ארכיון חודשי: יוני 2018

על הקנסות החדשים ועל המיתוסים הקשורים לזנות

כללי

למי שלא ידע, בכנסת ישנה קואליציית נשים מכל המפלגות בכנסת, והן מדי פעם מנסות לקדם דברים שונים. אחד הדברים שקודמו לאחרונה היה להטיל קנס של 1500 שקל על כל אדם שנתפס מקיים יחסי מין עם זונה.

בכדי לקדם את המטרה, גויס כל מיתוס אפשרי, בין אם הוא אמיתי או שקרי/מסולף, והתוצאה היא שכבר בעתיד הקרוב, העוסקות בתחום העתיק בעולם "ייובשו" מחלק גדול של לקוחותיהם שיפחדו מלהיתפס ומלהיקנס ולהירשם ברישומים שונים במשטרה ובמקומות אחרים. כמובן ששום דבר לא נלמד מההיסטוריה – כשמייבשים תחום מסוים (לדוגמא: אלכוהול אי שם בשנות ה-20 בארה"ב) – כל מיני ארגוני פשע נכנסו לתחום וגם במקרה זה, סביר להניח שיצוצו כל מיני סרסורים וארגונים כדי "לכבוש" את השוק הזה.

בכדי להכשיר את השרץ, פורסמו מספר מאמרים באתרים השונים. האחרון שבהם פורסם בכלכליסט ע"י הגברת כרמית עירון פלר, וכצפוי – כל המיתוסים והשטויות הופיעו, וברשותכם/ן אנסה להתייחס לטיעונים:

  • טיעון הזונות שמיובאות מחו"ל – אד-הומינם קלאסי. נכון, במקרה שלהן הן לא היו רוצות לעבוד בתחום וסרסורים מכריחים אותם, אבל בעניין זה קשה לעשות משהו ושום קנס לא יעזור בנידון הואיל ואותן נשים מגיעות לחו"ל עם ויזת תייר וקשה מאוד לדעת על "משלוח" קרוב או שהן באו לעבוד כאן מתוך אילוץ של סרסור או ארגון פשיעה כלשהו, כך שהקנסות והעונשים לא יעזרו במקרים כאלו כלל וכלל.
  • "אף זונה לא רוצה לעבוד בכך". אפשר בדיוק לאמר דבר כזה על 50% ומעלה מהאזרחים שקמים בבוקר לעבודה. הם לא רוצים לעבוד באותה משרה והיו מעדיפים משרה יותר טובה עם משכורת יותר גבוהה ושעות עבודה יותר נוחות, אבל לא תמיד אפשרי להשיג משרה כזו משלל סיבות והתפטרות מהמשרה תביא לחוסר הכנסות ולכך שלא ניתן לרכוש אוכל או לשלם מסים, שכ"ד/משכנתא וכו' וכו'.
  • "מחקרים טוענים כי…" – בכל המאמר לא הוצג ולא מחקר אחד שמגבה את הטיעונים. שמועות וחצאי שמועות אינם מהווים "מחקר". אין שום בעיה לארגן לגגברת עירון פלר עדויות עם טיעונים נגדיים על כל טיעון שהיא פרסמה.
  • "לעיתים הן (הזונות) לא מרוויחות כסף". לא ידוע לי על שום זונה ששוכבת עם גברים ללא תשלום. ישנן כמובן נשים רבות ששוכבות עם גברים רבים מרצונן ללא תשלום כלשהו, זה לא הופך אותה (בניגוד לדעות השוביניסטיות) לזונה.
  • כותבת המאמר מזכירה מס' פעמים סרסורים, אך לו היתה הגברת בודקת אצל זונות רבות, היא היתה מוצאת שלרובן אין כלל וכלל סרסור. היא זו שמשוחחת עם הלקוחות, שוכבת, גובה כספים והכל באחריותה האישית ללא כל סרסור/מנהל. המקום שכן קיימים בו סרסורים הוא במקרה של יבוא נשים מחו"ל, אבל שם המשטרה כמעט לא עושה מאומה בנידון והחוק לא מסייע בהוספת תקציבים לפתירת הבעיה.
  • "זונות מעידות כי הן נאלצות לאפשר לגברים לעשות בהן כרצונם ללא התחשבות בבריאותן וברצונן" – שוב, אינני יודעת עם כמה זונות הגברת שוחחה, אבל מהיכרות עם כמה בנות "עובדות" – אם הן לא מסכימות למשהו, זה פשוט לא יקרה. יכול להיות שהיא תסכים תמורת סכום נוסף, ושוב – לא הלקוח ולא הזונה מכריחים אחד את השני לעשות משהו.

