ארכיון הקטגוריה: כללי

על "בכיינות" ועל החלק שחסר בתהליך ההתאמה המגדרית

הכל התחיל בכך שראיתי פוסט של סתיו אטלן לגבי עניין "פוסטים כועסים", והיא כתבה פוסט ארוך ומנומק – מדוע הפוסטים שלה כועסים. קראתי, והחלטתי להגיב על מספר נקודות שהיא העלתה, ובמקרה הזכרתי את המילה "בכיינות".

זה, כמובן, גרם למספר טרנסיות לשלוף ציפורניים (לצערי פייסבוק לא מאפשר לקשר לתגובות ספציפיות, אבל תרגישו חופשי לקרוא את התגובות, הפוסט פתוח לציבור) וה"מחמאות" החלו. קראו לי פמניסטית (אני לא ממש בעניין פמיניזם), מתנשאת, ובעלת הפוסט קראה לי "House Tranny", מושג שגם גוגל לא מוצא לינק שמתאר בעצם מה זה (טרנסית בבית? מתחבאת? לא יודעת אם אפשר לקרוא לי כך.. הבלוג הזה פתוח ועם הפרטים האמיתיים שלי כולל תמונות שלי, יש לי גם ערוץ יוטיוב קטן עם קליפים שלי בפנים חשופות – אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות לעשות subscribe, קליפים נוספים – בקרוב!).

אבל מכיוון שהכינויים הללו לא ממש מזיזים לי, אני רוצה לנצל את הפוסט להתייחס לאותה "בכיינות" ולהסביר את עצמי.

לדידי, "בכיינות" אינה קשורה לטרנסיות או טרנסים, היא קשורה לאנשים שנתקלים בבעיות, ובמקום להתמודד או לטפל בבעיה או להתייעץ עם בר-סמכא בנושא הבעיה – הם מעדיפים להתלונן, לצעוק ותו לא, וישנם כאלו מכל צבע וגוון, בכל קהילה שתרצו, ואת זה כולם יודעים.

אבל הבעיה הכי גדולה שקיימת ובגינה טרנסיות רבות סובלות מכל מיני דברים – קשורה לתהליך ההתאמה המגדרית בראשיתו. כל טרנסית עוברת פחות או יותר את אותו תהליך בהתחלה – פגישה עם פסיכולוג או פסיכיאטר, לאחר מכן פגישה עם אנדוקרינולוג המתמחה בהתאמה מגדרית, בדיקות דם וכו', ולאחר מכן מתחיל מתן הורמונים בצורה שוטפת.

כאן בדיוק נמצאת בעיה שדווקא גופים מקצועיים אינם נותנים עליה את הדעת: ההתמודדות עם העולם החיצון. כל עוד אותה טרנסית לא יוצאת כאשה ולא מזדהה כאשה, אז כמות ההטרדות וההצקות תהיה כמעט אפסית, אולם מהרגע שהיא יוצאת ומזדהה כאשה טרנסית – מגלים שלא מעט אנשים מתנהגים כמו מטומטמים ונבלות, ופוגעים בלי חשבון באותה אחת. מכאן, הדרך לדכאונות, נסיונות התאבדות, נשירה מהעבודה, איבוד חברים וחברות – די קצרה.

את הדרך להתמודדות עם הדברים אפשר וניתן לשפר. יש כמובן פסיכולוגים או עו"ס, אבל אפשר גם ליצור וליזום מפגשים עם מספר משתתפים, כשכל אחת מספרת מחוויותיה, והמנחה והאחרות המשתתפות מקשיבות ומשתפות, והמנחה מסייעת בטיפוח אותו בטחון עצמי פנימי של אותה טרנסית וטרנסיות אחרות המשתתפות במפגש. ישנם מפגשים כאלו באספקטים שונים (AA, וכו') שבהחלט עוזרים עבור המשתתפים ואפשר ללמוד מכך. כשיש בטחון עצמי טוב, יותר קל להשיג עבודה, זוגיות, וקל יותר לעבור את התהליך הקשה והכואב של התאמה מגדרית, ואנשי מקצוע רבים יכולים להעיד על כך.

עברתי על רשימת הכעסים של סתיו, ורובם מוצדקים בהחלט, אבל ניתן לעשות דברים בנידון, לו רק משתמשים בכלים הקיימים כיום: בלוגים, ערוצי יוטיוב, רשתות חברתיות, ומה שהכי חשוב – יזמות ושינוי יחס! במקום "זמן ההמתנה בוועדה להתאמה מגדרית הוא של כמה שנים." – אפשר ליזום פגישה עם מנכ"ל משרד הבריאות, לדוגמא, כשכותרת המפגש תהיה לדוגמא "שיפור זמני ועדה בתוספת קטנה של תקציב", ציון עובדה פשוטה כי ישנם עוד בתי חולים שיכולים לעבוד יחד עם שיב"א ולקבל מועמדים לועדה, לדוגמא – כלומר לבוא עם הצעות יעול וכל מידע נוסף, במקום לבוא ולצעוק. 

