אצלנו במשפחה, כשמסתכלים עליי (לא משנה אם זה לפני התהליך או אחריו) רואים שיש שוני מהותי מאוד במראה שלי – ביני לבין אחיי והוריי. כולם עם עיניים חומות ואני … עיניים כחולות/ירוקות. כולם עם שיער שחור ואני … שטני, ואני יכולה להמשיך לתאר הבדלים אחרים אבל נראה לי שהנקודה מובנת. אני נראית שונה לחלוטין משאר משפחתי הקרובה, או איך שקוראים לכך בבדיחות הדעת: "מהשכנים" (אציין כי בבדיקה פשוטה אצלנו במשפחה מתברר שאני נראית כמו .. הסבא שלי מצד האמא, אבל פשוט אין לנו תמונות בצבע להשוות).
בדיחת ה"שכנים" החזיקה זמן רב, עד שנולדה אחת האחייניות שלי, ובמבט ראשון כולם הבינו משהו פשוט: היא נראית העתק שלי מבחינת מראה, ובמילים אחרות – הקץ לבדיחת "השכנים".
האם ניתן "להאשים" אותי או כל גורם אחר בכך שיש לי עיניים, שיער ומראה ששונה לחלוטין מאחיי, אחותי והוריי? כמובן שלא. לא ניתן, מבלי התערבות מדעית (שמבחינה טכנית בקושי קיימת כיום ונמצאת רק בצעדיה הראשונים) לקבוע מה יהיה צבע העיניים, סוג שיער וכו' כמו שלא ניתן לקבוע או לשנות את מגדרו של העובר עוד בזמן ההריון. כולם יודעים, וכולם מקבלים זאת (אוקיי, כמעט כולם. תמיד יהיו יוצאי דופן..)
בעקבות יציאתו מהארון של כתב ערוץ 12 – עפו הודעות רבות ב-Whatsapp, הודעות SMS והודעות אחרות בין הורים, אחים, חברים – לחברים בקהילה הלהטב"ית. חלקם חיוביות, וחלקם שליליות, וחלקם גם מאוד מרושעות בשיטת ה"ריגשי" ("תראה איזה צער זה גורם להורים!")
וכאן מגיעה הנקודה הקשורה לבורות מוחלטת שנמצאת אצל רוב האנשים שמתייחסים לקהילת הלהט"ב: המחשבה שעניין ההומוסקסואליות היא עניין רצוני, היא עניין שניתן להדליק ולכבות כאילו מדובר במתג חשמל.
וזה פשוט לא.
זוכרים את עניין העיניים והשיער שהזכרתי בתחילת פוסט זה? כיום צבע השיער שלי הוא בלונדיני, כי אני צובעת אותו, אך כשהשערות גדלות, הן עדיין יוצאות בצבע שטני (או צבע אפור, בגלל הגיל) – ולי לא היתה ואין לי שום דרך לשנות זאת באופן פרמננטי, ואף חבר או חברה בקהילה לא יכול לשנות זאת, וכך בדיוק הדברים קשורים למשיכה מינית (וכן, גם לתהליך שינוי מין. אף אחד או אחת לא רוצה לעבור את התהליך רק בגלל ש"בא לו/לה").
משיכה מינית היא אינה תוצר של סביבה או רצון כפי שנבערים רבים מצהירים זאת. היא תוצר גנטי.
אם יש משהו שאנו, כבני אדם, צריכים לעשות (ועושים) – זה ללמוד מבעלי חיים לגבי הדברים, כמו חיות: ברוב מוחלט של סוגי החיות קיימת הומוסקסואליות, ואותן חיות מסתדרות מצוין בזוגיות, כשהם מוצאים אחד או אחת (כן, גם לסביות קיימת בחיות). אז נכון, אנחנו בני אדם עם תבונה ורגש, אבל עדיין, יש בהם דברים שיש בנו (אם כי בצורה שונה) וזה שעדיין לא גילו בשיא הדיוק מה הגנים האחראיים ואיך ניתן לשנות זאת – לא אומר שאין לחברים בקהילה את אותו עניין.
ובקיצור: זה לא קשור לרצון לעשות "דווקא", זה לא קשור לאיזו "טעות" של הורים. זה גנטיקה.
ואם כבר הזכרתי את שרקי, אז תרשו לי לענות לעניין שרבים תוהים לגביו: מדוע בעצם הוא "יצא מהארון"? אז כי שניתן להבין, תשומת לב לא חסרה לו – הוא, אחרי הכל, כתב חדשות שמופיע בסלונם של מיליוני אנשים מדי ערב. הסיבה לכך, כפי שניתן להבין מהטקסט שלו, היא פשוטה: נמאס לו. נמאס לו מזה שמנסים לשדך לו בחורות, נמאס לו מהאיחולים לגבי חתונה, נמאס לו מזה שלא מקבלים אותו כמו שהוא מבחינת משיכה (ולא קיבלו אותו – כי לא ידעו לגביו), אז הוא החליט לעשות מעשה ולפרסם את הדברים ברבים, ואם מישהו חולק עליו, שינסה אותו אדם לדמיין כמה זמן הוא היה מחזיק אם היו מתעללים בו נפשית עד שהוא עצמו היה מוציא זאת לאור..
לסיכום: אולי הגיע הזמן להתחיל להסביר לאנ/שים שהחיים וגנטיקה ומשיכה מינית, ובכלל מגדר – זה לא שחור ולבן ויש דברים פנימיים (כמו גנטיקה) שמשפיעים על אותם א/נשים. אפשר תמיד להיזכר כמה עשרות שנים אחורה איך "קטלו" אנשים שלא אכלו חלב או מוצרים עם גלוטן בגלל רגישות, ורק בדיקה מדעית הוכיחה שמדובר בבעיה של רגישות שלא נמצאת בשליטתו של האדם ולכן הוא לא יכול להתעלם מכך (אלא אם הוא מעוניין לסכן את חייו).