ועתה לכמה נקודות משלי:

  • שיטת הקנס החדשה לא פותרת מאומה. דובר בכלליות ובאופן מאוד מעורפל על "סיוע" לעובדות בתחום, אבל כדאי לזכור שכאן בישראל, גם כשמעבירים חוק, זה לא אומר שיקיימו. תציצו לדוגמא בנתיבי איילון, כבישים שהיו אמורים לאפשר נסיעה מהירה בכל שעות היממה בגוש דן – והציצו בו בבוקר ובערב. פקקים אין סוף. אותו דבר בסיוע לעובדות בתחום – דיבורים כמו חול בלבד!
  • ישנן טרנסג'נדריות רבות שעוסקות בתחום, רבות מהן צעירות שנמצאות בשלבי התחלת שינוי מין ושמעוניינות לעבור את התהליך והניתוחים כמה שיותר מהר. לשם כך כמובן יש צורך בכסף רב ועבודות כמו סופר-פארם, חנויות בגדים, מלצרות וכו' נותנות מקסימום שכר מינימום, כך שהן אינן יכולות להשיג את הסכומים הדרושים לניתוחים והן בוחרות בלית ברירה לעבוד בזנות. נכון, זו אינה בחירה "כיפית", אבל זו עדיין בחירה של אותה טרנסית וזכותה לבחור במסלול המייסר הזה. נכון, ישנה ועדה לשינוי מין, אך הזמן שלוקח לפגישות עד הניתוחים (אם מאושרים) מאוד מזכיר את הימים לפני 30-40 שנה להזמין קו טלפון. מישהו/י זוכר/ת את זה?
  • עצם הכנסת השיטה מבטיחה שארגוני פשע יכנסו לתחום ויהיו הרבה יותר סרסורים ו"פרוטקשן" בהשוואה למה שיש כיום, כך שהמדינה מכניסה בדלת הקדמית את הפשע דווקא בזמן שנרשמת ירידה בפשיעה בתחום – והכל בשם אותה "הגנה על הזונה". טמטום כזה לא ראיתי זמן רב.
  • באנגלית יש משפט "Boys will be boys", וכך אפשר לאמר על הלקוחות הישראליים: הם מעוניינים לצרוך שרותי זנות מסיבות שונות, ובסופו של יום אף אחד לא מכריח את הזונה לשכב עם הלקוח. היא רוצה כסף? היא תסכים. אם לא, אז לא יקרה כלום. אם המדינה תעניש, הם יחפשו דרכים אחרות למצוא דרכים לפורקן. האם צריך להזכיר מה קורה בשוק הגראס כיום כשהמשטרה רדפה אחרי כל מגדל רבע-עלה גראס וכל אחד שהחזיק סיגריית מריחואנה ביד? הפתרון שצמח "מהשטח" היה .. טלגראס, וכך עם מרדפים שונים יצוצו להם אתרים ושרותים חדשים באינטרנט שיתארחו בחו"ל והמשטרה לא תוכל לעשות כלום בנידון.

לסיכום: הדרך הנכונה לטפל בזונות המעוניינות לצאת ממעגל הזנות, צריכה להיעשות בכלים שהמדינה צריכה להקים ולממן ולתת לזונות שרוצות לצאת בתחום לפנות למוסדות מסויימים שיסייעו לה – הן בכסף, הן בטיפול נפשי וכו'. שיטת קנסות ללקוחות רק תהפוך את המצב להרבה יותר גרוע תוך הכנסת ארגוני פשע וסרסורים רבים לשוק הנ"ל. חבל שקואליציית הנשים לא חשבה על כך לפני כן.

טרנסיות ו…הריון?

כללי, ,

כשזה מגיע לטרנסיות, דברים רבים השתנו בעשורים האחרונים, הן מבחינת קבלת טרנסיות לחברה, הן מבחינת הטיפולים עצמם, ניתוחי FFS, ניתוח SRS (שבקרוב יוכרזו מספר שיפורים נוספים, לצערי בשלב זה אין לי אפשרות לפרט) וגם בגיזרת ניתוחים קוסמטיים נכנסים טכנולוגיות חדשות שיאפשרו שינויים יותר מזעריים ללא חיתוכים גדולים. בקיצור – הטכנולוגיה מתקדמת בכל מקום…

למעט מקום אחד..

הריונות.

כיום, כל טרנסית שחיה בזוגיות ואותם זוג חושבים על ילדים, הם יצטרכו לחשוב על מספר אופציות, אף אחת מהן אינה קלה. זה יכול להיות אם פונדקאית, וזה יכול להיות אימוץ (הקושי עם אימוץ שווה לטיפוס על האברסט עם הציפורניים).

ומה עם עניין הריון? אה, נכון. לטרנסית אין רחם ושאר חלקים שצריך כדי להיכנס להריון ולהרות עד ילודה. כל טרנסית יודעת שאין אפשרות שזה יכול לקרות לה. זה בלתי אפשרי.