אסכם את הדברים: יש בהחלט דברים כואבים ואפליות לא מעטות נגד הקהילה הטרנסג'נדרית בארץ, אבל אפשר עם סבלנות, שיתוף פעולה, יוזמה ועוד – לשפר דברים (שלא לדבר על כך שחשוב גם להסתכל לפעמים אחורה ולהכיר גם בהתקדמות).

 

על טרנסג'נדריות מתחילות ופגישת משפחה וקרובים

הערה – מי שרוצה את הגירסה המקוצרת, הכנתי וידאו באורך פחות מ-3 דקות בנושא הפוסט, אפשר לראות אותו כאן:

חשבתי גם לנצל את הפוסט הזה ולהסביר את העניין בצורה אחרת. התיאור שתיארתי בוידאו, בו מתבקשת הטרנסג'נדרית היקרה לא להגיע במראה של המין השני – נובע מתסמונת ה-My House My Rules: אבי (או אם) המשפחה שאינו/ה אוהב/ת את רעיון ההתאמה המגדרית, מחליט (וירטואלית) "לרקוע ברגליו" ולהכריז – בגלל שהבית הזה שלי, רק מה שארצה יחול בו, והופעה של הטרנסג'נדרית במראה של המין החדש שלה – לא יהיה פה בבית. הגירסה העדינה יותר תכלול רמז בו מודגש שאם אבי המשפחה ידע על השינוי, הוא עלול לחטוף התקף לב (ולעזאזל רגשות האשמה של אותה טרנסג'נדרית).

בדרך הצעד שתיארתי לעיל לא יקרה מיד, ולפניו בדרך כלל תגיע הבקשה לא להגיע עם סממנים נשיים, דבר שיכול אולי להיענות לפני ניתוחים, אך בלתי אפשרי לחלוטין לאחר ניתוחים, ואם אבי או אם המשפחה עדיין ימשיכו עם דרישתם, יגרם פה פיצוץ, ויכול להיות גם ניתוק  קשר בין הטרנסג'נדרית למי מהוריה או שאר חלקים מהמשפחה או קרובי משפחה.

בסופו של יום, שיטת ה-My way or the high way היא השיטה הכי דבילית שיש בכדי להתמודד עם ההתאמה המגדרית שעוברת אותה טרנסג'נדרית, והיא מאוד מזכירה את הדרך הדפוקה לחלוטין בה מטפלים משפחות חרדיות בבנים "סוררים" שהחליטו לחזור בשאלה – לזרוק את הילד החוצה, ולעזאזל התוצאות.

אז מה ניתן לעשות? עד כה התחבטתי קשות בשאלה, הואיל וראיתי וחוויתי דברים כאלו..

מסקנתי האישית: אולי אפשר לוותר בביקור הראשון (לאחר ההתחלה של יציאה כאשה באופן רשמי) על כל האקססוריז והמייקאפ לצורך התחשבות, אבל המחווה הזו עבור המשפחה – לא תעזור כלל. בסופו של דבר אני או כל טרנסג'נדרית אחרת שתרצה לבקר את משפחתה או להופיע באירוע משפחתי – תופיע כאשה לאחר הניתוחים, גם אם היא תלבש את הלבוש הכי גברי שיש, ואותם חיכוכים וויכוחים – יווצרו, ולכן הדרך היחידה שיש – זה להסתייע באחים או חברים או קרובי משפחה שיכולים להשפיע לטובה על השיחה, על מנת "לגשר" בין אותה טרנסג'נדרית לאותם בני משפחה שמסרבים לקבל את המציאות, ולגרום להם לפחות להתחיל להסתקרן. מכאן – הדרך אינה קלה, אבל ככל שמתקדמים, הסיכוי לנתק מהמשפחה – הולך וקטן.

אשמח לשמוע את דעתכם/ן בנושא.

