הערה: את הטקסט הבא אני כותבת תחת ה"כובע" של יועצת אסטרטגיות פוליטיות לכל מיני גורמים. בשום מצב אני לא מתכוונת "לרדת", "לקטול", "לפגוע" או להעליב אף אחד או אחת, אלא לציין דברים שרבים לא יאהבו לשמוע, אך לדעתי – חשוב שיאמרו.

עשרות שנים של כאב, השפלות, ועינויים שונים שלעיתים גם נגמרו בהתאבדויות – לקח כדי שהציבור, בארץ ובעולם, יכיר בכל מה שקשור ל"טרנסג'נדריזם" (אם אפשר לקרוא לזה כך), הבנה שאלו שעוברות ועוברים את התהליך, אינם עוברים זאת סתם מתוך "צומי", אלא מתוך רצון שנובע מתחושה עמוקה וחזקה שאותו אחד או אחת אינם מרגישים שהם נמצאים בגוף הנכון, ולפיכך הם מוכנים לעבור הכל – בכדי לשנות את המגדר שלהם.

כיום, לאחר פרסומים רבים ברשתות חברתיות, תוכניות שונות בטלויזיה ובאינטרנט – אנשים רבים מבינים כיום בצורה חיובית מה זה בעצם "טרנסג'נדר" ומה זה בעצם "טרנסג'נדרית": מבחינתם, מדובר על גבר או אשה שמשנים את מינם למין השני (נעזוב לרגע את כל הגדרות ה-PC, אני מתייחסת לאדם ברחוב), ואפשר בהחלט לראות איך יש קבלה מצד הציבור מצד אחד, ויותר ויותר כאלו שרצו ורוצים/ות לעבור את התהליך – מתחילים/ות אותו מצד שני.

בשנים האחרונות החלו יותר ויותר אנשים לצאת עם דרישות שנקרא להם "עדכונים" ושהציבור בארץ ובעולם החל לשמוע עליהם, כגון:

• אם בעבר המושגים "טרנסג'נדר" או "טרנסג'נדרית" העידו כי אותו אחד או אחת עוברים/ות תהליך רפואי בכדי להזדהות ולחיות במגדר השני, הרי שמעתה כבר אפשר לוותר על כל העניין הרפואי, ומי שחושב את עצמו לאשה – הוא אשה, ובמדינות כמו קליפורניה, אם לא תתן יחס לאותו מאן-דהוא כמגדר שהוא/היא מזדהים בו – אתה עלול לחטוף תביעה או תלונה.
• אם הציבור היה מורגל שיש זכר ויש נקבה, והתאמה מגדרית היא מעבר ממגדר אחד לשני, הרי שמעתה יש גם "הם" – בין אם כאלו שלא מעוניינים להזדהות כזכר או נקבה, ובין אם כאלו שאוהבים להיות "Fluid" – פעם זכר, פעם נקבה, והם/ן דורשים/ות יחס אליהם בהתאם.

כמובן, יהיו קוראים רבים שיאמרו "דורין, כל אחד/ת רוצה להזדהות איך שת/ירצה, זכותו/ה!" והם/ן צודקים/ות לחלוטין, אך כפי שכתבתי בשורה הראשונה של הפוסט – אני כותבת את הטקסט תחת הכובע של יועצת אסטרטגית פוליטית.

בישראל לאחר ה-7/10, סקר אחרי סקר מראים כי הציבור מבחינה פוליטית "זז ימינה" (לאו דווקא ימינה למפלגות הדתיות או לליכוד, אגב). גם בארה"ב סקרים מראים כי ככל הנראה הדמוקרטים לא רק שלא ינצחו בקונגרס, אלא הם גם יפסידו את הסנאט. המכנה המשותף: בימין לא אוהבים לא את הקהילה הטרנסית ולא את קהילת הלהט"ב בכלל. קחו לדוגמא את מושלת ארקנסו, שרה האקסי סנדרס, שניצחה תוך כדי "דריכה" בכל הזדמנות על הקהילה הלהטב"ית (ובמיוחד על הקהילה הטרנסית), ואחד החוקים הראשונים שהיא העבירה – היתה ביטול "מושגים מתקדמים" (איך לאמר בעברית Inclusive Language?) כי חס ושלום להתייחס בצורה שווה לכולם, זה יותר מדי "woke".

אם נסתכל על ה"עדכונים" שציינתי בפוסט לעיל, אלו בדיוק הנקודות שכל מועמד ימני (בארץ: דתי) ישתמש בכדי לנגח את הקהילה הלהטבי"ת (והטרנסית בפרט) בכדי להרוויח קולות ובוחרים, ולאחר שהמועמד נבחר – להעביר חוקים המבטלים הטבות או שינויים למען הקהילה (זוכרים את "נעם"?) (כאן תוכלו לקרוא איך הקונגרס ניסה לבטל זכויות לקבלת סיוע רפואי ליוצאי צבע טרנסג'נדרים/ות), והנקודה המרכזית שהם מנסים להעביר, היא שהקהילה הטרנסית היא "קוקו", "חולי נפש", ושלל הגדרות נוספות שהמכנה המשותף הוא שצריכים "לעזור" לקהילה בטיפולים נפשיים "מרפאים", אך לא לתת להם זכויות או הטבות (שמגיעים לאחרים, אגב.)

אסכם את הדברים: לקח עשרות שנים עד שהציבור הצליח להכיר בצורה חיובית את הקהילה הטרנסית (שהלכה וגדלה). זה לא אומר שלא היו מתנגדים בארץ ובעולם לקהילות אלו, אך לאחר אותם "עדכונים", פוליטיקאים רבים בימין (בינתיים בארה"ב, נראה איך יהיה בארץ בעתיד) קיבלו בעצם "מתנה" שאיתה הם מתחרים כיצד לבטל או למנוע כל הטבה לקהילה ולכן מבחינה פוליטית, אינני בטוחה שה"אימוץ" המאסיבי לאותם "עדכונים" היה רעיון כה נכון.