אז בתחום הזה דווקא יש התפתחויות, חלקן הגדול תחת מעטה כבד של סודיות (כותבת שורות אלו נותנת שרות לארגון מסוים הקשור לנושא וחתומה על הסכם סודיות די דרקוני).

כל העניין החל מנשים (סיסג'נדר) שלא יכולות להיכנס להריון ממגוון סיבות, החל מכריתת רחם וכלה בבעיות רבות נוספות, ולכן תהליך המחקר לא מנסה לבוא לפתור בעיה טכנית ספציפית אלא להתחיל מאפס: איך אפשר לגרום למישהי להרות, תוך התאמה של פתרון ההריון (בהמשך הדרך) לאותה אשה, תוך מתן פתרון לבעיות השונות ועד הבעיה המהותית של טרנסקסואלית, כשאין בגוף שום חלק הבנוי להריון.

אחד הדברים הראשונים שנבדקו, היה האם ניתן להרות "בחוץ", כלומר בתוך רחם מלאכותי. בשלב הראשון תמיד מבצעים את הדברים בבעלי חיים, ובמקרה הזה – טלה. בוידאו הבא גודל טלה בתוך רחם מלאכותית (ואל דאגה, הטלה הצעיר בסוף מסיים את תהליך הגדילה, גודל לו צמר והוא מצליח לחיות חיים רגילים):

מכאן, אחרי שהניסוי הצליח, מתחילים המחקרים הבאים:

  • איך ניתן למזער זאת (תינוק צריך רחם הרבה יותר קטנה)
  • האם ניתן "לגדל" רחם ושאר חלקים הכרחיים לילודה בגוף האשה או הטרנסית (שוב, לצערי לא ניתן לפרט מבלי שגדוד עורכי דין ירדפו אחריי בנבוטים, אבל .. יש תוצאות מעודדות)
  • האם ניתן לעשות זאת "מבחוץ" כמו במקרה של הטלה. טכנית, לאחר כמה וכמה שינויים ניתן תיאורתית לעשות זאת, אבל אז מתעוררות בעיות פחות טכנולוגיות שתיכף אתייחס אליהן.
  • מה לגבי עניין של דחיה שמגיעה מהגוף? מה לגבי התהליך עצמו?

בקיצור – יש ערימה של בעיות שיש צורך לחקור.

באותם מחקרים יש הרבה התפתחויות, חלק מהדברים מצליח וחלק מהדברים לא. מכיוון שזהו נושא מאוד מהפכני (עם פוטנציאל כספי הרבה יותר גבוה מכמעט כל תרופה לריפוי מחלה) – ישנה סודיות מרובה.

מה שכן ניתן לאמר, שבהערכות זהירות – ב-5-6 השנים הקרובות יוצגו הישגים בתחומי הריון ולידה הן לנשים עקרות והן לטרנסקסואליות. התפתחות טכנולוגית כמובן שלא מחכה לאף אחד, אבל עם הגעת פתרונות טכנולוגיים, מגיעים נושאים כמו אתיקה, דת, פוליטיקה, רגולציה ועוד נושאים. אחרי הכל, הולדת ילד או ילדה בדרך זו תעלה סכומים מאוד גדולים (וכן, הרבה יותר מכל ניתוח לשינוי מין כולל ניתוחים קוסמטיים) ויהיה צורך במימונים ממשלתיים או גופים אחרים כדי לאפשר כניסה להריון וילודה למעוניינות בכך באותה מדינה.

לסיכום: אני מאמינה שההתפתחות הטכנולוגית ופריצות הדרך יתרחשו ב-5-6 שנים הקרובות ואז יחלו השלבים האחרים, פולמוסים וויכוחים, כך שבסופו של דבר אני מעריכה שתוך 10-11 שנים אשה עקרה או טרנסית – תוכל להתחיל בתהליך של כניסה להריון והולדת ילד או ילדה.

על הומואים, סטרייטים, טרנסיות ומשיכה

כללי

כמעט כל טרנסית שהעלתה אי פעם תמונה שלה לפייסבוק, חטפה לא מעט מקרים בהם בחורים מנסים להתחיל בשיטות הכי מטומטמות שיש וכשהטרנסית מסרבת אפילו לנשום אוויר בקרבת אותו פוחלץ, תמיד תגיע המילה "הומו" בסגנון קללה זה או אחר.

אז הנה כמה דברים פשוטים על סטרייטים, הומואים ועל .. המוח שלנו.

בניגוד למה שרבים חושבים, המוח שלנו זוכר אנשים במספר צורות. המוח שלנו קודם כל זוכר את הדברים ויזואלית – המראה הכללי וגם דברים יחודיים נוספים לאותו אדם. זה יכול להיות דברים כמו גובה חריג, עקבים גבוהים מאוד, נקודות חן, משקל (לאחד מ-2 הצדדים, גם רזון וגם שומן). המוח שלנו זוכר במקומות אחרים במוח גם דברים אחרים כמו שם, מהיכן הכרתם, חוויות משותפות, קול ועוד ועוד. כשאנחנו פוגשים מישהו או מישהי שפגשנו בעבר, אנחנו נזכור אותו אולם במקרים רבים יקח לנו זמן לזכור דברים כמו שם, מהיכן הכרנו וכו', זה אינדיבידואלי לכל אדם ואדם.