על מצוי ועל רצוי בשינויים פרוצדורליים, ועל פתרון אלטרנטיבי

נופר מורלי היא טרנסג'נדרית שמבקשת לשנות משהו שנראה די שולי במשרד הפנים אך מהותי עבורה ועבור אחרות (אפשר לקרוא על כך יותר כאן) – להסיר את השם הקודם מהספח שבתעודת הזהות, וזאת מבלי לחכות 7 שנים, ולשם כך עורכות הדין איילת הלברשטט ורעות מיכאלי מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, יחד עם עורך הדין חגי קלעי – עתרו לבג"צ בטענה כי כי התקנות הללו לא נועדו למצב של שינוי שם לאחר הליך של התאמה מגדרית.

הרעיון לעתור לבג"צ הוא רעיון טוב, אולם לעניות דעתי, הוא דווקא מחטיא את המטרה במקרה הספציפי הזה, מהסיבה הפשוטה – שהרישום עצמו נעשה מכח חוק, ולא מתוך נוהל פנימי של משרד הפנים.

מה בעצם זה אומר? הדבר אומר כי גם אם העתירה עצמה תתקבל ובג"צ ימצא את העתירה מוצדקת (הסיכוי לכך קלוש, הואיל ומחיקה של השם בספח יכולה לפתוח פתח פוטנציאלי ענק לזיופים) – בג"צ יורה לגוף המחוקק לתקן את החוק, ולשם כך יש צורך בהכנת תיקון לחוק (שאת זה ניתן לעשות ע"י ח"כ), ואותו תיקון צריך לעבור את המסלול – כפי שמופיע בדף זהורק אם התיקון יעבור – הדברים ישונו, אך כאן נמצאת הבעיה הגדולה ביותר: פוליטיקה.

מבחינה פוליטית, כל מה שצריך כדי שתיקון כזה יפול, זה שהחכ"ים ידעו כי היחידים/ות ש"מרוויחים/ות" מכך הם/ן טרנסג'נדרים/ות – ואוטומטית הסיעות הערביות והסיעות הדתיות יצביעו נגד, ואם מדובר בממשלת ליכוד טיפוסית, סביר להניח שתופעל משמעת קואליציונית בלחץ הסיעות הדתיות (מומלץ לקרוא את התוכן בקישור לגבי הנושא), מה שאומר שגם חכ"ים ושרים מהקואליציה שמזדהים עם התיקון ורוצים להצביע בעדו – לא יוכלו להצביע והתיקון יפול. כך קרו לא מעט פעמים שהצעות תיקונים למיגור האפליה (או בשמו האחר: חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי) לכלול קצת יותר מ"יהודי" – נפלו.

כך שלא חשוב איך נסתכל על זה, הסיכוי שהשם הקודם ימחק מהספח במעמד שינוי השם או המגדר – קטן.

במקום זאת, אני מעוניינת להציע פתרון אלטרנטיבי.

מה אם, לדוגמא, עניין הספח לא ישתנה, אך לא יהיה צורך בהצגתו לשום גוף?

אחד הדברים שניתן לעשות ע"י משרד הפנים (ובשיתוף משרדים אחרים) הוא מיפוי הנהלים המצריכים הצגת ספח תעודת זהות לצרכי זיהוי. לאחר שמופו הנהלים, ניתן לשנותם ולהוסיף להם את האופציה שהאדם המזדהה יצטרך להציג תעודת זהות + ספח או תעודת זהות + ספח מספרי. ספח מספרי זה הוא בעצם עוד נייר שמשרד הפנים ינפיק (ויוכל לשבת בנפרד מהספח הרגיל) עם מספר סידורי יחודי (לא מספר זהות), מה שנקרא במחשבים UID, וכל המשרדים יכבדו זאת ויוכלו לאמת את האדם תוך הקלדת מספר זהות ומספר ה-UID ישירות לאתר משרד הפנים או למערכת הזדהות ממשלתית.

אמנם יקח מעט זמן לממש דבר כזה (בד"כ שנה), אך יש לאלטרנטיבה זו מספר יתרונות:

  1. אין צורך בחקיקה נוספת
  2. המימוש יעזור במקרים נוספים, חוץ מטרנסג'נדרים/ות (נשים מוכות, רשות להגנת עדים וכו')
  3. התהליך עצמו אינו כה מורכב למימוש.

לסיכום – אני בהחלט יכולה להבין את הבקשה למחוק את השם, אולם אני חושבת שאם הנושא חשוב, צריך גם לבדוק דרכים אלטרנטיביות, במיוחד שבקשה כזו דורשת בעצם שינוי חוק והסיכוי לשנות את החוק – קלוש.

