלתי את התהליך. באיחור מאוד ניכר, עם זיפים לבנים (לא, לא הכל, חלק) התחלתי לקחת הורמונים, התחלתי תהליך הסרת שיער בלייזר וכעת אני משלבת עם זה טיפול אפילציה ואני עושה את הטיפול הזה מאוד באגרסיביות (מחזור של פעם בשבוע לערך).

בשבילי – Enough is enough!!!

אז כן, הוריי עדיין לא יודעים שאני עוברת את התהליך וסביר להניח שכשאגיע לביקור בבית הוריי אבוא בלבוש "גברי" בהתחלה, אבל זה בסופו של דבר יצא (אימי יודעת שאני עוברת את התהליך אך לפי התנהגותה היא מדחיקה זאת, נראה את משפחתי מדחיקה אחרי שאעבור FFS). אני בטוחה שזה לא יעבור בצורה קלה, אני בטוחה שיהיו צעקות, אולי חרמות.

אבל בסופו של דבר אלו החיים שלי!, משפחתי לא חיה את חיי, הם לא צריכים להתמודד עם האתגרים שאני צריכה להתמודד במדינה שרובה שטופת שנאה לכל דבר שאינו סטרייט, אבל זה מה שאני רוצה להיות ולהיראות – א-ש-ה – ועם כל הכבוד, את גיל 18 כבר עברתי, אני לא צריכה אישור של אף אחד, כמו שאני לא צריכה אישור של אף אחד להתחתן עם מישהו/י, כמו שאני לא צריכה אישור של אף אחד/ת לעבוד בכל עבודה שארצה, כך אני לא צריכה אישור של אף אחד/ת בשביל לשנות את מראי ומיני. יש למישהו בעיות? ש-י-ת-מ-ו-ד-ד.

ולכן אני אומרת שוב ושוב לאחרים/ות – רוצים לעשות שינוי? תתחילו לעשות אותו. כן, זה יקדם בצורה רצינית מאוד את העניין שתצטרך/י לגור לבד או בשותפות עם אחרים/ות, אבל אלו הם החיים, בין כה את/ה צריכ/ה לעשות זאת. הורים כמעט תמיד יאיימו ויצעקו ולא יקבלו (וסביר להניח שגם קללות יזרקו לא מעט) – אבל ככה זה בחיים ואת לא צריכה לתת לזה להפריע לך עם התהליך. זה כמובן דבר לא קל, אבל הכאב עובר והמשפחה ברוב מוחלט של המקרים בסופו של דבר תקבל אותך במין השני (לא כל בני המשפחה, אבל גם זה לוקח זמן ובסוף מקבלים).

אז אם את/ה צעיר/ה ואת/ה רוצה להתחיל את השינוי – תתחיל/י. אל תתן/י לאף אחד לעצור אותך בדרכך ואל תגיע/י למצב כמוני שמתחרטת על כל רגע שלא עשיתי זאת בעבר וכעת התהליך הוא הרבה יותר מורכב. קחי את מה שעברתי כשיעור, ותחסכי את זה מעצמך.