המוח שלנו בנוי בראש ובראשונה לצרכי הישרדות, כדי לדעת מי עומד מולנו (מה שנקרא "אוהב או אויב") והמוח שלנו גם מקטלג את אלו שמולנו: גוף רחב, פנים גבריות – זה גבר. גוף צר, פנים נשיות, חזה – זו אשה. כך בדיוק גם בנויה המשיכה שלנו: סטרייט יאהב נשים אולם לשם משיכה ספציפית המוח "יסנן" נשים הבנויות לפי מה שאותו אדם אוהב (וההיפך כמובן). נניח הבחור אוהב בעלות שיער שחור ארוך – גם מול 1000 נשים, המוח ידע לזהות אותן מרחוק. מבחינת מיניות הדברים עובדים אותו דבר: גבר הומו "יקלוט" גברים בטעם שלו עוד מרחוק, וכנ"ל לסבית לגבי נשים.

אבל מה קורה לגבי טרנסיות, ועוד טרנסיות שנראות כבחורות יפות, מתנהגות ונשמעות מאוד נשיות?

כאן המוח לא ממש יודע מה לעשות. זה בניגוד לתבניות שהוא מורגל עוד מילדות.

בניגוד למה שרבים חושבים, המוח אינו משייך איבר מין גברי אוטומטית לגבר, כלומר אם גבר יראה איבר מין גברי בתמונה ללא פנים לדוגמא, הוא בהחלט יסיק שמדובר בגבר, כי לגברים יש זין ולנשים אין, אבל המשיכה בחוץ לא כוללת בדיקת זין מכיוון שכולנו לא הולכים ערומים/ות ברחוב כל עוד מי שמולנו נראית באופן משכנע מאוד כבחורה/אשה. מתי המוח כן מחפש להסתייע בקיום איבר מין גברי? כאשר עומד/ת מולנו מישהו/י שאין לנו מושג ירוק אם מדובר בזכר או נקבה – המוח מתחיל מיד לסרוק אחר סממנים "גבריים". האם יש גרוגרת? האם יש בליטה למטה? כפות ידיים רחבות? אם לאחד מהדברים הללו יש תשובה חיובית, המוח יתייג זאת כ"גבר". אם לעומת זאת אף אחד מהסימנים לא נמצא, המוח יסתקרן וינסה לחפש עוד ועוד סימנים (המוח לא אוהב סימני שאלה) כדי לתייג את הנמצא/ת מולנו לכאן או לכאן.

וכאן מגיעה השאלה: גבר שנמשך לטרנסיות או גבר ששוכב עם טרנסיות, האם הוא הומו?

התשובה לכך די פשוטה ואולי תפתיע חלק מהאנשים: לא.

… לפני שזורקים עליי 4 קילו עגבניות, אסביר מדוע.

הומו, בהגדרה, הוא: גבר שנמשך לגברים. גבר נשי ימשך לגבר גברי, גבר גברי אולי ימשך לגבר גברי אחר או גבר נשי אחר (וכולם יקבלו את אותו כאב ראש במערכת היחסים כמו כל זוג סטרייט. תהיו בטוחים בכך).

תכירו את קים, היא נבחרה לטרנסג'נדרית היפה ביותר בארה"ב לשנת 2018.

קחו את התמונה ותנו לערימת גברים סטרייטים להסתכל עליה, ואל תאמרו שהיא טרנסית. כמה סטרייטים ימשכו אליה? הרוב. הסיבה, כפי שציינתי לעיל – היא שקים מצליחה "לעבוד" על המוח הגברי והוא מתייג אותה כאשה. עכשיו ניקח את אותה תמונה לערימת גברים הומואים (לא דו). כמה ימשכו אליה? אני מאמינה שאף אחד. לאוחצ'ות שביניהם יהיו אולי מחמאות (או הערות..) – אבל דייט רומנטי איתה? תודה, לא תודה.

וזה בדיוק מה שקורה לסטרייטים: הם נמשכים למה שהם הורגלו מילדות. הם לא נמשכים למראה גברי, אבל בהחלט נמשכים למראה נשי כמו בתמונה משמאל.