התעלמות

עדכון: יש המשך … מעניין לסיפור, קראו בסוף 🙂

אם יש משהו שכל טרנסג'נדרית לומדת מהר מאוד, זה שאם את לא נראית נשית "עוברת" עם קול נשי, ואת מעוניינת בעבודה, היא תצטרך לספר בראיונות פוטנציאליים על תהליך ההתאמה המגדרית, ובד"כ כאן בעצם תהיה "צומת" – או שהמראיין יודיע שאין לו בעיה שאת עוברת תהליך, או שיקרו .. דברים אחרים.

להלן צילום מתוך צ'אט שהיה לי עם מישהי שפנתה אליי. כפי שניתן לראות, מהרגע הראשון היא פונה אליי בנקבה, שזה נחמד, אולם כשסיפרתי לה שאני בתהליך… פוף, דממה (לחצו להגדלה):

במקרה הספציפי הנ"ל, לא היה מדובר עבורי בהפסד גדול, הואיל ולפי הבקשה שלה לחייג אליי, היא כנראה אינה מודעת לכך שאני עצמאית ואינני מחפשת עבודה כשכירה, מה גם שאני עוסקת בכלל ביעוץ ואינטגרציה ולא במתן שרותי IT (תחום שעזבתי לפני מס' שנים).

אבל נסו לחשוב על טרנסג'נדרית צעירה שנמצאת בתהליך, עדיין לא נראית הכי נשית, אך משוועת לעבודה בשכר נאות. צ'אט כזה יכול לגרום ללא מעט מאותן חברות קהילה לחטוף דכאון ולהתייאש. הייתי שמחה לו היתה אפשרות לחייב עסקים לקבל טרנסג'נדריות מתאימות מבחינה מקצועית לעבודה, אולם לצערינו חוק למניעת אפליה, חוק שיאסור אפליה על רקע מגדר – עדיין לא קיים ובכל פעם שעולה חוק כזה, יד עלומה טורחת להפיל אותו. כרגע זה החוק הקיים.

אסכם כך את הדברים: מי שקורא את הבלוג הזה, קרא אולי מדוע אני חושבת שהעסקת טרנסג'נדרים/ות היא דבר שיכול לסייע רבות לעסק, הואיל ובדרך כלל אותם/ן טרנסג'נדרים/ות לא מחפשים "לקפוץ" למקום עבודה אחר, רק כי הציעו להם/ן כמה שקלים נוספים, ויציבות היא הדבר שהן הכי שואפות לקבל במקום העבודה (ובדברים אחרים).

עדכון: אותה בחורה בסוף חזרה אליי ובפיה הצעה "מהממת" (ודי מעליבה, למען האמת) – שאעביר לה את לקוחותיי וכך "כולנו נרוויח"… May God help us…

שינוי שם – המשך חוויה

יש משהו אחד שלא ממש מספרים לך בעת ההחלטה לשינוי השם וסעיף המין בתעודת הזהות – ואותו משהו הוא ה"אאוטינג" שעושים לך, בין אם תרצי או לא תרצי..

אתמול, לדוגמא – שילמתי כעצמאית את מקדמות המס שאני צריכה לשלם. כניסה למערכת של GOV.IL לבירור מספר פרטים, הראתה לי את הדבר הבא שרואים בתמונה פה משמאל, שזה נחמד מאוד בשבילי לדעת שהמשרדים וביטוח לאומי כבר מכירים בשינוי שלי. בנוסף – אחד הלקוחות הגדולים של העסק שלי החליט להפתיע אותי לטובה ולהעלות את שכרי והוא ביקש שאחתום על ההסכם החדש. ההסכם החדש נחתם עם השם החדש ועם התייחסות כנקבה בכל המקומות הנכונים… שזה בהחלט הפתעה לטובה..

אבל מצד שני, הסתבר לי כי דווקא המדינה צריכה להעביר לי זיכוי מס, וזה טיפ-טיפה בעייתי כי צריך שהפרטים שרשומים במחשבי מס הכנסה צריכים להיות חופפים גם עם רישומי הבנקים, והבנקים עדיין לא קיבלו ממני עדכון, אז לכי תעדכני את הבנק שיש לך שם חשבון, ותתמודדי עם הפקידה שמבחינתה אין דבר כזה "התאמה מגדרית", בקיצור – FUN FUN FUN…

מכאן מגיע החלק הפחות-קליל שקשור לחשיפה. מי שלא צפה/תה בערוץ היוטיוב שלי – אפשר לראות שנראות נשית עדיין אין לי ממש (זה בדרך, ואני בכל פעם מוסיפה ומשנה דברים, כך שמי שמסתכל, יכול להבין לבד…), כך שלהודיע ללקוחות "לקוחות יקרים, מעכשיו תתייחסו אליי כאשה, ושמי השתנה לדורין" יכול לתת תוצאות שחלקן טובות וחלקן … סיום חוזה תחת אמתלות שונות (אני עצמאית, בכל זאת), כך שהכל צריך להיעשות בזהירות מירבית.

השינוי הרשמי

עדכון: תודה לאלונה שטרן שהוסיפה פרטים לגבי מי מהגופים מתעדכן ואלו גופים יש צורך לעדכן. קישור לעדכון – כאן.

עכשיו זה רשמי..

פניתי לפני מס' שבועות למזכירת הוועדה וביקשתי להתחיל את תהליך שינוי השם והמגדר בתעודת הזהות. המזכירה הפנתה את פרטיי ולאחר מספר שבועות קיבלתי מכתב ובו בקשה להגיע ל"רשות האוכלוסין וההגירה" ולפנות לרחל.

אז הגעתי היום בבוקר, חטפתי קצת הלם מכמות האנשים הממתינים, אולם לשמחתי התברר לי כי אין צורך שאמתין אלא פשוט לפנות לחדר מס' 23 לרחל ללא צורך בהמתנה. רחל היקרה הפנתה אותי לשלומית (או שולמית? אני גרועה בזכירת שמות), ורציתי לשתף אתכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות בחוויה ובתובנות.

  • הכינו מראש את התשלום – זה 230 שקלים אם רציתם לשנות חוץ מסעיף המין גם את השם, המחיר אינו כולל שינוי בדרכון, ובקיצור – תביאו כרטיס אשראי.
  • תעודת הזהות הנוכחית שלכם "תזכה" במדבקה והפקידה היקרה תגזור את ה"אוזניים" לתעודת הזהות הנוכחית שלכם, ומאותו רגע, תעודת הזהות הנוכחית עם הפרטים הישניים תהיה תקפה ל-60 יום בלבד, כך שאם יש לכם/ן צורך בחתימת הסכמים/חוזים עם הפרטים הישנים שלכם, עכשיו זה הזמן. לצערי לא ניתן להאריך את ה-60 יום (לא הבנתי מדוע קבעו את זה עם מגבלה של 60 יום…)
  • תעודת הזהות החדשה שלכם תגיע עם שליח תוך שבועיים לביתכם. עד אז אתם/ן מקבלים/ות את הספח עם הפרטים החדשים, כפי שמופיע בתמונה לעיל.
  • משרדים ממשלתיים, קופות חולים, בנקים ושאר מוסדות – יקבלו עדכון על שינוי המין / שם במהלך החודשים הקרובים. אם אתם/ן מעוניינים/ות שיבוצע שינוי מיידי במוסד כלשהו – תצטרכו להמתין לקבלת תעודת הזהות (הפלסטיק) ורק אז תוכלו לפנות ולבקש שינוי מאותו מוסד. הספח אינו מספק.
  • אם התמונה חשובה לכם בתעודת הזהות, נסו להתאים איפור לתאורה חזקה. במהלך הצילום לא חושפים שיניים, ומצטלמים בלי משקפיים. הסיכוי לקבל תמונה מחמיאה – קלוש.

בסך הכל, התהליך עצמו קל ולא מורכב (כל עוד אתם/ן מבהירים/ות מה אתם/ן רוצים לשנות – אם לא תאמרו שברצונכם/ן לשנות יותר מסעיף המין, תקבלו תעודת זהות עם פרטים זהים לחלוטין, ולכן כדאי לציין מראש לפקידה אם ברצונכם/ן לשנות לא רק את סעיף המין, אלא גם סעיפים אחרים.

ולשאלת השאלות – האם כדאי לשנות את הפרטים בתעודת הזהות, אין לכך תשובה חד משמעית לכאן או לכאן. אם אתם/ן לא מרגישים/ות שאתם/ן מוכנים/ות להכריז על עצמכם קבל עם ועדה על השינוי, השינוי בתעודת זהות לא ישאיר לכם הרבה ברירות. השינוי בתעודה גם יכול להיות בעייתי עם בעלי בתים בבונים שמבחינתם אסור להשכיר לטרנסג'נדריות או בקבלה למקומות עבודה מסויימים שלא ממש מקבלים בהבנה א/נשים בתהליך התאמה מגדרית.

על טרנסג'נדריות ועל הכרויות של בנים

יצא לי לקרוא בכל מיני מקומות על הבעייתיות בזוגיות אצל לא מעט טרנסג'נדריות, וחשבתי לייחד את הפוסט הזה בשביל להפריך כמה מיתוסים ואולי לחדד מספר נקודות.