ומה אם יש איבר מין גברי לקים? (במציאות אין לי מושג וגם זה לא מעניין) – כאן זה מתחלק. ברמה האינטימית, כששניהם ביחד בבית במיטה, והיא מורידה תחתון והוא מגלה מה שמגלה למטה – יכול להיות שתהיה רתיעה ראשונית, רתיעה שכל טרנסג'נדרית שנראית טוב יכולה לנטרל עם חיוך, קריצה ועוד כל מיני .. דברים (בל נשכח שהמוח באותם רגעים בסלון או במיטה מלא באנדורפינים ולכן רוב הסיכוי שקיום איבר מין גברי לטרנסית "יסלח") – וזה מה שיקרה עם רוב הסטרייטים. ישנם כמובן אלו שבשביל העקרון הם יאמרו "לא" אבל תהיו בטוחים שאותה טרנסית תיתקע לו עמוק עמוק במוח וסביר להניח שהוא יכנס לקונפליקטים עד שהוא יצור איתה קשר ויגדיר "תנאים". ניחא. כעקרון, הופעת זין בגוף של טרנסג'נדרית מבלבל לחלוטין את החלוקה של גבר/אשה במוח, וכאן כפי שתיארתי לעיל יכול להיות מצב של "סולח", "נהנה מזה" או "בורח".

אז מדוע מגיעים הקללות? כי גבר שכותב לטרנסית "חושף" בעצם שהוא נמשך לקומפלקס הזה שנקרא "טרנסג'נדרית". ברגע שהוא מקבל את ה"לא" (שהוא יקבל ברוב הזמן) – זה יהיה בדיוק כמו להפשיט אותו באמצע הרחוב, פגיעה עצומה באגו שלו. מכיוון שהוא פגוע לחלוטין, הוא יתחיל לקלל ואם מדובר על סיטואציה פיזית במציאות – כדאי לתפוס מרחק מהבחור (או להצטייד בגז 🙂 ).

נקודה חשובה נוספת: ישנם גברים סטרייטים שמאוד אדוקים לדעתם ומבחינתם לא חשוב כמה הטרנסית סופר נשית, יפה, ללא איבר מין גברי, קול נשי – כל עוד אין לה איברי רבייה נשיים, היא מבחינתם "גבר". אלו, בניגוד לאחרים, גם לא יתחילו עם טרנסיות בשום מצב.

לסיכום: גבר סטרייט שיצא עם אחת כמו קים, יתייחס אליה כבחורה ברוב המקרים, ומבחינתו הוא יוצא עם מישהי שהיא לא גבר. נכון, היא לא בחורה סיסג'נדר 100% אבל מבחינתו אין ממש שינוי. עניין הזין יקבל אולי התייחסות כלשהי במין ביניהם, אבל בסופו של יום הוא מתייחס אליה, כאשה. גם אם הוא יצא עם קים או עם כל טרנסית אחרת ש"עוברת" כאשה, הוא עדיין לא ימשך לגברים כך שהוא אינו עונה על ההגדרה של "הומו".

על ילדים צעירים וג'נדר

כללי, , , ,

[box title="" border_width="2" border_style="dotted" icon_style="border" icon_shape="circle" align="center"]כתבתי לפני כשנה את הפוסט הזה על הורים וצעירים הומואים/לסביות/טרנסים/ות. אני ממליצה למעוניינים לקרוא את הפוסט המקושר הנ"ל לפני שממשיכים לפוסט זה.[/box]

אפשר למצוא סיפורים רבים ברשת על כל מיני הורים סופר-ליברליים שמטפחים את ילדיהם הרכים בשנים ואם הילד או הילדה מגלים שהם רוצים להיות במגדר השני – הוריהם יעשו הכל כדי לתת לבניהם/ביתם לחיות במגדר השני. יש סיפור על אבא שלובש שמלה במיוחד כדי לעודד את בנו שמעוניין להיות בת, או הסיפור הזה ששם ההורים עפים על עצמם ומחליטים כי ילדם הוא "ללא מין" (אם כבר, אז כבר, לא?) ויש עוד סיפורים רבים.

וכאן אני רוצה להביע דעה קצת שונה מהורים אלו…

ניקח את רוני הקטן, ילד שבקושי התחיל כיתה א'. רוני בבית אוהב לשחק בצעצועים ולא מעט פעמים הוריו תופסים אותו משחק בבובות של אחיותיו, או באיפור שלהן, ולפעמים אפילו בבגדיהן ועקביהן.

אז… רוני טרנסג'נדרית? אני ממליצה לעצור עם המסקנות הנמהרות האלו. הבה נחשוב קצת:

  • יכול להיות שרוני משחק בדברים אלו כי הם מוצאים חן בעיניו ותו לא. יש לא מעט סטרייטים ששיחקו בצעירותם בבובות אך כשהם גדלו הם עברו לדברים קצת יותר "גבריים" וכבוגרים הם .. סטרייטים
  • יכול להיות שרוני נמשך לגברים וגם נמשך לדברים נשיים, כך כשהם בוגרים, הם הומואים "נשיים".
  • יכול להיות שרוני באמת טרנסג'נדר, אבל עם המסקנה הזו כדאי קצת להמתין…

בואו נניח שרוני מאוד אוהב לבוש נשי ואיפור והוא מאוד אוהב להתלבש, להתגנדר ולהביט על עצמו שעות מול המראה. מה עושים אז? רצים מיד לבנות לו תוכנית לשינוי מין?