על מנת להתחיל, חשוב מראש להגדיר דברים בצורה נכונה: כשמדובר על "קשר" – אנחנו מדברות על קשר רומנטי בין מישהו לבין מישהי טרנסג'נדרית, קשר בו הזוג יוצא לבלות בגלוי ביחד, הוא מבקר וישן בדירתה, היא מבקרת וישנה בדירתו, והם אף פוגשים את ההורים של כל אחד מבני הזוג, מבלים שבתות וחגים יחדיו ועוד. מה לא מדובר בהגדרה של פוסט זה כ"קשר"? מפגשים מיניים ללא שום כוונת המשכיות מצד הבחור או הבחורה.

כשמסתכלים מגובה 10000 רגל על העניין,  ניתן להבחין ב-2 בעיות עיקריות: בעיית ה-"צ'ייסר" ובעיית ה"מה יגידו עליי".

  • בעיית הצ'ייסר – בחור (נקרא לו "יניב" בשביל הפוסט) מעוניין להכיר מישהי טרנסית לקשר רומנטי. הוא לא מחפש להכיר בחורה סיסג'נדר (כלומר בחורה שנולדה כבחורה) אלא טרנסג'נדרית בלבד, כי זו המשיכה שלו. ככל שיניב יכיר (או ינסה "להתחיל") עם בחורות טרנסג'נדריות, סיכוייו לזכות בתואר הבלתי מחמיא "צ'ייסר" (ובעברית: רודף שמלות) – הולכים וגדלים. יניב גם יכול לחטוף את התואר סתם כך אם מישהי תספר בפגישה עם חברות טרנסיות אחרות שהוא התחיל עם מספר טרנסיות בערב אחד במועדון. אין שום הוכחה לכך, במקרים רבים גם אין שום הוכחה שהוא אפילו מכיר את המספרת – אבל המשתתפות בשיחה ברוב המקרים – "תבלענה" את הסיפור ויניב מעתה נהפך בעל כורחו ל"צ'ייסר".
    המלצה שלי – גם אם אמרו על יניב שהוא צ'ייסר, אם הוא הטעם שלך באספקטים שונים (מראה, הומור, שכל וכו') – התעלמי מהרכילות ותני לו הזדמנות לספר עצמו ולתת לך את ההזדמנות להתרשם. אם הוא לא מתאים לך, את תמיד יכולה לסיים את השיחה, אך אם הוא כן מעניין, יכול להיות שאולי יתפתח כאן קשר רומנטי (אם הוא עומד בתנאים שלך, רצונות שלך וכו').
    חשוב לציין – יש מקרים רבים של בחורים שרק מחפשים לממש פנטזיה מינית, וקל מאוד לגלות זאת, וכאן מגיע השיקול שלך אם להיות איתו או לא.

הבעיה השניה קצת מפתיעה: לא חשוב כמה אותה טרנסג'נדרית תיראה נשית, "חתיכה", "עוברת" ועוד – כל עוד היא לא מכירה מישהו לקשר, תמיד יחלחל הפחד שמשהו בה לא טוב, לא נכון, מצריך שינוי – כי איך זה שאחת כמוה לא מצליחה להכיר מישהו לקשר זוגיות??

הבעיה, באופן מפתיע, דווקא לא קשורה לאותה טרנסג'נדרית, אלא קשורה לאותם בחורים שרוצים או מעוניינים בקשר עם אותה טרנסג'נדרית. אסביר:

  • אם יש משהו אחד שבחורים דואגים לגביו – זה יהיה ה"שם" שלהם מבחינת מה חושבים עליו בכל הקשור למשיכה מינית. מה לעשות, עד היום, רבים חושבים שאם יניב יוצא עם מישהי טרנסג'נדרית, הוא בעצם "הומו" (למרות שאותו בחור בעבר בהחלט נמשך לנשים והיה בקשרים משמעותיים עם נשים, מה שהופך אותו, גם במובן הכי שמרני, ל-"בי") ויניב חושש שחבריו יתייחסו אליו בצורה אחרת, במיוחד אם חבריו וקרובי המשפחה של יניב הינם שמרנים/דתיים שמבחינתם "טרנסג'נדריות" זו פיקציה.
    לכן יניב, גם אם הוא יכיר מישהי טרנסג'נדרית, יעשה הכל כדי לא להיראות איתה בציבור או לפגוש איתה חברים או משפחה או קרובים, מה שיוביל בדרך כלל לחיכוכים ואולי לסיום הקשר.

האם ניתן לעשות משהו בנידון? לעניות דעתי, התשובה לכך היא בהחלט כן. במקרים רבים אותו בחור דווקא צריך חיזוק משמעותי לבטחון העצמי שלו, ולפעמים צריך להסביר ליניב שהתמונה אינה כזו "שחורה" – חברים אמיתיים שלו יקבלו אותו איך שהוא, גם אם הוא יוצא עם טרנסג'נדרית, ובכל הקשור למשפחה – יהיו לא מעט פעמים שיהיו הפתעות לטובה בהן נוצרת כימיה מעולה בין אותה טרנסג'נדרית לאמא של יניב, לאחיות ואולי לאחים האחרים, כך שכדאי לנסות לשמור על אופטימיות. אמנם לא מומלץ כבר בדייטים הראשונים לרוץ לעשות שבת אצל ההורים של יניב, אבל אולי כדאי לתכנן איזה ביקור קצרצר ביום חול ולבדוק את הדופק.

אסכם את הדברים ואומר כך: גם בחורות סיסג'נדריות, יפות ומושכות ככל שיהיו, סובלות מבעיה של "אין גברים איכותיים" ולבסוף הן מכירות מישהו, וגם כאן – יש תמיד סיכוי להכיר מישהו, כל עוד היא יודעת "לנטרל" רכילויות בלתי מבוססות ולחזק את בטחונו של אותו בחור שהיא מכירה.

בהצלחה!

יש גם ערוץ וידאו!

הגיע זמני לצאת קצת החוצה, ולכן החלטתי לפתוח ערוץ יוטיוב. בלי להחביא את עצמי, בלי כל מיני כיסויים.

מטרת הערוץ היא פשוטה: לתת תשובות לשאלות של אלו המעוניינים/ות לעבור תהליך התאמה מגדרית, וגם לאלו הסקרנים/ות לגבי הנושא בכלל, ללא קשר לרצון לעבור תהליך.

מכיוון שאני דוגלת בשיתוף מידע שזמין, אני מזמינה את הצופים לשאול אותי שאלות שעליהן אענה בארץ (לכל קליפ תהיה צילומית קטנה בה יוזכרו השאלות שנענות). המייל שלי הוא: [email protected]

הנה קליפ הפתיחה לערוץ, אתם מוזמנים להיכנס לערוץ עצמו, להיות מנויים (Subscribe) ולקבל התראות על קליפים חדשים.

שיהיה לנו בהצלחה ☺☺

תגובה על הכתבה ב"כלכליסט" (טרנסג'נדרים, הייטק)

יצא לי לקרוא לאחרונה את המאמר ב"כלכליסט" לגבי טרנסג'נדרים/ות בתחומי ההייטק, על התעמרויות, ועל נקודות שונות וחיכוכים שונים לגבי קבלה או אי קבלה של אחרים/ות, ומכיוון שיש גם לי לאמר כמה מילים בנידון, החלטתי לפרסם פוסט זה.

למי שלא יודע/מכיר – אני דורין, אני עוברת את תהליך ההתאמה המגדרית די לאט (מס' שנים). חלקם מכירים אותי לפי השם הזה וחלקם מכירים אותי לפי שמי הקודם. ה"יציאה" המלאה שלי תהיה לאחר מספר ניתוחים בפרצוף המתוכננת לשנה הקרובה.

נתחיל עם משהו מסוים ופשוט שרבים נמנעים לאמר את שמו והוא "צביעות". מדברים על "להסתבך" עם עובדים שמרניים, ושוכחים שאותם עובדים שמרניים צריכים להתמודד עם לא מעט דברים שמשתנים. אם לדוגמא החברה היא בינלאומית, יכול להיות שאותם עובדים שמרניים יצטרכו לעבוד מול עובדים טרנסג'נדרים/ות שנמצאים מעבר לים. מה יעשה אותו עובד? יצרך "לא רוצה לעבוד מולו/ה?" – לא, הוא יעבוד. יכול להיות שהוא יצטרך להתרגל טיפה לשוני, אבל הוא ימשיך לעבוד, אני לא רואה אותו מתפטר בגלל זה, כמו שאינני רואה שום עובד שמתפטר רק כי טכנולוגיות בעולם ההיי-טק השתנו מקצה לקצה. בקיצור – כל עניין ה"לא להסתבך" – הוא לא יותר מאשר עבודה בעיניים ונסיון מלהתחמק לקבל עובד/ת כזה/ו או אחר/ת רק בגלל שאותו אחד/ת עובר/ת תהליך התאמה מגדרית.