לעניות דעתי, התשובה לכך היא לא. אני לא חושבת שצריך "לרדת" עליו, "לקטול" אותו ובוודאי שלא לנקוט באלימות פיזית מצידו (למרות שיש לא מעט הורים שזה האינסטיקנט הראשוני שלהם כדרך "לתקן" את הילד, למרות שזה כמובן יתן תוצאות הפוכות ברוב מוחלט של המקרים, אבל היי, לכי תכניסי להורה מכה הגיון לראש!).

אפשר לדוגמא, להגיע איתו לפשרה כלשהי: רוצה להתלבש כמו ילדה? אוקיי, כל עוד זה בבית בלבד או בחדרו בלבד (תלוי בהורים ובפשרה שיגיעו עם הילד. בכל זאת, תנו לו להתבטא). יכול להיות שהוא ימשיך עם הלבוש, יכול להיות שהוא יפסיק, לבוש והתגנדרות כבחורה לאו דווקא אומר שהוא טרנסג'נדר (ולמי שלא מכיר, תכירו מושג שנקרא Cross Dressing).

ככלל, את עניין שינוי המין, גם אם הילד נורא נורא רוצה, אני ממליצה לשמור לגיל היותר מאוחר, נאמר בגיל של חטיבת ביניים או תיכון. בגיל כזה הילד (שהוא כבר בחור) יודע מה הוא רוצה מעצמו מבחינת ג'נדר, ואז כבר אפשר ללכת איתו יחד לפסיכולוג או לפסיכיאטר (המטפל המקצועי ישמח לשמוע מההורים היסטוריה, ישמח לשאול שאלות וכו') ואם המטפל המקצועי ממליץ על השינוי, אז אפשר להתחיל בשינוי וחייבים תמיכה של ההורים, זהו מסלול קשה מאוד נפשית!

מדוע אני ממליצה זאת ולא ממליצה כבר בגיל בית ספר יסודי להתחיל בטיפול כזה? כי לילד כזה אין עדיין מנגנוני הגנה טובים. לא חשוב באיזה בית ספר סופר-ליברלי ירשמו ההורים את בנם, תמיד יהיו שם תלמידים שיציקו (במקרה הטוב) או ש"יכסחו" אותו (במקרה הרע). מדוע כבר לחשוף אותו לכל הרוע שקיים כלפי טרנסג'נדרים/ות בגיל כה צעיר כשהוא לא ממש יודע איך להתגונן? נכון, להרגיש "כלוא" בגוף של המין השני זה בהחלט לא נעים, אבל לחזור הביתה עם "פיצוצים" זה הרבה פחות נעים. אינני טוענת שבגיל 15-17 לא יהיו אי נעימויות, הצקות וכו', אך סביר להניח שאות/ה טרנסג'נדר/ית תדע להתגונן או תדע להתעלם ממי שצריך.

לסיכום: אני לחלוטין נגד ההורים האלו שבכל גיל לא נותנים לרוני לבטא את עצמו/ה מבחינת ג'נדר כשרוני כבר גבר בוגר, ואני גם נגד אלו ההורים שכבר בגיל ילדות צעירה (גן עד יסודי צעיר) מעודדים את ילדם ללכת בכיוון שינוי מין רק בגלל שהוא אוהב בגדי נשים. לדעתי המקום הנכון הוא באמצע. לא לדכא, למצוא פשרה ובגיל כשרוני כבר בוגר ומבין את ההשלכות – להתחיל איתו את המסע המפרך נפשית ואת אותו שחרור.

חלק שלישי – לספר למשפחה

האם הועדה לשינוי מין צריכה להתעדכן?

כללי, ,

בישראל ישנה ועדה לשינוי מין שפועלת תחת המטריה של משרד הבריאות, עליה ניתן לקרוא כאן. הקריטריונים והנהלים עודכנו בשנת 2014 כדי לשקף דברים שלא היו נכונים או שהיו צריכים עדכון.

למעוניינים/ות, להלן החוזר משנת 2014:

mr16_2014

 

אני מעוניינת להתעכב על סעיף 4.2.4 בחוזר, להלן:


לפי סעיף זה, על מנת לעבור שינוי מין על חשבון המדינה, המועמד חייב לחיות במין של הצד השני לפחות 12 חודשים.

אני בהחלט מבינה ומסכימה עם הסעיף. אחרי הכל, יש לא מעט כאלו שיצאו כנשים, החלו לחיות כנשים ולאחר תקופה כמה שבועות או חודשים זרקו את הכל וחזרו להיות בנים (או בנות). אני בהחלט יכולה להבין את המדינה – עלויות תהליך ניתוח לשינוי מין הם גבוהים והדבר האחרון שהמדינה מעוניינת לשלם עליו זה פרוצדורת SRS על מישהו ששינה את מינו לבחורה ואחרי חצי שנה חזר להיות בן. הצעירים, במיוחד, לא ניתן הרי לחייב אותם/ן להחזיר את הכסף הואיל ואין להן/ם רמת הכנסות גבוהה, ולכן ישנו הסעיף הזה.

הבעיה מתחילה בכך שההסתכלות יותר מוטה כלפי צעירים ולאו דווקא כלפי אלו שיותר בוגרים (נניח גילאי 30-50). הבה נדמה זאת עם דמות כלשהי.

תכירו את רמי, עורך דין עצמאי שנותן שרותים ללקוחות שונים בתחומים שהוא מתמחה בהם. רמי מופיע תדיר אצל לקוחותיו ולפעמים בבתי משפט שונים מול שופטים שונים. רמי היקר כבר שנים על גבי שנים רוצה להיות אשה ולחיות כאשה. הבעיה המרכזית שלו? המראה שלו. הפרצוף שלו גברי גם עם איפור רציני.

אם רמי ילך לפי סעיף 4.2.4 לעיל, הוא יוכל בתוך חודש לפנות לרשויות המס לסגור את העסק שלו ולתבוע מביטוח לאומי אבטחת הכנסה (בישראל לעצמאים אין דמי אבטלה), הואיל ואם רמי יצא כאשה כמו שהוא עכשיו, לקוחות רבים פשוט יברחו ממנו. חברות בישראל, מקטנות עד גדולות – כשהן רואות משהו קצת "מוזר" לא חושבות פעמיים ומיד מעבירות תיקים למתחרים וזה קורה לא רק בתחומי עריכת דין, אלא גם בהייטק ושרותים יוקרתיים אחרים.

אני מתארת לעצמי שיהיו קוראים שיאמרו "שיחליף עבודה, שימצא לקוחות אחרים" וכאן מתחילה בעיה אחרת: בניגוד למצבים בהם מקומות כמו חנוויות בגדים או פארמים שונים שמוכנים לקבל ללא בעיה טרנסג'נדרים/ות צעירים/ות לעבודה, אחד כמו רמי לא ממש יצליח לא לקבל לקוחות חדשים (שוק מאוד תחרותי), ועבודות כמו הנ"ל פשוט לא יספקו לו מחיה בצורה נורמלית מבחינת שכר.

אז מה ניתן לעשות בנידון? אני מציעה משהו פשוט שמורכב מכמה דברים:

  • המועמד יצטרך לעמוד בכל התהליכים הקשורים לבדיקה פסיכיאטרית, עובד סוציאלי וכו' וכו'
  • היה והמועמד מקבל את ההמלצות מהמטפלים הנ"ל, המדינה תאשר לו את ניתוחי השינוי מין.
  • המועמד יחתום מול הוועדה על כתב התחייבות כי במידה והוא חזר לחיות במינו הקודם בשנתיים לאחר ביצוע השינוי – הוא יחוייב להחזיר למדינה את תשלום הניתוח במחירי השוק החופשי + ריבית והצמדה. כך המדינה יכולה להיות בטוחה יותר שלא מדובר באחד שדעתו אינה יציבה לגבי שינוי המין.

לסיכום: שינוי מין בגילאי 30-50 הוא מורכב בהרבה משינוי מין בגיל צעיר. רבים/ות לומדים/ות ומפתחים קריירה מקצועית ונמצאים באמצע החיים עם הקריירה. לצפות מאדם בוגר שאין בו כל סממן או מראה נשי בפרצופו גם לאחר איפור לצאת כאשה – זו תהיה התאבדות מקצועית. המדינה שמאפשרת דבר זה צריכה לעניות דעתי לגלות קצת גמישות ואולי להוסיף סעיף לחוזר המתייחס למבוגרים. אפשר בהחלט "לכבול" זאת בתנאי של תשלום חוזר במידה והמועמד במחוייבותו, כך שבסופו של דבר המועמדים המתאימים בכל גיל יוכלו (במידה והם מתאימים) לקבל מהמדינה את שינוי המין.

השוני ב"תמיד רציתי להיות אשה"

כללי, ,

בעולם בחוץ, לאנשים שאינם מכירים טרנסיות/טרנסים ושמקור המידע היחיד שלהם הוא התקשורת (טלויזיה, עיתונות, אינטרנט) – כמעט כולם שומעים פחות או יותר את הסיפור הבא: "מגיל מאוד צעיר שיחקתי בברבי ואהבתי דברים נשיים ותמיד רציתי להיות אשה, תמיד הרגשתי כאשה בגוף של גבר עד שהצלחתי לתפוס אומץ ולהתחיל את תהליך שינוי המין וכיום אני אשה" (כמובן שבכל אתר שמכבד את עצמו מיד צצות השאלות "מה יש לך למטה" אבל נשאיר את זה לפוסט אחר).