דבר נוסף שאולי צריך לזכור ולהזכיר – זה שיש רבים, רבים מאוד עובדים מוכשרים בהיי-טק – מהנדסים, מתכנתים וכו' שאין להם ממש טאקט, הכימיה שלהם עם עובדים אחרים היא די גרועה, ובכל זאת, אף אחד לא מעלה על דעתו אפילו לפטר אותם בשל כך. הם, אחרי הכל, עושים את העבודה בצורה מעולה, והחברה מתעלמת ברוב המקרים מההתנהגות שלהם, והמנהלים בהחלט יודעים להתמודד איתם. ובכן, מה הבעיה עם עובדים/ות טרנסג'נדרים/ות? אלו דווקא לא יחפשו לעזוב את החברה בהזדמנות הראשונה שתוצע להם ע"י מתחרים, והם דווקא ישקיעו יותר ויוקירו תודה לחברה שעומדת לצידם בתקופות לא קלות.

אסכם את הדברים כך: מחלקת HR צריכה להוביל בכך שתדע לכלול גם טרנסג'נדרים/ות כמועמדים/ות למשרות השונות במקום לפסול מיידית את המועמד/ת בגלל חששות שווא (מה גם שהדבר די יעצבן את ה-HR בחברה האם או במטה הבינלאומי אם מחלקת הפיתוח בלבד נמצאת בארץ). מבחינת ההנהלה, במקרים רבים יהיה מדובר על הוצאת מסמך/חוזר על התייחסות לטרנסג'נדרים/ות בעבודה עם מספר קטן של נקודות. חשוב יהיה שהמחלקות וההנהלה יבינו את היתרונות הגלומים בהשכרת עובדים/ות אלו.

רופא/ת המשפח/ה הוא טרנספוב? הנה טיפ

ישנן לא מעט כאלה/ו שרוצים/ות (או מתחילים/ות) תהליך לשינוי מגדרי, אך נתקלים/ות כבר בהתחלה בבעיה מהותית – אנשי מקצוע טרנספוביים/ות. מה לעשות, לא חסרים/ות כאלו, ואז בדרך כלל הן פונות לפורומים שונים ומבקשות המלצות על רופא/ה כזה/ו או אחר/ת שהוא/היא יותר "פרנדלי".

ישנם כמובן המקרים שיש צורך בפסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית, ששם, אם אין לך בטחון עצמי חזק, מטפל/ת טרנספובי/ת תשרה אוירה בלתי נעימה ולא בטוח שהפגישה תהיה כה מועילה, וכאן באמת המלצות מחברות/ים בפורום יכולים לעזור.

אולם במקרים של רופאים/ות, עדיף לעשות משהו אחר פשוט: להשתמש ברופא/ה כ"כלי" – הווה אומר: הרופא/ה ת/יקיש במחשב את מה שאת מבקשת ותו לא, בלי צורך בחוות הדעת שלו/ה, או ב"מומחיות" שלו/ה.

כך לדוגמא, אם את/ה בתחילת התהליך, תצטרכ/י לעבור בדיקות דם, אך תצטרכ/י לבקש שיציינו בדיקות מסויימות בטופס עצמו, אחרת יש צורך בתהליך מחדש. בשביל שהרופא/ה הטרנספוב/ית לא ת/יתאמץ יותר מדי, אני מצרפת לפוסט מסמך מהמכון האנדוקריני בשיבא שמציין ספציפית אלו בדיקות יש צורך בהם. כל מה שהרופא צריך לעשות, זה לסמן בטופס וזהו.

בדיקות דם לאנדוקרינולוגיה

 

במידה ואת/ה צריכ/ה כדורי הורמונים כל חודש, רופאים יסכימו בדרך כלל לרשום זאת עבורך (כן, גם הטרנספוביים) לאחר קבלת מרשם מהאנדוקרינולוג/ית (עדיף בהזדמנות הראשונה כשאת/ה נמצאת/ה אצל האנדוקרינולוג/ית, לבקש טופס 29ג (כיום זה פשוט נקרא "טופס 29") – במקרים שיש צורך במפגש עם רוקחים/ות טרנספוביות/ים (ראיתי כמה כאלו). כיום אין כל כך צורך בטופס, הואיל והמחשב מאשר את המרשמים (במיוחד ב"מכבי"), אבל אם הרוקח/ת טרנספוב/ית, בלי הטופס הוא יכול לסרב למכור את ההורמונים.

נקודה נוספת בקשר לפסיכולוגים ופסיכיאטרים שנמצאים באזור בו אינך גר/ה – זה לשאול אם ישנה אפשרות להיפגש וירטואלית דרך כלים כמו Zoom או סקייפ. בעקבות הקורונה, שמעתי שישנם פסיכולוגים/ות שמקבלים/ות גם כך. לשאול, לא עולה כסף 🙂

בהצלחה