האמת היא שלא כולם כך. יש לא מעט שהם לא עם סיפור כזה והרבה מהם חוששים לספר זאת מהחשש שיחשבו אותם ל"קוקו" (אולי משהו נדפק לו בראש בגלל משהו ואז הוא החליט לשנות מין?)

כיום, לצעירים ולצעירות (בגיל העשרה) בגושי הערים המרכזיים (חיפה, תל אביב, ירושלים, אילת) יש יותר ויותר הזדמנויות למה שנקרא בשפה המקצועית "Try before you buy". בן שרוצה לצאת כבת, כל עוד הוא רזה וחלק בגוף – יכול לסדר גבות, למלא חזייה בצמר-גפן/טישו, להתאפר, לשים לבוש נשי ולצאת כבחורה (יחד עם עוד חברים קרובים, זה מחזק את הבטחון) ואפשר לראות לא מעט כאלו באותן ערים. עדיין אין קול "בס" מסגיר, עדיין (ברוב המקרים) אין סימנים מסגירים ורוב ה"אוחצ'ות" שמשתמשות בטריק הזה מחפשות להשיג לעצמן כך גברים כך שבסופו של יום הן תצאנה כ"בחורות" רק לבילויים או אירועים מיוחדים (מבחינתו). רובם המוחץ בסופו של דבר ירדו מהרעיון ורק אלו שבאמת רוצות לשנות מין ימשיכו במסלול ההורמונים/לייזר/ניתוחים/מחייה כבחורה.

אותו דבר מתרחש במובן האחר של שינוי. לא כולם יודעים מגיל צעיר מה הם רוצים להיות מבחינת Gender ואם חייבים אז הם יכולים להסתדר עם המיניות הנוכחית שלהם, אך ככל שהם גודלים הם יותר ויותר מעוניינים להיות בצד השני של המתרס, אם זה גבר אז זה להיות אשה ואם אשה אז זה להיות גבר (ואפשר לראות זאת בפורומים שונים באינטרנט), כלומר אותו גבר לאו דווקא שיחק בברבי בהיותו רך בשנים ואילו כיום טרום השינוי הוא לא חייב להיות מכור לצבע ורוד זועק, נצנצים, עקבים היסטריים או דיבור "כאוחצ'ה" או כל סממן נשי מובהק אחר ובכל זאת הוא רוצה לשנות את מינו. יותר מכך, לא מעט מהם לא ממש מחפש את התור לעבור תחת סכין המנתח הפלסטי גם אחרי שהן יוצאות כנשים.

לעניות דעתי, העשור האחרון (וקצת יותר מכך) ועם התפתחות הטכנולוגיה וחדירת האינטרנט לחיינו באופן מאסיבי, החליפו את ה"אסור" או "לא מומלץ" ב"מותר". כיום יש יותר ויותר גברים ונשים שמעוניינים לשנות את מינם/ן כשהם ממש כבר אינם בגיל העשרה. יש כאלו בגילי 20-50 (ואפילו יותר) שרוצים לעשות זאת. כמובן שככל שהזמן עובר השינוי נהיה יותר מורכב מבחינה טכנית (ההשפעה של ההורמונים פוחתת ככל שזה שמשנה את מינו/ה מבוגר יותר) אבל עם התפתחות הטכנולוגיה והניתוחים הדבר אפשרי כיום ועם האינטרנט ניתן למצוא מספר הצעות במקומות שונים בעולם לנתח במחירים שונים.

לסיכום: שינוי מין הוא שינוי ענק. לא רק מהבחינה האינדבידואלית ברמה הפיזית, אלא גם בכל מה שסביב זו/זה שמשנה את מינו/ה – בעבודה, ביחסים האישיים, בתקשורת הסביבתית, קשרים עם משפחה, חברים וחברות, התייחסות והתעלמות מהערות של כל מיני נשים ואנשים (כן, בניגוד לניו יורק או קליפורניה או מדינות שונות בעולם, לכל מטומטם ומטומטמת ישראלי/ת יש הערות!). זהו שינוי שגובה לא מעט מבחינה נפשית ויש צורך גם בתעצומות נפשיות גדולות וגם בחברים וחברות תומכים בעת דכאון או נפילה. אלו שחטפו מכל צד מדוע לא לעשות את השינוי ובכל זאת רוצים (ועושים) את השינוי – מין הראוי שיקבלו תמיכה ועידוד. לפעמים מילה טובה זה דבר שיכול לעודד. לעומת זאת, לשפוט אדם רק בגלל שהוא/היא החלו את השינוי בגיל מאוחר – זו טיפשות.